יומן ארועים

Bookmark and Share
כנף וחצי פורסם בתאריך 04.02.2011
תגיות: משפח"א
את הסיפור שלפניכם אנו מפרסמים לרגל יום המשפחה, אבל משפחה שכזו לא תמצאו בהרבה מקומות. שלושה אנשי צוות אוויר מספרים על המשפחה ובמקרה שלהם, כל הסיפורים נוגעים אך ורק למשפחה אחת
איתי איתמר ומיכל ויסברוד

הכירו את סא"ל יובל, רס"ן (מיל') אורי ורס"ן מיקי, שלושה טייסים שגדלו באותו מושב, למדו באותו בית-ספר וחולקים גם כלבה משותפת - ואפילו אמא ואבא.

"לא פעם השתתפנו יחד בפעילויות", מספר יובל, מפקד יחידת הרפואה האווירית. "הרבה פעמים אורי, שמטיס מטוסי ביון ומודיעין, היה מעביר לי משימות ואני הייתי מבצע את הירי מהמסוק. עם מיקי, שהוא טייס קרב, שיתוף הפעולה האפשרי היחיד הוא כשאני מוזנק למטרה ועד שאני מגיע אליה, הוא כבר סיים לתקוף", הוא צוחק.

כבר שאלו אותם: האם יכול להיות שסוף סוף נמצאה ההוכחה שלהיות טייס זה משהו שנמצא בגנים? הם דווקא חושבים אחרת.

"גדלנו לתוך זה, מגיל צעיר חינכו אותנו לערכיות, הצלחה, שאיפה ומצוינות, התמדה וציונות", מסביר יובל. "אני חושב שהאישיות שלנו עוצבה מתוך זה ועזרה לנו להתקדם בכל דבר שעשינו בחיים, לא רק בקורס-טיס".

הכל צמח בשדות של המושב, בזריחות המוקדמות של ימי שבת. "בכל שבוע באותה שעה, הטרקטור של אבא היה מתניע ויוצא אל חלקת האבוקדו", משחזר מיקי. "אתה יודע באיזו שעה. אף אחד לא יעיר אותך, יציק לך או יגרור אותך מהמיטה, אבל אם אתה לא קם, המצפון אוכל אותך. גם אתה חייב להיות שם. אני חושב שבמקומות האלו אתה לומד מה זו אחריות אישית ומשמעת, תכונות חשובות מאוד לטייס, שמתחדדות מאוחר יותר בחיל-האוויר".

את חלוקת הקשב, לעומת זאת, הם דווקא לא קיבלו מאבא. "תודה לאל", מעיר מיקי.

"דווקא את זה ירשנו מאמא, שמסוגלת לעשות אלף דברים במקביל". רק עם דבר אחד לא היה לה פשוט להתמודד. "לעבור קורס-טיס אחד זה כמו שבעת מדורי גיהינום, אז שלוש פעמים?", הם מחייכים בהערכה. "אנחנו תמיד אומרים שמגיעה לה לפחות כנף וחצי. חצי כנף על כל קורס", מוסיף יובל. "לפעמים היא אומרת לי 'די, מספיק, אתה כבר בן 43. לא הגיע הזמן להפסיק? תתמקד ברפואה, שב על הקרקע'. היא צודקת", הוא משועשע, "זה יצמצם שליש מהסיכון".

אף על פי שבבית כבר יודעים שתמיד יש מישהו שתלוי בין שמים וארץ, החרדה לא תיעלם לגמרי. "גם אם נטוס 200 שנה הם עדיין יהיו לחוצים,והאמת? אני מבין את זה", מודה יובל. "לפני כל משחק כדורסל של הבן שלי אני בחרדה נוראית אם הוא ינצח או לא, ואני יושב בקהל וצורח בהיסטריה. זה רק משחק כדורסל של ילד בכיתה ז', אז כבר ברור לי מה יקרה אם הוא יגיע לקורס-טיס".

"ההסתכלות השונה כבר הפכה להיות חלק מהמשפחה", מסביר מיקי. "כשאבא ואני מתכננים להיפגש, הוא שולח לי הודעה ומבקש לדעת, 'מקום וגובה?'". גם יובל מזדהה: "כשאשתי מדריכה אנשים כיצד להגיע למקום מסויים היא מסבירה ש'קילומטר על האף שלך יש עץ, פנה שם בשעה 3'. אתה לא תראה אף אחד מדבר ככה מחוץ לחיל-האוויר וכשמשתמשים במושגים האלו במשפחה יש לנו איזו גאווה מסויימת".

"הרבה פעמים השיחות סביב השולחן בבית קשורות בדרך זו או אחרת לחיל, כי זה החיים שלנו", אומר יובל ומיקי מסכים: "אנחנו נמצאים בתוך זה כל היום, בתוך התפקידים שלנו וגם מביאים את זה הביתה. כשיובל התגורר בשיכון נהגנו לבקר אצלו לארוחות שבת והרבה מהחברים שלנו הם טייסים. זה נדוש להגיד, אבל חיל-האוויר הוא גם כן משפחה".

 
1 | 2 | 3 | 4