בטאון חיל האוויר

ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הנטסוויל, אלבאמה. בלב חורש ירוק ויפהפה מבצבץ מעל קו האופק עץ מוזר, בצבע לבן. מבט שני חושף, שהעץ הוא בעצם טיל. בהסתכלות ממושכת יותר מתגלה גם מעבורת חלל, ולצידה בניין ענקי דמוי תחנת חלל. לא, נאס"א לא הקימה בסיס שיגור או מרכז אימונים חדש. הגענו לקייטנה.
למחנה החלל, או קייטנת החלל, תלוי בנקודת המבט, שני מסלולים: קייטנת החלל לנערים עד כיתה ט', ו"האקדמיה לחלל" לתלמידי י' עד י"ב. בהתאם למיגבלות הגיל, סיימתי ב-1993 את המסלול הראשון. שנה מאוחר יותר חזרתי לאלבאמה, למסלול השני. מסלול אקדמיית החלל פתוח, אגב, גם לנערים גדולים יותר, שחצו מזמן את גיל 18.
כבר מהרגע הראשון בו הגעתי לשדה-התעופה בהנטסוויל, הרגשתי אווירה "חללית". שדה-התעופה המודרני מקושט כולו במוטיבים של חקר החלל ודגמים של תחנת החלל העתידית משתלשלים מהתקרה.
ההפתעות נמשכות גם כשחוצים את היער ומגיעים לבסיס של נאס"א. בניין המגורים הראשי ממחיש את הגודל והמורכבות של הקייטנה. הבניין, שנבנה על בסיס מוטיבים מתחנת חלל, מורכב משלוש קומות, וכולל את חדרי החניכים, שבכל אחד מהם שש מיטות. בניין נוסף מכיל חדרי מגורים גדולים יותר, בהם מתאכסנים המשתתפים הצעירים יותר.
בין בניין המגורים למוזיאון נמצאת רחבת מעבורת החלל, שהוקמה לזכר שבעת האסטרונאוטים שנהרגו באסון הצ'לנג'ר ב-1986. במרכז הרחבה ניצב דגם בקנה-מידה מלא של המעבורת, כולל צמד המאיצים הרקטיים ומיכל הדלק הענק. בקייטנה, כמו בקייטנה: חלקו התחתון של מיכל הדלק נוצץ מרוב מטבעות, שנדבקו לציפוי התרמי האדום והרך שמכסה את המיכל. זריקת מטבעות לעבר מיכל הדלק הפכה כבר לפולחן בקרב דורות של חניכים.
מוזיאון החלל באתר כולל תצוגות אינטראקטיביות, ביניהן דגם בקנה-מידה מלא של תחנת החלל "סקיילאב", ששוגרה בשנות ה-70, וקומה שלמה של סימולאטורים של מטוסים וחלליות. אחד המוצגים החשובים במוזיאון היא אבן שהובאה מהירח על-ידי אסטרונאוטים אמריקאים. בצמוד למוזיאון נבנה אולם קולנוע מיוחד. סרטים בנושא החלל מוצגים על-פני מסך רחב, המשתרע לרוחב של יותר מ-180 מעלות. פס קול איכותי, שמופק מעשרות רמקולים הפזורים בין הכסאות, מספק חוויה קרובה מאוד לדבר האמיתי.
בקצה השני של הבסיס נמצא פארק הטילים, שמכיל את אחת התצוגות הגדולות בעולם של רקטות וטילים, אזרחיים וצבאיים. בפארק מוצגים טילים ששימשו את תוכנית החלל האמריקאית, כמו רדסטון, אטלס, טיטאן ואפילו את אחד משלושת טילי הסאטורן-5 ששרדו. הסאטורן-5 הענק, שנבנה במיוחד כדי לשגר את חלליות אפולו לירח, מוצג מפורק על הקרקע, בגלל אורכו הרב, המגיע ל-110 מטרים.
