יומן ארועים

Bookmark and Share
מבצע "שלמה" פורסם בתאריך 24.05.1991
מבצע "שלמה": ברכבת האווירית הגדולה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, מוטסים ארצה למעלה מ-14 אלף יהודים מאתיופיה. המבצע נמשך 33 שעות ובמהלכו מבצעים 35 מטוסים של חיל-האוויר ואל-על 41 גיחות.

ברכבת האווירית הגדולה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, במבצע לוגיסטי מורכב ומסובך מאין כמותו, הועלתה בין התאריכים 25-24 במאי 1991 כמעט כל יהדות אתיופיה לישראל. המבצע נשמר בסודיות מוחלטת עד שאחרון המטוסים נחת בארץ. ב-36 שעות המבצע ביצעו 34 מטוסים 41 גיחות, כדי להביא ארצה כ-14,500 מיהודי אתיופיה.

במבצע "שלמה" השתתפו 24 מטוסים של חיל-האוויר (18 מטוסי הרקולס ושישה מטוסי בואינג-707), תשעה מטוסים של "אל-על" ומטוס אחד של חברת התעופה האתיופית. חיל-האוויר היה ממונה על כל התחומים החיוניים של המבצע: הובלה, מזון, אספקה ורפואה.

"מבצע 'שלמה' גילם את ייעודה האמיתי של הציונות ואת הסיבה שלמענה הוקמה מדינת ישראל: הענקת מחסה ובית ליהודים, שנרדפו רק בגלל יהדותם, על-ידי הבאתם ארצה", אמר לאחר המבצע מפקד חיל-האוויר דאז, האלוף אביהו בן-נון. "היה זה מבצע ענק בקנה-מידה עולמי: מעולם לא נדרשו כל-כך מעט טייסים להטיס כל-כך הרבה אנשים ובזמן כל-כך קצר".

יחסים חמים בין ישראל לבין הקהילה היהודית באתיופיה שררו כבר בשנות ה-50. בשנות ה-60 הועלתה לראשונה האפשרות להעלאת הקהילה האתיופית ארצה, אך במאי 1969 סבר אורי לובראני, אז שגריר ישראל באתיופיה, כי "בשלב זה אין סיכוי ששלטונות אתיופיה יתירו למשפחות פלאשיות לצאת לצמיתות את גבולות אתיופיה".

אולם, לאחר עליית מנגיסטו לשלטון, ובעקבות הצורך שלו בסיוע צבאי, ציפתה ישראל לנכונותו לשיחרור יהודי אתיופיה בתמורה לסיוע צבאי ישראלי. ואכן, באוגוסט 1977, כשמשטרו של מניגסטו התערער בעקבות החרפת המאבק באזור אריתריאה ואוגדן, שלחה ישראל לאתיופיה שני מטוסי הרקולס עמוסים בתחמושת ובחלקי חילוף. בתמורה, הותרה עלייתם של 122 יהודים אתיופיים לישראל באותם המטוסים.

מבצע זה היה הראשון בסידרת מבצעים, שבמהלכם הועלו ארצה אלפי יהודים נוספים. הגדול שבהם היה מבצע "משה", בו הוטסו יהודים אתיופיים מחארטום שבסודאן לישראל. במהלך המבצע, שהחל בנובמבר 1984 והסתיים בינואר 1985, הוטסו 6,145 יהודים אתיופים ב-28 גיחות. אולם, לאחר שהתפרסמו בארץ ידיעות, ממקור ישראלי רשמי, על המבצע - החליטה סודאן להפסיקו. בין פברואר למאי 1990 עברו כ-15 אלף יהודים את 350 הקילומטרים, המפרידים בין הרי גונדאר, מקום מושבה של הקהילה היהודית, לבירת אתיופיה, אדיס-אבבה. את המבצע יזם וביצע האירגון האמריקאי למען יהדות אתיופיה. המטרה היתה להביא ללחץ ציבורי בינלאומי על ממשלת אתיופיה, ובכך לסייע למאמצים לקבלת אישור ליציאת היהודים לישראל. ריכוז היהודים באדיס-אבבה פגע בשגרת-החיים בבירה, ובדיעבד התברר, כי אכן היה זה גורם מזרז חשוב ביציאתם לישראל. במהלך מחצית השנה הראשונה לשהייתם של היהודים באדיס-אבבה נמשך "טפטוף" היוצאים לישראל בטיסות אזרחיות רגילות.

