יומן ארועים

Bookmark and Share
"אנחנו נמצאים בעלייה מתמדת" פורסם בתאריך 25.07.2010
תגיות: היחידה לשיתוף פעולה , מלחמת לבנון השנייה , ראיונות בכירים
ארבע שנים עברו מאז מלחמת לבנון השנייה. תחום שיתוף הפעולה היה אחד הנושאים שצה"ל עסק בהם לאחר המלחמה. בראיון מיוחד לאתר חיל-האוויר, מספר מפקד היחידה לשיתוף פעולה, אל"ם ד', על הלקחים שהופקו ויושמו ועל ההצלחות שנרשמו
דנה רוסו

בשנים שעברו מאז מלחמת לבנון השנייה התפתח מאוד תחום שיתוף הפעולה בין כוחות האוויר וכוחות הקרקע. אנשי היחידה לשיתוף פעולה נמצאים כיום בקשר מתמיד עם כוחות היבשה: לפעמים נפגשים לצורך אימונים ולפעמים מרימים טלפון בנוגע למערכת חדשה בחיל-האוויר או בזרוע היבשה, רק כדי שיכירו. במבצע "עופרת יצוקה" הם הספיקו להוכיח בשטח שהקשר שנרקם ביניהם חזק ומביא תוצאות.
אבל אל"ם ד', מפקד היחידה, לא נח על זרי הדפנה ולא חש כי העלייה המתמדת בשיתוף הפעולה יכולה להביא להורדת הרגל מדוושת הגז.

תחום שיתוף הפעולה בין אוויר וקרקע התרחב והתעצם בארבע השנים שעברו מאז מלחמת לבנון השנייה. איפה זה מתבטא?

"אני חושב שמלחמת לבנון השנייה העירה את כולנו מתוך חלום ששגינו בו. תחום שיתוף הפעולה הלך ונחלש בשנים שלפני המלחמה. כל אחד ביצע את המשימות שלו באופן עצמאי. הייתה הבנה שלכוחות היבשה יש את האמצעים, הטכנולוגיה ואת כוחות הלחימה להתמודדות עם הצרכים שלהם. שיתוף פעולה זה עסק מורכב ולא מיהרו להיכנס לתחום הזה. עובדה זו הביאה לרמה ירודה של שיתוף פעולה גם בתרגילים, גם בתוכניות המבצעיות ואפילו ברמת המפגשים. גם פעילות הבט"ש (בטחון שוטף) האינטנסיבית גרמה לכך. היה לכוחות היבשה זמן מועט לאימונים וכשכבר התאמנו, זה היה על המשימות הבסיסיות של כוחות היבשה. כך שהמשימה של שיתוף הפעולה הצטמצמה מאד.
עד שהגיעה מלחמת לבנון השנייה. במלחמה לקה תחום שיתוף הפעולה בחסר. הבנו שיש בו צורך מבצעי אמיתי. למדינת ישראל יש יתרון אווירי כמעט מוחלט על כל האויבים שלה, ולא הצלחנו להביא את היתרון הזה לידי ביטוי במהלך המלחמה".

איך פעל חיל-האוויר מאז המלחמה, כדי להשתפר בתחום שיתוף הפעולה?

"מיד אחרי המלחמה התחילו תהליכים שונים. הסירו את האבק מתורות הלחימה שנזנחו כמה שנים קודם. בהמשך החל תכנון מבצעי משותף של אוויר וקרקע ומהלכים של בניין כוח. היחידה קיבלה כמה עשרות אנשים והתחילה לאמן אותם. בשלב הבא, הצבא לקח את גרף האימונים שלו וחיל-האוויר בתוכו והכפיל את מספרם פי כמה, מה שהוביל ישירות לכך שהכוחות היו מאומנים פי כמה. כל זה קרה תוך שנה מתום המלחמה.
בשנים הבאות, אחרי שהאנשים הפכו מאומנים יותר, התהליכים התחילו להבשיל. משנת 2008 ואילך, תורות הלחימה וגם כמות, רמת ואיכות האימונים הלכה ועלתה. השיח המשותף השתפר, התוכניות המבצעיות הלכו והבשילו ובסוף השנה הגיע מבצע "עופרת יצוקה". המבצע הזה לא הפתיע אף אחד, היינו מתורגלים, מיומנים והכרנו את הגזרה ואת המפקדים. אחרי הרבה חזרות הלהקה הולכת לנגן ובסוף הקונצרט היה מוצלח. ברוח ובאווירה זה היה שינוי דרמטי משנת 2006. כל הגישה הייתה שונה. נפגשנו כבר הרבה חודשים לפני שהתחיל המבצע ותכננו ותרגלנו ביחד. בסוף, כשבודקים את המבחן המבצעי, הדברים עבדו אחרת. במלחמת לבנון השנייה ננעצו ראשית הצירים של התהליכים האלה. עד לשם, תחום שיתוף הפעולה הלך ונשחק מאד, מאז אנחנו נמצאים בעלייה".

אתה יכול להגיד שהיום תחום שיתוף הפעולה הוא בשיאו?

"ממש לא. בתחום שיתוף הפעולה היו עליות ומורדות מאז ומעולם. מאז אוגוסט 2006 אנחנו נמצאים בגרף עלייה מתמשך, אבל זה לא משהו שאפשר לזנוח. אם ב-2011 נתאמן חצי, אז נהיה ב-50 אחוז פחות טובים. אתגר חשוב ומשמעותי לא פחות זה לקחת את מה שהושג ולשמר אותו. לשמור את רמת האימונים, לשמור את רמת ההיכרות, לשמור את השיח המשותף ואת הדיונים סביב תרגילים ופעילויות מבצעיות. זה המפתח כדי לא לחזור למצב בו לא היינו מספיק מוכנים".


אם היום, במצב הנוכחי של שיתוף הפעולה, תפרוץ מלחמה. איך היא תיראה?

"קודם כל, אני יכול להגיד באופן חד-משמעי שבתחום שיתוף הפעולה היא תעבוד הרבה יותר טוב. יש הרבה דברים אחרים שהשתנו. לצערנו לא רק אנחנו התקדמנו מאז המלחמה. אנחנו יודעים שהאויבים שלנו מתחקרים ולומדים ומתכוננים ולומדים אותנו. אני לא יודע איך תיראה המלחמה הבאה, אבל אני יכול לומר במידה די גבוהה של בטחון שבתחום שיתוף הפעולה נתחיל מנקודה הרבה יותר טובה משהתחלנו ב-2006. יש לנו היכרות והבנה האחד את השני ולכן אני מאמין שגם אם ניתקל בהפתעות ואנחנו ניתקל ואף נגיע לנקודות קשות בכל סוג של לחימה, אני מאמין שנדע להתמודד איתם בצורה נכונה יותר, בריאה יותר ומנוסה יותר".

יומן לחימה - מלחמת לבנון השנייה