טיל ה-V-2, שבו תקפה גרמניה את לונדון במלחמת-העולם השנייה, מוצג גם הוא בפארק, אולי כאות הוקרה לפון-בראון, שתיכנן אותו. טילי פטריוט מייצגים את הטילים המודרניים, לצד מטוסי ניסוי מפורסמים מהעבר, כמו ה-X-15, ששימש לשבירת שיאי מהירות וגובה, ואב-הטיפוס של ה-SR-71, הציפור השחורה האלמותית של חברת "לוקהיד".
כל אלה הם התפאורה למחנה החלל. במשך שמונת הימים בהם שהיתי באקדמיית החלל נשמתי, אכלתי וחלמתי רק חלל. כל בוקר מתחיל בכינוס מתחת לדגם מעבורת החלל, בחצר המרכזית. הידיעה שאתה יושב מתחת ל-222 טון מתכת (קצת פחות ממשקלה האמיתי של מעבורת מתודלקת), מזרזת אותך לעבור כמה שיותר מהר לחדר-האוכל. משם, לאחר ארוחת-בוקר אמריקאית טיפוסית, עוברים לסדרת סימולאטורים. אין הרי דרך טובה יותר לעכל ארוחה דשנה, מאשר להיכנס לצנטריפוגה שמדמה כוח של שלושה ג'י. על מנת להעצים את החוויה מתעדות מצלמות וידאו את הימחצותך למושב ותמונתך מוקרנת, בזמן-אמת, לשאר חבריך על-גבי מסכים.
לאחר הביקור בצנטריפוגה, ממשיכים לחדר ההרצאות על-מנת לקבל הרצאה בנושא "יסודות מעבורת החלל האמריקאית". בכל הזדמנות מקבלים החניכים הרצאות מפי מומחי נאס"א במיגוון תחומים, החל מניווט בחלל בעזרת כוכבים, בתורת ההנעה הרקטית וכלה בפיזיולוגיה של גוף האדם בתנאי חוסר משקל. נקודות השיא של הקייטנה והאקדמיה הן הסימולאציות של משימות במעבורת החלל.
בקומת האימונים נמצאים חמישה סימולאטורים בגודל מלא של מעבורת החלל. שניים מהסימולאטורים מסוגלים גם לנוע וכך לדמות את המעבורת במצב המראה ובמצב תנועה אופקית. סימולאטור נוסף כולל גם את תא המטען של המעבורת ומכיל בתוכו לוויין דמה. בתוך כל אחד מהסימולאטורים ניתן למצוא את כל הכפתורים, המתגים והמסכים שנמצאים במעבורת האמיתית. בזמן "משימה", מופיעות בחלונות הסימולאטור תמונות של כדור-הארץ כפי שהוא נראה מהחלל.
במסגרת האקדמיה לחלל עובר כל חניך ארבע סימולאציות שנמשכות שעתיים כל אחת. סימולאציות אלה מכינות אותך לקראת הסימולאציה המסכמת שאורכה 12 שעות, בהן שוהה החניך בתוך הסימולאטור. כל סימולאציה מתרחשת בשלושה מקומות שונים בו-זמנית. בסימולאטור מעבורת החלל יושבים מפקד המעבורת, הטייס ומומחי המשימה והמטען. בסימולאטור של תחנת החלל עובדים מפקד התחנה, המדען הראשי ומבצעי הניסויים, ובסימולאטור של חדר הבקרה יושבים מפקד המשימה, קצין תקשורת, קצין מערכות, קצין מטאורולוגיה ובעלי תפקידים נוספים.
כל משימה באחד הסימולאטורים מתחילה בתדריך ארוך, שנמשך כשעתיים. בתדריך מתעכבים על כל פרטי המשימה, באמצעות פרוטוקול משימה מפורט. התדריך היסודי נדרש כדי להכין את החניכים לקראת התקלות והקשיים שמדריכי הסימולאטור אוהבים להכניס לתרחיש הסימולאציה.
