יומן ארועים

Bookmark and Share
כאן משרתים בכיף - מיוחד ליום הנוער פורסם בתאריך 11.08.2011
תגיות: טייסת "המל"טים הראשונה" , טייסת "החרב המתהפכת" , לפני גיוס , בסיס פלמחים
בסוף כיתה יא', ממש אחרי הצו הראשון, דניאל מורשת נמצא כבר בתחילת הדרך לצבא. רגע לפני המיונים, והעונה החדשה של הסדרה בה הוא מככב - "החולמים", הוא קיבל הצצה מיוחדת אל חיל-האוויר. תראו מה יש לו להגיד
מאי אפרת צילום: יונתן זלק

בתור תלמיד תיכון שמתמרן בין צילומים, בגרויות, אודישנים ושיעורים - אין ספק שדניאל מורשת חווה כמה ימים לא שגרתיים בחייו. ובכל זאת, גם מי שנצפה על מסך הטלוויזיה ("האי" ו-"החולמים" בערוץ הילדים, וגם "כאן גרים בכיף" בערוץ 10), עדיין לא ראה את הכל.
לכן, לפני הגיוס ולכבוד יום הנוער הבין-לאומי, החלטנו לתת לדניאל הזדמנות מיוחדת להכיר מקרוב את חיל-האוויר. הוא מצדו התקשה להסתיר את ההתרגשות כשעברנו בשערי בסיס פלמחים. "אני גר בסביבה, ויצא לי להיות בחוף, להסתכל מבחוץ על הבסיס ולחשוב מה יש פה בפנים", מחייך דניאל.

"מה זה מאויש?"
אנחנו מגיעים לטייסת "המל"טים הראשונה", לפגישה עם סגן מפקד הטייסת, רס"ן גיל. "כאן אנחנו מפעילים מטוסים לא מאוישים, שמבצעים משימות צילום ודברים נוספים שהשתיקה יפה להם", הוא אומר במעטה של סודיות, מבלי לדעת שדניאל מבולבל עוד מתחילתו של המשפט: "רק שאלה אחת", הוא מבקש, "מה זה מאויש?".
רס"ן גיל, שמקבל תזכורת קלה לכך שמדובר במלש"ב (מועמד לשירות בטחון), ממהר להסביר לדניאל שמדובר במטוסים ללא טיס, המופעלים  מקרון בטייסת. "מפעילי הכטב"ם מגיעים אלינו לאחר שהופסקה השתתפותם בקורס הטיס. ניתנת להם האפשרות לעבור קורס של חצי שנה שמלמד אותם להטיס ולהבין את תמונת הווידאו שמתקבלת מהמטוסים", מסביר גיל, "אלו לא המצלמות שאתה מכיר מהטלוויזיה, אלא מצלמות מיוחדות שמסתובבות ומצלמות מהאוויר".
לפתע, הטלפון של גיל מצלצל וקוטע את השיחה בין השניים. "מצטער", אומר גיל, "יש לנו איזשהו אירוע מבצעי". "נשמע שאתה נלהב מהעבודה שלך", מציין דניאל. "זאת עבודה שוחקת אבל התפקיד מאוד מספק", עונה גיל, "אנחנו מתעסקים בלב של הפעילות בצה"ל. יש פעמים בהם אני חוזר מטיסה, פותח ynet ואחרי 20 דקות כבר מתפרסמת ידיעה על מה שראינו מהקרון. אבל מהצד השני, הסיוע שלי הוא מעבר לפינה. אני לא נמצא פיזית בשטח, הכדורים של האויב לא שורקים לי באוזניים".

"כיף אדיר"
אחרי טעימה מעולם הכטב"ם, אנחנו ממשיכים אל מי שדווקא כן נחשף לסכנה. בטייסת "החרב המתהפכת", מחכה לנו סרן יונתן, טייס מסוקי בלק-הוק (ינשוף). "יש לי חבר שעבר את המיונים לטיס ואנחנו גאים בו מאוד", מספר דניאל ומיד מקבל הסבר קצר על הדרך לכנפי הטיס: דרך המיונים הרפואיים, הגיבוש ועד לקורס רווי השלבים.
"קודם כל מכשירים אותך להיות לוחם ואז להיות לוחם בצוות אוויר. אף אחד לא נולד עם היד על הסטייק, ולכן גם אם לא מצליחים צריך לדעת ללמוד מהתחקירים", מסביר יונתן, "גם בטייסת אנחנו כל הזמן מתאמנים ולומדים. בסוף אנחנו צריכים לדעת לנתח מה קורה גם בזמן אמת, כשמלחיץ. כשמסייעים לכוחות ומפנים פצועים וההחלטות שלנו מכריעות חיי אדם".
"בטח המשפחה שלך גאה בך", אומר דניאל. "אני חושב שכן, אבל למרות שהחברה הפכה את הטיס למושא הערצה, צריך לזכור שבסופו של דבר זה מקצוע", מדגיש יונתן, "וזה מקצוע עמוס, אחרי שלוש שנים של קורס אתה ממשיך לתשע שנים נוספות בצבא בהן אתה לא נח". הוא מוביל את דניאל אל עבר הלין, שם מחכים המסוקים שמדירים שינה מעניו, ומצליחים להוציא קולות של התלהבות מפי דניאל. "בהתחלה התבאסתי שקיבלתי מסוקים, אבל אחרי הטיסה הראשונה הבנתי איזה דבר מדהים זה", נזכר יונתן, "כל טיסה היא כיף אדיר".

