יומן ארועים

Bookmark and Share
"ירפ"א – היא בליבי, זה חלק ממי שאני" פורסם בתאריך 17.09.2015
תגיות: יחידת הרפואה האווירית (ירפ"א)
בגיל 101, סא"ל (מיל') מיכאל לביא מרגיש חלק ממשפחת חיל-האוויר גם כמעט שישים שנה לאחר שפשט את המדים. כמי שהניח את התשתית להקמתה של היחידה הרפואית האווירית (ירפ"א), הוא גאה לראות את המורשת שהשאיר אחריו. סיפורה של משפח"א
אילון טוהר

את מיכאל לביא קשה לפספס. גם כיום, כשישים שנה אחרי שפשט את מדי חיל-האוויר, הוא לא שוכח את המשפח"א. כשאני יוצא מהמעלית כמה דקות לפני הראיות המתוכנן, ניגש אלי מיד איש מבוגר שחיוך רחב נסוך על פניו. "אתה מחיל-האוויר", הוא אומר בפליאה. "כשאני רואה מדים של חיל-האוויר - אני מרגיש בבית".

סא"ל (מיל') לביא, בן 101, לא חושש מסופרלטיבים בגילו המופלג כשהוא מסתכל על חייו במבט לאחור: חיל-האוויר הוא "אהבת חייו", החיים כחייל במלחמת העולם השנייה היו "גן עדן", וכשעלה ארצה לאחר המלחמה המצב בארץ היה "נוראי". הוא היה הקרפ"ח (קצין רפואה חילי) השלישי במספר והקים את היחידה הרפואית של החיל, לימים ירפ"א. גם את התקופה הזו הוא לא חושש לתאר במילים גבוהות: "לקחתי את התקופה הזאת איתי עד היום. אני חלק מירפ"א והיא חלק ממה שאני".

להגשים את החלום
סיפורו של לביא מתחיל באוסטרו-הונגריה של אותם הזמנים. לביא הצעיר פנה ללימודי הרפואה והיה במרחק סימסטר אחד מהשלמתם לפני שנזרק מהלימודים בשל יהדותו. לאחר שנותר חסר-כל הוא גויס לעבודות כפייה במסגרת הצבא ההונגרי, ועבר בשלושה מחנות שבויים לפני שהתנדב ללחימה במסגרת הבריגדה הצ'כית של הצבא האדום.

לביא מספר כי בזכות הידע הרפואי שרכש הוא הצליח להסתדר בימי המלחמה. "היו לי חיים נהדרים", הוא מודה. "החיילים שם היו במצב אומלל. לי לעומת זאת היה כל טוב, קיבלתי את המיטה הכי טובה בפרוטקציה לאחר שנתתי לאחד הקצינים תרופות".

לאחר מלחמת העולם השנייה השלים לביא את לימודי הרפואה ונשאר בקבע בצבא הצ'כי, שם הגיע לדרגת סא"ל. היו אלה ימי מלחמת השחרור, אז התעוררה בקרבו תחושת הזיקה לארץ ישראל והוא החליט לעלות ארצה עם משפחתו. לאחר שעלה ארצה מצא את עצמו מתגייס לחיל-האוויר בתור רופא בבית-הספר לטיסה בהרצליה ובבסיס תל-נוף. "בדיעבד אפשר לשאול למה לא עליתי לארץ לפני המלחמה, והתשובה היא שרציתי להיות רופא. לימים החלום הזה התגשם".

מאז ועד היום
ירפ"א רשומה על שמו. לאחר שעלה בסולם הדרגות כרופא צבאי, התבקש על-ידי ד"ר אברהם (פרי) פרנקל ז"ל, מי שהיה קרפ"ח, להגדיר את ייעודה של היחידה האווירית החילית. הוחלט כי תוקם יחידה שתפקידיה הפעלה ועדה רפואית לחיל-האוויר, אספקת ציוד ותרופות, פיקוח תברואתי על בסיסים, והדרכה. בסיסי חיל-האוויר, שסבלו מתנאי סאניטריה ירודים, עברו רפורמה תחת ידיו.

לביא חושף כי המסקנה שיש צורך ביחידה מרכזית לרפואה בחיל-האוויר נבעה מהכשרתו כקצין מקצועי בצ'כיה וכי את הגדרות תפקידיה אימץ מהיכרותו עם הצבא הצ'כי. "חיל-האוויר היה אז דל. בכל החיל היו אולי 70 קצינים. טייסים? בקושי מניין", הוא מספר. "אהבתי את חיל-האוויר אהבת חיים והיום אני מביט על ירפ"א, שגדלה מאז וממלאת כיום תפקיד עצמאי, והיא עולה על כל ציפיותיי ועושה שירות נהדר".

לא עבר זמן רב ולביא התמנה לקרפ"ח החדש. "ירפ"א הייתה יקרה לי", הוא מספר. "אהבתי את השירות בה שהיה מעשי הרבה יותר מהאדמניסטרציה הכרוכה בתפקיד הקרפ"ח, לכן כשקיבלתי את המינוי לא רציתי לוותר עליה. החלטתי שאפעל כקרפ"ח וכמפקד ירפ"א - איש אחד. אמרתי 'יש לי אוטו ויש לי טלפון, כך שאני לא צריך לא מזכירה ולא משרד. אם תרצו אותי - אני במפקדה'".

נקודת המפנה הייתה מלחמת סיני שפרצה בשנת 1956 והעמידה את מערך הרפואה התעופתית בחיל באתגרים לא פשוטים. "אחרי המלחמה הרגשתי שהגיעה העת שאעזוב", מספר לביא. "העבודה שלנו הייתה עם אנשים צעירים וחשבתי שצריך לתת הזדמנות לאנשים צעירים, שיוכלו להזדהות איתם ולדעת בדיוק איפה יוכלו לתמוך".

עיקר תפיסתו בחיבורו לחיל. "צריך לשרת את חיל-האוויר, להיות בכל הבסיסים ולהרגיש את בעיות הטייס", הוא מסביר. "אלה שני דברים: אין ספק שהאנשים צריכים להיות רופאים טובים, אך מצד שני הם גם צריכים להרגיש את בעיות חיל-האוויר ולתת פתרונות לבעיות הרפואיות והפסיכולוגיות הייחודיות לחיל. חייתי את חיל-האוויר ברמ"ח איברי, כל מטוס חדש שנכנס לשירות וכל טייסת חדשה שנפתחה. גם היום, כשאני חושב על חיל-האוויר, אני מרגיש שייך".

 
1 | 2 | 3