יומן ארועים

Bookmark and Share
כך הכל התחיל: 70 שנים לשירות האוויר פורסם בתאריך 08.11.2017
תגיות: היסטוריה , שירות האוויר , מוזאון חיל-האוויר
מאז ההכרזה על הקמת שירות האוויר חלפו שבעים שנים. באמצעות מספר מצומצם של מטוסים קלים, עם טייסים שעלו ארצה מכל קצוות תבל, במכנסיים קצרים ותת מקלע, קם הכוח האווירי הראשון בארץ ישראל. אתר חיל-האוויר חוזר לתקופה בה המטוסים היו מעץ והאנשים - מברזל
הדס לבב


עיצוב: ירדן בריקמן

לציון שבעים שנים להקמת שירות האוויר, נפגשו חברי פורום המפקדים של החיל ובראשם מפקד חיל-האוויר, אלוף עמיקם נורקין, עם סא"ל (מיל') אלכס זילוני שהיה ממייסדי שירות האוויר.

בתפקידו היה סא"ל (מיל') זילוני ראש המטה של שירות האוויר ופעל לגיוס אנשים לשירות וברכש של מטוסים ונשק. לאחר הקמת המדינה מונה סא"ל (מיל') זילוני למפקד בסיס תל-נוף של חיל-האוויר. "אני מודה לך שהגעת היום ומאחל לך אריכות ימים. לא נוכל להסתכל קדימה ולפתח דברים חדשים ללא הכרת השורשים ותחילתה של הדרך. שירות האוויר סלל לחיל-האוויר את הדרך בה הוא הולך היום".

 
מפקד חיל-האוויר וסא"ל (מיל') אלכס זילוני. "לא נוכל להסתכל קדימה ללא הכרת השורשים" | צילום: עדי עבו

אלו תולדות
מדינת ישראל עדיין לא קמה, מנהיגי הישוב עוסקים בענייני השעה ודוד בן-גוריון אחד מחליט להרחיק את אופק ראייתו ומבין שיש לבצע הכנות לבניית כוח צבאי שיוכל להתמודד לא רק עם ערביי ארץ ישראל, אלא גם עם מדינות ערב השכנות.

הערכות זו חייבה הקמת צבא ממשי הכולל גם כוח אווירי. בדיקה של תשתית ההגנה העלתה כי לא היה ברשותה כוח אווירי מספק. אמנם בפלמ"ח פעלה מחלקת הטיס, אך בן-גוריון הבין שבהתמודדות מול צבאות סדירים לא יהיה די בכוחות הקיימים, ויש לפעול להקמת כוח צבאי מלא. למדינה בהקמה היו בעיות בטחון שוטף מצד אחד וצורך להתכונן למלחמה כוללת מצד שני. מכאן נבעה השאלה כיצד להקים כוח אווירי שימלא את שני הצרכים בעת ובעונה אחת.

 גורמים שונים התבקשו לגבש תכנית להקמת כוח אווירי ליישוב היהודי בארץ ישראל. ביניהם, סא"ל (מיל') אלכס זילוני, יהושע אייזיק ז"ל, יהושע גילוץ ז"ל, אהרון רמז ז"ל והיימן שכטמן ז"ל. "אהרון והיימן גדלו ביחד בתל-אביב ולמדו באותה הכיתה", מספר אבי משה סגל, אוצר מוזיאון חיל-האוויר. "אהרון רמז היה טייס קרב בחיל-האוויר הבריטי והיימן שכטמן היה טייס מפציצים בחיל-האוויר האמריקאי. היה להם ניסיון אווירי מבצעי עשיר ואחרי מלחמת העולם השנייה, מלאים ברצון לתרום לעמם, הם כותבים תוכנית הקמה לכוח אווירי". רמז ושכטמן, שהכירו את מבנה חילות-האוויר הבריטי והאמריקאי מתקופת שירותם במלחמת העולם השנייה, כתבו תכנית מקיפה שהתבססה על ההנחה כי הכוח האווירי של היישוב היהודי יהיה בעל משקל מכריע במלחמה הצפויה עם צבאותיהן הסדירים של מדינות ערב. תכניתם של רמז ושכטמן הועברה לעיונו של בן-גוריון ולאחר דיון במשרד הרמטכ"ל התקבלה ההחלטה העקרונית על הקמת שירות אוויר במסגרת ההגנה. בעשירי לנובמבר, שנת 1947, התפרסמה הפקודה בדבר הקמתו של שירות אוויר.