אם התדריך לא הספיק כדי להכניס אותך לאווירת המשימה, לבישת סרבלי הטיסה הכחולים תעשה זאת, ובגדול. שום פרט של המשימה אינו נזנח כאן, והכניסה לסרבלים היא רק חלק מאווירת "הדבר האמיתי". תוך כדי לבישת הסרבל, אני מנסה לזכור כל דבר שלימדו אותי המדריכים עד עכשיו. אף אחד לא רוצה שמטרת המשימה - הצבת לוויין תקשורת - תפוספס בגלל טעות שלו.
הספירה לאחור מתחילה. מפקד המעבורת ואני, הטייס, מוודאים שכל המערכות פועלות כשורה, לפני שהמחשב מתחיל לשלוט בעניינים. מרכז הבקרה בודק את כשירות המערכות עם צוות המעבורת. משלב זה, כל התקשורת בין תחנת החלל, מרכז הבקרה והמעבורת נעשית באמצעות מערכות אישיות של אוזניות המחוברות למיקרופונים. עשר שניות לשיגור, ומחשב המעבורת כבר שולט במערכות החללית ובהצתת המנועים. חמש שניות לפני ההמראה מוצתים המנועים הראשיים של המעבורת ורעד קל מורגש בקוקפיט, למרות שהפעם לא נותיר מאחורינו אש ועשן. חמש שניות נוספות חולפות, והחללית מתחילה לרעוד בעוצמה, בשעה שאנו מרגישים את הניתוק מהקרקע ושומעים את רעם המאיצים בצידי המעבורת.
ההתרגשות בשיאה. אני אוחז בחוזקה את הסטיק ששולט בדחף המנועים הראשיים, לא כל-כך בגלל הצורך, אלא יותר בגלל ההתרגשות. הכל מתנהל כשורה, המעבורת ביצעה חצי סיבוב ואנחנו במסלול המראה. לאחר שתי דקות וקבלת הפקודה מצוות הקרקע, אני עוקף את שליטת המחשב, ועל-ידי לחיצת כפתור החימוש וההצתה של המטענים הפירוטכניים, משחרר ידנית את המאיצים מהמעבורת.
אנחנו ממשיכים לנסוק במהירות גבוהה, כשלפתע מתחילה להבהב נורית אזהרה אדומה בלוח המכשירים הקדמי: איבדנו את המנוע המרכזי. לאחר הכרזת מצב חירום בקשר, אנו שומעים רחשי התייעצויות בין מפקד המשימה וקצין ההנעה. בעודם מתייעצים, מפקד המעבורת ואני מדפדפים בקדחתנות בפרוטוקול המשימה ומצטערים שלא התעמקנו יותר ב-500 עמודי חוברת ההדרכה, שמחולקת לכל חניך ומכילה 'טיפים' לפתרון בעיות מסוג זה.
מחדר הבקרה מודיעים כי אנחנו נמצאים בגובה רב מספיק כדי להמשיך במשימה, תוך כדי הכנסת המעבורת למסלול נמוך במעט מהמסלול שתוכנן. מהר ככל שזזות אצבעותי, אני מפסיק את הספקת הדלק למנוע האמצעי שכשל, ומפצה על-ידי העלאת הדחף של שני המנועים הנותרים. בינתיים, מפקד המעבורת מתכנת את המחשב לבצע שריפה ארוכה יותר של מנועי הכניסה למסלול ומעדכן את תוכנת הלוויין לגובה המסלול החדש. ניצלנו!
בסיום הטיסה, לאחר שהתגברנו על תקלות נוספות, הצבנו את הלוויין באיחור מסוים וביצענו נחיתה כמעט מושלמת, בבסיס אדוארדס של חיל-האוויר האמריקאי - נפתחת דלת המעבורת, והאור המסנוור מקומת האימונים מחזיר אותנו לכדור-הארץ. אין כמו בבית.
הסימולאטורים ממחישים היטב לחניכים את רמת המקצועיות וכושר האילתור שנדרשים מאסטרונאוטים בזמן משימה. הבעיות איתן מתמודדים בסימולאטורים, נשענות כולן על תקלות אמת, שאירעו בעבר בטיסות של מעבורת החלל.