מורכבות המצב המדיני, בשילוב עם לחץ היהודים המרוכזים באדיס-אבבה בתנאים קשים, הביאו את ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, למנות את אורי לובראני כנציגו האישי בכל הנוגע להבאת יהודי אתיופיה לישראל. בעקבות פעילותו של לובראני והפשרת היחסים עם אתיופיה, הגיעו לארץ בסוף 1990 ותחילת 1991 עוד כ-3,000 יהודים בטיסות מסחריות. בתחילת מרס 1991 שוב הופסקה כליל עליית היהודים.

ב-7 במרס 1991 דיווח אורי לובראני לראש הממשלה על החמרת המצב הצבאי באתיופיה, המחייב "הכנות חירום לקראת אפשרות של צורך במילוט ובהגנה על היהודים הנמצאים שם". בעקבות הלחץ האמריקאי, אישרה אתיופיה את יציאתם של עוד 200 יהודים. אולם מפאת הידרדרות המצב הביטחוני הפנימי באתיופיה, נפסקה גם תוכנית זו. בישראל הוחלט, כי משרד החוץ ייערך למצב החדש באדיס-אבבה על-ידי צימצום סגל השגרירות וריענון תוכנית הפינוי המסודרת, תוך המשך טיפול ביהודים.

תוך כדי ניהול הדיונים בדרג המדיני, החל צה"ל להיערך לקראת פעולה אפשרית לפינוי היהודים האתיופים לישראל. התיכנון הראשוני דן באיחוד משפחות האתיופים, שחלק מבני-המשפחה שלהם הגיעו לארץ במבצע "משה" ובמבצעים שבאו אחריו, ולא בעלייה של הקהילה היהודית בכללותה.

המתכננים נתקלו בבעיות תכנון רבות כאשר סוגיות חשובות נותרו לא ברורות: מה משמעות הסכמת השלטונות האתיופיים למבצע? האם כוחות המורדים יפריעו למבצע? מה הם בדיוק תנאי השטח בשדה-התעופה וקיבולת המטוסים האפשרית בו? חוסר הוודאות לגבי נושאים כה מהותיים אילץ את המתכננים להכין תוכנית גמישה וליצור תסריטים שונים לגבי התפתחויות המבצע.

ב-14 במרס 1991 החלו במטה חיל-האוויר לבנות "מעטפת תיכנון", שהתבססה על ההנחה, כי השלטונות האתיופיים יסכימו למבצע. בבסיס התיכנון עמדה מטרה, שנראתה קשה וסבוכה: הבאת כ-18 אלף עולים לארץ בפרק הזמן הקצר ביותר האפשרי. לטובת הפרויקט הוקם צוות תיכנון גדול, שכלל קצינים ממטה חיל-האוויר, מהטייסות שהשתתפו במבצע, קציני מודיעין ואג"מ ונציגי המוסד, משרד החוץ, הסוכנות היהודית והג'וינט. הצוות התכנס מדי יום עד ליום היציאה למבצע.

המו"מ המדיני המשיך במקביל לתיכנון המבצעי, על-אף שעדיין לא היה ברור לאיש אם מבצע "שלמה" אכן יתממש. ב-23 במאי, לאחר חודשים של מו"מ קדחתני, הודיע נשיא אתיופיה, טספאיי גברה קידאן, מחליפו של מנגיסטו שנמלט שלושה ימים קודם לכן, לאורי לובראני, כי הוא מסכים באופן עקרוני לביצועו של מבצע "שלמה". את התנגדותו של ראש ממשלת אתיופיה, טספאי דינקה, שיככה בקשתו האישית של הנשיא בוש, כי יאשר את יציאת היהודים מאתיופיה. בוש סיים בכותבו: "אם תוכלו להתיר מבצע הומניטרי והיסטורי חשוב כל-כך, העולם כולו יודה לכם. ובהתאם לבקשתכם, אני חוזר ומדגיש את מחויבותה של ארה"ב לתיווך בין הצדדים ולשמירה על הדמוקרטיה באתיופיה". עוד באותו יום הודיעה אתיופיה, כי נתנה אישור למבצע.

בשעה 22:00 הופץ ממטה חיל-האוויר מברק ההפעלה של מבצע "שלמה". במברק נכתב, כי יום המבצע נקבע כבר למחרת, יום שישי, 24 במאי, ושעת השי"ן: 12:00.

