בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 117 (218) 01/10/97

כתבות

חייו הכפולים של הטאו

תגיות: חימוש , צפע (קוברה) , להטוט (דיפנדר) , לבנון

אותו טיל משמש גם את מסוקי הקוברה של חיל-האוויר וגם את חטיבות החי"ר של צה"ל: טיל הטאו, עורב בשמו העברי. סגן תומר, טייס קוברה, וסג"מ מתן, מפקד צוות בצנחנים, מתארים - כל אחד מנקודת התצפית שלו - את השימוש השונה בטיל הזהה

ארבל רום


בסיס צה"ל בדרום הארץ. עשרות צוערים מכל החילות מסודרים על גבי הטריבונות וצופים בתצוגה, שנערכת כחלק מתרגיל רב-חילי. שקט בקהל. עיני כולם מרוכזות בג'יפ הקטן, שניצב על גבעה הסמוכה ליציע.
לפתע מופר השקט בקול נפץ עז, ומהג'יפ משוגר טיל, המתרחק במהירות, משאיר מאחוריו שובל עשן דליל. לאחר כ-15 שניות, בהן הספיק הטיל להיעלם מעיני הצופים, נצפית פגיעה מדויקת באחת המטרות שעל הרכס ממול.
כעבור כמה שניות מגיחים מעל היציע שני מסוקי קוברה, ומתמקמים בעמדות ירי, מעל אותה גבעה בדיוק. מהמשגר התלוי מתחת לכנפו של מסוק הקוברה מגיח טיל זהה, בדרך אל שורת המטרות. גם הפעם הופכת אחת המטרות לפטריית אש, לקול תשואות הצופים. טיל הטאו רשם פגיעה נוספת.
זהו ייחודו של הטאו, עורב בשמו העברי. מערכת נשק זהה, המופעלת גם על-ידי יחידות נ"ט (נגד טנקים) של חיל-הרגלים, וגם על-ידי מערך מסוקי הקרב של חיל-האוויר. הטיל המשוגר מהאוויר ומהקרקע זהה כמעט עד לבורג האחרון. ההיגיון שעומד מאחורי שיגורו הן ממסק"ר והן מהקרקע, הוא המטרה המשותפת של מסוקי הקוברה וסיירות העורב: טנקים וכלי-רכב שונים.
הטאו הוא טיל נ"ט אמריקאי ותיק, שפותח בשנות ה-60, אך שופר מאז. הוא משוגר מתוך זוויל, מעטפת המגינה עליו, ומגיע לטווח של 65 עד 3,750 מטר. כל טיל שוקל 18 ק"ג, ומסוגל לחדור סוגים שונים של שריון, בהתאם לראש הקרבי המותקן בו. מרגע השיגור מונחה הטאו באמצעות כבל, המחבר בין המסוק לטיל. המקלען במסוק הקוברה, או חייל החי"ר, עוקבים אחרי הטיל באמצעות מערכת תצפית אופטית, ומכוונים את מסלול טיסתו בהתאם למיקום המטרה.
טילי העורב הראשונים סופקו לצה"ל במהלך מלחמת יום-הכיפורים, ברכבת האווירית מארה"ב. לאחר המלחמה, הוחלט להקים לכל אחת מחטיבות החי"ר יחידת נ"ט עצמאית, שתפעל כנגד טנקים וכלי-רכב. היחידות הללו אומנו להשתמש בטיל העורב, שנחשב אז לטיל הנ"ט המתקדם בעולם.
קצת לפני-כן, בתחילת שנות ה-70, החלו האמריקאים להתאים את הטיל למסוק הקוברה, שחומש בתחילה רק בתותחים וברומה רימונים. ההסבה הצליחה, וצבא ארה"ב החל לצייד את מסוקי הקוברה שלו בטילי טאו ובמערכת תצפית מתאימה. מסוקי הקוברה הראשונים שרכש חיל-האוויר ב-1975 לא צוידו עדיין בטילים. שנה מאוחר יותר, כאשר הוחלט להקים טייסת מסק"ר מבצעית, צוידו המסוקים במערכת הנשק החדשה. מאוחר יותר הגיעו לחיל-האוויר גם מסוקי הדיפנדר, שטילי טאו היו חימושם היחיד.
מלחמת לבנון היתה הפעם הראשונה שהטאו הצה"לי השתתף בקרב, בתפקידו הכפול. מסוקי הקוברה והדיפנדר השמידו טנקים וכלי-רכב סוריים, והטאו הצליח להשמיד גם טנקי T-72 , שהיו המתקדמים ביותר בשריון הסורי.
גם יחידות העורב ה'ירוקות' רשמו הצלחות. בסדרת פשיטות בעורף האויב, הותקפו יחידות שריון סוריות הרחק משדה הקרב. בפשיטה אחת, מוצלחת במיוחד, הצליח מארב של יחידת עורב של חטיבת הצנחנים להשמיד מספר ניכר של טנקים סוריים, ששהו בחניון לילה.
מה הופך את ה"עורב" ליעיל גם באוויר וגם על הקרקע? "מערכת הנשק של הטאו קלה במיוחד לתיפעול, כך שגם טייס צעיר יכול להשיג רמת תיפעול גבוהה, בזמן קצר", אומר סגן תומר, טייס קוברה הנמצא בשלבים הסופיים של קורס ההסבה למסוק.
למרות שהטאו פשוט מאוד להפעלה, רמת הביצועים שלו טובה מאוד יחסית לטילים אחרים בני דורו. זאת הסיבה שהוא מצליח לשרוד בשדה הקרב כבר למעלה מ-20 שנה, בזמן שאמצעי הלחימה הולכים ומשתכללים, ובטנקים מותקן שריון משופר, שנועד לבלום גם טילי נ"ט. בכלל, כל נושא ההתמודדות בין הטילים לשריון דומה למירדף בין חתול לעכבר: צד אחד מפתח שריון בעל עמידות משופרת לטילי נ"ט, ומיד יימצא זה שיפתח את הטיל שיחדור את אותו שריון, וחוזר חלילה. בדיוק כמו המאבק הנצחי בין מטוסי הקרב וטילי הקרקע-אוויר.
במשך השנים שולבו בטאו שיפורים רבים: החל מדרך ההנחיה, הטווח של הטיל, וכלה בראש הקרבי. הראש הקרבי (רש"ק) של הטאו מסוגל לחדור שריון עבה, קירות פלדה ובטון מזוין.
