יומן ארועים

Bookmark and Share
מטוס פאנטום מופל במצרים פורסם בתאריך 09.11.1973
מטוס פאנטום מטייסת "העטלף", שהיה בגיחת צילום מעל מערך טילי הקרקע-אוויר המצרי, נפגע מטילי SA-2 . הטייס, גדעון שפר, נוטש בגובה 48 אלף רגל ונופל בשבי המצרי. הנווט, עופר צידון, נהרג.

שבועיים לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים, יצא מטוס פאנטום מטייסת "העטלף" לגיחת צילום בשטח מצרים, מעל מערך טילי הקרקע-אוויר, 15 ק"מ מערבית לתעלה. במהלך הגיחה נפגע המטוס מטילי SA-2. הטייס, גדעון שפר (שפורר), לימים ראש אכ"א, נטש ונפל בשבי המצרי. הנווט, עופר צידון, נהרג.

גיחות מסוג זה התבצעו כל יום לאחר המלחמה, על-מנת לבדוק כיצד עומדים המצרים בהסכמי הפסקת האש בכל הנוגע להזזת הכוחות. המטוס המריא לגובה 60 אלף רגל. הגובה הרב חייב את הטייסים ללבוש חליפת טיסה בגובה רב (חליפת אסטרונאוטים), ששומרת על דיחוס מלאכותי ועל הטמפרטורה של הגוף. בגובה שכזה ביצועי המטוס סחוטים עד תום, כך שיכולת התמרון שלו יורדת פלאים: משמונה ג'י בגבהים נמוכים ל-1.4 ג'י בגובה 60 אלף רגל.

הגיחה התנהלה כרגיל, עד לפתע שמע שפר בקשר אזהרה: "שים לב עקרבים באוויר". בבת אחת התהפך העולם. באותו רגע הוא הבחין ב"עקרבים", שם הקוד לטילים. הוא ספר 11 טילים, שציירו פסים דקיקים באוויר בדרכם אליו. שפר ניסה לתמרן את המטוס כדי לחמוק מהטילים. הטיל הראשון התפוצץ קרוב למטוס, אך לא פגע בו. מיד אחריו הגיע הטיל השני, שלא התפוצץ. שפר וצידון הבינו כי המצרים טמנו מארב של שתי סוללות טילי SA-2 . שפר ידע כי תשעה טילים נוספים עושים את דרכם אליו, אך כושר התמרון של המטוס בגובה זה היה, כאמור, נמוך במיוחד. הטיל השלישי כבר פגע במטוס. המטוס איבד גובה והקשר בינו לבין הבקרה בארץ נותק. הטיל הרביעי התפוצץ סמוך למטוס והטיל החמישי כבר פגע במטוס באופן קשה. כל המערכות פסקו לעבוד.

שפר ראה את ששת הטילים הנוספים מתקרבים והתלבט אם לנטוש בתנאים כה קיצוניים של גובה ומהירות או להמתין עד שהמטוס ינמיך ולהסתכן בפגיעת טיל נוסף. הוא החליט שעדיף לנטוש, משך את ידית הנטישה ונפלט החוצה. הגובה - 48 אלף רגל, המהירות - 1.8-1.7 מאך.

"פעולת הנטישה מפעילה באופן אוטומטי את כיסא המפלט של הנווט", מספר שפר. "מכיוון שהקשר בין שני התאים אבד, לא יכולתי להודיע לעופר שאנחנו נוטשים. אני מניח שהוא לא הופתע, כי גם הוא ראה את הטילים בדרך אלינו".

לעולם לא יוודע אם עופר צידון ז"ל, הנווט, היה בחיים בעת הנטישה. ייתכן ונפגע עוד קודם-לכן מרסיס, או שהתפוצצות החליפה הביאה למותו.

חמש דקות תמימות ארכה הנפילה החופשית של שפר כלפי מטה, מאז הוטח בכוח מחוץ למטוס ועד שנפתח המצנח וגבר על כוח המשיכה. מעוצמת החבטה, נתלשו שתי ידיו ממקומן. על הרגל היה מחובר לו שעון ענקי, כך שתחושת הזמן היתה מדויקת.