"זהו מבצע הצלה. אנחנו רגילים למבצעים, שבהם הורגים אנשים, ופה אנחנו הולכים למבצע שנועד כדי להציל אנשים", אמר ראש להק אוויר דאז, תא"ל אמיר נחומי, בתדריך שנערך בפלמחים יום לפני המבצע. בתדריך הוצגה תמונת-מצב עדכנית של המתרחש באתיופיה.

לחלקו האווירי של המבצע הוקצו שישה מטוסי בואינג-707 ללא מושבים ו-18 מטוסי הרקולס. מאחר שמשך הטיסה עד אדיס-אבבה הוא כשלוש שעות במטוס בואינג-707 וכחמש שעות בהרקולס, היה צורך בארבע גיחות לכל בואינג-707 ושלוש לכל הרקולס - כדי להביא 18 אלף אנשים. סוכם, כי יידרשו כ-33 שעות מההמראה הראשונה ועד לנחיתה האחרונה.

נתיב הטיסה נקבע על-פי הנתיב הבינלאומי, העובר באמצע הים האדום. על-מנת למנוע איום על הרכבת האווירית, התבצע מראש תיאום מדיני, בחלקו בעזרת ארה"ב, עם המדינות המצויות לאורך מסלול הטיסה.

משך שהיית המטוסים על הקרקע בשדה באדיס-אבבה לא היה ידוע במדויק, ולכן, על-מנת לקצר ככל האפשר את זמן השהייה ולמנוע תקלות טכניות, הוחלט שלא לכבות את המנועים לאחר הנחיתה. ההנחה היתה שלא ניתן יהיה להסתייע בשירותי קרקע אתיופיים כמו תידלוק מטוסים, תיקונים בסיסיים והכוונה קרקעית.

התוכנית הקרקעית כללה ריכוז היהודים בשגרירות ישראל, ומשם שליחתם באוטובוסים לשדה-תעופה, מרחק 3.5 ק"מ, כאשר על כל אוטובוס חייל צה"ל ממוצא אתיופי ואיש שגרירות. הכוונה היתה שכל שני אוטובוסים ימלאו בואינג-707 וכל ארבעה ימלאו הרקולס.

ב-24 במאי 1991, בשעה 4:41 לפנות בוקר, המריאו יחדיו ארבעת מטוסי הבואינג וההרקולס הראשונים. הם הובילו את האנשים ואת הציוד הרב, שנדרשו להקמת חפ"ק בשדה התעופה של אדיס-אבבה. בשני מטוסי הבואינג התרווחו אנשי החפ"ק, ובראשם סגן הרמטכ"ל דאז, האלוף אמנון ליפקין-שחק, והאחראי על חלקו האווירי של המבצע, ראש להק אוויר, תא"ל אמיר נחומי. בנוסף, המריאו לאתיופיה גם מאבטחים רבים, אנשי משרד החוץ, אנשי הסוכנות ואנשי אל-על. ההרקולס נשא את המטען שכלל, בין השאר, אוהלים צבאיים ענקיים ומנות-קרב, שהכילו גם חידוש מרענן: פחיות קוקה-קולה. בו-זמנית נמשכו הפגישות הדיפלומטיות בין הנציגים הישראליים לאנשי המימשל האתיופי, והאישור הסופי למבצע ניתן רק דקות לפני נחיתת המטוס הראשון.

מטוס ההרקולס הראשון נחת באדיס-אבבה בסביבות השעה עשר בבוקר, ומיד החל בהקמת החפ"ק. סא"ל א', שהנחית את הבואינג הראשון על אדמת אתיופיה, סיפר: "תחנת הבקרה האתיופית הראשונה הייתה באסמרה, השוכנת בצפון המדינה. הם בכלל לא ענו לנו כיוון שהעיר נכבשה רק שעות מעטות קודם לכן על-ידי המורדים. מעל לשדה-התעופה של אדיס-אבבה נוצרה צפיפות מסוימת. היינו צריכים להמתין במעין 'סנדוויץ' של מטוסים כמעט חצי שעה, אבל שדה-התעופה עצמו היה מסודר ושירותי הקרקע עבדו היטב".

כאשר ברשת הקריאה המיוחדת, שנפרשה ברחבי אדיס-אבבה, ניתן האות, נהרו אלפי יהודי אתיופיה לעבר שגרירות ישראל. ב-12 בצהריים, שעה לפני המראתו של המטוס הראשון, היו כבר יותר מ-5,000 איש במקום. הנשים בלבן. הגברים - במיטב בגדיהם. חלקם היו חסרי נעליים, כשבידיהם רק כמה צרורות מגולגלים, סלים או שקית ניילון.

