בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 149 (250) 01/02/03

כתבות

להציל את המציל

בתרגיל משותף לחילות הים של ישראל, תורכיה וארה"ב, נקבע תפקיד מיוחד למטוסי ההרקולס של חיל-האוויר: סירות גומי הושלכו מתוכם, כדי לסייע באיסוף ניצולים מספינה שנטרפה בלב ים. חשיבות התרגיל לחיל-האוויר - ברורה. בנסיבות אחרות יכולים אותם ניצולים להיות גם טייסים שנטשו את מטוסם מעל הים

אייל בירנברג

ב-19 בדצמבר עשתה ספינת מסחר מצרית את דרכה מביירות לנמל פורט-סעיד שבמצרים. היה זה אחד מלילות הסופה הקשים בחורף האחרון. סופות רעמים השתוללו, רוחות עזות טלטלו את הספינה וגשם חזק ניטח בקורות העץ. סמוך לחופי חיפה נקלעה הספינה למצוקה בים הסוער. גלים בגובה שישה מטרים הקיפו את 57 אנשי הצוות שעל הספינה וחייבו אותה לשדר אותות מצוקה לכל מי שרק יוכל לעזור. כצפוי, קריאה כזו באיזור חיפה זימנה למקום את אוניות חיל-הים ואוניות השיטור הימי של חיפה. לאחר שהובהר כי הספינה המצרית לא מצויה במצוקה קשה וכי היא מסוגלת לעשות את דרכה לנמל חיפה הקרוב ולאחר שהתקבלה מהספינה בקשה למתן מחסה לזמן הסערה, ליוו אוניות חיל-הים את הספינה לנמל חיפה. עם שוך הסערה חידשה הספינה את מסלולה לפורט-סעיד.
האירוע הזה, שאכן התרחש, הוא רק תסריט אפשרי אחד. בתסריט אחר, לא בלתי מציאותי, היתה מוצאת עצמה ספינת העץ המצרית במצוקה גדולה הרבה יותר. מזג-אוויר סוער מאוד יכול היה לחייב את המלחים ואנשי הצוות המצרי לנטוש את הספינה. ספינות חיל-הים אמנם מפטרלות לאורך החופים, מוכנות לחילוץ אוניות במצוקה - ישראליות, מצריות, או אחרות - אבל לא תמיד הן קרובות מספיק כדי להגיע ולסייע לניצולים. וגם אם הגיעו למקום בזמן, החיפוש אחר הניצולים עשוי להיות קשה ולעיתים אפילו בלתי אפשרי ללא סיוע אווירי. כאן נכנס לתמונה חיל-האוויר, כאשר מסוקים ומטוסים לחיפוש והצלה מוזנקים.
תרגיל "ריליינט מרמייד" היה תרגיל מסוג זה. במשך 20 שעות שייטו מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל, ממערב לחופי נתניה, שתי פריגטות תורכיות, פריגטה אמריקאית אחת, ה-יו.אס.אס. קאופמן של הצי הששי, שלוש ספינות טילים ישראליות ועוד כלי-שיט של חיל-הים הישראלי דוגמת ספינות דבור ודבורה ותירגלו תסריטי חילוץ והצלה מלב ים.
כמו בכל אירוע שנתי מתוקשר ורב-משתתפים - חגיגות יום-העצמאות, טקס האוסקר, חלוקת פרס נובל - היו רוצים משתתפי "ריליינט מרמייד" השנתי להכריז כי השנה היה התרגיל גדול, נוצץ ומוצלח מבשנים עברו. אך לא כך היה.