"מדהים מה חושבים ברגעים כאלה", הוא אומר. "בדיוק כמו בסיפורים, ראיתי את החיים חולפים לנגד עיני פעם אחר פעם במהירות מטורפת. תמונות שלמות, כמו בסרט, משפחה, הורים, ילדים, פרצופים, זכרונות, חוויות, מקומות שהייתי בהם, דברים שקרו לי. אפילו הספקתי לעשות מין חשבון נפש: מה עשיתי בחיים, מה אני עוד צריך לעשות, למה עשיתי כך ולא אחרת. הצטערתי על דברים מסוימים והבטחתי לעצמי לשנות דברים אחרים, אם אשאר בחיים. כל מיני דברים מוזרים עברו לי בראש, בקצב מאוד מהיר. חלק מהם היו ממש שטויות. למשל, שיותר אני לא אוכל לראות משחקים של מכבי חיפה.

חמש דקות של נפילה חופשית זה המון זמן. ממש נצח. ידעתי, שהמערכות האוטומטיות אמורות לפתוח את המצנח. אבל האם המצנח ייפתח? ומתי כבר יגיע הגובה הנכון? אולי הוא כבר עבר? אולי שום דבר לא יקרה ואני אפול לאדמה ואתרסק?"

למטה, באזור הביצות מערבית לקנטרה, כבר החלה תכונה רבה של הכוחות המצריים. הצניחה הממושכת הניחה למצרים זמן רב להתארגן לקראתו. שפר ידע שייפול בשבי, לא היתה לו כל אשליה. הדבר היחיד שהטריד אותו היה החשש שייפול לתוך הביצות ויטבע. ככל שהנמיך לכיוון הקרקע, הלכו והתגברו קולות הירי של החיילים המצרים. בשניות שנותרו לו עד שנחת, הידהדו בראשו סיפורים ששמע בעבר על טייסים שנטשו במצרים. הוא זכר, שאחדים מהם נורו כאשר נגעו רגליהם באדמה.

"אני לא זוכר הרבה מהרגעים האלה, כי מהר מאוד איבדתי את ההכרה. החיילים פשוט כיסחו אותי עד שהגיע קצין מצרי ועצר אותם", הוא אומר. שבועיים בלבד שהה שפר בשבי המצרי. כאשר נפל בשבי כבר התנהל בין ישראל ומצרים משא ומתן על חילופי השבויים שלאחר מלחמת יום הכיפורים. "שבוע אחד התרכזו בחקירות", הוא אומר, "ובשבוע השני ניסו לשפץ אותי לפני החזרה הביתה. אין לי משקעים מתקופת השבי הקצרה. ידעתי למה לצפות ובסך הכל, ההתנהגות של המצרים היתה סבירה".

לאחר שחזר מהשבי החל שפר במלחמה חדשה, בשתי חזיתות. מצד אחד ניהל מאבק במערכת הרפואית של חיל-האוויר בנסיון לחזור לטוס, ובמקביל התחיל בסדרת טיפולים רפואיים בידיים. איש לא האמין שיוכל לחזור לטוס, וודאי לא במטוסי קרב. בניגוד להמלצת הרופאים, אישר לו מפקד חיל-האוויר דאז, האלוף בני פלד, לחזור לטוס, אבל רק במסוקים ובמטוסי צסנה. עם 52 אחוזי נכות, גב פגוע, שברים שהתאחו בפנים וכתף משותקת הצטרף שפר לצוות ההקמה של טייסת הקוברות הראשונה בחיל-האוויר. מאוחר יותר הפך לסגן מפקד טייסת ה"עטלף", טייסת הפאנטומים בה שירת במלחמה. מאז טס שפר בכל מטוסי הקרב של חיל-האוויר ולימים מונה, כאמור, לראש אכ"א במטה הכללי.

"קשה לדמיין עד כמה חוויה כזו יכולה להשפיע על החיים ולשנות את דרך המחשבה", מעיד שפר על עצמו. "כשאתה נמצא בצד השני, קרוב מאוד למוות, אתה מבין פתאום שאתה הולך להשתנות. אתה יודע שישנם כמה דברים, שכבר לא ירגיזו או יעצבנו אותך יותר. הכל מקבל פרופורציות אחרות".

פאנטום
פאנטום