יומן ארועים

Bookmark and Share
ידלין חוזר לתקיפת הכור בעיראק פורסם בתאריך 07.06.2016
תגיות: היסטוריה , ותיקי החיל , מבצע "אופרה"
לפני 35 היה אלוף (מיל') עמוס ידלין אחד משמונת טייסי הקרב שהשתתפו במבצע "אופרה" לתקיפת הכור העיראקי. היום, אחרי שהיה ראש אגף המודיעין, הוא מכהן כראש המכון למחקרי בטחון לאומי וחוזר למבצע לדבריו שינה את פני ההיסטוריה
ורד תללה וזהר בונה

במלאת 35 שנים לתקיפת הכור הגרעיני בעיראק במסגרת מבצע "אופרה", אלוף (מיל') עמוס ידלין המכהן כיום כראש המכון למחקרי בטחון לאומי, שהיה אחד משמונת טייסי הקרב שהשתתפו בתקיפה בתור סגן מפקד טייסת "הסילון הראשונה", מסתכל אחורה על המבצע ששינה פני דור שלם.

אירועי העבר משפיעים בדרך-כלל על בני האדם בהווה, איך לדעתך המבצע השפיע עלייך עד היום?

"אני תמיד משווה את שנת 1981 לעשור האחרון", הוא אומר. "הדילמה, אותה דילמה: כיצד למנוע מאויב מר הרוצה להשמיד את מדינת ישראל לבנות כור שיאפשר לו להצטייד בנשק גרעיני. האם לעצור הבניה בדרכים דיפלומטיות, בדרכים חשאיות או בתקיפה קינטית מהאוויר. ב-1981 הייתי אחד מהטייסים, והאחריות היחידה שלי הייתה לשחרר שתי פצצות על המטרה, להגן על המבנה שלי ולחזור בשלום. מנגד במקרים אחרים הערכותיי והמלצותיי כראש אמ"ן היו בעלות משקל קריטי, אני חייב להודות שזאת אחריות הרבה יותר קשה. כמו שאמרתי בראיון לביטאון חיל-האוויר לפני 15 שנה, בעיני הגיבורים האמתיים בגיחות מיוחדות ובעלות חשיבות היסטורית הם לא הטייסים, אלא מקבלי ההחלטות".

"מצד שני זו הייתה משימה היסטורית וכטייס ומפקד זה נותן לך ביטחון רב מאוד להמשך דרכך כטייס מוביל וכמפקד טייסת", הוא משתף. "פסגת השאיפות של טייסי הקרב היא להיות בין הטייסים שיפילו מיגים, זה נחשב השיא המקצועי של כל טייס בהשוואה למשימת תקיפת אוויר-קרקע. אני זוכר שתא"ל (מיל') יפתח ספקטור, מפקד הבסיס שלי, אמר לי שאם המשימה הזאת תצא לפועל היא שווה יותר מכל מיג. היום אני בהחלט מבין למה הוא התכוון".

בראיון לבטאון חיל-האוויר בשנת 2001 אמרת שתקיפת הכור תשפיע לשנות דור, איך אתה רואה את השפעתה על מדינת ישראל לאורך השנים ועד היום?

"אני חושב שמבצע 'אופרה' הוא הוכחה חד-משמעית לעובדה שיש הבדל משמעותי בין החישובים התיאורטיים של חוקרי הביצועים, לבין מה שקורה במציאות", הוא אומר. "בתיאוריה, אחרי שמפציצים כור חולפות שנים בודדות עד שהמדינה שהופצצה יכולה לבנות כור חדש ולחזק סביבו את ההגנה האווירית, או לנהל תכנית גרעינית חלופית. יש אנשים שטענו בדיונים לפני התקיפה ב-1981 שכל תקיפה בעיראק תקדם את התכנית הגרעינית של האויב ולא תעצור אותה. מבחינה תיאורטית חמש שנים אחרי התקיפה, העיראקים יכלו להיות עם פצצה גרעינית. העובדה ההיסטורית החשובה היא שהם לא היו עם פצצה בשנים שחלפו מאז. לא 10 שנים אחרי, במלחמת המפרץ הראשונה, וגם לא במלחמת המפרץ השנייה. אלוף (מיל') דוד עברי, מפקד חיל-האוויר בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, קיבל מכתב תודה משר ההגנה האמריקאי דאז בו כתב לו שהם לא יודעים אם הם היו יכולים לעצור את סדאם חוסיין בכווית ובדרכו לסעודיה אם חיל-האוויר הישראלי לא היה פוגע בתכנית הגרעינית העיראקית. מדובר באותם אמריקאים שהעבירו עלינו ביקורת אחרי התקיפה".

