מערכת טילי קרקע-אוויר ליירוט כלי-טיס בטווחים בינוניים, המשלימה במשימותיה את מערכת טילי הפטריוט. המערכת, מתוצרת "ריית'און", נקלטה במערך הנ"מ ב-1965 ועברה מאז שיפורים ושינויים רבים. במשך השנים הפילו סוללות ההוק 36 מטוסים ומסוקים במלחמות ההתשה, יום-הכיפורים ושלום הגליל.
בתחילת 1963 יצאה לארה"ב משלחת בראשותו של ראש מחלקת אוויר דאז, מוטי הוד (לימים מפקד חיל-האוויר). בצוות נכללו, מלבד צוות הקליטה של ההוק, גם חיילים ממגזרים שונים בחיל-האוויר: החל מבקרים וטכנאים וכלה בטייסים. קורס ההכנה נמשך כשנה וחצי, ובסופו עבר הצוות לשלב השיגורים, שהתבצעו בהצלחה. במרס 1965 חזרו הצוותים, ביחד עם סוללות ההוק הראשונות, לישראל.
במלחמת ההתשה הוצבו סוללות נ"מ בסיני, כדי לתגבר את המערך הקיים. ב-21 במאי 1969 נרשמה הפלה ראשונה עולמית להוק. סוללת הוק חדשה, שזה עתה הגיעה מארה"ב, פרסה בבלוזה, צפונית לקנטרה, עקב פעילות מטוסי אויב מוגברת באזור. לפנות צהריים, ישב עוזר הבקר, יריב גבע, מול צג מכ"ם, כשלפתע קלט צפצוף, המסמן מטוס. הוא נעל על מטוס מיג-21 מצרי, שהמריא משדה התעופה בפורט-סעיד. גבע הפעיל את הסירנה והקפיץ את כולם למצב כוננות מיידי. הבקר, יאיר תמיר, ראה במכ"ם את המטוס, שטס לאורך התעלה, מצפון לדרום. כאשר שבר המטוס, והתקרב לכיוון הסוללה, שוגר הטיל, והמיג הופל.
במהלך מלחמת ההתשה הפילו סוללות ההוק עוד עשרה מטוסים. במלחמת יום הכיפורים הפילו הסוללות 24 מטוסים ובמלחמת שלום הגליל - מטוס אחד.
במשך השנים נערכו שינויים רבים בסוללות הוק והמערכת הקיימת כיום כבר אינה המערכת שנכנסה לשירות בשנות ה-60. שמות המכשירים דומים ותפיסת ההפעלה דומה, אך הטכנולוגיה מתקדמת ומתאימה לאיומים של שנות ה-90. בשנות ה-70 נוספה למערכת ההוק האפשרות לדלג בין אתרי פריסה בזמן קצר יחסית, והמערכות האנלוגיות הוחלפו לדיגיטליות, דבר שהעניק לטיל כושר תימרון מוגבר, מהירות רבה יותר, זמן תגובה קצר יותר, זמן טיסה קצר יותר עד הפגיעה ומעטפת ביצועים רחבה יותר. בשנות ה-80 הוחלף המחשב לדגם מהיר יותר, שופר השימוש במכ"מים ושיטה ישראלית האריכה את חיי הטיל פי 16.
להוק ישנם מספר יתרונות על-פני טילי הפטריוט, כמו ביצוע גילוי, העסקה ושיגור ב-360 מעלות, והתמודדות יעילה עם מטרות קרבות ונמוכות במצבים מסויימים. הוא מצטיין בכושר פריסה בשטחים קשים יותר, ועלותו הנמוכה יחסית מאפשרת הצטיידות בסוללות רבות.
מערכת ההוק היא מערכת הנשק החדישה הראשונה שרכשה ישראל מארה"ב. היא היתה התשתית להקמתו של מערך נ"מ מודרני ומצוייד היטב, והיתה, למעשה, הסיבה המרכזית להעברת כל כוחות הנ"מ מחיל-התותחנים לחיל-האוויר. ההסכמה לקניית הטילים ניתנה רק לאחר פגישה אישית בין בן-גוריון לבין קנדי, נשיא ארה"ב, בה עמד בן-גוריון על הסכנה הנשקפת לישראל עקב התעצמות צבאות ערב.
מערכת ההוק (ראשי תיבות של HAWK - Homing All the Way Killer) כוללת מרכז בקרה ושליטה, מכ"ם איתור ועקיבה, מכ"ם טווח ומרכז ביות. טיל ההוק הינו טיל נ"מ חד-שלבי המורכב על משגר זחלי, המקנה למערכת ניידות גבוהה. ההנחייה היא חצי-אקטיבית: הטיל מתביית על המטרה כאשר המכ"ם מאיר אותה באמצעות קרינה חוזרת. מנוע השיוט ומנוע התאוצה של הטיל מונעים בדלק מוצק והראש הקרבי מורכב מחומר נפץ מתרסק.