סרבלים כחולים
ויש מי שבלעדיו הטיסות האלו לא היו ממריאות אל האוויר. מאחורי הקלעים, לבושים בסרבלים כחולים - נמצאים הטכנאים. אנחנו נפגשים עם רב"ט מריה, טכנאית קשר קרקע, ורב"ט אייל, טכנאי מל"טים. "אפשר להגיד שאני עושה למטוסים טיפול 10,000", מחייך אייל. "ואו, איך יש לכם את היכולת הזו?", שואל דניאל. "הצבא נותן לך", אייל עונה בביטחון, "אחרי קורס של חודשיים בטכני גם אתה תוכל להיכנס לעומק של המטוס".
גם מריה עברה קורס בביסל"ט (בית הספר למקצועות הטכניים בחיפה), אבל ההיכרות שלה עם החיל התחילה עוד מהתיכון. "למדתי בבית הספר הולץ  של חיל-האוויר וידעתי שאגיע לטכני", היא מספרת, "בסוף הגעתי לתפקיד שלי, בו אני אחראית לגדר האלקטרונית המקיפה את הבסיס. יש עליה מצלמות יקרות שמתעדות את כל מה שקורה. יצא לנו לראות כמה פעמים אנשים שחותכים את הגדר ומנסים להיכנס פנימה, למשל גנבי מתכות. התפקיד הזה לא מפסיק לאתגר".
"גם אני מבסוט מהתפקיד, אבל קצת פחות מהשמירות ומהתורניות", אייל צוחק, "יש הרבה אחראיות. הצבא נותן לילד בן 18 לעבוד על מטוס שעולה הון, במקומות אחרים בעולם זה לא קיים". "אני לא בטוח אם אני אוכל לעשות דבר כזה, כל הכבוד לכם", מסכם דניאל, שנותר עם הרבה חומר למחשבה. למרות הרצון להמשיך עם המקצוע ולשרת בתיאטרון צה"ל, נראה שהצלחנו לעורר בדניאל תהיות. עכשיו, אחרי שהוא יודע קצת יותר, נשארו לו כמה החלטות לקבל.

                                                  

גם תובל מבולבל
על הדרך, אנחנו תופסים על קו הטלפון גם חברו הטוב של דניאל, תובל שפיר. הוא בטח מוכר לכם מהסרט "פעם הייתי", מ"השמינייה", וכמובן גם מ"החולמים"- בה הם משחקים יחד. השניים לא חולקים רק את זמן המסך, אלא גם את ההתלבטויות לקראת הגיוס.
"כנראה שאתגייס במרץ הקרוב, ועדיין אין לי מושג לאן. מה שברור לי הוא שאני לא רוצה לעשות סתם תפקיד", משתף תובל, "זה מסובך, כי אני לא רוצה לוותר על הקריירה, אבל גם לא על הצבא".

ואת חיל האוויר לקחת בחשבון?
"בטח, יש לכם את המדים הכי יפים! גם הצצתי באתר שלכם וגיליתי כמה תפקידים ממש מגניבים. להטיס מזל"ט זה חלומו של כל ילד! אף פעם לא קנו לי את המכוניות והמטוסים על שלט, אז יש פה איזה חלום לא ממומש. למרות שלהיות טייס נשמע יותר חלומי, יש בזה יותר אדרנלין".

יש לך חברים שהתגייסו לטיס?
"כן, זאת גאווה ענקית, יש איזה הילה מעליהם. בכלל, אין דבר יותר מרגש מללוות לבקו"ם את החברים שמתגייסים לקרבי. אני לא יודע אם אני אוכל לעשות דבר כזה, זה דורש המון ובכל זאת יש לי את הקריירה".

ואם הקריירה לא הייתה חלק מהתמונה?
"זאת לא חוכמה גדולה. לא נראה לי שזה הוגן לחשוב ככה. קל להגיד שאחרת הייתי הרמטכ"ל הבא אבל זה לא המצב. האמת שעכשיו אני לא כך כל מחכה לגיוס, אני נהנה מהחופש ולא מוכן לוותר עליו בכזאת מהירות. כשיגיע הזמן שלי נקווה שהכל יעבור כמו שצריך".

בהצלחה לשניכם ומי יודע, אולי יום אחד נתראה על מדי חיל-האוויר...

דניאל מורשת. בקרוב על מדים
דניאל מורשת. בקרוב על מדים