מלחמות ומבצעים

בשנת 1947 יצרו אנשי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה" קשר עם שני טייסים אמריקאים, שהיו מוכנים - תמורת סכום כסף גדול - להעלות במטוס תובלה מסוג קרטיס קומנדו שבבעלותם עולים בלתי-ליגאליים לארץ-ישראל. ב-20 באוגוסט 1947 הטיסו השניים לבגדד שבעיראק את פעיל העלייה שלמה הלל, ולאחר התארגנות קצרה הועלו על המטוס בשעות הלילה כ-50 צעירים חברי תנועת "החלוץ".

לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק עם מצרים, הגיע תור המו"מ לחתימת הסכם דומה עם ממשלת ירדן, אלא שאז התברר כי ירדן דורשת לעצמה בעלות על הנגב הדרומי, לרבות אילת. כדי להעמיד את ירדן בפני עובדה מוגמרת של שליטה ישראלית מוחלטת על איזור זה, תוכנן ובוצע מבצע "עובדה" על-ידי שתי חטיבות של צה"ל. מטוסי חיל-האוויר נקראו לסייע למבצע על-ידי סיורים וצילומים בדרך לאילת ואיתור שטחים מתאימים לנחיתת מטוסים כבדים, שנועדו לספק את צרכי שתי החטיבות.

ב-14 באוקטובר 1953 ביצע צה"ל פעולת תגמול ראשונה בשטח ירדן. כוח של יחידה 101 פשט על הכפר קיבייה, ממנו יצאו מסתננים לשטח ישראל ורצחו אם ושני ילדיה ביהוד. בפעולה נהרגו 69 אזרחים ירדנים, בהם נשים וילדים.

ההכנות למהלך הצבאי נמשכו מספר חודשים. בין היתר, הוטל על ששה סיירים מגדוד 52 של חטיבה 5, בפיקודו של סא"ל אשר לוי, לסייר מעבר לקווים במשך שלושה ימים, על-מנת לבחון את עבירות כלי הרכב לאורך הציר הנמשך לאורך החוף המערבי של מפרץ אילת, בקטע הדרך שבין דהב לעין-אל-פורגתה, בואכה שארם א-שייח'. מטוס דקוטה נועד לשמש כחפ"ק אווירי למבצע, וכן להצניח מכלי מים לסיירים. ששה מטוסי פייפר - לאור הצלחתם במבצע "שנונית" - היו עתידים לפנות את הסיירים בתום המבצע.

פקודת מבצע "מכבש", שהופצה למפקדי הבסיסים והטייסות, עסקה בתוכנית האווירית הכוללת של ההצנחה במיתלה. על-פי התכנון, מטוס דקוטה נועד להצניח בובות להטעייה בקירבת שדה-התעופה כברית וליד איסמעיליה, ושני מטוסי מטאור T-7 תוכננו לביים נתיב בגובה 30 אלף רגל לאורך ציר רפיח-קנטרה. חלקים אלה של התוכנית נועדו להסיח את דעתם של המצרים מן הפעילות העיקרית במבצע.

ב-25 באוקטובר 1956 בשעה 11:45 הופץ מברק התראה לכל יחידות חיל-האוויר. הן נקראו להתכונן לגיוס סמוי החל משעה 18:00 באותו יום. בליל 26 באוקטובר פירסם אג"מ מבצעים את פקודת מבצע "קדש 2", היא תכנית מלחמת סיני (פקודה זו ביטלה את קודמתה, פקודת "קדש 1").