בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 150 (251) 01/04/03

כתבות | מלחמת המפרץ II

קליע הכסף - סיכול ממוקד בנוסח אמריקאי

האם ה"סיכול הממוקד" האמריקאי נגד סדאם חוסיין ובניו ביום הראשון למלחמה הצליח? יעבור עוד זמן בטרם נדע את התשובה. כך או אחרת, מטוסי ה- F-117A הוכיחו, לראשונה מאז נכנסו לשירות מבצעי, את יכולתם להוציא אל הפועל בפרק זמן קצר מבצע תקיפה איכותי כנגד יעד מוגן במיוחד. "קליע הכסף" הוכיח את עצמו. "שאלת מיליון הדולר" - במי הוא פגע - נשארה בינתיים פתוחה

נועם אופיר

את המלחמה הזו העביר גרג פיסט, קרוב לוודאי, בביתו כשהוא יושב מול מסך הטלוויזיה. התמונות של שמי בגדד המוארים באש נ"מ מבעד לעדשות הלילה המיוחדות המעניקות לתמונה את גוונה הירוק, העלו בוודאי חיוך אצל פיסט. שמו של פיסט מוכר רק למעטים, אם בכלל. אבל פיסט, טייס מטוס קרב חמקן מסוג F-117A בהכשרתו, זכה לכבוד שבלהיות הטייס שירה את יריית הפתיחה בשתי מלחמת שונות. במהלך הפלישה לפאנמה בדצמבר 1989 היה זה פיסט שהטיל פצצות מונחות לייזר בקרבת מגורי חיילים של הצבא הפאנמי. בינואר 1991 תקף פיסט מרכז שליטה של מערכת ההגנה האווירית העיראקית ופתח את הדרך לגלי התקיפה הגדולים שבאו בעקבותיו.
פיסט לא היה זה שירה את יריית הפתיחה של מבצע "חירות לעיראק", אך מטוסי F-117A מאותו דגם ממש ששימש אותו לפתוח את המלחמות בפאנמה ובמפרץ, היו אלה שפתחו גם את המלחמה הנוכחית בעיראק. המטוס במהותו הוא אותו המטוס ואפילו החימוש אינו שונה בהרבה, אבל הדקות הראשונות של מבצע "חירות לעיראק" רחוקות מלהיות שיגרתיות. מרבית העובדות אינן ידועות עדיין ויעבור עוד זמן, אם בכלל, בטרם יהיו פרטי הסיפור המלא בידינו. מסך העשן המכוון האופף את התקיפה שפתחה את המלחמה עדיין סמיך, אך אפשר לנסות ולשרטט את סיפורו של המבצע שייתכן ויתגלה, כי הוא זה שהכריע את המלחמה. מלת המפתח כפי שנראה היא "מקריות".
בז'רגון הצבאי האמריקאי מדובר, בין השאר, על "קליע הכסף" (SILVER BULLET). הרעיון מאחורי מונח זה הוא היכולת לפגוע בצורה מדוייקת ביעד איכות של האויב, תוך גרימת נזק סביבתי מינימלי ובמקביל לשמור על פרופיל נמוך. לרוב, מונח זה מתייחס ליחידות למבצעים מיוחדים המסוגלות לפשוט במהירות ובחשאיות על יעדי מפתח של האויב, לנטרל אותם ולהתפנות מהשטח. לא פעם מטרת הפעולה היא ניטרול מרכז העצבים של האויב, בין אם על ידי פגיעה במנהיגים עצמם או במרכזי השליטה שלהם.

