בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 120 (221) 01/04/98

כתבות

השגחה עליונה

תגיות: משטרה

שש שנים לאחר הקמתה, ביחידת המסוקים של המשטרה יש כבר ארבעה מסוקים ו-19 טייסים-שוטרים, כולם יוצאי חיל-האוויר. המסוקים מבצעים סיורים בקו התפר, רודפים אחרי גנבי רכב, סוחרי סמים ונהגים משתוללים. הם מוזנקים לאירועים ביטחוניים ופליליים ופועלים גם בלילה, הודות למערכת פליר מתוחכמת. כתב הבטאון הצטרף למספר גיחות משטרתיות באוויר

ליאור שליין צילום: אמיר מודן

עיד-אל-פיטר, היום האחרון לצום הרמאדן. לפי המנהג המוסלמי, על המאמינים לפקוד באותו יום את קברי המשפחה. כשמדובר בבית-הקברות בו טמונים המתים של משפחות ג'ארושי וקראג'ה, שתי החמולות היריבות מהכפר ג'ואריש שליד רמלה, עלייה המונית לבית-הקברות עלולה להסתיים בשפיכות דמים. 23 הרוגים נספרו כבר במלחמה הזאת, שבשיאה שוגר אפילו טיל נ"ט, חושף ארסנל נשק שלא היה מבייש גדוד צה"לי.
סמוך לשעה שמונה בבוקר ממריא הסייפן מבסיס האם של יחידת המסוקים המשטרתית במרכז הארץ. אני מצטרף לרפ"ק עודד, הטייס, וליוני הסייר. המשימה היא להבטיח שבעת העלייה לקברים, לא יהיו קורבנות נוספים. שיירות מתחילות להגיע מיפו ומרמלה. המסוק מרחף מעל המכוניות, כדי לוודא שלאף אחת מהן לא ממתינה קבלת פנים חמושה.
במשך כשעה חג המסוק מעל השיירות. בכל רגע, על כל מרפסת, מתוך כל מכונית, עלול לצוץ מישהו. עם קצת מזל, תישמר היום הפסקת-האש. יוני מכוון את עודד לסמטאות שבהן עשויים להמתין מתנקשים, ומדווח לניידות שעל הקרקע על מכוניות חשודות. רק אחרי שההתקהלות בבית-הקברות מתפזרת, עוזב המסוק את השטח. אולי לא תוכנן שום דבר, אולי כוחות המשטרה - הניידות והמסוק - הצליחו להרתיע. שבוע אחר-כך נרצחו שני בני משפחת קראג'ה בתחנת דלק בנס-ציונה, אבל זה, איך אומרים, כבר לא היה במשמרת שלי.
עמוס מאוד בזמן האחרון ביחידת המסוקים של המשטרה. איתור גנבי רכב, סיורים בקו התפר, הזנקות לאירועים ביטחוניים, מקרי שוד ואירועים לא מתוכננים אחרים. יחידה צעירה, היחידה הזאת, שהוקמה רק לפני שש שנים. ניצב יאיר יצחקי, מפקד מחוז ירושלים, לא מצליח להבין איך הסתדרה המשטרה בלעדיה. "לפני הקמת היחידה עבדנו עם מסוקים אזרחיים. אך מרגע שהוקמה טייסת משטרתית, חל שיפור עצום בהישגי המשטרה, בכל התחומים. אנחנו נעזרים בהם ותלויים בהם בצורה יומיומית".
ב-1990 יצאו אל"מ (מיל') יעקב בירן, שכולם מכירים אותו בכינוי ביקו, ואסף חפץ, אז סגן ראש אג"מ במשטרה, לסיור ביחידות משטרה ברחבי העולם, כדי לבחון את יחידות המסוקים שלהן. ביקו השתחרר ארבע שנים לפני-כן מחיל-האוויר, לאחר ששירת 23 שנים כטייס מסוקי סער, ובין השאר, פיקד על טייסת אנפות. כשחזרו, שכרו מסוק אזרחי מחברת "כימניר", טסו בשמי הארץ, בדקו את פני השטח, והגיעו למסקנה שגם משטרת ישראל זקוקה ליחידה כזאת. לאחר שמונה יעקב טרנר למפכ"ל המשטרה, היתה פתיחת היחידה עניין של זמן בלבד. טרנר שיכנע, והסיר את התנגדותם של אנשי התקציבים של המשטרה, שחששו מאוד מהכלים החדשים.
