יומן ארועים

Bookmark and Share
15 שנים לאסון היסעורים פורסם בתאריך 02.02.2012
תגיות: אסון המסוקים , יסעור - (CH-53)
15 שנים אחרי, חותמו של האסון הגדול בתולדות חיל-האוויר עדיין ניכר. אנו מביאים בפניכם את הדברים שאמר מפקד הטייסת מיד לאחר אסון המסוקים, ואת דבריו של ראש להק אוויר למסוקים, שהוקם בעקבותיו
דנה רוסו

חמש-עשרה שנים חלפו מאז התרסקו שני מסוקי ה'יסעור' מעל עמק החולה, במושב שאר ישוב וליד קיבוץ דפנה. האסון, שנחשב באותו זמן לתאונה האווירית הגדולה בעולם, גבה את חייהם של 73 לוחמים, מתוכם שמונה אנשי חיל-האוויר ו-65 לוחמי חטיבת הנח"ל ויחידות נוספות, שהיו בדרכם למוצבי צה"ל ברצועת הביטחון שבדרום לבנון.
"השבוע שלאחר התאונה היה השבוע הקשה בחיי", אמר אז סא"ל ע', מפקד הטייסת. "מהרגע הראשון היה לי ברור שזה אסון בקנה מידה לאומי ושהדבר החשוב ביותר הוא לטפל בטייסת ובמשפחות השכולות. ידעתי שהרבה מאד תלוי בי ובהתמודדות שלי עם המצב".
כמה דקות לאחר השעה שבע, צלצל הטלפון הנייד של סא"ל ע' בעת שהוא נהג ברכבו. "על הקו השני היה סגן מפקד הטייסת שסיפר לי ששני מסוקים נעלמו, שלא מצליחים ליצור איתם קשר ושהמצב נראה מדאיג מאד. ניסיתי להרגיע את עצמי כדי לא לדהור לטייסת בצורה מטורפת. היה לי ברור שזה רע מאד. התחלתי להתנשם בכבדות, הדופק עלה וההרגשה הייתה של חורבן. הגעתי לטייסת, וכולם הסתובבו עם הראש באדמה. אחרי שהתבררו מימדיו של האסון, התארגנו בקבוצות ויצאנו להודיע למשפחות ההרוגים. מכיוון שכבר דווח על התאונה בתקשורת, כל המשפחות כבר ידעו ולמעשה רק חיכו להודעה הרשמית".

"האם יכולנו לעשות את זה אחרת?"
אחרי שעיכל את הכאב ואת גודל הטרגדיה, החלו שאלות ומחשבות להטריד את מנוחתו של סא"ל ע'. "האם יכולנו לעשות את זה אחרת? האם אפשר היה למנוע את התאונה?", הוא שיחזר. "כל הזמן חיפשתי תשובות. כמפקד הטייסת, יש לי אחריות פיקודית ואישית על כל טייס ולוחם שעולה על מסוקי הטייסת".
אותן שאלות הטרידו את כל בכירי החיל באותם ימים. ועדת חקירה הוקמה, ואחת ממסקנותיה הייתה למנות תת-אלוף שישמש כמפקד מערך המסוקים בחיל-האוויר. מי שממלא היום את התפקיד הזה, ראש להק אוויר למסוקים, הוא תא"ל דוד ברקי, שמכיר מקרוב את הנסיבות שהובילו לייסוד תפקידו. תא"ל ברקי מונה להיות סגן מפקד טייסת "דורסי הלילה" מיד לאחר האסון, ולקח חלק בהובלת הטייסת בתהליך השיקום שעברה. "באותו יום חזרתי מהלימודים והתיישבתי לאכול עם המשפחה ארוחת ערב", סיפר תא"ל ברקי לביטאון חיל-האוויר לפני כשנה. "פתאום התקשרו אליי מהטייסת ואמרו לי להגיע מהר. כמובן שמיד יצאתי ואז קיבלנו את ההודעה שהיה אירוע. השלב הבא, אחרי שהבנו מה קרה, היה לתכנן את הימים הבאים. העברנו כוננויות, צוותים התארגנו לצאת למשפחות. הבנו שהטייסת נמצאת באירוע מורכב מאוד ולכן העבודה מרובה". מספר תא"ל ברקי. "זה כמו רעם ביום בהיר שנופל עליך. אבל צריך לזכור שהחיים ממשיכים. הדרישות למשימות יסעור בלבנון לכוחות הקרקע, חילוץ ופינוי נפגעים, משימות הזנקה, כל אלו המשיכו".

חוזרים לטוס
מלבד החילוצים והפינויים, עמדה בפני הטייסת משימה לא פשוטה: לאסוף את השברים. "בסופו של דבר, הרבה חברים נהרגו באירוע הזה", מסביר תא"ל ברקי. "אחד האתגרים הגדולים שעומדים בפני מי שמוביל טייסת במשבר הוא החזרתה לכשירות מחודשת. לחזור לטוס, למשל, זה אירוע מורכב מאוד. צריך לעשות את זה בזהירות, אבל בצורה ברורה והחלטית, כי התפקיד שלנו כצוות אוויר זה לבצע את המשימות שלנו. אי אפשר לשים את זה בצד".
גם סא"ל ע' תמך בגישה זו. ארבעה ימים לאחר התאונה, הוא הזמין את אנשי הטייסת לביתו. "דיברנו וחיזקנו זה את זה ומיד למחרת חזרנו לטוס. בהתחלה ביצענו טיסות קצרות ופשוטות שכל אנשי הטייסת השתתפו בהן בלי יוצא מן הכלל", הוא סיפר. "הרגשתי שהאנשים היו צריכים להחזיק את הסטיק והקולקטיב, ולהוכיח לעצמם שהיסעור ממשיך לטוס, שהוא כלי טוב כמו שידענו תמיד ושהוא לא מכזיב. אין דרך אחרת להחזרת תחושת היציבות והביטחון".

 
1 | 2 | 3
 
מסוק היסעור
מסוק היסעור