המשימה המקורית: פגיעה בראשי ההנהגה הסובייטית

כאשר מטוס ה- F-117A פותח בשלהי שנות ה-70, המשימה העיקרית שייעד לו חיל-האוויר האמריקאי הייתה ביצוע משימות "קליע כסף". הכוונה של החיל הייתה לרכוש כמות קטנה של המטוסים ולייעד אותם למשימות מיוחדות. דוגמה למשימה כזו היתה פגיעה במנהיגי ארגוני טרור ואפילו, לפי כמה דיווחים, תקיפת הבתים הפרטיים של ההנהגה הסובייטית במקרה של מלחמת עולם שלישית. עם הזמן חל שינוי בגישה ביחס למטוס התקיפה החמקן. המטוס נרכש בכמות גדולה יותר ונועד לשמש גם לביצוע משימות שגרתיות יותר. זה גם היה אופי המשימות שביצע המטוס בפאנמה, במפרץ וביוגוסלביה. השימוש ב- F-117A כ"קליע כסף" נותר רק כתוכנית מגירה.
לפי פרסומים בתקשורת האמריקאית, בשעות אחר הצהריים של ה-19 במארס התקיים כינוס מיוחד של צמרת המערכת הבטחונית האמריקאית. ג'ורג' טנט, ראש סוכנות הביון המרכזית, ה- CIA, הציג בפני הנשיא ג'ורג' בוש מידע מודיעיני בעל חשיבות מכרעת. מקור אנושי מהחוג הקרוב לסדאם, מה שמכונה בעגה המודיעינית "מקור צמרת", העביר לידי המודיעין האמריקאי את המידע לו חיכו במשך שנים. ככל הנראה, בפעם הראשונה, ידע המודיעין האמריקאי היכן שוהה באותו זמן סדאם חוסיין. ומה שחשוב יותר, המידע ידע להצביע היכן סדאם חוסיין עתיד להיות גם בשעות הקרובות. לפי כמה מהפרסומים, המידע הצביע על כך שסדאם חוסיין, יחד עם צמרת הממשל העיראקי, ואולי אף בניו עודאי וקוסאי, עתידים היו לשהות בשעות הערב במתחם בדרומה של בגדאד המכונה "חוות דורא".
הפרטים על הדיון המיוחד שהתקיים בבית הלבן ידועים לנו בעיקר מפרטים שחשף העיתונאי בוב וודוורד מה"וושינגטון פוסט". לדברי וודוורד, השאלה הראשונה שנשאלה במהלך הדיון, לאחר שטנט הציג את המודיעין על מיקומו של סדאם, היתה האם תקיפה ישירה שמטרתה להרוג את שליט עיראק תהיה חוקית. יועצים משפטיים שהתייעצו איתם השיבו בחיוב. האתר שבו אמור היה להימצא אותה עת סדאם הוא מרכז פיקוד ושליטה צבאי המהווה מטרה צבאית לגיטימית.
השאלה הבאה שנשאלה היתה האם פגיעה במתחם עשוייה לגרום לנזק סביבתי, שיעלה בחייהם של אזרחים עיראקיים חפים מפשע. לטענת הצבא, ניתן היה לפגוע ביעד באמצעות חימוש מונחה מדוייק, בלי לגרום נזק למבנים סמוכים, כולל אחד שבו, על-פי כמה הערכות, שהו בני משפחה של חברי ההנהגה העיראקית.
השאלה הבאה הייתה מורכבת יותר ונגעה לתוכנית המתקפה הכוללת, המסומנת "OPLAN 1003 V". כפי שכותב וודורד, החלה המלחמה באופן מעשי בשעות אחר הצהריים של ה-19 במארס, עם החדרתם של 31 צוותי כוחות מיוחדים, כ-300 איש בסך הכל, לאזור מערב עיראק. משימתם של צוותים אלה היתה פגיעה במערכות תקשורת, השמדת עמדות תצפית ובעיקר ניסיון למנוע מהעיראקים להפעיל באזור משגרי טק"ק. כזכור, מאזור זה של עיראק שוגרו טילי ה"אל חוסיין" לעבר ישראל במהלך מלחמת המפרץ הראשונה. כלקח ישיר מהמלחמה הקודמת שבה הופעלו רק כמה אנשי כוחות מיוחדים באזור, וגם זאת רק לקראת מחציתה השנייה, החליטו האמריקאים להשתלט על האזור כבר בראשית המלחמה החדשה. למעשה, הרעיון היה להשתלט על מערב עיראק עוד לפני תחילת המתקפה האווירית.