לאחר שנתיים של תיכנון והיערכות, ב-9 בדצמבר 1992, נפתחה היחידה. ביקו, שהפך לניצב משנה, פיקד על יחידה שבה היו שני מסוקים וחמישה טייסים. מאז היא נמצאת בהתפתחות מתמדת. כמות שעות הטיסה שלה, למשל, גדלה בכ-40 אחוז בכל שנה: ב-1993, השנה הראשונה לפעילות היחידה, הוקצו לה 600 שעות. ב-1997 הוקצו 2,700 שעות, "ועדיין לא הצלחנו לענות על כל הדרישות מהשטח", אומר ביקו, שמפקד על היחידה גם כיום.
היום כבר מונה היחידה ארבעה מסוקים, כולם מסוקי בל-206, זהים כמעט לחלוטין למסוקי הסייפן של חיל-האוויר. ויש להם אפילו שמות: רומח, מגן, חץ, קשת. 19 טייסים, כולם יוצאי חיל-האוויר, מטיסים את המסוקים. שתי סמב"ציות, וחייל מג"ב המשמש כנהג וכאיש מינהלה, משלימים את הצוות. צוות התחזוקה, הגף הטכני אם תרצו, מונה שני אנשים, עובדי התעשייה האווירית.
הפעילות השיגרתית והמתוכננת של היחידה כוללת מבצעים כמו לכידת גנבי רכב, איתור מסתננים דרך קווי התפר, אכיפת תנועה, פיקוח על הפגנות, אבטחה, משימות סיור, ריסון אופנוענים ונהגי טרקטורונים שמשתוללים על הכבישים והחופים, תפיסת גנבי כוורות וגנבי חול, פשיטות סמים וטיסות צילום.
בלוח תיכנון הפעילות השבועית, הנמצא בכניסה למשרדי היחידה, יש בעיקר מחיקות. רב המוזנק על המתוכנן. הזנקות לשריפות, לחיפוש נעדרים, למקרי שוד, לחטיפות או למירדף אחר פורצי מחסומים, הן עניין שבשיגרה. לא כל השינויים מספיקים אפילו להירשם על הלוח. לעיתים, כשמגיע הטלפון או הקריאה בקשר, מוסט המסוק שנמצא באוויר למשימתו החדשה. לעתים, יוצר המסוק לעצמו משימה חדשה. בדרכו למשימה, בחזרה ממנה, או אפילו תוך כדי פעילות מבצעית, רואה הטייס מכונית גנובה או עבירת תנועה, ומחליט לפעול.
הסיור מעל בית-הקברות ברמלה ממחיש היטב את יתרונות מסוקי המשטרה על פני ניידות וג'יפים. את באי בית-הקברות איבטחו מספר ניידות, אבל אף אחת מהן לא היתה יכולה לבדוק את הנעשה קילומטר קדימה, או את האפשרות שמעבר לפינה, ברחוב צדדי, ממתינה קבלת פנים עוינת. הפעם בוצעה המשימה מול משטרת רמלה. שבוע אחר-כך, בעת ביקור שרת החוץ האמריקאית, מדלן אולברייט, נערך מבצע דומה, כאשר מסוק משטרתי ליווה את פמליית השרה ואת הניידות המאבטחות אותה מירושלים לנתב"ג.
גם בהפגנות המוניות עושה המשטרה שימוש ביתרון הגובה של יחידת המסוקים. המסוקים מסייעים בהכוונת התנועה והקהל. תפקיד המסוק באירועים כאלה הוא סריקת הגגות, הסמטאות הצדדיות ועזרה בהכוונת התנועה.
פעמיים בשבוע, בממוצע, משתתפת היחידה במבצעי אכיפת תנועה. "אנחנו עוזרים בעיקר בעבירות מתמשכות: עברייני מהירות שמסרבים לעצור, או נהגים נמלטים", אומר ביקו. "אנחנו לא מוגבלים לפעולה בשטח מחוז מסוים, ולא עוזבים את המרדף כשמגיעים לקצה שטח השיפוט שלנו. רק הכוח הקרקעי מתחתנו מתחלף. אנחנו ממשיכים לרדוף".
המסוקים מסייעים למשטרה בריסון אופנוענים ונהגי טרקטורונים. "פעם הם לא היו נשמעים לשוטרים בכלל", מספר ביקו. "הם ידעו שהמשטרה לא מסוגלת לתפוס אותם ושהיא לא מעוניינת במרדפים, והפכו את ההתמודדות עם השוטרים למשחק. כשמתפתח מרדף אחרי גנב רכב, הוא יכול להרוג את עצמו. זה יכול להיות גם ילד בן 17 על אופנוע. אפילו שהוא נורא מתפרע על הכביש, נוסע בלי רשיון, אולי אפילו גנב רכב, אין עונש מוות על זה בארץ. מתפקידנו כמשטרה לוודא שהוא לא יפגע בעצמו, ובוודאי שלא יסכן גורם שלישי. ברגע שזיהינו את הרכב, אנחנו מודיעים לכל הכוחות להוריד הילוך, לנסוע בזהירות. מהמסוק הרי רואים את כל השטח, וכך אנחנו יכולים להפנות כוחות שיציבו מחסומים לפניו. כך אנחנו מורידים את דרגת הסיכון לכולם".