אין קשר לעיראק

התרגיל, שבו לקח חלק חיל-האוויר הישראלי, הוא חלק משיתוף פעולה שמתבצע שנה חמישית ברציפות בין חיל-הים שלנו וחילות-הים התורכי והאמריקאי. מכיוון שמדובר בתרגיל חיפוש והצלה בעל אופי הומניטרי (תרגיל מסוג Peace Keeping, כך הוגדר) הוזמנו נציגי מדינות ערב השונות השוכנות סביב אגן הים התיכון. "גם להן יש אינטרס לשיתוף פעולה בתחום החילוץ וההצלה בזירה הים-תיכונית", אמרו בישראל. בשנה שעברה היתה ירדן המדינה הערבית היחידה שהצטרפה. השנה לא השתתפו מדינות ערביות בתרגיל.
תורכיה הגיעה, כבכל שנה בחמש השנים האחרונות. ערב לפני תחילת התרגיל כונסו העיתונאים שהוזמנו לסקרו בבסיס חיל-הים בחיפה. שלושת מפקדי התרגיל ערכו מסיבת עיתונאים משותפת שבה התאמצו להסביר את חשיבות הפעילות המשותפת של שלושת החילות, פעילות המעודדת את היציבות באיזור. "אין בין התרגיל ובין המתיחות וההכנות לקראת מלחמה בעיראק דבר. תרגיל כזה מתוכנן חודשים מראש ותרגילים מסוגו מתקיימים כל העת", הסביר מפקד התרגיל מהצד האמריקאי.
מפקד התרגיל מהצד הישראלי, אל"מ רני בן-יהודה, הסביר על אופי התרגיל. "מדובר בשחזור של שני אירועי חילוץ שהתרחשו בעבר. התוספת שלנו היא הפעולה המשותפת של שלושה חילות בהתמודדות עם חילוץ ימי מהסוג הזה. אין פה קשר לפעילות האמריקאית בעיראק. יש רק אינטרס משותף של שלוש המדינות - חילוץ ספינה במצוקה".

עניין של זיהוי

חמש בבוקר. אוניות חיל-הים יוצאות לדרך. ההפלגה לא ארוכה והאוניות מתמקמות כבר בשעות הבוקר המוקדמות במרחק של כשלושים קילומטר מחופי הארץ, דרומית לחיפה. בתרגיל השנתי, המדגים את שיתוף הפעולה בין החילות, תתורגל בעוד מספר שעות כשירות השלכת סירות הצלה עשויות גומי לחילוץ טובעים, ממטוס ההרקולס. שני קרנפים (מטוסי הרקולס) הוכנו לצורך הזה כבר בשעות הבוקר. הרעיון פשוט: מטוסי ההרקולס יהיו הראשונים להגיע לכל זירת ים, שבה שרויה אונייה במצוקה. על המטוס יועמסו סירות מיוחדות. פקחי ההעמסה שיישבו קשורים בבטן מטוס ההרקולס יזרקו את הסירות, המחוברות בכבל אל המטוס, דרך דלת שתיפתח במיוחד לצורך הזה. מתיחת הכבל תנפח את הסירה ובה בעת תנתק אותה מהמטוס. יכולתו של הקרנף לטוס בגובה נמוך מאפשרת לו דיוק בזריקת סירת החילוץ. שאר העבודה תלויה בצוותי החילוץ שיגיעו אחרי מטוס ההרקולס - יחידת הפינוי והחילוץ בהיטס, שתגיע עם הכוח המוסק ויחידות חיל-הים השונות.
בתשע וחצי בבוקר מתכנס צוות הקרנף לתדריך אחרון לפני הטיסה. חוץ מרוחות דרומיות קלות, מזג-האוויר יציב, מדווח הצוות. למזג-האוויר חשיבות גבוהה בביצוע המשימה. רוחות ערות יחייבו חישוב מחדש של מיקום המטוס לפני השלכת הסירה.
בתדריך נוכחים הקברניט, רס"ן כ', סמ"ט ב' של טייסת "הציפור הצהובה", טייס המשנה, סרן ב', הנווט, סגן ט', המכונן, סרן ל', שני פקחי ההעמסה שישליכו את הסירות בהינתן האות ושני סיירי ים שתפקידם לזהות את סירת המטרה שבמצוקה. "אנחנו עומדים להטיל שתי סירות, לשתי ספינות מסוג 'דבורה' שידמו ספינות במצוקה", מסביר רס"ן כ', הקברניט ומדגיש את חשיבות זיהוי המטרה. "התפקיד שלכם הוא לנסות לזהות את ה'דבורה' עוד לפני שנתקרב לאיזור התרגיל", הוא פונה אל סיירי הים. "ט', הנווט, יעזור לכם עם תמונת המכ"ם וינסה על-פי גודל הספינה על המכ"ם לתת לכם כיוון לאיתור הספינה עוד לפני שנזהה אותה בעין", הוא מוסיף. "בכל מקרה - עיניים פקוחות", הוא מסכם, "אל תפשלו!".
לקראת השעה עשר הצוות מתמקם במטוס, מתניע ומסיע לעבר המסלול. ההמראה מתוכננת אמנם רק לכחצי שעה אחר-כך וההמראה בפועל תתעכב בעשר דקות נוספות, אבל בתרגיל בינלאומי מסדר גודל כזה לא כדאי לקחת סיכונים. "אם ישנה תקלה במטוס, אנחנו מעדיפים שזה יתגלה עכשיו, כשאנחנו עוד יכולים להחליף מטוס", מסביר סרן ל', מכונן הטיסה.

