יומן ארועים

Bookmark and Share
הסולו הראשון שלי פורסם בתאריך 17.05.2016
תגיות: בית-הספר לטיסה
בטור אישי ייחודי מספר סגן ירדן, בוגר קורס-טיס 171 וסדיר בטייסת "הנמר המעופף", על הסולו הראשון שלו בבית-הספר לטיסה. להיות לבד בשמיים
מערכת אתר חיל-האוויר

חווית ה"לבד" לא הייתה ראשונה עבורי. יצא לי לטייל לבד במדבר מספר פעמים, כשאין נפש חיה בסביבה שלי, יש שקט מוחלט ושום דבר לא זז פרט אלי. שיא החוויה היה לישון לבד בשטח. יש משהו מסקרן מאוד בתחושה הזאת של - אתה לבד לעצמך. רק אתה תהיה שם כשיקרה משהו, לטוב ולרע. עם התחושה הזו המראתי לטיסת הסולו הראשונה שלי, שנה וחודש לאחר הגיוס. בגיל 21 קיבלתי מטוס לידיים, עם ניסיון של 3 שבועות טיסה בלבד.

ההכשרה שלפני טיסת הסולו עוטה ברובה חזות חי"רניקית, של לוחם קרקעי. מה הקשר בין הניווטים, בחני המסלול, הזמנים הקצרים, התפקיד הקרקעי והעומס הפיזי - לבין הטסת מטוס?

בדיעבד אני יודע שכל אלה חשובים מאוד וקשורים זה לזה. הם בונים את האופי שלך כלוחם אווירי - מחובר לקרקע, יודע להתמודד עם שינויים תחת לחץ, ויחד עם זאת מסוגל להפעיל את המכונה המתקדמת אותה אתה מטיס. וכשמתחיל סוף סוף שלב הטיסות, צריך לתרגל עם המדריך את המשימה שוב ושוב, לקראת הסולו הראשון הנכסף.

בשלב האחרון ‎לפני ה"סולו", ממריאים לטיסה פשוטה יחסית אבל לחוצה שמהווה "צ'ק סולו". בסיומה המדריך ירד מהמטוס, נתן לי להרגיש את נחת זרועו על הקסדה ואיחל - "בהצלחה!".

ואני המראתי בתורי, מסתכל במראה ולא רואה את המדריך בתא האחורי. פתאום קיבלתי מכה בלב וצרחה חזקה יצאה לי מהגרון, ספק אושר וספק פחד. ההתרגשות עטפה אותי לכל אורך הטיסה וידעתי שיעבור עוד זמן רב לפני שאקלוט את גודל המעמד שהייתי נתון בו. בסוף הטיסה, הייתי צריך לנחות נחיתה בטוחה ולחזור בשלום.

לכל ‎תפקיד ולכל מקצוע יש את המיומנויות הנדרשות לו. את המיומנויות שתרוויח מהטסת המטוס קשה לתאר - תחושת העצמאות היא אדירה, ולא פחות ממנה תחושת האחריות.

סגן ירדן, קורס-טיס 171.


סגן ירדן: "משהו מסקרן מאוד בתחושה הזאת של - אתה לבד לעצמך"

 

הופעת בכורה
בשנה הראשונה בבית-הספר לטיסה לומדים פרחי הטיס להכיר את בית-הספר דרך הרגליים, ורק מעט דרך האוויר. על התקדמותם בקורס מעידות סיכת המ"מ על הצווארון וכנפי הצניחה מעל הכיס, אבל הסולו מרגיש רחוק.
"תמיד נראה לך שהסולו לא יבוא אף פעם", אמר רותם, אז חניך בקורס-טיס 169 והיום טייס קרב צעיר, בראיון לבטאון חיל-האוויר. "נטוס, נטוס, ויהיה בסדר. לאחר כ-25 טיסות מיון בלבד, הם כבר נדרשים להמריא לבד על מטוס ה"עפרוני", להקיף את המסלול ולנחות בכוחות עצמם. 

בטרם טיסת הסולו, יש חזרות רבות: פרט לאימונים בסימולאטור ושעות הלימוד התיאורטי מבצע כל חניך 15 טיסות עם מדריך מאחור. בכל אחת מהן הוא ממריא, מבצע הקפה ונוחת חמש פעמים לפחות. "אנחנו מתחילים מהתחלה, מאפס", הסביר מפקד קורס 169.

הנחיתה היא החלק הקשה ביותר. "צריך להתכונן לרגע שלפני הנגיעה בקרקע", ממשיך מפקד הקורס. "למעשה, אנחנו 'מתרסקים' חמש פעמים על הקרקע. אנחנו עובדים על איך לרכך את זה, אבל גם נחיתה רכה היא התנגשות בקרקע".

בעתיד, חלק גדול מהם ימצא את עצמו משרת בטייסות החיל, כמה מהם יתפסו תפקידי מפתח ואחד מהם אולי יחזור לפקד על חניכי קורס-הטיס הבאים. אחרי מאות טיסות, לא בטוח שהם יזכרו איך הרגישו בסולו, מה הראו המחוונים, האם עברו בצ'ק הראשון או השני ומה היה מזג-האוויר. או שאולי כן?


הנחיתה היא החלק הקשה ביותר | צילום: הגר עמיבר