יומן ארועים

Bookmark and Share
הטייסת הראשונה, יעל רום הלכה לעולמה פורסם בתאריך 26.05.2006
צוות האתר

אתמול הלכה לעולמה אחת מוותיקות חיל-האוויר ומי שסללה את הדרך לנשות צוות האוויר.

יעל פינקלשטיין רום החלה את דרכה בחיל-האוויר בשנות החמישים. בשנת 51 סיימה את קורס-הטיס ושרתה כטייסת בטייסת הדקוטות. במהלך מבצע קדש הייתה יעל רום אחת הטייסות שהצניחו את גדוד הצנחים במתלה.

לפני כחצי שנה העניק מפקד חיל-האוויר, האלוף אליעזר שקדי, כנפי זהב המציינות 50 שנה לסיום קורס-הטיס שלה ושל חבריה לקורס.

יעל, הייתה פעילה מאוד בחיל האוויר ובמורשתו, היא שוחחה עימנו רבות על חינוך לערכים ופריצת דרך נשית בכל מקום. בדרכה הנעימה והחכמה לימדה אותנו את פירושם של המילים הגבוהות במעשים בשתי ידיה.

לפני כשנה ערכנו בבטאון חיל האוויר כתבה על זכרונות מקורס טיס, סגן (מיל') יעל רום שמחה לשתף אותנו בחוויותיה. הדברים מובאים כאן כפי שכתבה אותם יעל רום לפני כשנה. יהי זכרה ברוך.

"בשנות החמישים, כאשר מדינת ישראל היתה נתונה בעיצומם של תהליכי קליטת עלייה בסימן "כור ההיתוך", התרחש תהליך דומה גם בבית-הספר לטיסה אשר נדרש להתמודד לא רק עם בניית מסגרת חדשה לגמרי "בפעם הראשונה בהיסטוריה"... אלא גם להתגבר על הקשיים הנובעים מן השוני התרבותי והלשוני בקרב משתתפיו. הגעתי לבית-הספר לטיסה בכפר-סירקין בנובמבר 1950 יחד עם 30 גדנ"עים, על-מנת להצטרף לקורס. סיימתי את הקורס בדצמבר 1951 אבל המשכתי לשרת באותו בסיס במסגרת קורס הסבה למטוסים דו-מנועיים ואחר-כך בקורס להכשרת מדריכי טיסה. רק במאי 1952 עזבתי את כפר-סירקין. הקורס בו השתתפתי, היה הקורס הראשון שהתנהל ברצף במשך 13 חודשים וגם הראשון שהתנהל לפי תכנית מובנית וידועה מראש שהועתקה ברובה מבתי-הספר לטיסה של חיל-האוויר המלכותי הבריטי וחילות-האוויר של ארה"ב. הקורס היה גדול במיוחד ומנה כמאה פרחי-טיס בתחילתו, אבל רק 18 בוגרים ניצבו ב-28 בדצמבר 1951 במסדר הכנפיים ודרגות הקצונה ולמרות זאת הוא נחשב במשך שנים רבות לקורס הגדול ביותר שסיים. המיוחד בקורס בעיניי ולכן אני נוטה לתארו ככור היתוך, היה ההרכב הבינלאומי של צוות המדריכים מחד וההרכב האנושי המגוון של פרחי-הטיס מאידך: גיוס יולי/אוקטובר של בוגרי תיכון צעירים, חיילים וסמלים שכבר הספיקו לשרת כלוחמים במלחמת השחרור, עולים חדשים, יוצאי קיבוצים, מושבים ומושבות, ערים בינוניות וערים גדולות. לזכות המדריכים ייאמר כי הם הצליחו במשימה: בנחישות, בעקשנות ובקפדנות קיצונית בנושאים של משמעת לימודית וצבאית הם בנו את יסודות בתי-הספר לטיסה לדורותיהם.
לא היה לנו קל בקורס. במשך שנה שלמה עבדנו קשה וחיינו בפחד מתמיד מפני הדחה בגלל אי התאמה. כל זימון טיסה עם מפקד בית-הספר או אחד הבוחנים הכניס אותנו לחרדה ובכל יום ראינו כיצד מתמעטות השורות. האמת, לא היה לנו מושג מי מאיתנו הינו/יהיה טייס טוב מפני שרוב המדריכים חשבו שהם צריכים להיות קשוחים ו"להוציא לנו את המיץ". אבל כולנו ידענו מי הכוכב של הקורס מפני שהמדריך שלו לא הפסיק לספר בשבחיו בכל הזדמנות. איך שרדנו וגם הצלחנו במערכת כל כך קשה? אני חושבת שאת הכוח שאבנו מן האהבה לטיסה שהלכה והתעצמה ככל שהתקדמנו בקורס. החברותא שלי, היתה שלישיה: מורדי, לאסי ויענקל'ה אגסי שאימצה אותי בתחילת הקורס הראשוני שלי ועד שסיימו הם את הקורס, באוגוסט 1951 ועל כך יבואו על הברכה. בילינו יחד את כל שעות הפנאי עד כיבוי אורות, ישבנו יחד בחדר האוכל, מדי ערב קראנו יחד פרק בתנ"ך ולאחריו סיפור של דיימון ראניון ובכל הזדמנות יצאנו לטיולים בארץ. חברותא יקרה. "

 
1 | 2
 
יעל פינקלשטיין רום ז"ל ומפקד חיל-האוויר, האלוף אליעזר שקדי. צילום: ליאור דיין