בין מטר ליארד

המטוס תקין וההמראה יוצאת לדרך. מיד לאחריה מטפסים סיירי הים חדורי מוטיבציה אל הקוקפיט. חמושים במשקפות, הם מנסים לאתר את ספינות הדבורה שבמצוקה. בסביבות השעה 11:00 בבוקר עוברים חילופי הדברים בקשר לשפה האנגלית. מטוס הקרנף מזדהה כ"ריינו" (קרנף, באנגלית) מול "דלתא סיירה", הסטי"ל המנהל את התרגיל (אח"י "חנית" בשגרה) ומבקש את הנ"צ של הספינה שבמצוקה. "תיאלץ להמתין. אין לך עדיין אישור להכנס לתחום האווירי של ספינת המצוקה", משיב "דלתא סיירה" ומשדר את נקודות-הציון שבהן על הקרנף להמתין.
בינתיים, הוא משנה גם את ההוראות להשלכת הסירה. במקור, אמור היה הצוות להשליך את הסירה במרחק מאה מטר מה'דבורה' שבמצוקה. "דלתא סיירה" מבקש לעשות זאת במרחק של 500 יארד.
ב-11:16 מתקבל אישור להיכנס ל"הוט-זון" (האיזור החם) וכעבור שתי דקות מנמיך המטוס לגובה של 500 רגל (כ-150 מטר בלבד מעל פני המים). נקודות-הציון של כלי השיט במצוקה מתקבלות בקשר, והנווט, סגן ט', מחשב את המרחק. סיירי הים נכנסים לפעילות וב-11:21 מתגלה ספינה. "זה OHP, כלי השיט האמריקאי", מגלה אחד הסיירים בקיאות ולידו הוא מזהה שתי ספינות תורכיות. את ה'דבורה' עדיין לא מזהים.
האדרנלין בתא הטייס זורם. "שלוש וחצי דקות למטרה", מציין הנווט ומוסיף את הכיוון שאליו יש להביט. "יש שם כלי-שיט, אבל זה סטי"ל", מתעקש הסייר. והמתח גובר. בנ"צ שצוין לא נראה עדיין דבר מלבד אותו סטי"ל. הביטחון של סיירי הים מתחיל להתערער. דקה לפני ההגעה לנ"צ מתגלה ממש מאחורי הסטי"ל כלי-שיט נוסף, קטן בהרבה. "זו הדבורה", צועק אחד מסיירי הים והשני מתלבט. "זו גוררת", הוא מתעקש ורק כשהיא ממש מתחתינו הוא מתחרט וקובע: "דבורה!".
11:25. רס"ן כ' סופר אתרעת חמש שניות להשלכת הסירה ובסופן משליך צמד פקחי ההעמסה אל מחוץ למטוס ההרקולס את הסירה הראשונה. "החביאו אותה טוב, הא?", מעיר סרן ב', טייס המשנה ומסובב את המטוס ליעף נוסף, שני, מעל האיזור, כדי לנסות ולאתר את ה'דבורה' השנייה. ה'דבורה' השנייה לא מתגלה בקלות, אבל גם היא מאותרת לבסוף. "בתרגיל הזה אין לנו אינדיקציה לקירבה של הסירה לסירת ההצלה שלנו ואין שום פידבק", מסביר רס"ן כ', "אבל בתסריטי מציאות אנחנו יודעים להישאר באיזור הרבה אחרי השלכת הסירה - שמונה עד עשר שעות - בין אם כדי לנטר מלמעלה את המצב, בין אם כדי לשמור על קשר עם הניצול בעוד הוא על הסירה וממתין למסוקי הסער המחלצים ובין אם כדי לתדלק את אותם מסוקי סער שיגיעו אחרינו".

