יומן ארועים

Bookmark and Share
מאיישים מרחוק, מרגישים קרוב: להיות מפעיל כטמ"ם פורסם בתאריך 29.05.2016
מצד אחד מפעילי כלי-הטיס המאוישים מרחוק יושבים בקרונות מרוחקים, ומצד שני המטוסים שהם מפעילים מבצעים משימות מבצעיות בטווחים רחוקים. מחקר חדש בחיל-האוויר ניסה להבין: מהן ההשלכות הפסיכולוגיות שכרוכות בלהיות מפעיל כטמ"ם?
אילון טוהר

"גדלתי על סדרת טלוויזיה שנקראת 'מנהרת הזמן'. היו את דאג וטוני שנכנסו אל מעין תעלה, ויצאו במאה אחרת לגמרי. ככה אני מרגיש כשאני נכנס לקרון: קודם אני בבסיס השקט, ואחרי רגע אני מתיישב, שם את האוזניות ומגיע לעולם אחר לגמרי. הכול משתנה".

כך מספר סא"ל (מיל') עומר, ששירת כמפקד טייסת כלי-טיס מאוישים מרחוק (כטמ"ם). הוא מוסיף: "אין לך זמן לחשוב: מיד אתה נמצא במרחב הלחימה, מדבר עם כוחות בשטח, הכול דחוף, הכול מהיר ואתה מרגיש שאתה שם, איתם, בשטח. אבל הפער הגדול יותר בעיני הוא היציאה מהקרון. המשמרת מסתיימת, מגיע צוות אחר, אתה פותח את הדלת והנה אתה בפלמחים".


 "אין לך זמן לחשוב: מיד אתה נמצא במרחב הלחימה, מדבר עם כוחות בשטח, הכול דחוף" | צילום: הגר עמיבר

להיכנס לעזה, לצאת למועדון הטייסת
למפעילי הכטמ"ם תפקיד ייחודי שצפוי רק להתעצם בעתיד הלא רחוק, ככל שהטכנולוגיה תאפשר: מצד אחד, הם יושבים בקרונות סגורים וממוזגים כשלרשותם מוט הפעלה ולוח מקשים, ומצד שני הם מפעילים מרחוק מטוסים מתקדמים המשתלבים עמוק בתוך שדה הקרב ולוקחים חלק פעיל במשימות המבצעיות והמסווגות ביותר שיש. ככל שפעילותו המבצעית של המערך המאויש מרחוק הולכת ומתרחבת עם השנים, כך מתחדד הפער בין הקרון המוגן שבו יושב המפעיל, לבין השטח בו פועלים המטוסים והחיילים עצמם. "התפיסה הרווחת היא שלהפעיל כטמ"ם זה כמו משחק וידאו. אבל זו תפיסה מוטעית - הם לגמרי בשטח", מחדדת רס"ן שירי גל, מפקדת גף הפסיכולוגיה של בסיס פלמחים בו יושבות מרבית טייסות הכטמ"ם, שהובילה מחקר רחב היקף על ההיבטים המנטליים הייחודיים של המערך.

סגן תום, מפעיל בגף "הרמס 450", מבקש לדחות את הטענות על אווירה של משחק וידאו מכל וכל. "כמפעיל אתה מרגיש שאתה עמוק בתוך שדה הקרב", הוא מעיד. "החוויה שאתה חווה היא אינטנסיבית, האחריות שעל כתפיך רבה ואתה רואה בעיניים שלך את כל ההתרחשות שבליבה נמצאים הכוחות האוויריים והקרקעיים האחרים - גם את ה'רעים' וגם את ה'טובים' שעליהם אתה מגן".

עם זאת, התהיות על הריחוק בין האדם לבין המטוס אינן זרות לסגן תום. הוא מעיד כי לא יצא לו לחוות קושי מיוחד ברמה האישית, אך קושר זאת לניסיונו המבצעי ההתחלתי לעומת מפעילים כמו סא"ל (מיל') עומר. "הפער מורגש בין הישיבה בקרון שבו אתה מתעסק בליבת העשייה המבצעית של החיל, לבין היציאה ממנו כשאתה חוזר למועדון של הטייסת ויוצא לאכול עם חבריך לטייסת. המעבר המהיר בין שני הדברים האלה יכול להיות קשה לחלק מהאנשים, ולכן אני מקפיד להעביר את השעות שבין המשמרות בתחקור ובעיבוד הפעילות שביצעתי".