בשגרירות החלה המולה גדולה. היהודים הוכנסו פנימה בקבוצות קטנות והציגו את כרטיסי הזיהוי, שקיבלו מהשגרירות. הם עברו מיון ראשוני ומסרו את כל כספם האתיופי. בתחנה השלישית הודבקה להם מדבקה על המצח, ובה מספר האוטובוס שעליו עליהם לעלות בדרך לשדה-התעופה.

"התמונות הזכורות לי מאדיס-אבבה מרשימות מאוד", סיפר רס"ן ב', אחד הטייסים. "אנשים בכמויות אדירות קמים לפתע בקצה המסלול, מרחק של מאות מטרים, ומתחילים ללכת לכיוון רחבת החנייה של המטוסים. כמויות האנשים שזרמו אל המטוסים היו אדירות. הם היו מסודרים בקבוצות של 200 איש. הרופאים והחובשים של חיל-האוויר טיפלו בהם כל הזמן". ב-12:56 המריא לישראל מטוס הבואינג-707 הראשון. אחריו המריאו מטוסים רבים נוספים, וברגעי השיא של המבצע היו באוויר כ-27 מטוסים.

בסביבות השעה 17:00 אחר-הצהריים נחת המטוס הראשון בנתב"ג. תוך דקות זרמו ממנו מאות העולים הראשונים. ראש הממשלה, יצחק שמיר, שר החוץ, דוד לוי, שר הביטחון, משה ארנס, שר השיכון, אריאל שרון, ועוד רבים אחרים, צבאו על המטוס, כשהם נדחקים בין האתיופים ההמומים והנרגשים.

ראשונים ירדו הילדים הקטנים. פעילי הסוכנות סיפרו על כמאה ילדים יתומים, שהוטסו במבצע ונקלטו במוסדות עליית הנוער. דובר גם על היקף עצום של איחוד משפחות, שנקרעו במהלך מבצע "משה" ב-1984.

"אחרי הילדים ירדו ממדרגות המטוס שאר הנוסעים", תיארה ענת טל-שיר, כתבת "ידיעות אחרונות". "הם נראו תשושים ונפחדים. עולי מבצע 'שלמה' נמלטו מארצם ובאו לכאן חסרי כל, רק בגדיהם לעורם. הפעוטות נצמדו לאימהות, יש שהתערסלו בחיקן, ויש שנקשרו על גב אימותיהם במינשאי עור או בד. הילדים הגדולים יותר לפתו בחוזקה את כנפי שמלותיהן של האמהות. בחור צעיר נשא על כתפיו את אביו הישיש. שניהם נשקו לאדמה".

"המבצע תוכנן בצורה הקפדנית ביותר", סיפר לאחר המבצע סא"ל א', אחד מטייסי הבואינג. "התיכנונים ירדו לרמת הפרטים הקטנים ביותר, החל מהשאלה לאיזה עמדה ייכנס המטוס הראשון, וכלה במיקומם של העיתונאים הרבים. על פניהם של היהודים האתיופים, שעלו על המטוס, ראיתי את הסבל הרב שעברו. לאחר שסגרנו את הדלתות באדיס-אבבה, אפשר היה להבחין בשינוי מבט מסויים - מעט יותר ביטחון. כשנחתנו, שמעתי את מחיאות הכפיים שלהם עד לקוקפיט".

בשעות הערב של יום שישי החלו לנחות בארץ גם מטוסי ההרקולס של חיל-האוויר. לפי בקשה מיוחדת של המימשל האתיופי, המריא לארץ גם מטוס של חברת התעופה הלאומית האתיופית "אתיופיאן אייר-ליינס", שהטיס אף הוא עולים לישראל.

ביום שבת, 25 במאי, בשעה 11:37, המריא לישראל המטוס האחרון ברכבת האווירית של מבצע "שלמה". בכך הגיע לסיומו אחד המבצעים המורכבים ביותר בתולדות חיל-האוויר, וללא ספק, גם אחד המרגשים ביותר בתולדות מדינת ישראל.

- פנים חדשות: עולי מבצע "שלמה" יורדים ממטוס הרקולס, ופוסעים פסיעות ראשונות על אדמת ישראל
- פנים חדשות: עולי מבצע "שלמה" יורדים ממטוס הרקולס, ופוסעים פסיעות ראשונות על אדמת ישראל