הסימולאטור של תחנת החלל הבינלאומית "אלפא" נועד להעביר לחניכים את המורכבות הכרוכה בלחיות לאורך תקופות ממושכות בחלל. בימים שתקלות קשות בתחנת החלל הרוסית "מיר" לא יורדות מהכותרות, קל לזכור את הסכנה האורבת לבני-אדם, שחיים בסביבה עוינת כל-כך כמו החלל החיצון.
המחשה קלאסית לרמת הסיכון הגבוהה, התרחשה מעט אחרי שהתחלנו את הסימולאציה של תחנת החלל, שנועדה לדמות יום שיגרתי של פעילות מדעית בתחנה. היינו בעיצומה של בדיקה שיגרתית של מצב מערכות קיום החיים בתחנה, כשאחד החניכים הבחין ברמה חריגה של פחמן דו-חמצני. בדיקה מהירה העלתה, שמוקד הבעיה נמצא בתא המגורים של התחנה. יחידת סינון אוויר מקולקלת סיכנה את חיינו. עלייה ברמת הפחמן הדו-חמצני עלולה לגרום לאובדן ההכרה של אנשי הצוות, ואף למותם.
הפתרון הנכון לבעיה היה להזרים לחלל התחנה "ליתיום הידרוקסייד", חומר כימי שמנטרל פחמן דו-חמצני. מאחר והחומר לא היה ברשותנו, היינו צריכים רק לצעוק את שם החומר, ולהוכיח ידע בפני המדריכים. הצרה היחידה היתה שאף חניך לא זכר את שם החומר, ואחוזי הפחמן הדו-חמצני הרקיעו על גבי מסך המחשב. בשלב זה הודיע לנו בקשר מדריך הסימולאטור, שעלינו ליפול על הרצפה, מכיוון שכולנו התעלפנו. לפני שאחרון החניכים צנח על רצפת הסימולאטור, הוא הספיק למלמל מלה שנשמעה דומה לשמו של אותו חומר כימי, וכך ניצלנו. אם היינו בחלל, הוא היה זוחל עכשיו בשארית כוחותיו ולוחץ על הכפתור הנכון.
הבעיות לא הסתיימו. אחרון ה"מתעלפים" טרם התרומם מהרצפה, כשצגי המחשב הראו לנו, שתחנת החלל מתחילה לאבד גובה. היינו חייבים להפעיל במהירות את מנועי התימרון של התחנה, אבל תקלת חשמל חמורה היקשתה עלינו. מטאוריט זעיר פגע באחד מלוחות התאים הסולאריים, המספקים חשמל לתחנה, ותפוקת החשמל ירדה משמעותית. החיים בתחנת חלל, מסתבר, הם לא פיקניק.
לקראת ערב, חוזרים חניכי הקייטנה אל קומת האימונים. הפעם, כדי לנסות את המאמן הרב-צירי. בסימולאטור זה השתמשו בראשית ימי תוכנית החלל, כדי להקנות לאסטרונאוטים את התחושה של איבוד שליטה בחללית. הסימולאטור מורכב משלושה חישוקים גדולים, המסתובבים בו-זמנית אחד בתוך השני, בעוד החניך יושב במרכז החישוקים. חניכים רבים ויתרו, משום מה, על ארוחת-הערב באותו יום.
לפני השינה הולכים לצפות בסרט, בקולנוע ה"אימקס", בעל מסך בצורת כיפה שגובהה למעלה מ-20 מטר. איכות הסרט מדהימה. לאחר כיבוי האורות בבניין המגורים המרכזי, כל מי שמבקש להגיע לשירותים, או "איזור טיפול פסולת", בשפת תחנות החלל, צריך לעבור מספר שומרים חמושים ומצלמות וידאו, המהווים חלק ממערך האבטחה בקייטנת החלל.