"אנחנו 35 שנה אחרי ועיראק איננה מתכוונת להצטייד בנשק גרעיני, ולכן אין ספק שהתקיפה הזאת בפרספקטיבה היסטורית השיגה הישג יוצא דופן. היא ביססה את מה שנקרא 'דוקטרינת בגין' שאומרת שמדינת ישראל לא תיתן למדינות עוינות שרוצות להשמיד את ישראל לפתח נשק גרעיני".


משמאל: הכור העיראקי לפני ההפצצה, מימין: במהלך ההפצצה | תמונה: ארכיון בטאון חיל-האוויר

נחזיר אותך 35 שנים אחורה, לרגע מסוים מאוד ב-7 ביוני 1981. היית אז סגן מפקד טייסת F-16, אתה עולה למטוס בדרכך להפצצת הכור הגרעיני בעיראק ומשתדל לרוקן את עצמך ממחשבות או הרהורים שלא קשורים למבצע. איך אתה עושה את זה?

"להיות טייס קרב זה מקצוע מסובך ומסוכן מאוד ואחד המנגנונים החשובים שסיגלנו לעצמנו בכדי להיות מרוכזים בטיסה ובמשימה הוא להשאיר את כל הדברים האחרים שמטרידים אותנו מאחור. בתקופה הזאת חיל-האוויר היה מאבד אנשים רבים בתאונות ושגרת החיים חייבה אותנו לתפקד בדיכוטומיה בין חיי היום יום לבין הרגע בו אנו נכנסים לתא הטיס ומתמקדים רק במשימה".

"כשיצאתי למבצע 'אופרה' השארתי מאחורי משפחה צעירה, אישה ותינוקת בת ארבעה חודשים, אבל ידעתי שאם לא אזיז הצידה כל מחשבה על המשפחה או על שאר הדברים שמטרידים אותי הסיכוי שיקרה לי 'משהו רע', תאונה או היפגעות מנשק אויב, הוא יותר גבוה. בטיסה הזאת הצורך להתמקד במשימה ולהתעלם מכל החששות והפחדים היה חיוני אף יותר. זאת הייתה טיסה רוויית אתגרים, הסכנות שבה חפפו ותגברו אחת את השנייה: האזור של הכור היה מוגן על ידי סוללות טילים רבות שהובאו לשם אחרי שהאיראנים ניסו לתקוף אותו בינואר 1981. חיל-האוויר מעולם לא טס לתקיפה בטווח רחוק כל כך וה'לג' האחרון היה באזור שטוח רווי בקווי מתח גבוה שבו הגילוי שלנו על-ידי ההגנה האווירית העיראקית היה ודאי. הערכנו שהסיכוי שאחד או שניים מאיתנו יפגעו גבוה. חשוב לזכור שהגיחה התקיימה שנה לפני התקיפה המוצלחת של מערך טילי הקרקע אוויר הסוריים במלחמת לבנון הראשונה - וכולנו היינו עוד תחת הרושם של ההתמודדות הלא מוצלחת עם הטילים ב-1973".

התאריך המקורי של התקיפה היה בינואר 1981, מדוע נדחתה?

