בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 150 (251) 01/04/03

כתבות | מלחמת המפרץ II

טבילת האש המוצלחת של ה"סטורם שאדו"

מעטים יודעים זאת, אבל גם צרפת נוטלת חלק פעיל במלחמה. מבצע "חירות לעיראק" היווה הזדמנות לטבילת-אש עבור ה"סטורם שאדו" - נגזרת בריטית של ה"אפאש", אחד מכלי-הנשק המתוחכמים והמתקדמים ביותר שפותחו בצרפת. מדובר בטיל שיוט ארוך טווח (300 עד 500 ק"מ) בעל דיוק גבוה במיוחד וראש קרבי גדול, המסוגל לחדור בטון מזוין בעובי של כשלושה מטרים

נועם אופיר

צרפת נמנית כידוע עם המתנגדות הבולטות ביותר למלחמה בעיראק. למעשה, כאשר נשאל שר החוץ הצרפתי במהלך השבוע הראשון למלחמה איזה צד הוא מקווה שינצח במלחמה, הוא נמנע מלהשיב. הצרפתים לא היססו להיכנס לעימות דיפלומטי ישיר עם ארה"ב בנושא המלחמה, מצב שהביא את רמת היחסים בין שתי המדינות, בעלות-ברית במשך שנים רבות, לשפל חסר-תקדים.
אבל, באופן אירוני, צרפת נוטלת חלק פעיל במלחמה ועוד בצד ה"אלים" שלה. מעטים יודעים זאת, אך המלחמה הנוכחית במפרץ היוותה את טבילת האש של אחד מכלי-הנשק המתוחכמים והמתקדמים ביותר שפותחו בצרפת מעולם - טיל השיוט "סטורם שאדו" (צל הסופה).
למען ההגינות והדיוק יש להודות כי ה"סטורם שאדו" אינו מיוצר בצרפת אלא מהווה נגזרת בריטית של טיל השיוט הצרפתי "אפאש". ובכל זאת, אפשר לראות את האירוניה בכך שיעדים אסטרטגיים עיראקיים, שחלקם אולי אף תוכנן בסיוע צרפתי, מותקפים ומושמדים על-ידי טיל שפותח ותוכנן בידי הצרפתים.
הופעתו של ה"סטורם שאדו" במפרץ הפרסי היתה במידה רבה הפתעה. הטיל, שזכה במכרז של חיל-האוויר הבריטי ב-1997, נמצא נכון לראשית שנת 2003 בשלבי פיתוח מתקדמים. אמנם בוצעו כמה ניסויי שיגור מוצלחים, אך בתקופה שקדמה למלחמה הופיעו דיווחים בכלי-התקשורת הבריטיים כי פיתוח הטיל מתקדם לאט מהמתוכנן ותוצאה מכך יחמיץ כנראה את המלחמה במפרץ.
אבל, כפי שמשרד ההגנה וחיל-האוויר המלכותי הבריטי הודו בגאווה לא מוסתרת, טילי ה"סטורם שאדו" זכו לעבור את טבילת האש שלהם כבר בשבוע הראשון של המלחמה וזו אף היתה מוצלחת מאוד. עד כמה מוצלחת? לדברי מפקד חיל-האוויר הבריטי, נורו במהלך השבועיים הראשונים של המלחמה בין 30 ל-40 טילי "סטורם שאדו". בהתחשב בעובדה שמחיר כל טיל כזה נאמד ביותר ממיליון דולר, הרי שספק אם הטילים היו נורים בכמויות כאלה לו הם היו מתגלים כלא-יעילים.