כמעט כל פעילות המסוקים מתבצעת בשיתוף פעולה עם כוחות קרקעיים. המסוק לא חמוש, ולעתים רחוקות בלבד הוא נוחת בשטח. לשם כך נולד תפקיד סייר האוויר. הסייר הוא שוטר מאותה תחנה שמולה מתבצעת הפעילות. הוא יושב לצידו של הטייס ומשמש כמקשר: מצד אחד הוא מכוון את הטייס, כי ההתמצאות שלו באיזור גדולה יותר, ומצד שני הוא מעביר הוראות לניידות היכן להציב מחסומים, איך לכוון את התנועה, לאן ברחו החשודים. לפעמים מגיע הסייר לבסיס המסוקים, לפעמים אוספים אותו בשטח. כאשר יש מידע מודיעיני על אירוע צפוי בתל-אביב, למשל, ונדרשת תגובה מהירה, נמצאים סיירים ממשטרת תל-אביב בכוננות ביחידת המסוקים, ובזמן הזנקה רצים למסוק עם הטייס.
את סיירי האוויר מסמיכה יחידת המסוקים בעצמה, בקורס שנמשך עשרה ימים. "לעבוד מהאוויר זה מקצוע. להסתכל עם משקפת מלמעלה זה לא כמו לראות מלמטה, זה לא טריוויאלי", מסביר רפ"ק עודד, המשמש כטייס סייפנים גם בחיל-האוויר. "הרבה אנשים מתבלבלים ונלחצים כשהם עולים לאוויר. פתאום הם לא זוכרים איך לטפל בקשר, למרות שזה אותו מכשיר בו הם משתמשים יום-יום על הקרקע".
סיורי קו התפר הם משימה שבה בולטת חשיבות הסייר. כמעט מדי יום משתתפת היחידה בפעילות השיגרתית של כוחות משמר הגבול למניעת חדירה המונית של פועלים ללא אשרות כניסה מהשטחים לישראל. שב"ח, שהייה בלתי חוקית, מכונה העבירה הזאת בספרים. יש תפר דרום, תפר מרכז, תפר צפון. אני מצטרף לטיסת סיור בתפר דרום. ב-06:25 מתניע פקד עופר, לשעבר טייס אנפות בחיל-האוויר, את הסייפן. כעבור רבע שעה אנחנו אוספים מהשטח את משה, הסייר, וממשיכים לתצפית מעל איזור הכפרים אידנה ותרקומיה, בהר חברון.
תמונה מדהימה מתגלה לעינינו. עשרות, אולי מאות, כלי רכב מזדחלים בשבילים מאולתרים בתוך היערות, מנסים לעקוף את המחסומים, בדרכם ליום עבודה בישראל. בניגוד לטיסה מעל ג'ואריש, שעברה בשלווה, הפעם לא היה רגע של שקט במסוק. עופר ומשה מפנים את הג'יפים והניידות לעוד ועוד כלי רכב, בלי סוף ממש, עד שלעתים נראה כי מדובר בנחיל נמלים, בלתי ניתן לעצירה. מדי פעם אנחנו מנמיכים, עופר מפעיל את הסירנה מהמסוק, ומשה מסמן בידו לנהג לעצור.
ב-8:10 נוחת המסוק בבסיס. "אנחנו מנסים למנוע את ההסתננות עד שמונה בבוקר, מתוך הנחה שמי שלא חדר עד אז כבר הפסיד את יום העבודה", מסביר עופר. יחד עם זאת, יודעים הטייסים, קו התפר הוא איזור פרוץ. מלבד הפוטנציאל הרב לפעילות חבלנית עוינת, חוגגת הפעילות הפלילית באיזור. גניבת כוורות, סוסים ופרות והעברתם לשטחי הרשות הפלשתינאית, גניבת חול מדיונות לצרכי בנייה, וכמובן, גניבת כלי רכב והעברתם למשחטות רכב בשטחים. "אין סגירה מוחלטת של קו התפר", אומר סנ"צ שמואל פורת, סגן מפקד היחידה, לשעבר טייס אנפה בחיל-האוויר. "גם כשתופסים, הרי לפי חוק המעצרים החדש כשמישהו אומר 'גנבתי' - לא עוצרים אותו. ואז, בכדי לחזור מבית-המשפט הביתה, הוא גונב עוד רכב".