"הממשלה לא הצליחה עדיין להשתכנע כי זה הצעד הנכון לעשותו. ראש הממשלה חשב שחובתו להורות על התקיפה אבל שרים אחרים ומרכזיים ובראשם סגן ראש הממשלה, יגאל ידין, עדיין היססו. מאוחר יותר הטיסה נדחתה שוב, היא נקבעה ליום העצמאות, כחודש וחצי לפני שבוצעה בסופו של דבר. באותו יום העצמאות הוחזרנו מעמדת ההמראה והטיסה בוטלה. התברר כי ראש הממשלה, מנחם בגין קיבל פניה דחופה מיושב ראש האופוזיציה, מר שמעון פרס, ששאל מדוע יוצאים לתקוף כור גרעיני בעיראק. השאלה הזאת הפתיעה את בגין, והוא הבין שמה שנחשב כסוד השמור ביותר במדינה דלף, ואם הסוד הגיע ליו"ר האופוזיציה המידע הרגיש גם יכול להגיע רחוק יותר. אז לא ידענו את הסיבה לביטול, מפקדי הטייסות מסרו שלא רק שהגיחה בוטלה כל הרעיון לתקוף בוטל ואף הורו לנו להשמיד את כל החומר הקשור למבצע. למרות זאת - בחג השבועות קיבלנו את הפקודה לפרוס שוב לבסיס עציון שליד אילת ולהמריא משם למבצע, ששמו הוחלף מ'גבעת התחמושת' למבצע 'אופרה'".


המכתב ששלח רא"ל רפאל איתן ז"ל, שהיה הרמטכ"ל דאז, למפקד חיל-האוויר

מהם לדעתך הקריטריונים לעיתוי נכון כשמדובר בתקיפה כזאת?

"כשמדינה הולכת לתקוף מערך גרעיני של מדינת אויב זאת צריכה להיות הברירה האחרונה. אם אפשר לעצור תכנית גרעינית של מדינה שקוראת להשמדת ישראל בדרך שאיננה תקיפה זה תמיד עדיף. אם אפשר לעצור תכנית גרעינית בהסכם דיפלומטי, בסנקציות, במהלכים לא צבאיים, בפעילות חשאית או בהחלפת משטר זה תמיד יהיה עדיף על גיחת הפצצה".

המדיניות הייתה שחייבים לתקוף ולא משנה מה? אפילו אם ייפול לנו מטוס בשמי עיראק?

"הכור הזה היה צריך להימחות מעל פני האדמה וטייס קרב יודע שלפעמים הוא יכול לשלם על זה וליפול בשבי. מה שעוזר במקרים כאלה הוא חוש הומור. במהלך התדריך הרמטכ"ל, רא"ל רפאל איתן ז"ל, חילק לנו תמרים יבשים ואמר שאם מישהו נוטש בשטח עיראק - שיתרגל לאוכל המקומי. קיבלנו גם כסף עיראקי למקרה שננטוש ונצטרך שמישהו יוציא אותנו לכיוון המדבר, משם יוכלו לחלץ אותנו".

מה יותר גרוע בעינייך - לא לפגוע במטרה, או שיפילו אותך?

"אילו שני דברים שטייס לא רוצה שיקרו לו. במקרה הזה היינו שמונה טייסים על אותה מטרה כדי שאם במקרה יצא שטייס או שניים לא יפגעו במטרה, שאיזושהי תקלה טכנית תמנע שחרור הפצצות, עדיין המטרה תושמד. מנגד קיווינו שכל השמינייה תחזור בשלום".

מהו הרגע שהכי זכור לך מהמבצע?

"אין ספק שהרגע שהכי זכור לי מהמבצע הוא הרגע בו צללתי אל המטרה. עברתי להוריד נמוך בניווט, עברתי את ההשלכה של מכלי הדלק הנתיקים בנוכחות פצצות - השלכה מסוכנת - טסתי בגובה נמוך מאוד ובמהירות 540 קשר מעל נהרות הפרת והחידקל ששמעתי עליהם רק בשירים של ביאליק. לרשותי משיכה למעלה, גילוי המטרה, שהייתה אגב ברורה מאוד, כיוונון ושחרור שתי פצצות של טון. שחרור הפצצות על המטרה הוא הרגע שבאמת נחרט לי בזיכרון, הוא השיא של הטיסה המיוחדת הזאת, הוא הסיבה שלקחת את כל הסיכונים בגיחה של 'פעם בחיים'. זה גם הרגע הכי מסוכן, כי אז הייתי חשוף לסוללות הטילים, לירי הנ"מ ולאיום המיגים".