 
למפעילי הכטמ"ם תפקיד ייחודי שצפוי רק להתעצם בעתיד הלא רחוק, ככל שהטכנולוגיה תאפשר | תמונת ארכיון

"לא נמצאה תופעה של דיכאון בקרב מדגם המפעילים"
לא תמיד התקיים שיח על הלבטים והתחושות אליהם שותפים מפעילי כטמ"ם רבים, אך בשנים האחרונות גוברת בחיל-האוויר המודעות להיבטים הפסיכולוגיים הייחודיים של מערך הכטמ"ם.

כאמור, מחקר על נושא זה הובל על-ידי גף הפסיכולוגיה של בסיס פלמחים, ונולד כתוצאה מפניות של מפעילי כטמ"ם שביקשו לשתף בתחושות המלוות אותם. אחדות מהן, היא מספרת, בלטו לאחר עומס פעילות מבצעית. כתוצאה מכך היא קיימה מחקר שכולל כמה עשרות מפעילי כטמ"ם ומטיסי-חוץ מחיל-האוויר על בסיס התנדבותי ובו בדקה את ההשלכות הפסיכולוגית של אופי פעילותם. הכוונה היא לערוך בעתיד מדגם גדול ומעמיק יותר.

רס"ן גל מעידה כי בשנים האחרונות החלה מגמה של פתיחות רבה לנושא, והמפקדים מעודדים אווירה שבה ניתן להעלות קשיים ולהתייעץ. מעבר לים, בארצות הברית, מחקרים שנעשו כבר הכו שורשים כשפסיכולוגים מלווים באופן צמוד את הטייסים ומפעילי הכטמ"ם.

רס"ן גל מבקשת להביא למודעות את החשיבות שבצד המנטלי כשמדובר במקצועות לוחמים. "בשורה התחתונה, לא נמצאה תופעה של דיכאון או של פוסט-טראומה בקרב מדגם המפעילים והמטיסים שאותם בחנו", מסבירה רס"ן גל. "במקרים מסוימים נמצאה התקרבות לתופעות של מתח ועקה, אולם המפעילים נמצאים בטווח הנורמטיבי. חשוב לזכור שפעמים רבות התחושות הקשות וההרהורים מגיעים שנים אחרי האירועים עצמם ולאו דווקא ברגע שהם קורים".

"בזמן מבצע אתה עסוק בפעילות הלחימה. רק אחרי המבצע, לאט-לאט האירועים ששקעו צפים וחוזרים אליך", מסביר סא"ל (מיל') עומר. לגיל, לניסיון ולמצב האישי והמשפחתי השלכות על החוויה האישית של כל מפעיל וההיבטים הפסיכולוגיים שלה. "ממצא מעניין נוסף הוא שלמפעילים ותיקים יותר קיים סיכוי רב יותר לפתח קשיים, בין השאר עקב חשיפה וחזרה למראות ולדילמות עימם הם מתמודדים", מוסיפה רס"ן גל.

"המפעילים באזורי הגילאים שלי עוד צעירים ובעלי תודעה של חיילים בצבא המבצעים את המוטל עליהם", מאשש את דבריה סגן תום, מפעיל בגף כטמ"ם מסוג "הרמס 450". "לא חווינו מלחמות רבות כמו המפעילים הוותיקים, אנחנו דנים על הנושא בכל סדנה ובכל הכשרה כדי לפתח מודעות לקושי המנטלי ואין לנו את הבגרות שיש לאנשי משפחה מבוגרים מאיתנו".

לעומת סגן תום, סא"ל (מיל') עומר לקח חלק בסבבי לחימה רבים. "ככל שאתה יותר צעיר, אתה מרגיש סיפוק גדול כשאתה מבצע את המשימה מעצם התחושה שהצלחת להביא לידי ביטוי את מה שאומנת לקראתו", אומר סא"ל (מיל') עומר. "כשאתה מבוגר יותר, על אחת כמה וכמה כשאתה איש משפחה, האחריות המוטלת עליך לשמירה על בלתי מעורבים מקבלת משנה תוקף. לצד תחושת הסיפוק תופסת את מקומה גם מחויבות אישית בעבודה מול אוכלוסייה אזרחית".


"ככל שאתה יותר צעיר, אתה מרגיש סיפוק גדול כשאתה מבצע את המשימה" | צילום: הגר עמיבר

מנווט קרב למפעיל כטמ"ם
סא"ל (מיל') עומר היה ועודו נווט קרב בטייסת "העקרב", שהוסב להיות גם מפעיל כטמ"ם. לדבריו, בעוד שהקושי בהטסת מטוסי קרב הוא בעיקר טכני ופיזיולוגי, במערך הכלים המאוישים מרחוק הצד המנטלי מהווה את האתגר האמיתי. "לא פעם אני חושב על הכוחות שנמצאים בשטח והפעילות לצדם. להם אין את הפריבילגיה של לצאת מהקרון", משתף סא"ל (מיל') עומר.