אם במשימות קו התפר חשים הטייסים תיסכול מסוים, הרי שלהזנקות הרבות הם נענים ברצון. ההזנקות כוללות סיוע לכיבוי שריפות, חיפושי נעדרים, מרדף אחרי שודדים, נסיונות חטיפה, ובעצם כל אירוע פלילי. מסוק אחד נמצא בכוננות להמראה מיידית 24 שעות ביממה.
בהתמוטטות הגשר בטקס המכבייה היה המסוק המשטרתי ראשון להגיב והאיר את השטח לכוחות החילוץ. בשריפה הגדולה בשורש, לפני כשנתיים, ניהל מסוק משטרתי את פעולת מסוקי היסעור ומטוסי הריסוס. "ראינו שהלהבות מתקרבות ואין מי שיעצור אותן. מיד הודענו לכוחות בשטח, ובמקביל התחלנו גם להודיע לאנשים לצאת מהבתים", מספר עודד.
לפני כשנה וחצי הוזנק מסוק לסייע בסיכול נסיון חטיפה, בעקבות דיווח מתחנת נס-ציונה, שגבר הכניס בכוח בחורה למכונית. המסוק טס לנס-ציונה וסרק את האיזור לפי הנחיות הכוח. בתוך הפרדסים, בקרבת באר, הוא זיהה את המכונית החשודה ואת החוטף, שכבר הוריד מהבחורה את כל התכשיטים, גילח את שערה, פצע את פניה, ועל-פי עדותו, עמד לרצוח אותה. הטייס האיר עליו עם הזרקור, פנה אליו במערכת הכריזה, הזעיק תגבורת, ובכך מנע רצח.
בזמן פעילות באיזור נתניה, כשמסוק יושב בכוננות למשימה נגד גניבת רכב צפויה, התנהל בחולון מאבק בין שוטרים לעבריינים. אחד השוטרים נדחף, מעד לאחור, וה-M-16 שלו נתפס במראה של הניידת. העבריינים חטפו את הנשק וברחו. כל שהיה ידוע הוא שהם נמלטו מחולון לכיוון רמלה. כיוון שבינתיים יש ליחידה רק מערכת פליר אחת לראיית לילה, היה רק צוות אחד בכוננות. המסוק הוזעק מנתניה והצוות גילה נקודת אש, וקרא למשטרת לוד. לוחיות הרישוי של הרכב עוד לא נשרפו, והתברר שהיה זה הרכב הנמלט. "לולא המסוק המהיר, אי אפשר היה לזהות את הרכב. האנשים והנשק כבר לא היו", אומר ביקו. "הזנקת המסוק הביאה להתמקדות כל החקירה באיזור לוד, ולמחרת נמצאו החשודים והנשק. בלעדינו, היו מתחילים לחפש בלי כיוון מסוים. ייתכן שהיו מגיעות ידיעות מודיעיניות על M-16 חדש אצל העבריינים, ובסופו של דבר הנשק היה נתפס, אבל תודות למסוק האירוע הסתיים כבר למחרת".
הפליר (Forward Looking Infra Red) הוא מערכת תרמית לראייה בלילה. הוא בנוי ככדור לבן גדול המחובר לבטן המסוק, ומאפשר למסוקי המשטרה לפעול בלילה כמו ביום. במסגרת הסיוע ללחימה בטרור, תגענה בקרוב מארה"ב שתי מערכות פליר נוספות ליחידת המסוקים.
פרט לפליר, כולל הציוד המבצעי של המסוק מערכות קשר, המאפשרות עבודה מול כל כוחות הביטחון בארץ, מערכת ניווט GPS, מערכת המספקת לניידות בשטח תמונה אווירית בזמן-אמת, מערכת כריזה היעילה עד גובה 500 רגל, וזרקור שעוצמת תאורתו היא למעלה מ-30 מיליון קנדל-לייט. עוצמת פנס הנחיתה של מסוק אנפה של חיל-האוויר, בהשוואה, קטנה פי 50. המסוק המשטרתי מאפשר גם שליטה בעובי האלומה.
את הזרקור מפעיל הסייר, שיושב בכיסא השמאלי, עם ג'ויסטיק מיוחד. ביחידה המציאו פטנט: כפתור על הקולקטיב של הטייס, המאפשר גם לו לשלוט על פעולתו. כך מתפנה הסייר להתעסק עם הפליר. "לפעמים משתמשים במצלמת צבע גם בלילה, בשטחים מוארים, ואז צריך גם להאיר את המטרה לכוחות הקרקע וגם להסתכל על המסך. צריך לחלק את העבודה בין שני אנשי הצוות", מסביר ביקו את חשיבות ההמצאה, שנמכרה כבר ליחידות מסוקים משטרתיות רבות בעולם, אתן נמצאת היחידה בקשר מתמיד. יחידה אחרת בארה"ב עשתה עוד צעד אחד קדימה, והצליחה "לשעבד" את הזרקור למצלמה התרמית. פטנט זה, שיותקן גם הוא במסוקים בארץ, מאפשר לעקוב אחרי מטרה בחשאי, באמצעות הפליר, להאיר עליה בפתאומיות, ולכוון לעברה את כוחות הקרקע. המסוק מסוגל לטוס עד שלוש שעות וחצי בלי תידלוק. אין אפשרות לתידלוק אווירי, אך יש הסכם לנחיתה ולתידלוק בכל בסיסי חיל-האוויר.