שבוע הקייטנה כולל גם סימולאציה של עבודה בחלל החיצון, באמצעות צלילה במיכל מים ענקי. גם האסטרונאוטים המבצעיים של נאס"א, המתאמנים לקראת יציאה לחלל, מתאמנים בבריכות דומות, המדמות בהצלחה את תחושת חוסר המשקל שבחלל.
החניכים זוכים גם בביקור מיוחד בבסיס החלל מארשל של נאס"א. מארשל, אחד ממרכזיה הגדולים ביותר של סוכנות החלל האמריקאית, עוסק בעיקר בבדיקת מנועי המעבורת. לאחרונה הפך לבסיס האחראי על שיפור המעבורת לעתיד, וכמרכז תוכנית תחנת החלל הבינלאומית, בו נבנים ונבדקים החלקים האמריקאיים של תחנת "אלפא". הביקור במארשל כולל סיורים מיוחדים במיתקן הניסוי של מנועי המעבורת, ובחדר בקרת הקרקע של מעבדת המיקרו-גרביטאציה שנישאת לחלל על-ידי המעבורת.
אירגון הקייטנה מרשים מאוד. צוות של עשרות מדריכים ויועצים חינוכיים ומדעיים תומכים במחזורי הקייטנה, שיכולה להכיל עד 800 חניכים במחזור אחד. מחנה החלל מיוחד גם בזכות העובדה שמשתתפים בו חניכים מכל העולם. בזמן שהותי במקום, פגשתי, מלבד חניכים אמריקאים, גם חניכים מאוסטרליה, ניו-זילנד וקנדה, שעימם נשמר הקשר עד היום.
למחנה מגיעים לא רק אוהדי חלל מושבעים, אלא גם ילדים המעוניינים בחוויה הייחודית של חקר החלל. מדריכי המחנה אוהבים לספר בעיקר על המחזור בו השתתפה צ'לסי קלינטון, בתו של נשיא ארה"ב. קלינטון, שלוותה בצוות שומרי ראש, התקשתה להצטרף לכל הפעילויות בסימולאטורים השונים, כיוון שלא תמיד איפשרו לשומרי הראש להישאר צמודים אליה, כמתחייב מתפקידם.
ההצלחה של מחנה החלל בהנטסוויל הביאה להקמתם של אתרים דומים בפלורידה ובקליפורניה. בצמוד להנטסוויל, הוקמו קייטנה ואקדמיה המתמחות בתחום התעופה. שם תופסים מטוסי קרב את מקום מעבורת החלל. הקמפוס של מחנה "אתגר התעופה" כולל אגמים מלאכותיים, שמעליהם תלויים דגמי מסוקים שמושלכים למים לצורכי תירגול היחלצות. כבלים ארוכים שנמתחים מגובה 14 מטרים אל תוך האגם, משמשים ללימוד הינתקות ממצנחים.
על הקרקע מוצבים מטוסי קרב אמיתיים, כמו הטילים והרקטות בפארק הטילים שבמחנה החלל, ובבניין הקמפוס מצויים סימולאטורים מתקדמים של מטוסי קרב שונים. היערות שבסביבת הקמפוס מנוצלים אף הם לתירגול הישרדות והסוואה. צוות ההדרכה של מחנה התעופה כולל גם טייסים וקצינים מחיל-האוויר האמריקאי.
קייטנת החלל היא דרך יחידה במינה להכיר מקרוב את עולמם של האסטרונאוטים. אתה עוזב את המחנה עם אוסף של חוויות בלתי נשכחות, והמון-המון פרטים קטנים, לא תמיד הכי חשובים, כמו קיצורים של מושגי חלל ושמות של חלקי המעבורת. לפתע כל תא טייס נראה פשוט, לעומת מעבורת החלל, שאת מיקומם של אלפי הכפתורים שבקוקפיט שלה, אתה כבר זוכר בעל- פה. מאותו רגע, תוכנית החלל נראית קרובה ואישית הרבה יותר. בכל פעם שתצפה מעתה בשיגור של מעבורת החלל בטלוויזיה, תהיה המחשבה הראשונה שלך: "כן, גם אני עשיתי את זה".