יומן ארועים

Bookmark and Share
כיצד הגיעו לארץ מטוסי קרב מצ'כוסלובקיה? פורסם בתאריך 27.09.2016
תגיות: היסטוריה
לרגל 68 שנים למבצע "ולווטה", בו נחתו בארץ שלושה מטוסי קרב מדגם ספיטפייר במהלך מלחמת קיום ותחת אמברגו נשק אמריקאי, חזרנו אחורה אל אותם הימים. איך תוכנן המבצע המורכב, כיצד הצליח לצאת לפועל ואיך רודוס קשורה לסיפור?
איתם אלמדון

ספטמבר 1948, מלחמת העצמאות בעיצומה, ועל הפרק עמד נושא בוער במיוחד - ציוד חיל-האוויר הצעיר שסבל מנחיתות קשה לעומת מקביליו במדינות ערב. חיל-האוויר התבסס באותה תקופה על מטוסי קרב מדגם מסרשמיט (אוויה S-199) שנרכשו זמן קצר לפני כן מצ'כיה, אולם מספרם הקטן והנזקים שנגרמו לחלקם הגדול, חייבו רכישת מטוסים נוספים וטובים יותר. באותה עת לא היה מטוס מתאים וזמין לכך יותר מהספיטפייר. על רקע אמברגו אמריקאי וקושי בשיתוף פעולה עם מדינות אחרות נחתמה במהלך ההפוגה השנייה של המלחמה עסקה עם צ'כוסלובקיה, במסגרתה נרכשו 50 מטוסי קרב מדגם ספיטפייר ששימשו את הצבא האמריקאי ונותרו בצ'כוסלובקיה, תמורת 23,000 דולר לכל מטוס. 

היעד: ישראל
בראש המבצע הלוגיסטי להבאת המטוסים ארצה עמד סא"ל שמואל (סם) פומרנץ ז"ל, מהנדס וטייס יהודי אשר שירת במלחמת העולם השנייה בזרוע האווירית של הצי האמריקני, ועם פרוץ מלחמת השחרור עזב את עיסוקיו בניו-יורק, ויצא לעזור לישראל. "סם היה מעורב בפרטי פרטיו של הפרויקט", העיד אל"ם (מיל') דני שפירא, מראשוני טייסי חיל-האוויר, בספרו "לבד בשחקים". "הוא פיקח על ריכוז המטוסים, בדיקתם והכנתם לשירות מבצעי. כמו כן, הוא טרח להטיס במו ידיו כל מטוס לאחר השיפוץ שנערך בו ולבחון אותו באוויר". 

"הבעיה העיקרית שעמדה בפני אנשי הרכש שלנו הייתה כיצד להעביר את המטוסים לישראל. המצב האווירי בארץ היה קריטי. ההפוגה בקרבות עמדה לפני סיום והיה חשש כי מטוסי קרב והפצצה של מצרים, סוריה ועיראק יתקפו מטרות אזרחיות ובסיסים צבאיים, כפי שעשו לפני-כן. היה חיוני לשים לדבר קץ ולהשיג שליטה אווירית בשמי ישראל, על-מנת לספק הגנה לאזרחים". 


הספיטפייר היה המתאים והזמין ביותר. "היה חיוני לשים קץ למצב בארץ ולהשיג שליטה אווירית" | תמונת ארכיון

הצ'כים התכוונו לפרק את המטוסים ולשלוח אותם בארגזים ליוון ומשם לישראל דרך הים, אך לאור הדחיפות בבניין כוח אווירי, הוחלט להטיס חלק מהמטוסים מקונוביצה שבצ'כוסלובקיה לישראל. כך נולד לו מבצע "ולווטה". "טווח הטיסה המרבי הרגיל של הספיטפייר הוא 700 קילומטרים, ואילו ישראל נמצאת במרחק 2,500 קילומטרים מצ'כוסלובקיה", ציין אל"ם בוריס סניור ז"ל, ממובילי המבצע, בספרו "שמים חדשים". "כדי להאריך את טווח הטיסה סילקנו מהמטוסים את כלי החימוש וכל דבר אחר שלא היה חיוני למבצע הטסתם לארץ, אבל עדיין ניצבה בפנינו בעיה רצינית". 

