יומן ארועים

Bookmark and Share
בעיוורון מוחלט: מבצע החיפוש המדהים אחר יקיר נווה פורסם בתאריך 17.03.2016
תגיות: אנשים
לפני יותר מיובל התרסק מטוסם של סגן יקיר נווה, מדריך בבית-הספר לטיסה, ושל חניכו עודד קוטון, בלב אגם הכנרת. השנה יצא לדרך מבצע החיפושים השישי אחר שרידיו של יקיר ז"ל – עמוק בקרקעית האגם, בחשכה גמורה ועם הרבה אופטימיות
נועה פניגשטיין

אנחנו נמצאים מעל אתר התאונה. שלושים מטרים מתחתינו, בקרקעית האגם, מקווים למצוא את שרידיו של סגן יקיר נווה ז"ל, מעל ליובל לאחר התרסקות מטוסו יחד עם פרח הטיס עודד קוטון ז"ל, אל תוך מעמקי הכנרת.

הבוקר באגם התחיל כבר ב-7:00 ומלא באופוריה מהיום המוצלח שהיה אמש. שמש חזקה מחממת את המים, וסירת מנוע קטנה חותכת את השלווה. התמזל מזלי להצטרף במהלך השבוע הראשון של החיפוש, שעתיד לערוך כחודש וחצי, ולמרות שזהו לא מבצע החיפושים הראשון אחרי יקיר, האופטימיות באוויר מורגשת.

"במבצע הזה אנחנו הולכים לסיים את נתיב החיפושים דרומה, עד לנקודה שאנחנו מחשיבים אותה כקצה הכי דרומי של האתר. כשנגיע לשם נכסה את האזור שבו 95% סיכוי שהוא נמצא", מסביר רס"ן רני, חוקר תאונות חוקר תאונות במפקדת בקרת האיכות של חיל-האוויר המנהלת את תחום איתור הנעדרים בחיל ומובילה את מבצע "יקיר הים" - מבצע החיפוש אחר שרידיו של סגן יקיר נווה ז"ל. אולם כרגע המבצע נמצא בתחילתו, ויום החיפושים צפוי להביא עמו תפניות בלתי מתוכננות.

 
צילום: נועה פניגשטיין

קר, וחשוך, ואתה לבד
התנאים בקרקעית האגם הם של חושך מוחלט, ואפס ראות. אז מה אתם מצפים למצוא שם אחרי יותר מחמישים שנה, אני שואלת. "התנאים בקרקעית הכנרת מושלמים לשימור עצמות, כי אין חמצן, אין אור והכל קבור בבוץ", מסביר לי רס"ן רני.

לעומת זאת, התנאים אינם מושלמים למשימת החיפוש עצמה. צוות החיפוש מורכב מעשרה צוללים של יחידת ילת"ם (היחידה למשימות תת-ימיות) של חיל-הים, רובם בעלי ניסיון של עשרות שנים במשימות מסוג זה ועדיין - העלטה המוחלטת של קרקעית הכנרת היא משהו שקשה להתרגל אליו.

"ביום טוב אתה מקבל ארבעים דקות מתחת למים, ועוד חמש דקות לעלות", מספר נמרוד (נמו), אחד הצוללים המנוסים ביותר בצוות. "למטה משמעותית קר מפה. ומשמעותית חשוך. קר, וחשוך, ואתה לבד. זו ההרגשה. המחשבה היחידה שיש לך זה קר, וחשוך ואני לבד. אחרי ארבעים דקות אתה מרגיש שהידיים כבר לא איתך לגמרי".


צילום: נועה פניגשטיין

לא משאירים מקום לספקות
גודלו של אתר החיפוש על הקרקעית הוא 200 על 40 מטרים זרועים בחלקים, חלקם בבוץ וחלקם חשופים יותר. לאורך השנים מאז חידוש החיפושים בשנת 2003 נמצאו עשרות חלקים של מטוס ה"צוקית" אותו הטיסו יקיר וחניכו עודד קוטון ז"ל. רוב שרידיו של החניך נמצאו, אך יקיר נותר תעלומה בלתי פתורה. "יקיר נעדר משנת 1962 ועד 2003 לא היה כלום. שנה אחרי ההתרסקות הצליחו להוציא את גופתו של קוטון, אבל אותו לא מצאו", מספר רס"ן רני. "עד שנת 2003 לא פתחו מחדש את התיק. ואז החליטו שיש לנו טכנולוגיות וטכניקות חיפוש חדשות שיכולות להביא לפריצת דרך. מאותו הרגע ועד היום נערכו חמישה חיפושים, וזה השישי. בכל שנה אנחנו משכללים את השיטות שלנו עוד קצת".

