בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 149 (250) 01/02/03

כתבות

ינשופים בשלג

ביום אחד של הפוגה, בין ימי החורף הגשומים ביותר, יצאה שישיית מסוקי בלק-הוק צפונה, לאימון המדמה לחימה בחזית. מה היה לנו? הטסת כוחות קרקעיים מהעורף לחזית ולהיפך, ניווט בגובה נמוך בדרום רמת-הגולן ואחריו טיסה בגובה רב מעל פסגות החרמון, נחיתות בשטח ואפילו חילוץ טייסים נוטשים. מהאימון הזה חזרו המסוקים כשגלגליהם מכוסים בבוץ

רוני ווינקלר, צילום: מיטל דינור

אמצע חודש ינואר. שמונה בבוקר. בסיס חיל-האוויר במרכז הארץ. הגשם הרב שירד באיזור המרכז בלילות האחרונים נפסק לכמה שעות. מחרתיים כבר יהיה כל גוש דן מוצף, מכוניות ישוטו וחיל-הים יחלץ אזרחים מבתיהם. אבל בטייסת "החרב המתהפכת", טייסת בלק-הוק, לא מחכים לחורף שיחזור. אם במרכז יבש, טסים צפונה - לחרמון.
בחדר התדריכים של הטייסת כבר מכונסים הטייסים ששובצו לאימון היום. המחשבות המקדימות על חליפות שלג וכובעי גרב מתחלפות במהרה במציאות המוכרת. סרבל הטיסה נשאר אותו סרבל ועל הראש חובשים קסדה. אפילו השם שניתן לאימון, "יום צפון", לא מעיד על משהו מיוחד שעומד לקרות.
ובכל זאת, למרות הרקע האפור לכאורה, לא בכל יום אפשר לראות שישיית מסוקי בלק-הוק (ינשוף) טסה בוואדיות הנמוכים למרגלות רמת-הגולן, מסיירת לאורך קו הגבול עם סוריה, מתרגלת פינוי פצועים וחילוץ טייסים נוטשים, מפטרלת מעל הכנרת ומטפסת אל מעבר לפסגות המושלגות. האימון הזה, כך נראה, מעניק לטייסים הזדמנות להמשיך ולהתאמן במתארי הלחימה הרגילים, אלא שהפעם הנוף הוא בהחלט בלתי שגרתי.
הטיסה צפונה אורכת פחות משעה. קצת אחרי ההמראה, כשהמסוקים נמצאים מעל הים, משחרר כל אחד מהם שלושה נורים. במקרה שטיל מתביית-חום משוגר לעבר המסוק, משמשים הנורים כמטרה תרמית ש"מושכת" את הטיל ומסיטה אותו ממסלול הפגיעה במסוק. בחיל-האוויר מודעים לסכנה הקיימת של שיגור טילים באיזור הגבול ולכן מופעלת מערכת הנורים לאורך כל הטיסה בצפון, מוכנה לפעולה בכל רגע. שחרור הנורים לאחר ההמראה נועד לבדוק את המערכת עוד לפני הטיסה בקירבת הגבול.
באימון משתתפים שניים ממסוקי הבלק-הוק החדשים (ינשוף-3) שהגיעו לארץ בחודשים האחרונים. פרט לצבעי ההסוואה של המסוקים, השונים מצבעי המסוקים הוותיקים בחיל-האוויר, קיימים גם כמה הבדלים במערכות המותקנות בתא הטייס. עבור טייס המשנה, סא"ל ד', זוהי הטיסה הראשונה בינשוף-3. סגן מפקד הטייסת, רס"ן נ', הופך מקברניט המסוק לקברניט-מדריך ומסביר לסא"ל ד' על ההבדלים בין המסוקים החדשים לבין המסוקים הוותיקים יותר.
"המסוק הזה עוד חדש והוא טס 'חלק'", אומר רס"ן נ'. "בלי לשים לב אתה מגיע למהירויות שבשבילן צריך להתאמץ במסוקים הישנים". המכונאים המוטסים מספרים על "מסוקים שעוד לא התרגלו לפעילות באופי של חיל-האוויר וצריך לשפשף אותם ולטוס איתם עוד קצת, עד שהבעיות ייעלמו".
כשמגיעים אל הצפון, מתחילים הטייסים להתאמן בביצוע משימות שונות. החוט המקשר בין כולן הוא העיתוי הצפוי לביצוען: לחימה בחזית. בין השאר מתרגלים המסוקים הטסת כוחות קרקעיים מהעורף אל החזית ולהיפך וטיסה בנחלים הנמוכים שבאיזור. כמו כן, מבצעים הטייסים אימוני ניווט בגובה נמוך בדרום רמת-הגולן. כמו שוודאי אפשר לתאר, אחרי אימון שכולל בעיקר פעילות בשטח, קרוב לקרקע, חוזרים חלק מהמסוקים כשגלגליהם מכוסים בכמויות רבות של בוץ.
בהמשך, מבצעים טייסי הבלק-הוק "סיור קו", שמיועד להכרת השטח הרגיש כל-כך. בכמה עמדות תצפית, עומדים המסוקים באוויר, הטייסים מסתכלים למטה ולומדים את תוואי השטח שבו ייתכן וייאלצו לטוס.
הגורם היחיד שעוצר את רצף האימונים, הוא הצורך לתדלק. המסוקים נוחתים במינחת צפוני של חיל-האוויר ולאחר תידלוק על הקרקע הם עוברים לאימון באיזור החרמון, המשלב טיסה בגובה ובתנאי קרקע קשים. "דלילות האוויר בגובה מפחיתה את היעילות של המנוע ושל הרוטורים והופכת את ההטסה לקשה בהרבה", מסביר סגן א', אחד הטייסים, האחראי על תכנון האימון בטייסת. "ככל שעולים בגובה, המסוק מושפע ממערבולות רוח, הוא עצל יותר ומגיב בצורה קשה יותר".
אבל הטיסה בגובה רב מעל פני הים היא אינה האתגר היחיד שמציב החרמון בפני טייסי הבלק-הוק. גם האדמה עצמה, שמכוסה בשלג, מהווה תחום לאימון נפרד. "תוואי הקרקע בשלג קשה מאוד לניתוח כי הכל נראה לבן", אומר סגן א'. "אתה לא יודע מה יש על הקרקע ואיפה אפשר לנחות ואתה גם לא יודע אם אתה מרחף באוויר או טס הצידה. בדרך כלל אנחנו מניחים צמיגים בשטח, שבולטים גם בסביבה מושלגת ובודקים את מצב המסוק ביחס אליהם".
גם נחיתות בשטח המכוסה בצמחיה סבוכה הן חלק מהאימון ב"יום צפון". הכוונה היא לתרגל את הטייסים בנחיתה במקומות לא מוכרים, בתנאים קשים - בדומה למקומות שבהם יידרשו לנחות במקרה של חילוץ פצועים משטח האויב או הטסת כוחות אל החזית. עבור מי שאינו טייס מסוקים, נראה האימון כמו סרט פעולה הוליוודי, כאשר פעם אחר פעם מפתיע צוות המסוק מחדש ומבצע נחיתות במקומות שנראו מהאוויר כבלתי ניתנים לגישה.
היכולות הגבוהות שמפגינים הטייסים בפעילות ובנחיתה בתנאים קשים כל-כך, באות לידי ביטוי באימון נוסף, שנועד לתרגל את אחד המיתארים החשובים ביותר במערך מסוקי הסער - חילוץ טייס נוטש. מסוקי הבלק-הוק מפטרלים מעל הכנרת, מוכנים להזנקה לביצוע חילוץ. כשמתקבלת ההזנקה, מדמים הטייסים את חציית קו הגבול וטסים בלי לדעת את מיקומם המדויק של ה"נוטשים", תוך כדי אימון בהתמודדות עם איומים שונים, כמו טילי קרקע-אוויר. בשטח מסתתרות חוליות ביום, המדמות את הטייסים ה"נוטשים" ומכוונות את המסוקים לכיוונן. בסופו של דבר, מצליחים כל המסוקים למצוא את החוליות בתוך כמה דקות ו"לחלץ" את הטייסים ה"נוטשים".
אימון דומה שביצעו המסוקים הוא פינוי פצועים מחזית הלחימה אל העורף. כשמדובר בחזית הצפון, אין תרחיש שרחוק מהמציאות. רק יומיים לאחר האימון ספגו מוצבי צה"ל בגיזרת הר דוב מטח של טילי נ"ט ופגזי מרגמה, והזכירו לכולם עד כמה אקטואלי יכול האימון בצפון להיות.

