יומן ארועים

Bookmark and Share
יום הזיכרון הפרטי שלי פורסם בתאריך 22.09.2015
תגיות: מלחמת יום הכיפורים
בערב יום הכיפורים בצה"ל ובחיל-האוויר לא רק מציינים את ערב הסליחות, אלא גם נזכרים במלחמה בה נפלו מעל ל-2,000 חיילי צה"ל בקרב לפני 42 שנים. אל"ם (מיל') שמואל גורדון, משורר, סופר וטייס קרב בדימוס, כותב ונזכר בחברים שאבדו
אל"ם (מיל') שמואל גורדון

ביום הזיכרון שרוי אני באבל קרב
נזכר במדריכים שלי נבו ובן-ברק;
בחניכי דן הלבקן;
במוביל שלי זוריק;
בפקודיי שאינם;
בעותי, אשר, עמי, וחברים אין ספור שנספו בקרבות, תאונות, ואסונות.
בשאול, חנן. שי, דני, רוני, ועודד, בני קיבוצי משמר העמק;
שנים רבות לחמנו, צחקנו ואהבנו, אבל
הם נהרגו, אחד ועוד אחד ועוד אחד,
מי בחרב, מי באש,
שורות הלוחמים מתמלאות;
שורות רעיי הולכות ומתמעטות.

דור שהמוות הטיל את צלו הנורא על פניו;
בטייסת בה גדלתי תלויות תמונות הטייסים כולם.
שלושה מכל עשרה לא חיו עוד כשחזרתי לפקד עליה.
הם חייכו אלי מעל הקיר בעזות פנים כמו לא ידעו כי יומם קרב.
נעלתי את החדר, כמו היום;
הרשיתי למליחות לטפטף בחרישי פני ללא קול.
רעיי שלא אפגוש עוד, כחלום יעופו.
נפגענו בקרב, עברנו תאונות, ויד הגורל אוושה אל מול פנינו;
יחדיו רקדנו את מחולות המוות,
מעוגלים יותר מוולס, קשוחים יותר מרוק,
מדוע אתם שם ואני עדיין כאן כחרס הנשבר.

כמו בהלם קרב, איני יוצא ואיני בא ביום הזה.
לטקסים ואזכרות רבי רושם אינני הולך.
מסתגר עם פני רעיי החולפים לנגד עיניי היבשות.
מבנה מטוסים קטוע, עובר מעל ביתי בתום הצפירה.
אימהות ואבות שכולים, ילדים יתומים ואלמנות,
אבלכם כבד ואפל כבזלת. לו יכולתם לשכוח מעט
ולא להתמוטט מדי לילה כשנותרים לבד;
כאבכם אין גבול לו, נטול רחמים, חסר תקווה.

חבריי החיים, אתם מבינים אותי, כותב אליכם עכשיו:
טרם תם הקרב, ארוכה הדרך הביתה, והדלק מועט;
המלחמה זקוקה עדיין למזון המלכים האדום שלה.
הנה ימים באים וגם אנו ניאסף כצל עובר,
ללא ההוד והתפארת של הנופלים בקרב.
המלאך כבר מכוון חיציו אלינו הבאים בתור,
ווטרנים מרוטי נוצה ועלמים מגביהי עוף.
נותר רק עצב שחור, מסמא וקצב לב לא יציב.
ביום הזה שרוי אני באבל קרב.

נכתב מול מצבת זיכרון לטייס שהתרסק כשלושים מטר ממני בעודני ילד קטון. מכוות ההתפוצצות, האש, והעשן חרצו כנראה את גורלי.