מטוסים מעץ ואנשים מברזל
שירות האוויר התמודד עם אתגרים רבים מרגע הקמתו. לא קל היה להקים ולהפעיל כוח אווירי שמורכב ממטוסים אזרחיים מעטים ומטייסים בעלי הכשרה שאינה אחידה, כשברקע עדיין שלטו הבריטים בארץ ואלו לא ראו כוח אווירי זה בעין יפה.
המטוסים שהיו ברשות שירות אוויר היו בעיקר מטוסים קלים חד מנועיים, רובם שייכים לחברת "אווירון" ומטוסים פרטיים שנתרמו ליישוב על ידי בעליהם. "אנשי שירות אוויר ניצבו מול הרים, אפשר להגיד שהמטוסים היו מעץ והאנשים מברזל", אומר משה סגל. אותם טייסים בשירות אוויר לא דומים לדמות הטייס אותה אנו מכירים כיום. לבושים במכנסיים קצרים, סנדלים ותת מקלע שתלוי ברישול הם התייצבו לכל משימה. טייסי שירות אוויר כללו יוצאי חילות-אוויר של בעלות הברית, מחלקת הטיס של הפלמ"ח, קלוב התעופה ובנוסף היו גם מתנדבים מחוץ לארץ (מח"לניקים) שהגיעו לתרום את חלקם.

"אנשי שירות אוויר פעלו בסיטואציה קיצונית עם מעט מאוד אמצעים", משתף משה סגל. "מצב זה חייב אותם להיות יצירתיים ולסגל לעצמם כושר המצאה. הם התפתחו ולמדו תוך כדי תנועה, תכונה שמאפיינת את חיל-האוויר הישראלי גם היום. אנחנו לא קונים מוצר מהמדף ומשתמשים בו כפי שהוא כמו חילות-אוויר אחרים, אנחנו מתאימים אותו אלינו. השימוש המבצעי ייחודי לנו וזה דבר שמאפיין את ימי שירות אוויר". נקודות דמיון נוספות הן אומץ הלב והחתירה לביצוע המשימה. "אותם הטייסים יצאו למשימות מסוכנות בלי היסוס כי הם ידעו כמה הן חשובות", ממשיך אבי. "לאנשי הישובים הנצורים לא היה מזון לולא הטייסים הגיעו להביא אספקה ולפצועים לא היה סיכוי לחיות אם הטייסים לא היו מפנים אותם לבית-חולים. בהרבה מובנים, טייסי החילוץ וההצלה של חיל-האוויר היום הם הצאצאים של טייסי שירות אוויר, המפנים פצוע בכל מחיר גם כשהמסוק תחת אש ומתמלא בחורים".


"בהרבה מובנים, טייסי החילוץ וההצלה של חיל-האוויר היום הם הצאצאים של טייסי שירות אוויר" | התמונה באדיבות ענף היסטוריה

"כולנו גדלנו על השאיפה למדינה"
אחד מראשוני הטייסים בשירות האוויר היה יונתן מולר ז"ל. יונתן נולד בצ'כיה ובעקבות עליית היטלר לשלטון עלתה משפחתו לארץ ישראל, בארץ אביו ודודו יסדו את מפעל הטקסטיל "אתא". לאחר לימודיו במשמר העמק ובבית הספר הימי יונתן נסע לארצות-הברית ולמד טקסטיל מתוך כוונה להצטרף לעסק המשפחתי. כשלא היה עסוק בטקסטיל בילה את זמנו בהכשרה אזרחית לטיס.

כמה ימים לאחר ההחלטה על תכנית החלוקה, בנובמבר 1947, חזר יונתן ארצה וביקש להתגייס בהיותו בן 19. הוא סיפר על ניסיונו הימי והטיסתי וגויס לשירות אוויר. "כולם התגייסו עבור המאמץ להקמת המדינה", נזכרת היום רחל מולר, אלמנתו של יונתן. "כל הדור שלנו גדל על השאיפה למדינה ועל ההבנה שהמדינה לא תגיע על 'מגש של כסף'. בגלל זה היה כל כך מובן מאליו ליונתן שעליו להתגייס". יונתן שירת בטייסת הגליל ולאחר מכן עבר לטייסת הנגב שם אף כיהן כמפקד הטייסת. "הם טסו בתנאים לא תנאים על מטוסים מפורקים, אם חלק בכנפיים של ה'פייפר' היה נקרע יונתן היה מתקן אותו בעזרת חוט ומחט", צוחקת רחל. "למרות התנאים הם הצליחו במשימותיהם והיו אמיצים, אני חושבת שזה בגלל המטרה המשותפת שהייתה לנגד עיניהם. הם לא חיפשו חיכוכים אלא היו מאוחדים עם אווירה יוצאת מן הכלל".