עוד באותו מדור

אנפה, רות סוף

מאז שנת 75', שבה החלו את שירותם בחיל-האוויר, ביצעו מסוקי האנפה אלפי גיחות בכל המלחמות והמבצעים, נחתו במקומות מסוכנים, לעיתים תוך ירי עליהם, חילצו אלפי חיילים פצועים ומאות מטיילים שאיבדו את דרכם, פיזרו הפגנות, הטיסו אספקה ליחידות מבודדות, טסו בלילות ובמזג-אוויר סוער, סימנו גבולות, ספגו אבידות כואבות וזיכו כמה מטייסיהם בצל"שים. ביומה האחרון של שנת 2002, אחרי 28 שנות שירות אינטנסיביות שבהן צברו מעל ל-263 אלף שעות טיסה, כיבה אחרון מסוקי האנפה את מנועיו והועבר למחסני החירום של טייסת "ציפורי המדבר". אלבום פרידה

להציל את המציל

בתרגיל משותף לחילות הים של ישראל, תורכיה וארה"ב, נקבע תפקיד מיוחד למטוסי ההרקולס של חיל-האוויר: סירות גומי הושלכו מתוכם, כדי לסייע באיסוף ניצולים מספינה שנטרפה בלב ים. חשיבות התרגיל לחיל-האוויר - ברורה. בנסיבות אחרות יכולים אותם ניצולים להיות גם טייסים שנטשו את מטוסם מעל הים