יומן ארועים

Bookmark and Share
החודש בהיסטוריה: אוקטובר פורסם בתאריך 01.10.2017
44 שנים מאז מלחמת יום כיפור. המלחמה שהפתיעה את כולם, הפתיעה את פקח הטיסה דני נטוביץ' במיוחד. ב-6 באוקטובר 1973 הוא עמד במגדל הפיקוח בשארם א-שייח, ולנגד עיניו ראה כיצד להקת ציפורים תמימה הופכת ללהק מאיים של מיגים. "אתה מדמיין", קבע הבקר וההיסטוריה הוכיחה אחרת
מערכת אתר חיל-האוויר
 6 באוקטובר, שנת 1973, צהרי יום כיפור בבסיס שדה התעופה "אופיר" בשארם א-שייח'. החיילים המעטים שנותרו בבסיס היו שרויים בשקט ובמנוחה האופייניים ליום כיפור ומנועי המטוסים דממו אף הם. הנוף סביב הבסיס - מים, שמיים וביניהם קו האופק - היה שלו במיוחד.

"השעה 14:00 לערך. אני נמצא במשמרת צהריים במגדל הפיקוח, סורק את האופק הבהיר. תרגולת", מתאר דני נטוביץ', שהיה אז פקח טיסה בבסיס. "אני מתחיל מצפון, קצה מסלול 22. ימינה לקו החוף של סיני, נאבק באופק, ממשיך ימינה, ים כחול ועמוק, אוניה מתרחקת. עוד ימינה ים וים, אני ממשיך לסרוק והאי טיראן נכנס לתחום הראייה.


תמונת ארכיון

"אני ממשיך להסתכל דרומה, ומבחין בהמון נקודות שחורות קרובות לקו המים, מתקדמות צפונה. כמו להקת ציפורים נודדות. אבל זו לא הייתה עונת הנדידה, וגם בעונה הן בדרך כלל טסות גבוה יותר ובכיוון ההפוך. אם אלו לא ציפורים, אז אלו מטוסים", הוא משחזר את המחשבות שחלפו בראשו בזמן שהפך להיות השניות הראשונות של המלחמה. "אבל זה לא ייתכן, יום כיפור. אין טיסות אימון ויחידת הבקרה לא הודיעה על טיסות במרחב. זה לא יכול להיות".

"אתה מדמיין"
16 מטוסי מיג-21 ו-12 מטוסי מיג-17 מופיעים מכיוון דרום, נעלמים מאחורי האי טיראן ולאחר מכן מגיחים מכיוון מזרח, כאשר המטרה ברורה - תקיפת בסיס "אופיר", מערכות הקשר שלו וסוללת טילי הוק סמוכה.

"אני לוקח משקפת ומזהה בברור שהלהקה היא להקת מטוסים. הלם", קובע דני. "אני לוחץ על הקשר לבקר, משתדל לשמור על קור רוח ושואל אותו אם הוא רואה במכ"ם להק מטוסים מדרום-מזרח. הוא משיב - 'אין דבר כזה, אני לא רואה כלום. תקנה משקפיים'. הוא צוחק וטורק את הטלפון. הנקודות מתקרבות לאי טיראן, וגם ללא המשקפת אני מזהה צורת מתאר של מטוסי קרב. אני שוב יוצר קשר עם הבקר ומדווח בהתרגשות, 'אני מזהה וודאית כ-20 מטוסי קרב טסים בגובה נמוך מדרום לצפון, עכשיו מאחורי האי טיראן". שתיקה.


 תמונת ארכיון

אזעקה עולה ויורדת
דני כבר הבין שאלו מטוסי קרב, שבשניות אלו ממש עושים אליו את דרכם. את הרגע הזה הוא לא שכח בעשורים שחלפו מאז. "אני חש חוסר אונים ובלק אאוט רגעי ואז האדרנלין מתחיל לזרום", הוא נזכר. "אין מחשבות ואין היסוסים. הגוף מתחיל לפעול על פי תרגולות ולא על פי הגיון". הוא מזנק אל הסירנות ומפעיל אותן. האזעקה עולה ויורדת, ובינתיים מטוסי הקרב מתיישרים על ציר מסלול 22 ומתחילים לטוס לעברו.

שני צוותי "פאנטום" שעמדו בכוננות הגיבו מיד לסירנת היירוט. הם הוזנקו אל הדת"ק, הניעו מנועים והמריאו, רגעים בודדים לפני שמטוסי הקרב תקפו. "הפאנטומים צוללים מגבוה ונכנסים לקרב אויר בגובה נמוך. ירי מקלעים וטילי אוויר-אוויר נערך מטווח קצר, מיגים נופלים והופכים לכדורי אש אחרים נפגעים מעל המים, צוללים ונעלמים. ההתקפה מסתיימת, דממה", הוא חורץ. "לשני הפאנטומים אוזל הדלק והם מפסיקים את המרדף, לאחר שהופלו שבעה מטוסי מיג. הם חוזרים לנחיתה, והמלחמה נמשכת".