גם לחיבור לשטח יש חלק במורכבות הפסיכולוגית עליה מעיד סא"ל (מיל') עומר, ובכך הוא משווה בין חווית הטיסה לבין חווית הפעלת המטוס מרחוק. "למטוסי קרב יש עוצמה רבה, פצצות אדירות ויכולות מתקדמות, אך כשאתה יושב בתוכו אתה נמצא בפוזיציה מרוחקת יותר ממה שקורה, גם אם אתה מסתכל על כל מה שקורה במערכת", מתאר סא"ל (מיל') עומר. "כשאתה מפעיל כטמ"ם אתה טס אחרת, מקבלת תמונה מדויקת יותר של הקרקע ונמצא בקשר הדוק יותר עם הכוחות הנמצאים שם. אתה אולי לא נמצא פיזית בשטח, אבל אפשר לראות את כל תוצאות הלחימה לפרטי פרטים, עובדה שמאפשרת לחוות את החוויה הרחוקה מקרוב".

תחקיר מנטלי
סא"ל (מיל') עומר מבקש להדגיש שהוא זכה לשרת במערך הכטמ"ם, על אף הקושי המנטלי שהוא מתאר. עם זאת הוא לא חוסך מלספר על האירועים המלווים אותו עד היום. "במערך הכטמ"ם, כל מי שעבר לחימה, סוחב איתו מטענים כבדים", מגלה סא"ל (מיל') עומר. "הבעיה היא שאנחנו לא אוהבים להגיד שקשה לנו, לא אוהבים להגיד שאירועים חוזרים אלינו בלילות".

מתוך הבנה זו משחזר סא"ל (מיל') עומר כיצד כינס את אנשי הטייסת עליה פיקד בסיכומו של מבצע "עופרת יצוקה", בו לדבריו עלה חלקו של מערך הכטמ"ם בשדה הקרב מדרגה. בזה אחר זה עלו המפעילים וסיפרו על תחושותיהם במהלך מה שהוא מגדיר כיום כ"תחקיר מנטלי". "קרה דבר מדהים: התפתח רעב של אנשים לדבר. התחלנו את האירוע הזה בשבע בערב, ונאלצנו לעצור אותו בשתיים לפנות בוקר ולקבוע מפגש נוסף", נזכר סא"ל (מיל') עומר. "זה מבהיר כמה מטענים אנשים סוחבים במערכים הלוחמים, והם לא פורקים אותם עד שאתה מכריח אותם לשתף במה שהם חוו".


"במערך הכטמ"ם, כל מי שעבר לחימה, סוחב איתו מטענים כבדים" | תמונת ארכיון

מה בין עזה ואפגניסטן?
בארצות הברית נערכו מחקרים אקדמיים בהשתתפות מאות מפעילים שלקחו חלק בלחימה באפגניסטן ובעיראק במטרה לבדוק את כל התופעות שעלולות להיווצר כתוצאה מהאופי הייחודי של שירותם. "הנתונים מדאיגים הרבה יותר בארצות הברית, יתכן וניתן להסביר זאת על-ידי העובדה שהמפעילים כאן שומרים על הבית. הכטמ"מים שמפעיל חיל-האוויר פועלים בכל הגזרות בשעה שיורים טילים על ביתם של המפעילים, בניגוד לארצות הברית שמנהלת מלחמה במזרח התיכון ואין עליה איום ביטחוני ישיר", מסבירה רס"ן גל. "בנוסף חשוב לזכור שבסופו של דבר אנחנו מדינה קטנה. הם אמנם מפעילים את הכטמ"מים מרחוק, אבל עזה נמצאת רק עשרות קילומטרים בודדים מהם, בניגוד למפעילים בארצות הברית הפועלים ביבשת רחוקה הנמצאת מעבר לים. התחושה היא של מעורבות עמוקה יותר בשדה הקרב, מעורבות שמטשטשת את אותו הריחוק בין הקרון לבין המשימה".

סגן תום מסכים: "האמריקאים מבצעים משימות באזורים רחוקים מהבית, שאין להם תרומה מידית להגנה על ביתם. כאן, חוליית המחבלים שאתה מלווה את הכוח העומד מולו עשויה לירות מרגמה על אח שלך שנמצא בשטח, או לירות רקטה על הוריך".


בארצות הברית נערכו מחקרים אקדמיים בהשתתפות מאות מפעילים שלקחו חלק בלחימה באפגניסטן ובעיראק | תמונת ארכיון