לאפשר לכוחות המיוחדים לפעול בשקט

התוכנית האמריקאית התבססה על ההערכה, כי הכוחות המיוחדים יוכלו לפעול כ-48 שעות בתוך עיראק לפני שיהיה צורך להתחיל את השלב הבא של המלחמה - מתקפת האוויר הגדולה. הרעיון היה לאפשר לכוחות המיוחדים לפעול בשקט. רק לאחר שישלימו חלק נכבד ממשימתם יתחיל החלק הגלוי של המלחמה. הנשיא בוש, אגב, היה צריך להכריז בפומבי על תחילת המלחמה רק לאחר ביצוע המתקפה האווירית, קרי כיומיים לאחר שהמלחמה תחל בפועל. המתקפה היבשתית אמורה הייתה להתחיל כמה שעות אחרי המתקפה האווירית, אך לאחר התייעצות הוחלט להקדימה ביממה.
התאריך המדוייק שבו החלה ארה"ב בתכנון המבצע הצבאי לכיבוש עיראק אינו ידוע, אך רוב המומחים מתייחסים להודעה על מצב האומה של הנשיא בוש מה-29 בינואר 2002 כתאריך מפתח. כזכור, במהלך נאום זה הציג הנשיא בוש את עיראק כאחת המדינות החברות ב"ציר הרשע".
בחודשים שחלפו מאז עסקו אנשי פיקוד המרכז (CENTCOM) של הצבא האמריקאי יחד עם הפנטגון בתכנון ושיפור תוכנית המלחמה שלהם. בניגוד למלחמת המפרץ, בה קדם למהלך היבשתי המהיר מהלך אווירי ממושך שבו כתשו במשך כמה שבועות כוחות האוויר של הקואליציה את הכוחות העיראקים, הוחלט כי הפעם יש לקצר את פרק הזמן שבין המתקפה האווירית ליבשתית. התוכנית המקורית כללה מתקפה אווירית שתימשך שבועיים ואחריה - מתקפה יבשתית. אבל שר ההגנה דונלד ראמספלד דרש בתוקף לקצר משמעותית את פרק הזמן הזה.
בספטמבר 2002 הוצגה בפני הנשיא בוש טיוטה של תוכנית "OPLAN 1003 V", התוכנית המבצעית למתקפה על עיראק. למרות שהתוכנית היתה מקובלת על מקבלי ההחלטות האמריקאים, המשיך פיקוד המרכז לערוך בה שינויים תוך שהוא מנצל את הארכה שניתנה לאור ההחלטה האמריקאית לנסות ולפעול בחסות מועצת הביטחון של האו"ם.
נכון לחודש ינואר 2003 כללה התוכנית מתקפה אווירית מאסיבית ומתקפה יבשתית מהירה שתחל כארבעה ימים לאחריה. במהלך חודש פברואר הציג פיקוד המרכז את הרעיון להתחיל את המתקפה בפשיטה גדולה של כוחות מיוחדים על מערב עיראק. גנרל טומי פרנקס, מפקד פיקוד מרכז טען, כי הכוח המיוחד יוכל לפעול 48 שעות בטרם יתגלה על-ידי העיראקים. בשלב זה תתחיל המתקפה האווירית. למרות שהתלבט בתחילה הסכים הנשיא בוש לאשר את התוכנית, שהיתה גירסה מספר 20 של התכנונים.
תוכנית "OPLAN 1003 V" כפי שאושרה על-ידי הנשיא, נועדה להתחיל בשעה תשע בערב של יום רביעי, ה-19 במארס, עם חדירת הכוחות המיוחדים. מועד זה כונה "D DAY" וקדם בשבע שעות לפקיעת האולטימום בן 48 השעות שנתן הנשיא בוש לסדאם. ביום שישי, ה-21 במארס, בשעה תשע בערב, אמור היה להתחיל ה"A DAY" - מועד פתיחת המתקפה האווירית. תשע שעות אחר כך תתחיל המתקפה הקרקעית ה-"G DAY".
שלב ה"D DAY" החל בהצלחה עם חדירת כוחות מיוחדים אמריקאים, בריטים ואוסטרלים למערב עיראק. תוכנית המלחמה התנהלה כמתוכנן. ואז, לטענת וודוורד, הגיע המידע ל- CIA על מקומו של סדאם.
באופן לא מפתיע, אחת השאלות המרכזיות בדיון המיוחד בבית הלבן היתה האם ביצוע תקיפה כירורגית על הבונקר שבו, על פי הערכות, שוהה סדאם תסכן את אנשי הכוחות המיוחדים שכבר מצויים במערב עיראק. כאמור, פעילות זו אמורה היתה להתבצע בחשאיות גמורה. בתגובה השיבו אנשי הפנטגון כי ניסיון ההתנקשות בסדאם חוסיין רק יתרום לבלבול העיראקי.
לאור מידע זה נתן הנשיא "אור ירוק" לביצוע מבצע "הסיכול הממוקד". את המבצע אמורים היו לבצע מטוסי F-117A וטילי שיוט טומהוק. הצגת הדברים כפי שנעשתה על-ידי וודוורד היא המפורטת ביותר שמצוייה בידינו כיום. אבל, אם מצליבים אותה עם מקורות נוספים, מתגלית תמונה שונה מעט.