"הם טסו בתנאים לא תנאים על מטוסים מפורקים. אם חלק בכנפיים של ה'פייפר' היה נקרע יונתן היה מתקן אותו בעזרת חוט ומחט" | התמונה באדיבות ענף היסטוריה

בתור מפקד טייסת הנגב יונתן לקח חלק במשימות נועזות רבות, אחת מהן הייתה מיפוי הדרך לאילת. "בוקר אחד בתחילת פברואר בא אלי קצין המודיעין במטה חזית הדרום ואמר: 'יונתן, בוא נטוס' שאלתי לאן והוא אמר: 'אספר לך באוויר, תמלא הרבה דלק, כמה שנכנס", סיפר יונתן בספר "טייסת הנגב במלחמת השחרור". "טסנו דרומה. כאשר עברנו את רביבים אמרתי לו שלפי מברק מהמטה אסור לטוס דרומה מרביבים, הוא אמר לי לשכוח מזה". המידע שנאסף בטיסות סיור לאזורים אלה שימש בסיס לתכנון סיור קרקע מקיף, שיעדו היה איתור שטח נחיתה למטוסי תובלה בקרבת אילת, אליו אפשר יהיה להביא חיילים וציוד לקראת כיבושה וכן לבדוק דרכים ומעברי הרים עבור שיירות רכב.

יונתן מולר ז"ל נפטר במרץ האחרון והשאיר מאחור שלושה ילדים, 11 נכדים,11 נינים ואת רחל, אותה פגש לראשונה בימיו בשירות אוויר. "אני הייתי אחות בבית-החולים בבאר שבע, היינו בקשר עם הטייסים של טייסת הנגב בגלל שהם היו מביאים לבית-החולים תרופות ומפנים את הפצועים הקשים", מחייכת רחל. "מאז שיונתן ואני נפגשנו בבית-החולים לא נפרדנו במשך 68 שנים מאושרות".


"אותם הטייסים יצאו למשימות מסוכנות ללא היסוס כי הם ידעו כמה הן חשובות" | התמונה באדיבות ענף היסטוריה

משירות האוויר לחיל-האוויר
מיד לאחר קבלת תוכנית החלוקה של האו"ם, תקפו ערביי ישראל את היישוב היהודי בארץ כדי למנוע את יישומה של התוכנית וכך החלה מלחמת העצמאות. הכוח המגן העברי התייצב למשימה ובתוכו שירות האוויר. במהלך תקופה זו משימות שירות האוויר היו בעיקר ליווי שיירות, תקיפת כנופיות מהאוויר, הובלת הספקה לישובים נצורים, ממסר קשר אווירי וצילום אווירי.

למרות שזמן פעילות שירות האוויר היה קצר, הוא הטביע חותם בהיסטוריה התעופתית של ארץ ישראל שכן צבר לזכותו משימות מוצלחות רבות והיווה תשתית להקמת חיל-האוויר. "שירות האוויר פעל בסך הכל מנובמבר 1947 עד להקמת המדינה", מסביר משה סגל. "זה היה שלב ביניים שנועד להתמודד עם המציאות הקיימת, תקופה בה לא היה תקציב ולא הייתה מדינה ולא היה ניתן להקים חיל-אוויר של ממש".

"חיל-האוויר הוקם על התשתית של שירות אוויר, הוא שימר ופיתח את הקיים", מוסיף משה סגל. "בחיל-האוויר הבריטי במלחמת העולם השנייה שירתו יותר מ-2,000 צעירות וצעירים מארץ ישראל ומשנקראו לקחת חלק במלחמת העצמאות כבר הייתה תשתית אנושית גדולה שהפכה את חיל-האוויר למקצועי יותר".


"שירות האוויר היה שלב ביניים בתקופה בה לא היה תקציב ולא הייתה מדינה" |  התמונה באדיבות ארכיון בטאון חיל-האוויר