כל טייסי היחידה הם, כאמור, יוצאי חיל-האוויר, בעלי 1,200 שעות לפחות כמפקדי מסוק. "אין לנו מערכת מיון ואין לנו מערך הדרכה. אני סומך על המערכות של חיל-האוויר", אומר ביקו. עד לא מזמן היה לכל טייסת מסוקים בחיל-האוויר ייצוג ביחידת המסוקים של המשטרה. "זה מביא אותנו למיגוון של רעיונות, של תפיסות עולם, של גישות טכניות. כשעולה נושא לדיון, עושים טראסט מוחות. כל אחד מביא את הניואנסים הקטנים מהטייסת שלו".
זהו לא ההבדל היחיד בין "טייסת" המשטרה לטייסות חיל-האוויר. ראשית, אין כאן כמעט טיסות אימון. היחידה מבצעת רק מעט מאוד טיסות אימון בשנה. השאר הן טיסות מבצעיות, כאשר גם התרגילים המשטרתיים בהם משתתפת היחידה לא נועדו לאמן את הטייסים. המסוקים רק נותנים בהם שירות כחלק מהאימון של הכוחות בשטח.
הבדל נוסף הוא במספר שעות הטיסה השנתיות למסוק ביחידה לעומת מסוק בחיל-האוויר. "כל מסוק אצלנו טס בערך פי ארבע ממסוק של חיל-האוויר מבחינת שעות טיסה שנתיות", אומר ביקו, "וכל טייס אצלנו טס עד פי שניים מטייס סדיר בחיל-האוויר". "בחיל-האוויר גם לא טסים אחרי אחת בלילה בלי אישור מיוחד. אצלנו זה עניין שבשגרה", אומר עופר, ומוסיף: "הטיסה עצמה קלה יותר, כי לא טסים נמוך. מצד שני, במקרה הצורך, וכיוון שרוב הפעילות היא מבצעית, טסים כמעט בכל מזג-אוויר. המסוק לא מיועד לטוס בעננים, אבל כשהיה צריך, עשינו גם את זה, למרות הסיכון". פורת, לעומת עופר, מציין גם את הקשיים בטיסה: "אנחנו אמנם לא טסים נמוך, אבל העומס בתא הוא אדיר. תוך כדי הטסת המסוק אתה צריך לדבר עם הכוח, לכוון אותו, להסתכל סביב, לפעמים לחפש מישהו שבורח לך בין הבתים. לרוב מדובר באיזור עם הרבה מכשולים, אנטנות, גגות. בלילה, כשלכל אלה מתווספים גם הפליר והזרקור, זה בהחלט אתגר".
"למרות הטיסה בשעות הלא-קונבנציונאליות, אנחנו מאוד משתדלים לאמץ את נהלי הבטיחות של חיל-האוויר", אומר עודד. "אמנם אין תדריך לפני כל טיסה, כיוון שהמשימות השיגרתיות די מוכרות וחוזרות על עצמן, אבל כשיש משימות גדולות ומורכבות יותר, ברור שיש תדריך עם מודיעין ותצלומי אוויר".
רפ"ק אילן היה טייס סייפן גם בחיל-האוויר, והשתחרר בדרגת רס"ן. אחרי השחרור סיים תואר ראשון במשפטים, עסק זמן קצר במקצוע, ואז חזר לטוס, הפעם ביחידת המסוקים של המשטרה. "היה חסר לי האקשן, ובמשפטים אוכל לעסוק גם בגיל יותר מבוגר", הוא אומר.
"יש ביחידה מידה מסוימת של ציונות", מוסיף פורת. "כדי לשמור על חברה טובה, ברמה גבוהה, צריך לתפוס את הפושעים. בצבא אתה מסתכל על האויבים מבחוץ, על המדינות השכנות. פה, אתה מתחיל להסתכל פנימה, ונתקל בבעיות חדשות. זה עולם אחר לגמרי. אם פעם טסתי מעל פרדס והסתכלתי על העצים ועל התפוזים, עכשיו אני מסתכל על המכוניות הגנובות ועל האנשים ששוהים כאן שלא כחוק".