התיכנון הבסיסי של הטיל, עם זאת, לא השתנה לאורך השנים. גם היום הוא יעיל כנגד טנקים ומטרות נקודה. אמצעי השיגור - מסוק, ג'יפ, או משגר קרקעי אחר - אינו העיקר. "אנחנו מגיעים למטרה בצירים נסתרים ותוקפים אותה בצורה המפתיעה ביותר", אומר סג"מ מתן, מפקד צוות ביחידת העורב של חטיבת הצנחנים.
הצוות של מתן סיים לאחרונה את אחד השבועות הקשים ביותר במסלול ההכשרה שלו: "שבוע המלחמה", המסכם את שלב טירונות היחידה. "השבוע הזה נועד לבדוק עד כמה התחשלו החיילים במהלך טירונות היחידה, ומה היא רמת המוכנות שלהם להמשך המסלול", מסביר מתן.
ואכן, מסלול הכשרתם של לוחמי יחידות העורב נחשב לאחד הקשים בצבא: החיילים נבחרים ליחידה לאחר הטירונות ומתחילים מסלול הכשרה יעודי. בין השאר, הם עוברים טירונות יחידה שאורכת חודשיים, סדרת נהיגת שטח מתקדמת בג'יפים, וקורס כווני עורב - הקורס המקצועי בו לומדים כיצד להפעיל את הטיל. לאחר-מכן הם עוברים קורס צניחה ומתחילים תעסוקה מבצעית ראשונה וקצרה - כחודש עד חודשיים.
בסיום השלב המבצעי ממשיך הצוות באימונים, הכוללים סדרות ניווטים רגליים ורכובים, וקורס מפקדי ג'יפים. בהמשך מתקיימים התרגילים המסכמים, בהם נבחנת יכולתו של הצוות לתפקד בשדה הקרב, להגן על חטיבת החי"ר מפני כוחות שריון תוקפים, ולפשוט על יעדים בעורף האויב.
מכל צוות נבחרים חייל או שניים, שייצאו לקורס קצינים, ובסיומו יקבלו לידיהם צוות שזה עתה התגייס ויעברו איתו שוב את כל שלבי המסלול, הפעם, כמדריכים ומפקדים. "מפקד צוות עורב חייב להיות בעל רמה אישית גבוהה", אומר סג"מ מתן, שעבר בעצמו את המסלול הזה. "מפקד צוות צריך לדעת לנווט היטב, ולהיות בעל יכולת ניתוח שטח גבוהה".
גם טייסי קוברה עוברים מסלול הכשרה ארוך, שבו תופס הטאו, כמערכת הנשק העיקרית של הקוברה, חלק חשוב. "בגלל שמערכת התצפית של הקוברה די פשוטה, צריך ריכוז רב כדי לשגר טאו ולפגוע בטווחים ארוכים", אומר סגן תומר. "האפאצ'י, לשם השוואה, מסוגל לזהות מטרות מטווחים הרבה יותר ארוכים. בשטח, בזמן הקרב, חשוב מאוד שמוביל מבנה הקוברות יידע להעריך את המצב במהירות, להציב את מסוקי המבנה בעמדות הטובות ביותר, ולהפגין הרבה עצמאות. בשטח, מול טנקי האויב, מול כוחות השריון הידידותיים, ועם קצין השליטה באוזניות, אתה חייב להיות בשיא הריכוז".
הפעלת הטאו כטיל המשוגר גם מהאוויר וגם מהקרקע, מאפשרת לצוותים השונים ליהנות כל אחד מיתרונות ייחודיים. לעיתים, מה שמהווה יתרון עבור האחד, הוא חיסרון עבור השני. "לטייסי הקוברה יש נקודת פתיחה טובה יותר", אומר סגן תומר. "כשאני משגר את הטיל, אני מבודד מכל הגורמים שמפריעים לחייל החי"ר בתיפעול המערכת, כמו ירי מונע של האויב. הירי שלי סטרילי יותר, ולכן קל יותר לקוברה לפגוע. המסוק מאפשר ניידות גבוהה מאוד של הטאו האווירי, לעומת זה הקרקעי. זוג קוברות מסוגל לעבור מגזרה לגזרה תוך זמן קצר, הרבה יותר קצר מזה של לוחמי החי"ר".
"צוותי עורב, לעומת זאת, מסוגלים לנוע בצורה נסתרת, על גבי כלי-רכב או אפילו ברגל כשצריך", אומר סג"מ מתן. "כך, אנחנו יכולים להגיע למטרה בשקט, ולהפתיע את הצד השני. כל עוד אני לא עושה טעויות קריטיות, החושפות את מיקומי לעין האויב, אין סיבה שהטנק יוכל לאיים עלי, במיוחד לאור העובדה ששריון האויב יהיה עסוק בלחימה כנגד כוחות השריון שלנו, ולא יקדיש את מלוא תשומת-הלב שלו לחיפוש חוליות נ"ט קטנות המוסוות היטב בשטח".
אבל לפעילות הרגלית יש לפחות חיסרון אחד. הטאו שוקל אומנם רק 18 ק"ג, אבל ביחד עם מערכת השיגור, אפשר בהחלט לקבוע שהוא סובל מבעיית משקל. "לצורת הפעולה הייחודית של יחידות העורב יש מחיר לא קל", אומר מתן. "הלוחמים שלנו נדרשים לצעוד קילומטרים רבים בשטח, כשעל גב כל אחד מהם עשרות קילוגרמים, מה שהופך את העבודה הרגלית עם ה'עורב' לעונש לא קטן".
הטאו, באוויר ועל הקרקע, נוטל חלק חשוב בפעילות הביטחון השוטף בלבנון. מסוקי הקוברה מחזיקים כוננות קבועה בגף בצפון, ממנו הם מוזנקים בעת הצורך לתוך לבנון. רק לפני מספר שבועות השמידו טילי טאו, ששוגרו מקוברה, שני כלי-רכב של צבא לבנון, שירו לעבר המסוקים.
גם יחידות העורב מחזיקות קו בלבנון ומשתתפות בפעילות המבצעית. מתן: "מנצלים את העובדה שאנחנו גם חיילי חי"ר טובים, ומסוגלים להגן על עצמנו, וגם מתפעלים מערכת נשק מתאימה מאוד ללחימה בלבנון. לטאו יש ביצועים טובים מאוד כנגד מטרות קטנות, כמו חוליות מחבלים וכלי-רכב המשמשים לביצוע פיגועים. לפני כמה חודשים היינו במארב בלבנון, עם טילי הטאו, והשמדנו טנדר ובו שני מחבלים. הפעם, לא היה צריך להזניק קוברות כדי להשמיד את רכב המחבלים".

