יומן ארועים

Bookmark and Share
"הסיפור שלך הוא ניצחון" פורסם בתאריך 24.04.2017
תגיות: שואה וזיכרון , פרח לניצול , מפקד חיל-האוויר
מפקד חיל-האוויר, אלוף אמיר אשל, נפגש בשבוע שעבר עם הלינה בירנבאום, ניצולת שואה בת 88, כחלק מפרויקט "פרח לניצול". במפגש המרגש סיפרה בירנבאום על חייה בתקופת השואה ועל חשיבות הזיכרון. "העבר מעשיר את ההווה שלנו"
הדס לבב

הלינה בירנבאום גרה עם בעלה חיים ברחוב שקט בהרצליה. לעוברי האורח שחלפו ליד ביתם של השניים ביום רביעי האחרון היה נראה כי הכל מתנהל כהרגלו, הם וודאי לא העלו בדעתם שבמשך שעה תמימה, בביתה של הלינה, הזמן עצר מלכת.

במשך אותה שעה ישבה בירנבאום לצד מפקד חיל-האוויר, אלוף אמיר אשל, וגוללה בפניו את סיפור חייה כחלק מפרויקט "פרח לניצול". "עברתי בצורה קלאסית את כל שלבי השואה מגיל עשר", היא גילתה. "נולדתי בוורשה ועברתי שם הכל. אני זוכרת את התקופה הזאת לפרטי פרטים, את הקולות ואת האווירה".


בירנבאום ומח"א. "אני זוכרת את התקופה הזאת לפרטי פרטים, את הקולות ואת האווירה" | צילום: סליה גריון

להמשיך לחיות
"מה החזיק אותך בזמן שהותך בגטו?", התעניין אלוף אשל. "באותה תקופה אחי הגדול לימד אותי לקרוא ולכתוב", ענתה בירנבאום. "הוא היה סטודנט לרפואה והלימודים היו חשובים לו מאד. בעידודו קראתי ספרים וריתקו אותי במיוחד רעיונות על מוסר ועל צדק. לילות שלמים עמדתי על יד להבה קטנה בחדר כדי לקרוא ספרות פולנית ושירים". בגטו וגם לאחר מכן, באושוויץ, רשמה בירנבאום תכופות את חוויותיה ואת רשמיה מאותם זמנים נוראיים. את כתביה היא לא הצליחה לשמור עד ליום השחרור אך לדבריה, היא לא רשמה אותן בכוונה לנצלן באחד הימים אלא מכיוון שאלה עזרו לה להמשיך לחיות.

בהתרגשות סיפרה בירנבאום למפקד חיל-האוויר על אחד מהלילות הגורליים בתקופה ההיא. "לקחו אותנו לכיכר השילוחים, זו הייתה שעת ערב וחשבנו שנצטרך לחכות כל הלילה עד שתגיע הרכבת בבוקר", היא שחזרה. "פתאום ראינו שהנאצים מציבים במרכז המגרש מכונת ירייה שכוונה אל ריכוז האנשים הדחוס בצפיפות. אבא שלי חיבק את כל בני המשפחה והשקט היה כמו חשמל באוויר. היינו מחובקים, אמא חייכה אלי ולחשה 'כל אדם צריך למות פעם. אנחנו נמות ביחד, זה לא יהיה נורא'. אני לא פחדתי, הרגשתי שאני מעבר לזה".


"לקחו אותנו לכיכר השילוחים. אבא שלי חיבק את כל בני המשפחה והשקט היה כמו חשמל באוויר" | צילום: סליה גריון

לפתע נשמעה צפירת הקטר. ככל הנראה התכניות השתנו ובמקום לירות בהמון, הם יילקחו ברכבת. "אמא שלי החזיקה אותי ואת אחי ומשכה אותנו אל עבר הכיוון ההפוך במטרה להתרחק מהקרונות", סיפרה בירנבאום. "אבי הלך אחרינו, אבל חבורה של שוטרים יהודיים הקיפה אותו, הרביצה לו באלות ולקחה אותו לרכבת".

מאותה הרכבת הצליחו השלושה להתחמק, הם הסתתרו בגטו במשך זמן נוסף עד שמחבואם נחשף. בירנבאום הובלה למיידנק בתחילת מאי 1943, אחרי מרד גטו ורשה. לאושוויץ הגיעה בתחילת יולי של אותה השנה ושם הייתה במשך שנתיים שבסופן נלקחה למחנה רבנסבריק, משם הועברה לנוישטאדט-גלבה. בירנבאום שוחררה מהמחנה על ידי הצבא הרוסי ביולי 1945, חזרה לוורשה ועלתה לישראל שנתיים לאחר מכן עם קבוצת נוער של "השומר הצעיר". בארץ היא הקימה משפחה והפכה למשוררת וסופרת העוסקת בנושא השואה והזיכרון.


כשעלתה לארץ הקימה משפחה והפכה למשוררת וסופרת העוסקת בנושא השואה והזיכרון | צילום: סליה גריון

הבדל בין טוב לרע
מפקד חיל-האוויר לא נשאר אדיש לסיפורה של בירנבאום ובתום הפגישה שאל אם יוכל להגיע שנית ולשמוע עוד. "הסיפור שלך הוא ניצחון", אמר אלוף אשל והעניק להלינה תעודת הוקרה. "התעודה לא יכולה לבטא את כל מה שאנחנו מרגישים. השארת אותנו עם הרבה חומר למחשבה, הכנסת אותנו לתוך הנפש ולתוך החיים שלך ולימדת שיש הבדל בין טוב לרע גם בנסיבות הקשות ביותר".

"כשהגעתי לארץ אנשים לא רצו לשמוע על השואה", העידה בירנבאום. "אמרו שהיינו פחדנים וחשבו שנקלקל את הנוער בסיפורים שלנו. כיום מתעניינים יותר ורוצים לשמוע אך עדיין יש מגמה לפיה לא צריך לספר כי הזיכרון ממית. לכל אחד יש עבר, הוא זה המעשיר את ההווה שלנו. אני רוצה שידעו את האמת על השואה, על הטוב ועל הרע".


 "התעודה לא יכולה לבטא את כל מה שאנחנו מרגישים. השארת אותנו עם הרבה חומר למחשבה" | צילום: סליה גריון