יומן ארועים

Bookmark and Share
מעל סמטת המוות פורסם בתאריך 01.06.2011
תגיות: מלחמת ששת הימים , משפח"א
כאשר סא"ל (מיל') רגב טס מעל ירושלים, הוא מנסה תמיד להבחין בסמטה קטנה בה השתנו חייו לנצח. אביו שהיה הראשון להיכנס לסמטה בעת הקרב לשחרור העיר נהרג שם. 44 שנים אחר כך מספר בנו, טייס קרב במילואים, על החיים כבן שכול
גל גולדשטיין

יום ירושלים הוא יום חג: שחרור העיר העתיקה, איחוד שני חלקי העיר ותמונות חיילי צה"ל על רקע הכותל המערבי עולות לנגד העיניים, אלא שעבור סא"ל (מיל') רגב, יום ירושלים טומן בחובו בעיקר אבל.

אליעזר ("ליזר") רגב (רוגצ'בסקי) נולד בשנת 1935 בסג'רה (כיום אילניה). בשנות ילדותו עברו הוריו להתגורר במושב חירות, שם התחנך במשק חקלאי. בשנת 1954 התגייס לגרעין של חטיבת הנח"ל, ובתום שנת הגרעין התגייס לחטיבת הצנחנים. את אשתו נאווה הכיר אליעזר כשביקר קרובי משפחה במושב באר טוביה. השניים נישאו בשנת 1961 ובנם הבכור נולד שנתיים אחר כך. בתם השנייה נולדה בחודש מארס שנת 1967, אז החלה תקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים, המלחמה ממנה אליעזר לא שב.

"הצנחנים רצו פה", שולף סא"ל (מיל') רגב מפה של ירושלים ומורה באצבעו. "כאן היה בונקר וצריך היה להגיע מאחור ולכבוש את המקום מידי הירדנים. פה, בפינה הזו בדיוק, אבא שלי נהרג". על המשפט הזה, הוא חוזר מספר פעמים. "קוראים למקום הזה סמטת הכלביים', אבל בכל הכתובים מכנים אותה 'סמטת המוות'. כדורים נורו לעבר הכח מכיוון בית-הספר לבנות. אבא שלי נכנס ראשון ונפגע. חייל אחר, מוטי פרידמן, פנה לחלץ אותו וגם הוא נורה ונהרג במקום. מי שתיאר לי את מה שקרה אמר שאבא שלי נראה שליו בצורה בלתי רגילה. כנראה שהכדור פגע בו בלב".

כשהוא מתאר את בוקר 6 ביוני 1967 לפרטיו, כמעט ואפשר להתבלבל ולהאמין שמדובר בזכרון ילדות. "מאז שהייתי ילד, הנושא היה פתוח אצלנו בבית. היינו מספרים סיפורים ונפגשים המון עם חברים שלו מהחטיבה ועם האנשים מעמותת הצנחנים".
גם האישור שנדרש מנאווה כאם שכולה, כדי לגייס את בנה לתפקיד קרבי, לא היה עניין מהותי. "אצלנו, מבלי שדיברתי עם אמא, היה ברור שאתגייס לאן שארצה. יום אחד חזרתי מבית-הספר ואמא שלי אמרה 'בוא, אנחנו נוסעים לקריית-גת לעורך דין, כדי שייתן אישור נוטריוני למסמך'. אני לא בטוח שהבנתי במה מדובר. היא חתמה על האישור ביוזמתה. מבחינתה זו היתה עוד מטלה. ביני לבינה היה ברור שאעשה מה שארצה".

יש הטוענים שצריך למנוע גיוס של ילדים למשפחות שכולות לתפקידים קרביים.

"אי אפשר להכליל, זה כל-כך אישי. אני לא יודע איך אפשר לעגן את זה באופן פורמאלי, אבל זה צריך להיות תלוי באופי הילדים והאמא ובאופן בו המשפחה נבנית".

איתנו, אבל לבד

את סדר האירועים של אותו היום הוא יודע בדיוק, ונדמה כאילו סא"ל (מיל') רגב עסק רבות בהרכבת הפאזל של מות אביו , אלא שאז הוא מפתיע. "העיסוק באותו רגע הוא הדבר הכי פחות חשוב. מה שחשוב זה איך אותו רגע הפך לנו את החיים. בעיניי אמא שלי היא הסיפור המרכזי. בחורה בת 30 שמאבדת את אהובה, את החבר שלה ומי שבנתה איתו חיים. אני גדלתי בלי אבא, אבל אמא שלי ידעה מה זה לחיות איתו והיא זו ששילמה את המחיר הכבד. עד מותה היא לא נישאה מחדש ולא היה לה חבר חדש. היא נשארה לבד. איתנו, אבל לבד".
גם השנים הבאות לא הסבו לנאווה נחת, כאשר בנה מטיס מטוסי קרב באופן תדיר. "אחותי אמרה לי שהיא לא הייתה ישנה בלילה. את זה אמא לא סיפרה לי. היא הייתה אישה מדהימה, שידעה לפנות מעצמה לאחרים. היא לא רצתה שאחרים יסחבו על עצמם מטען נוראי".
כך עברו על משפחת רגב השנים, כשהם מהלכים בין הטיפות של זכרון והנצחה ולבין הצורך להמשיך הלאה. כשהם מנסים למצוא את האיזון בין הדברים שהשתנו באותה סמטת מוות. "כולנו מגיעים לשם. אמא שלי הייתה מגיעה עד שנפטרה, אחותי והדודים וגם אישתי וילדיי. אני רוצה שגם הנכדים שלי יראו את המקום ויידעו שזו הנקודה בה השתנו חיינו מקצה לקצה".
את אותה הנקודה מכיר סא"ל (מיל') רגב גם מפרספקטיבה אחרת. "כל הזמן יוצא לי לטוס מעל ירושלים. תמיד אני מנסה למצוא את 'סמטת המוות' מלמעלה, מין משחק שאני משחק עם עצמי. בדרך כלל אני מצליח לזהות אותה".

 

 
1 | 2 | 3 | 4
 
אליעזר ("ליזר") רגב (רוגצ'בסקי) ז"ל
אליעזר ("ליזר") רגב (רוגצ'בסקי) ז"ל