ללא מתחרים

מהו טיל ה"סטורם שאדו"? זהו טיל שיוט ארוך-טווח שנועד לתקוף מטרות מבוצרות במיוחד דוגמת מפקדות ומרכזי שליטה. הטיל, המשלב אלמנטים של חמקנות להגדלת סיכויי השרידות שלו מול מערכות הגנה האוויריות מתקדמות, מתאפיין ברמת דיוק גבוהה במיוחד. כושר הדיוק של הטיל מושג על-ידי שילוב של מספר אמצעי הנחיה, לרבות ניווט GPS. טווחו המדויק של הטיל לא נחשף, אך הערכות מקובלות מדברות על בין 300 ל-500 ק"מ - מה שמאפשר את שיגורו מחוץ לטווח של כל מערכות הנ"מ המוכרות כיום.
בניגוד לטילים דומים אחרים, הטווח הארוך אינו בא על חשבון כושר ההרג של הטיל. ה"סטורם שאדו" מצוייד בראש-קרבי מיוחד במשקל של כחצי טונה, המסוגל לחדור שלושה מטרים של בטון מזוין. האמריקאים בוחנים בשנים האחרונות את האפשרות להתאים את הראש-הקרבי הזה לטילי הטומהוק שלהם, לאור כושר החדירה המעולה שלו.
השילוב של כל התכונות הללו מעניק לחיל-האוויר המלכותי הבריטי כושר תקיפה ייחודי. למעשה, נכון להיום, נעדר חיל-האוויר האמריקאי יכולת דומה. הטיל האמריקאי היחיד המסוגל להתפאר בביצועים דומים הוא ה- AGM-86C, הגירסה הקונבנציונלית של טיל השיוט הגרעיני ALCM, אך מדובר בטיל שניתן לנשיאה רק על-ידי מפציצים כבדים מסוג B-52. את ה"סטורם שאדו", לעומת זאת, ניתן לשאת על-ידי מטוסי תקיפה רגילים. האמריקאים מצויים בימים אלה בעיצומו של פרויקט לפיתוח טיל המזכיר בביצועיו ובמאפייניו את ה"סטורם שאדו", אך טיל זה, ה- AGM-158, עדיין מצוי בשלבי פיתוח ואינו עתיד לטול חלק במלחמה.
ערב המלחמה במפרץ ביצע חיל-האוויר המלכותי הבריטי כמה ניסויי שיגור של טילי "סטורם שאדו" בשדה ניסויים של חיל-האוויר האמריקאי בארה"ב. ניסויים אלה הסתיימו, ככל הנראה, בהצלחה, דבר שהביא להחלטה לזרז את הפרויקט כדי להשיג כשירות מבצעית ראשונית. ראוי לציין את ההישג הבריטי בהכשרת מערכת נשק מתקדמת כמו ה"סטורם שאדו" בתוך פרק זמן קצר קודם למלחמה, כשנה לפני המועד המתוכנן. אמנם, גם במלחמת המפרץ הקודמת עשו הבריטים שימוש במערכות נשק שהיו אז עדיין בשלבי פיתוח, דוגמת הטיל נגד מכ"ם "אלארם", אך טילים אלה הופעלו אז רק בכמויות קטנות וכנגד מטרות שיגרתיות. ה"סטורם שאדו", לעומת זאת, מופעל בכמות משמעותית וידוע כי נעשה בו שימוש נגד מטרות אסטרטגיות, עדות לכך שהבריטים, כמו גם האמריקאים, מאמינים בטיל ומכירים ביכולותיו הייחודיות.
העובדה שטילי "סטורם שאדו" הועברו לאזור המפרץ נחשבה לסוד שמור עד לראשית הלחימה ואף מעט אחריה. לדברי הבריטים, הטילים הועברו בשעות הלילה בחשאי לבסיס בו מוצבים מטוסי הטורנאדו כדי שלא יתגלו על-ידי לווייני ריגול זרים.
התקיפה הראשונה של ה"סטורם שאדו" במלחמה הנוכחית היתה סמלית בהרבה מובנים. לא רק שמדובר היה בהפעלה הראשונה של הטיל המתקדם, אלא שהיא בוצעה על-ידי הטייסת המפורסמת ביותר בחיל-האוויר המלכותי הבריטי - טייסת 617 המוכרת גם כ"מכסחי הסכרים". טייסת זו, החוגגת ממש בימים אלה 60 שנה להיווסדה, הוקמה כגוף מיוחד במלחמת העולם השנייה לצורך תקיפת סכרים גרמניים. התקיפה שבוצעה בהצלחה במאי 1943 נחשבת עד היום לאחד המבצעים הנועזים בהיסטוריה של הלוחמה האווירית.
מי שזכה לכבוד לשגר את טיל ה"סטורם שאדו" הראשון היה דייב רוברטסון, מפקדה הנוכחי של טייסת 617, ונווט מטוס טורנאדו בהכשרתו. מטוס הטורנאדו בו טס רוברטסון, שנשא שני טילי "סטורם שאדו", נטל חלק במתקפה הגדולה על בגדד ביומה השני של המלחמה - מתקפת ה"הלם והמורא". בעוד מטוס הטורנאדו מתקרב לנקודת השיגור המתוכננת זיהה הטייס שלו, אנדי מאיירס, טיל נ"מ שטס לעברו. הטיל, ככל הנראה טיל כתף החטיא את מטרתו, לא לפני שמטוס הטורנדו שבר בחדות הצידה.
בתחילה חשש רוברסטון, כי התימרון החד יפריע לתיפקוד מחשבי המטוס האחראים על שיגור הטילים, אך אחרי בדיקה קצרה הסתבר שהם מתפקדים כיאות. שני טילי ה"סטורם שאדו" שוגרו בהצלחה ועשו את דרכם לעבר בונקרים צפונית לבגדד. טילים נוספים שוגרו על-ידי מטוסים אחרים במבנה.
בראיון עיתונאי שהתקיים מספר ימים לאחר התקיפה ההיסטורית אמר רוברטסון כי הוא מקדיש את תקיפת ה"סטורם שאדו" הראשונה לזכר 53 אנשי צוות-האוויר של טייסת 617 שקיפחו את חייהם במהלך ההתקפה על הסכרים במלחמת העולם השנייה.
בתגובה לשאלה האם טילי ה"סטורם שאדו" היו מסוגלים להרוס את הסכרים במלחמת העולם השנייה אמר רוברטסון, כי הוא מטיל בכך ספק אך הוא הוסיף כי ה"סטורם שאדו" הוא קרוב לוודאי הנשק החזק והיעיל ביותר של חיל-האוויר הבריטי מאז פצצות הענק הבריטיות של מלחמת העולם השנייה. רק לשם השוואה, הפצצות דאז שקלו כשש טונות לעומת ה"סטורם שאדו" השוקל כ-1,300 ק"ג, שכאמור רק כשליש מהם הוא הראש-הקרבי.
לבד מה"סטורם שאדו" הפעיל לראשונה חיל-האוויר המלכותי הבריטי עוד שני סוגים של חימוש מונחה מדויק. מטוסי ההארייר עשו לראשונה שימוש מוצלח בטילי AGM-65 מייבריק. אומנם לא מדובר בטיל חדש, אך עבור הבריטים שהצטיידו בטיל לאור לקחי המלחמה ביוגוסלביה, הייתה זו הפעם הראשונה בה עשו בו שימוש. גם הגירסה המשופרת של הפצצות מונחות הלייזר "פייבוואי" הופעלה לראשונה על-ידי חיל-האוויר המלכותי הבריטי. גירסה זו משלבת, בנוסף להנחיית הלייזר, גם מקלט GPS. פצצות מדגם זה מהוות את החימוש הסטנדרטי של מטוסי הטורנאדו הבריטיים.