עוד באותו מדור

אדון עולם

אפילו מושג חדש הומצא עבור ה-F-22A ראפטור, מטוס הקרב המתקדם והיקר ביותר בעולם, שערך לאחרונה את טיסת הבכורה: מטוס אדנות אווירית. כלומר, דרגה אחת מעל עליונות אווירית. חמקנות ללא פגיעה בביצועים, שיוט על-קולי ללא מבער, ניהוג וקטורי ומערכת חדשנית להצגת נתונים לטיייס - הן פריצות הדרך הבולטות ביותר של מטוס הקרב החדש של חיל-האוויר האמריקאי, שיחליף ב-2005 את ה-F-15. תכונותיו של ה-F-22 כה מתקדמות, עד שמתנגדי הפרויקט טוענים כי ארה"ב כלל אינה זקוקה למטוס כל-כך מתקדם, כיוון שיחלפו עוד שנים רבות עד שהיה לו יריב אמיתי

בוגר קייטנת החלל של נאס"א

מחנה מיוחד של נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית, מאפשר לנערים מכל העולם להתנסות בחיי היומיום של האסטרונאוטים. משתתפי הקייטנה עוברים אימונים וסימולאציות, מתכננים משימות בחלל, מדמים שיגורים, ואפילו לובשים סרבלי טיסה, כדי להעמיק כמה שיותר את תחושת האותנטיות. נועם קרן, כתב בטאון חיל-האוויר, הצטרף לאחד המחזורים של קייטנת החלל. חלל, כפי שמסתבר מהכתבה, זו לא קייטנה