יומן ארועים

Bookmark and Share
"זו זכות להקים פה בית יהודי" פורסם בתאריך 25.04.2012
תגיות: מתנדבים בחיל , קליטת עלייה
עד גיל 19 חי דמיד קוסטנקו כנער נוצרי באוקראינה. יום אחד, גילו לו הוריו: "אתה יהודי". הוא החליט לעלות לארץ, ללמוד ולהתגייס. היום, סרן דמיד הוא קצין בחיל-האוויר, שחי בארץ עם המשפחה שהקים. מיוחד ליום העצמאות
מאי אפרת

"לא כעסתי. ידעתי שמה שההורים שלי עשו היה מאהבה", נזכר סרן דמיד קוסטנקו ביום בו גילה לראשונה על יהדותו. במשך 19 שנים, הוא חי כנוצרי לכל דבר. הוא כבר סיים את לימודיו, ורגע לפני שהחל את חייו הבוגרים, בישרו לו הוריו: "הגיע הזמן שתדע - אנחנו יהודים".

לזה, דמיד לא ציפה. "באוקראינה הדת נקבעת לפי האב, וכשגיליתי שאמי נוצרייה ואבי יהודי, אמרתי לעצמי שמשהו לא בסדר", הוא מספר. "איך הלכתי לכנסיות, חשבתי שאני נוצרי ופתאום מסתבר לי שאני בכלל יהודי? ההורים לא חשפו בפניי את העובדה הזאת כדי להגן עלי מהחברה האנטישמית באוקראינה, אבל הרגשתי שאני צריך להתנהג כמו יהודי והחלטתי לעלות לארץ".

תוך חודשים בודדים דמיד מימש את החלטתו. הוא למד עברית באולפן, והתקבל ללימודי הנדסת תעשייה וניהול בבאר שבע, במסגרת תוכנית העתודה של הצבא. "אני זוכר את מעונות הסטודנטים כאילו שזה היה אתמול, למדנו כמו מטורפים", הוא מחייך, "היו ימים שהייתי ער כמעט כל הלילה כדי לשנן גם את השפה וגם את החומר התיאורטי. היה קשה, אבל התחברתי מאוד לארץ ולאנשים, האמנתי בחברה בה אני חי ורציתי לסיים את מה שהתחלתי".

"משפחה אחת גדולה"
לאחר ארבע שנות לימודים, בהם התחבר לסטודנטים הצברים והתרגל למנטליות השונה, סיים דמיד את התואר. אז גם הגיע הגיוס לצה"ל. "היה לי חשוב להיות קצין בצבא. סבא-רבא שלי היה קצין בצבא האדום ונפל מול הגרמנים בקרב", מספר דמיד. "המעבר מהעולם של האקדמיה לצבא היה שוק מטורף, לקח לי הרבה זמן להתרגל".

כעתודאי, ניתנה לדמיד האפשרות לבחור את העדפותיו, והוא ביקש לשרת בחיל-האוויר. "אני מאוד מתחבר לעולם המוטס", הוא מסביר בחיוך. "ידעתי שזה חיל אינטליגנטי שמתאים למקצוע שבחרתי. בתפקיד הנוכחי, אני נמצא בטייסת התחזוקה בבסיס פלמחים ומאוד מרוצה מהשירות. גילתי שחיל-האוויר זו משפחה אחת גדולה".

דמיד גם הצטרף לקורס נתיב כדי להתגייר. "רציתי להיות שייך באופן מלא, להתחבר ולהכיר את ההיסטוריה ולהיות חלק מהשרשרת. זה היה חסר לי אחרי כל השנים בהן גדלתי בלי לדעת שאני יהודי". על הארץ והחוויות בה, הוא סיפר למשפחתו בשיחות טלפון ארוכות, שהשפיעו עמוקות על המשפחה. "ברגע שהבינו שאני הולך עם היהדות עד הסוף, אמא, אבא ואחי החליטו לעשות עלייה לארץ. היה לי כיף גדול, זה מאוד מחזק כשהמשפחה מרגישה את הצורך להתנתק מהבית ומהמדינה בה חיו שנים, ולהגיע אחריך לארץ".

חיבור עמוק יותר לשורשים חווה דמיד בפולין, במסגרת משלחת "עדים במדים" שהצטרף אליה. "בהכנה למשלחת, המדריך אמר לנו לשאול את המשפחות ולהתעניין ברקע היהודי, כי יכול להיות שיש במשפחה ניצולי שואה שלא מספרים. שאלתי את אבא, שאמר לי: 'כדאי שתדבר עם סבתא'. רק אז היא סיפרה לי שהיא הייתה בדרך לאושוויץ וניצלה בנס. זה כאב לי נורא", הוא אומר. "כשהייתי בפולין הרגשתי סגירת מעגל. חשבתי על מה הסתירו ממני ומה שחשפו בפני, תוך שאני שומע מה עברו האנשים שם. הבנתי למה הסתירו ממני את היהדות, אבל שמחתי שבחרנו לחזור למקורות. לא לחיות בשקר".

"אני מאמין בדרך שעברתי"
היום, דמיד מנסה להעביר הלאה את החיבור העמוק שהוא חש למדינה. "אני ממליץ בחום לעלות לארץ, וזה גם מה שאני עושה במסגרת ההתנדבות במשרד הקליטה", מספר דמיד. "כבר חמש שנים שאני עוזר בשמחה לאנשים שעולים לארץ, ולא יודעים איזה עתיד יחכה להם. אני מאמין בדרך שעברתי ואני חושב שיכולים לעבור אותה עוד הרבה אנשים. זו זכות להקים פה בית יהודי".

"אני מתרגש לספר את הסיפור שלי, מעולם לא סיפרתי אותו לפני כן", הוא מודה. "אני לא מסתכל אחורה, אלא כל הזמן קדימה. כשאני נתקל בקשיים אני נזכר בדרך שעברתי, מציב לעצמי אתגרים חדשים ואומר לעצמי שאין סיכוי שאני לא כובש את היעד הבא".

 
1 | 2
 
"הרגשתי שאני צריך להתנהג כמו יהודי והחלטתי לעלות לארץ"
"הרגשתי שאני צריך להתנהג כמו יהודי והחלטתי לעלות לארץ"