מפקד טייסת ה- F-117A שנטלה חלק בתקיפה סיפר בראיון מאוחר יותר כי יום לפני ביצוע ניסיון ההתנקשות בסדאם קיבלה היחידה שלו הוראה להיערך לביצוע המבצע. על הטייסת הוטל להיערך לביצוע כמעט מיידי של תקיפה כנגד "חוות דורא" בבגדד. לדברי מפקד הטייסת - "ביצענו חלק מהתכנון הקריטי, הסתכלנו על תצלומים ועשינו עוד כמה דברים". אבל - "המשימה בוטלה בפתאומיות בדיוק כפי שהיא צצה". סיפור זה אינו מתיישב עם התיאור של וודוורד, שטוען כי התקיפה בוצעה שעות ספורות לאחר הדיון המיוחד שבו הוצג לראשונה בפני הנשיא המידע האיכותי על מקום הימצאו של סדאם. כעולה מדברי מפקד טייסת ה- F-117A, יחידתו נערכה לביצוע המבצע יום לפני שבו התקיימה הישיבה המיוחדת בבית הלבן.
יום למחרת קיבלה הטייסת הוראה להיערך שנית לביצוע מבצע התקיפה המיוחד. הטייסת הונחתה להכין שני מטוסי F-117A לקראת מבצע תקיפה שיתקיים תוך שעות ספורות. ההוראה עצמה התקבלה כשעתיים אחרי הישיבה המיוחדת בבית הלבן. לדברי מפקד הטייסת אירעו כמה התרחשויות מקריות שאיפשרו הוצאה לפועל, כמעט מיידית, של מבצע התקיפה.
ראשית, העובדה שכבר ביום הקודם החלו הצוותים ללמוד את המטרה קיצרה משמעותית את הזמן שנדרש להערכות שלהם. הטייסים כבר בחנו תצלומים של המטרה והחלו בלימוד נתיבי הטיסה ליעד ובחזרה. בנוסף, כמה שעות לפני קבלת הוראת הכוננות השנייה, נתן מפקד הטייסת הנחיה לחמש את אחד ממטוסי ה- F-117A בשתי פצצות EGBU-27. לדבריו, מאחר ומדובר בסוג חימוש חדש שעדיין לא הופעל באופן מבצעי, הוא רצה לנצל את הזמן כדי לאמן את הצוותים בהפעלתו. למרות שלא התכוון לכך, ההחלטה הזו של מפקד הטייסת איפשרה את ביצוע המבצע. העובדה שאחד המטוסים כבר היה חמוש בפצצות איפשרה לחסוך בין חצי שעה לשעה מההכנות למבצע. "אם לא היה לנו את אחד המטוסים חמוש, לא היינו יכולים לצאת לדרך. זה היה לוקח לנו יותר מדי זמן".
אבל, המקריות בנוגע לפצצות ה- EGBU-27 לא הסתיימה בכך. כאמור, פצצות אלה לא הופעלו קודם לכם באופן מבצעי. מבחינה חיצונית נראית פצצת ה- EGBU-27 זהה לחלוטין ל- GBU-27, הפצצה הסטנדרטית שנושא ה- F-117A. כמו הפצצה הרגילה גם הפצצה המשופרת (הוספת האות E - מסמלת את המילה ENHANCED - משופר) היא פצצת חדירה במשקל של טונה המונחית לעבר המטרה על-ידי התבייתות על כתם לייזר שיוצרות מערכות הסימון המותקנות בחרטום ובגחון המטוס התוקף. אבל, בניגוד לפצצה המקורית שהופעלה לראשונה במלחמת המפרץ הקודמת, הרי שלפצצה החדשה נוספת גם מערכת הנחיה GPS. במקרה שראש ביות הלייזר מאבד את הנעילה על כתם הלייזר, למשל עקב עננות או עשן ואבק באזור המטרה, עוברת הפצצה באופן אוטומטי למערכת ההנחיה החדשה.
כעת הפצצה מונחית לעבר הקורדינאטות של המטרה שהוזנו מבעוד מועד על-ידי הטייס או לעבר המיקום האחרון שבו נראה כתם הלייזר שסימן המטוס. יכולת ייחודית זאת משפרת בצורה משמעותית את הסיכויים של פגיעה מדוייקת במטרה. כך מובטחים הן השמדת המטרה והן צמצום הסיכויים של פגיעה במבנים סמוכים. יכולת זאת היא שהביאה להחלטה להשתמש לראשונה בחימוש זה במהלך המבצע המיוחד להתנקשות בסדאם חוסיין.
וכאן אנחנו חוזרים להכנות לקראת מבצע התקיפה המיוחד. נכון למועד בו נתקבלה הפקודה הראשונית להיערך למבצע התקיפה המיוחד, לא הושלמו הניסויים המבצעיים המלאים של הפצצה החדשה. כך לדוגמה, לא הוכח כי ניתן להטיל בו-זמנית שתי פצצות מסוג זה מתוך תא החימוש של מטוס ה- F-117A. למעשה, אישור כי ניתן לבצע זאת התקבל בטייסת ה- F-117A במפרץ רק ארבע וחצי שעות קודם לקבלת הוראת היציאה השנייה. האישור ניתן רק לאחר שבאותו בוקר נתקבלו תוצאות ניסויים שנערכו ממש באותו זמן במטווח בארה"ב.