ישראל הגיעה לסיכום עם יוגוסלביה לשימוש בשדה פודגוריצה, בסמוך לגבול עם אלבניה, שכונה על-ידי צה"ל שדה "יורם". מהמטוסים הוסר כל סימן מזהה של צ'כוסלובקיה, ואת הציוד והנשק שהוסר מהספיטפיירים ארזו ושלחו לישראל במטוס נורסמן. נקבע כי בשלב הראשון יטוסו מצ'כוסלובקיה לישראל שישה מטוסים. מכיוון שהמטוסים היו נטולי מכשירי ניווט הוחלט שמטוס תובלה סקיימאסטר יוביל אותם, ובמידת הצורך יצניח סירות וציוד הצלה לטייסים שייאלצו לנטוש מעל הים. בנוסף, הוציא חיל-הים שתי ספינות לפטרול בדרך וספינה שהועמדה בכוננות.

המבצע יוצא לדרך
ב-24 בספטמבר 1948 נשלח מטוס הסקיימאסטר לפודגוריצה וששת הספיטפיירים יצאו לדרך. לאחר טיסה, שנמשכה כשעה וחצי ללא כל תקריות מיוחדות, החלו הטייסים לנחות בזה אחר זה, אולם אחד מהם ניגש לנחיתה מבלי להוריד את גלגלי המטוס. הטייס לא נפגע, אך המטוס ניזוק באורח קשה למדי. לאחר שתוקנו מספר תקלות טכניות, המריאו ב-27 בספטמבר חמשת הספיטפיירים בעקבות מטוס התובלה אשר התייצב בחודם. 

הטיסה התנהלה על-פי התכנית, ושלוש וחצי שעות לאחר ההמראה עבר הסקיימאסטר מדרום לאי רודוס. לפתע שמעו הטייסים במכשיר הקשר את אל"ם בוריס סניור ואת סא"ל מודי אלון ז"ל. הם הודיעו כי מד הדלק מורה על אפס, חששו שאין העברת דלק סדירה ונאלצו לנחות נחיתת חירום ברודוס. שלושת הטייסים האחרים המשיכו בטיסתם לארץ, חלפו מעל חיפה ונחתו ברמת-דוד. 


מטוס סקיימאסטר. מטוסי הספיטפייר היו נטולי מכשירי ניווט ולכן הן הובלו על-ידי מטוס התובלה | תמונת ארכיון

מה עלה בגורלם של הטייסים?
"אחרי שלושים דקות טיסה, מוטרדים מהגורל המצפה לנו, הגענו לרודוס", העיד אל"ם סניור בספרו. "תרתי אחר שדה תעופה וגיליתי שניים, לינדוס בדרום ושדה גדול יותר קרוב לעיר רודוס. לא ידעתי פרטים על אף אחד מהם ובחרתי בגדול יותר. נחתנו, אני תחילה ומודי בעקבותיי, והסענו את המטוסים לכיוון מגדל הפיקוח. קצין חיל-האוויר היווני שאל אותי ממגדל הפיקוח לרצוננו, ואמרתי, בדרך התמימה ביותר שיכולתי, 'אזל לנו הדלק, אנא בקש מסוכן 'של' לבוא ולתדלק את מטוסינו. יש עמי מזומנים'. בתוך רגעים אחדים הופיע הקצין עצמו, אך לא בחברתו של סוכן 'של' אלא עם כיתת אנשי אוויר חמושה ברובים". 

סא"ל אלון ואל"ם סניור נעצרו על-ידי היוונים, נכלאו ונחקרו שעות ללא כל הפסקה, אך חזרו על גרסתם כי המריאו מיוגוסלביה. היוונים בודדו את הטייסים ולא אפשרו להם להיפגש, גם לא עם אחד הנציגים הישראלים באתונה, כך שבישראל לא ידעו מה עלה בגורלם. ב-6 באוקטובר נשלח מישראל ליוון שליח מיוחד ובתיווכו שוחררו השניים. עם זאת, היוונים סירבו להתיר את העברתם של הספיטפיירים לארץ ורק בתקופה מאוחרת יותר הוחזר מטוס אחד לישראל. ב-12 באוקטובר, לאחר שבועיים מורטי עצבים, עלו סא"ל אלון ואל"ם סניור על מטוס דקוטה שהביאם ארצה.


הגיע לארץ בסוף שנת 1949. "הספיט השחור" לאחר ששופץ וחזר לטוס | תמונת ארכיון