בתחילת הדרך האמינו כי יקיר נמצא על כסאו בקוקפיט, ושגרירת עוגנים ורשתות בקרבת הקרקעית יצליחו למשות אותו מהמים בשלמותו. לאחר מכן הורידו גלאי מתכות, שאכן מצאו עשרות חלקים מן המטוס, קטנים וגדולים, שהצליחו לשפוך אור על מהלך ההתרסקות ולמפות את האזור הרלוונטי לחיפוש. מצאו לאורך השנים גם כמה מפריטיו האישיים של יקיר - את שעונו ואת אקדחו. אבל את יקיר לא הצליחו למצוא.

"היום אנחנו מחפשים בשיטה של שאיבת הקרקעית, שיטה מדודה ואיטית מאוד אבל לא משאירה מקום לספקות. היא מסמנת לנו איפה הוא לא. היום באופן ספציפי אנחנו שואבים ממש באמצע נתיב ההתרסקות", מספר רס"ן רני.


צילום: נועה פניגשטיין

כמו לאלף נמר
מדובר בעבודת נמלים מדהימה. הצוללים יורדים לשעות ארוכות, כל ממצא מתועד, מצולם ונרשם בקפדנות אדירה, מכסא המפלט ועד לשבר זכוכית מנורת המטוס הקדמית. "אילו היה נופל לך עגיל במגרש כדורגל, והיית לוקחת שואב אבק, שמה סרט על העיניים ומנסה למצוא אותו, אולי תוכלי להבין את מה שאנחנו עושים פה", אומר נמו. "אנחנו מחפשים חפץ קטן מאוד במשטח אינסופי ולמעשה מתחת למים אנחנו עיוורים לחלוטין".

החושך המוחלט מלווה את הצוללים כל הזמן. אחד מהשינויים שנעשו במהלך השנים היא להאריך את זמן השהייה מתחת למים לכל צולל ל-40 דקות, ולצלול לבד במקום בזוגות, כדי למקסם את זמן החיפוש ולקצר את אורך המבצע כולו. "רוב האנשים שתשאלי אותם מה הכי מפריע להם בעבודה יגידו שלהיות אחראיים על מישהו. כשאתה צולל בזוג אתה תמיד אחראי על מישהו", מוסיף נמו. "יחד עם זאת, כשאתה צולל לבד אתה יותר מסורבל ופחות דינמי. והדבר הנוסף הוא שאתה באמת עובד לבד. לכל אחד יש את הימים שאתה יורד למטה, ואתה לא יודע איפה ימין ואיפה שמאל, בתחושת בלבול איומה".

לפתע רוח מזרחית מטלטלת את הסירה. "זה עלול להשפיע לנו על כל היום", אומר רס"ן רני. לחפש במעמקי המים זה כמו לאלף נמר - הטבע חזק מהאדם, והמפתח הוא סבלנות. "תנאי הסביבה כל-כך משפיעים עלייך, זה לא שים דרייב וסע", מאשר רס"ן רני.


צילום: נועה פניגשטיין

יום החיפושים לא מתקדם כמתוכנן. האופוריה של אתמול מתחלפת בתחושת תסכול עמוקה: אחרי שעות ארוכות מתחת למים היום עבר ללא ממצאים. "היום הציג את הקושי הגדול של האירוע הזה", אמר רס"ן רני בדרך החוצה מהים. "הדילמות של מה לעשות, ואיך להתקדם, בעלטה הגמורה הזאת, ועוד אחרי כל כך הרבה שנים. אבל מנגד, כשמוצאים דברים כולם מתרגשים מאוד. אני באופן אישי נע, כמו כולם, בין ייאוש לבין התרגשות של וואו יש סיכוי, אנחנו נצליח, אנחנו בכיוון הנכון, מצאנו עוד משהו שיכול לקרב אותנו ליקיר. עד כמה שאנחנו מנסים להפוך את שגרת החיפושים לאנליטית וקרה בשטח, בסופו של דבר המשימה הזאת היא אמוציונלית מאוד".

והדבר המדהים באמת הוא האופטימיות - מהצוללים, עד אנשי חיל-האוויר שמנהלים את האירוע, כולם מאמינים שאפשר למצוא את יקיר ולהשיבו לקבורה.


צילום: נועה פניגשטיין