המראה - שעתיים אחרי קבלת הפקודה

בשל כל הנסיבות המיוחדות הללו, נוצר מצב שבו כשעתיים בלבד לאחר קבלת הפקודה המריאו שני מטוסי F-117A חמושים בפצצות EGBU-27 לכיוון עיראק. הטייסים קיבלו הנחיה שלא לחדור למרחב האווירי העיראקי לפני שיקבלו אישור נוסף.
במקביל, על סיפונן של חמש ספינות וצוללות אמריקאיות, הושלמה ההערכות לקראת שיגור כ-36 טילי טומהוק. התוכנית הייתה שהטילים יפגעו במטרה לאחר שמטוסי ה- F-117A יטילו את ארבע הפצצות שלהן. בעוד שה- F-117A נבחרו בשל יכולת הדיוק הגבוהה מאוד של החימוש שלהם, הרי שטילי הטומהוק נועדו להבטיח את ההשמדה המוחלטת של היעד.
עם קבלת האישור הסופי מהנשיא בוש, שוגרו הטילים וצמד מטוסי ה- F-117A חדרו לתוך עיראק. הטיסה ליעד עברה ללא בעיות. למרות עננות מעל המטרה הצליחו הטייסים להטיל בדיוק את כל ארבע הפצצות, כשהם מסמכים על הנחיית ה- GPS של הפצצות החדשות. דקות ספורות אחר כך נורתה אש נ"מ דלילה לעבר המטוסים, אך הם הצליחו לשוב בשלום לבסיסם. טילי הטומהוק פגעו במטרה זמן קצר אחר כך.
מבחינה מבצעית מבצע התקיפה המיוחד של מטוסי ה- F-117A וטילי הטומהוק הוכתר כהצלחה מלאה. בפרק זמן חסר תקדים הצליחה טייסת ה- F-117A להתכונן למבצע תקיפה מיוחד, לרבות שימוש במערכת נשק שלא נבחנה עד אז באופן מעשי. יעד התקיפה הושמד ושני המטוסים שנטלו חלק בתקיפה עצמה שבו בשלום בחזרה לבסיסם.
ומה עם סדאם חוסיין? התשובה לכך נותרה פתוחה. כמה שעות אחרי התקיפה הופיע סדאם בשידור של הטלוויזיה העיראקית כשהוא נראה מבולבל ולא מרוכז. בימים הבאים שידרה הטלוויזיה מספר קטעים בהם נראה, לכאורה, סדאם חוסיין כשהוא יושב בישיבות של צמרת השלטון העיראקי. בסוף השבוע השני של הלחימה אף שודר קטע בו נראה סדאם משוטט ברחובות בגדד כשהוא מוקף עשרות אזרחים עיראקים צוהלים.
בעת כתיבת שורות אלה קיימת מחלוקת האם אכן סדאם הוא האיש המופיע בסירטונים, כמו גם האם מדובר בסרטים מהתקופה שלאחר המלחמה או בקלטות שהוכנו מראש.
בהמשך המלחמה, חזרו האמריקאים על מבצע דומה לזה שפתח אותה. ב-7 באפריל השמיד מפציץ B-1B בודד מבנה שהמודיעין האמריקאי הצביע על-כך, ששוהים בו בכירים עיראקיים, יתכן שגם סדאם עצמו. ארבע פצצות JDAM במשקל טונה כל אחת החריבו את המבנה. התקיפה שתוכננה ובוצעה בזמן שיא הוכתרה בהצלחה, אבל התעלומה סביב גורלו של סדאם חוסיין טרם הוכרעה.
האם ה"סיכול הממוקד" האמריקאי הצליח? יעבור עוד זמן בטרם נדע את התשובה המלאה על כך. אבל, כך או אחרת, מטוסי ה- F-117A הוכיחו, בפעם הראשונה מאז נכנסו לשירות מבצעי, את יכולתם להוציא אל הפועל, בפרק זמן קצר במיוחד, מבצע תקיפה איכותי כנגד יעד מוגן במיוחד. "קליע הכסף" הוכיח עצמו. "שאלת מיליון הדולר" - במי הוא פגע - נותרה פתוחה.