מה אתה, שוטר או טייס?

"אנחנו שוטרים. זה נכון שהרקע המקצועי שלנו הוא טיסה, אבל מרגע שבאנו לפה, אנחנו צריכים לדעת גם מה זה משטרה על הקרקע. אנחנו לובשים מדי משטרה, נוסעים ברכב משטרתי. אם מישהו נוהג בפראות ומסכן את הציבור אני מפעיל סירנה, עוצר אותו בצד ורושם לו דו"ח".
בתחילת 1997 הוחלט במשטרה לבחון לעומק את הפעלת המסוקים. ועדה פנימית, בראשות ראש מחלקת ארגון של המשטרה, נצ"מ יעקב מבורך, בוחנת כעת האם ההשקעה הכספית הגדולה מצדיקה את עצמה, האם יש מקום להגדיל את כמות המסוקים והטייסים, או שאולי אפשר להמשיך לפתח את היחידה על בסיס מסוקים וטייסים שכורים. הוועדה טרם פירסמה את מסקנותיה, אבל ביקו בטוח שמסקנות הוועדה תהיינה זהות למה שמצאו, הוא וחפץ, ב-1990.
"אין תחליף לגוף משטרתי, לטייסים שוטרים שמעורים בכוחות בשטח, שיושבים בקורסים משטרתיים, בדיונים, בתדריכים, בתחקירים. טייס שכיר שבא לנקודת מפגש, אוסף את השוטר וחוזר, זה לא אותו דבר".
מחירו של סייפן משטרתי עומד היום על 1.4 מיליון דולר. משטרת ישראל צריכה להחליט האם מוצדק להוציא סכום כזה על מסוק, או שעדיף לבנות תחנת משטרה חדשה, לקנות ניידות חדשות, או מחשבים חדשים.
השאלה חורגת מעבר לדגם המסוק העתידי. בישראל מבצע חיל-האוויר משימות אזרחיות, כמו כיבוי אש, או פינוי וחילוץ פצועים ומטיילים, שבארצות אחרות מבוצעות בידי מסוקי משטרה, או מסוקים של רשויות אזרחיות.
"אני מניח שבשנים הבאות תהיה התרחבות של כל המשטרה, ובכללה גם של יחידת המסוקים", אומר פורת. "האוכלוסייה גדלה והבעיות שנוצרות במדינה דורשות מערך גדול יותר. המסוקים מספקים יתרון איכותי, שיכול לחסוך תיגבור גדול יותר של כוחות הקרקע. אפשר להשתמש במעט כוחות, ולנייד אותם בצורה חכמה על-ידי שימוש במסוק". פרט לתוספת מסוקים וטייסים, מתכננים ביחידה גם הקמת בסיסי משנה בצפון ובדרום הארץ.
אם זה היה תלוי בניצב יצחקי, יחידת המסוקים היתה גדלה כבר מזמן. "ההיכרות האישית בין הטייסים לכוחות בשטח מניבה תוצאות מצוינות. טייסי היחידה יושבים בכל הדיונים והערכות המצב, ונותנים לנו פידבקים גם על העבודה שלנו. מטבע הדברים, הדרישה הולכת וגדלה, גם מבחינת שעות טיסה ועזרה לכוחות הקרקעיים, גם מבחינת איכות השירותים, וזה אכן מצריך יותר טייסים, יותר מסוקים ומסוקים גדולים יותר. לדעתי, חייבים להשקיע כספים ולהמשיך לפתח את היחידה. אין תחליף לשילוב טייס-שוטר. ההתמצאות שלהם בשטח אבסולוטית, הם מכירים כל חור וכל גבעה באיזור ירושלים, מה שעושה את העבודה שלהם ליעילה ביותר".