מטוסו של ידלין (מספר זנב 107), במהלך התדלוק החם, שניות לפני המראה לתקיפה

דבר נוסף שאמרת בראיון לבטאון חיל-האוויר: "אישית, כל הזמן ליוותה אותי תחושה שלא תהיה העזה מדינית לבצע את הפעולה", מה גרם לך לחשוב כך?

"בזמן השרות הארוך בחיל-האוויר היינו מעורבים בהכנת אופציות להרבה מבצעים שחלקם על גבול הדמיון ועל גבול ההעזה האסטרטגית והמדינית. הרבה מהמבצעים שהייתי שותף לתכנונם ואף התאמנתי לקראתם לא אושרו לביצוע בסופו של דבר. אי האישור יכול לקרות במפקדת חיל-האוויר, במטה הכללי או בממשלה. המבצע הזה נראה כמבצע נועז, רב סיכונים צבאיים ומדיניים. הסיכוי שיאושר נראה נמוך, ובאמת היה קשה לראש הממשלה לאשר את המבצע זה בממשלה, כאשר שרים מרכזיים וראשי קהילת המודיעין מתנגדים ומעלים נימוקים כבדי משקל נגד האישור. יש אנשים שעד עצם היום הזה חושבים שראש הממשלה טעה כשהחליט לתקוף את הכור הגרעיני העיראקי".

אתה חושב שאפשר להשוות בין תקיפת הכור העיראקי והעשור האחרון, לבין תרחיש דומה עתידי?

"אני חושב שכולם למדו לקחים מתקיפות כורים גרעיניים שבוצעו במזרח התיכון וכל בניית כור עתידית בידי מדינות אויב תעשה בצורה שונה וממוגנת יותר. אין שינוי בתפיסה העקרונית שמדינת ישראל לא תאפשר למדינה שקוראת להשמדתה להחזיק בנשק גרעיני. האופציה של הפצצת תכנית הגרעין של מדינת אויב, על כל המשמעיות הקשות הכרוכות בהפצצה, והאופציה השנייה המאפשרת לאויב להגיע לפצצה גרעינית הן שתיהן חלופות מסוכנות וקשות, אבל הבחירה הנכונה תהיה לעצור את התוכנית הגרעינית".

מה חשוב שאנשים ידעו על מבצע אופרה?

"אני חושב שהמבצע הזה הוא ההוכחה הטובה ביותר לצורך של ישראל בחיל-אוויר חזק ואיכותי, יצירתי ונועז. לפנינו דוגמא כיצד ניתן באמצעות גיחה טקטית אחת שנעשית בצורה מקצועית ואמיצה לשנות את מהלך ההיסטוריה. בגיחה טקטית אחת של שמונה מטוסי תקיפה ושישה מטוסי יירוט חיל-האוויר הגיע להישג אסטרטגי התקף ונשמר לאורך שנות דור, הישג אסטרטגי שהוריד את הנושא הגרעיני העיראקי מסדר היום. אני מאמין גדול בכוח אווירי. מטוסי F-16 אז וF-35I- היום הם בליבת כוחו של צה"ל- הם יכולים להגיע בהפתעה לכל נקודה במזרח התיכון ולהשיג הישג אסטרטגי. תכונת הוורסטיליות, בכל ממד משימתי וגאוגרפי היא חשובה ביותר. מטוסי הקרב של הקו הראשון ורסטיליים על ציר המשימה: תקיפה אסטרטגית, עליונות אווירית, הכרעת קרב היבשה והפלת מטוסי אויב. הם ורסטיליים גם בממד הגאוגרפי ויכולים לפעול בבוקר ברצועת עזה, אחרי הצהריים בלבנון, בלילה בסוריה ולמחרת בגזרת מעגל שלישי. זה מרכיב כוח חיוני של יכולת מבצעית וגמישות מבצעית שחשובות מאוד לביטחון ישראל שחובתנו להמשיך ולשמר".


"לפנינו דוגמא כיצד ניתן באמצעות גיחה טקטית אחת שנעשית בצורה מקצועית ואמיצה לשנות את מהלך ההיסטוריה" | צילום: ורד תללה