עד 75 בני-אדם

"השוני בין מה שתירגלנו היום ובין מצבי אמת הוא מהותי", מסביר כ'. "במצב אמת יהיה קשה הרבה יותר לאתר את הדבורה". "אורכה של הסירה שזיהינו היום הוא קרוב ל-30 מטר", מסביר אחד הסיירים. "תאר לעצמך שאנחנו צריכים לזהות יאכטה, או טייס נוטש. תוסיף לזה גם ים סוער, שלא נתקלנו בו היום ובוודאי שניתקל בו במצב אמת - ותקבל קושי עצום בזיהוי. לכן בדרך כלל אנחנו מקושרים עם מחשב נייד לחיל-הים, שמספק לנו מידע שאותו אנו מצליבים עם מה שאנחנו רואים סביבנו. בנוסף, בלילה יודע ההרקולס גם לשחרר הנרות ולהאיר את האיזור - כפי שיעשה הלילה, בטיסת החילוץ הנוספת".
ערכה מלאה של סירות יכולה להכיל עד 75 בני-אדם. מספר לא קטן - הרבה יותר מצוות ממוצע על סטי"ל. גירסה אחרת של הסירה היא בעצם צמד סירות שנזרקות יחד ומחוברות ביניהן בחבל. "בהנחה שהניצול נמצא באפיסת כוחות ואינו מסוגל לשחות אל הסירה, אנחנו משליכים את צמד הסירות כך שהוא יימצא ביניהן, יתפוס את החבל וימשוך את עצמו אל אחת מסירות ההצלה", מסביר כ'.
ניצול כזה יכול להיות בעל יאכטה ישראלית שנקלע למצוקה בדרכו לקפריסין, כפי שגולם בהצלחה על-ידי הבובה שחולצה בתרגיל ממי הים, אבל חשוב מכך - הוא עשוי להיות טייס שנטש מעל הים, או ניצול של ספינה שספגה פיגוע דומה לזה שאירע בתימן פעמיים: פעם אחת באוקטובר 2002 במכלית הנפט הצרפתית "לימבורג" ובפעם האחרת בנובמבר 2000 במשחתת האמריקאית היו.אס.אס. "קול", שם נהרגו 17 מלחים אמריקאים.
"לפני כשנה וחצי הוזנקנו לכיוון אשקלון", מספר כ' על המקרה היחיד, עד כה, שבו היתה כוונה לעשות שימוש בסירות ההצלה. "עובדים ששהו על אסדת קידוח גז נקלעו למצוקה. האסדה איימה להתפרק בשל גלים גבוהים. לבסוף, אחרי שכבר הוזנקנו, אוניית חיל-הים שהיתה באיזור סייעה בחילוצם". לאחר שאחת מסירות ההצלה, האמורות להכיל את ניצולי ה'דבורה', נאספה על-ידי ספינות הטילים, תורגל איסוף של הסירה הנוספת - ביום ובלילה, על-ידי צוותים של יחידת החילוץ והפינוי בהיטס של חיל-האוויר (669).
הוזמנו לצפות בתרגיל גם נספחים צבאיים ממדינות שונות - צרפת, ארה"ב, טורקיה וגרמניה. גם שאר העולם צפה בתרגיל, דרך התקשורת העולמית.

עוד באותו מדור

מהלומה מהכתף

ב-28 בנובמבר שוגרו שני טילי כתף SA-7 לעבר מטוס "ארקיע" שהמריא משדה-התעופה של מומבסה. למרבה המזל, שני הטילים החטיאו. טיל הכתף, שהחל את דרכו במירוץ החימוש של ימי המלחמה הקרה ונועד במקורו לספק הגנה לכוחות קרקע ידידותיים, כבש לעצמו מעמד של כוכב עם שורה של הפלות במלחמת המפרץ. מאז, זמינותו וקלות הפעלתו הפכו אותו לחביבם של טרוריסטים ולאימתם של שירותי הביטחון והנוסעים

הערכת מודיעין זעירה

טכנולוגיות המיזעור המתקדמות מסייעות כיום לצבא ארה"ב לפתח כלי-טיס זעירים, שיותר משהם דומים למטוסים או למל"טים, הם דומים לציפורים ואפילו לחרקים. אלה יהיו מסוגלים לצלם ולזהות כוח אויב הנמצא "מעבר לגבעה" ואפילו לשוטט באין-רואה בתוך בניינים. קבלו את המיקרו-מל"ט: העתיד של טיסות הביון