עוד באותו מדור

יושבים על הזנב

F-16 מספר 107 השתתף בתקיפת הכור הגרעיני בבגדד והפיל חמישה מטוסים סוריים בלבנון, אבל עכשיו, כשהוא מפורק במיתקני יחידת האחזקה האווירית, התהילה רחוקה ממנו. ליחידה, המוכרת בחיל-האוויר בשמה המקוצר, יא"א, מגיעים מטוסים ומסוקים פגועים, שבורים, מרוסקים, או סתם מטוסים עייפים, שמגיעים לטיפול תקופתי מקיף. כאן מקבלים המטוסים חיים חדשים

אריה של נייר

הוא תוכנן להיות מטוס קרב ישראלי מקורי, המתקדם מסוגו בעולם. באמצע שנות ה-70, כשהכל היה ורוד ומבטיח, אף הוקם סביבו צוות בתעשייה האווירית, שכלל בשיאו כמאה מהנדסים. אלא שחיל-האוויר, הלקוח היחיד של מטוס האריה, לא רצה בו והעדיף את מטוסי ה-F-15 וה-F-16 האמריקאיים. במאמץ הישרדות אחרון, פנתה התעשייה האווירית לאיראן, שבאותן שנים עוד היתה ביחסים הדוקים עם ישראל, וניסתה לעניין אותה בפיתוח משותף של המטוס. המהפכה האיסלאמית קטעה את הסיכוי. כמוצא אחרון, שינתה התעשייה האווירית את התוכניות ויצרה, על בסיס האריה, את מטוס הלביא. כעבור שנים אחדות ירש הלביא את גורלו של האריה