בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 191
גליון 191 01/02/10

כתבות

זוג במערכת ניסויים

תגיות: ניסויי טיסה

שני אנשי צוות אוויר נשלחו לארה"ב להשתתף בטופ של הקורסים בתחום ניסויי הטיסה. הם טסו על עשרות כלי–טיס, צברו שעות טיסה רבות וחוויות רבות עוד יותר, הכירו טייסים אחרים מרחבי העולם וחזרו מצוידים בידע רב וביכולות מגוונות שיסייעו לחיל–האוויר בהווה ובעתיד

גל גולדשטיין

אנשי צוות אוויר רבים עוברים שירות ארוך בסדיר ומילואים, מבלי לקבל את ההזדמנות אותה קיבלו רס"ן יוקי, נווט קרב מטייסת מנ"ט (מרכז ניסויי טיסה) שטס על מטוסי F–16 וגם F–15 לסוגיהם השונים בחיל–האוויר ורס"ן שלומי, טייס קרב מטייסת מנ"ט שהספיק לטוס בסקייהוק, פאנטום, F–16 וגם F–15 במשך יותר מ–18 שנים בחיל–האוויר.

 השניים נשלחו  להשתתף בקורס ניסויי טיסה בארה"ב בשניים מהמוסדות המובילים בעולם בתחום זה. טייסי הניסוי נשלחים לבסיס חיל–האוויר האמריקאי אדוארדס (USAF TPS). מהנדסי הניסוי (הפעם נווט ניסוי), נשלחים לבית–הספר NTPS, המוסד האזרחי היחיד מבין שבעה בתי–הספר לניסויי טיסה שמדורגים כמובילים בתחומם. הקורס בבסיס אדוארדס אליו נשלח רס"ן שלומי והקורס האזרחי במוסד NTPS בקליפורניה בו למד רס"ן יוקי, הם הקורסים היוקרתיים ביותר שפתוחים בפני העוסקים בניסויי טיסה. כל אחד מהם עולה פחות או יותר מיליון דולר.

כמו טייס סורי

 "זה סיפור חריג בכל קנה מידה", מספר בסיפוק רס"ן שלומי. "העומס, הממשק החברתי, האקדמיה ברמה הגבוהה והטיסות המגוונות על פלטפורמות שונות היוו אתגר שונה ומורכב". גם רס"ן יוקי מסכים: "כשיצאתי לקורס הרגשתי טוב מאוד מבחינה מקצועית ועם המון נסיון בתחום הנשק האלקטרו–אופטי. חשבתי שבתחום הזה לא אלמד הרבה בקורס, אבל אלמד הרבה בתחומים אחרים. הפתיע אותי כמה שהקורס עשיר בתוכן וכמה ידע רכשתי בנושאים שהיו בלב העיסוק שלי עוד לפני הקורס בצורה טובה מאוד".

 המוטיב הבולט ביותר בקורס באדוארדס, הוא המגוון העצום של כלי–הטיס, עליהם מזדמן למשתתפים לטוס "על חשבון הבית": מפציצים, מטוסי ביון, דאונים, מסוקים, מטוסי תדלוק ענקיים ומטוסי קרב ותיקים וחדישים, המהווים רק חלק משורה ארוכה של כלי–טיס שעמדו לרשות בית–הספר. "הרעיון המרכזי הוא העשרת הנסיון הטיסתי, על–ידי חשיפה לכמה שיותר פלטפורמות שונות", מסביר רס"ן שלומי. "מטוסים שונים מאוד האחד מן השני בתכונות הטיסה וההטסה שלהם, במשימות אותן נועדו לבצע וכנגזרת ביכולות ובמערכות. הטיסה על כלי–טיס רבים, סיפקה לי כלים אותם אנצל בטיסות ניסוי בחיל–האוויר. הידע התיאורטי והמעשי הרב שנצבר במהלך הקורס יביא להצלחת ניסויים עתידיים".

 כשהוא נזכר ב–34 כלי–הטיס השונים עליהם טס, עולות לרס"ן שלומי חוויות שקשורות בהם. "הטסתי את האקסטרה 300, מטוס אווירובטי שאינו מוגבל מבחינת הביצועים שלו. זו הייתה הפעם הראשונה שיכולתי לעשות עם הגאי המטוס מה שאני רוצה. הטסתי מטוס ביון שהאמריקאים משתמשים בו כדי לבצע מרדפים במסגרת המאבק בסחר הסמים ובמשימות חוצות קו. הטסתי הרקולס J ולמעשה הייתי הטייס הראשון מחיל–האוויר הישראלי שהמריא, התאמן, ביצע הטלה נמוכה והנחית את המטוס. הטסתי את ה–AN2, מטוס ממלחמת העולם השנייה. כשאתה טס על מטוס כזה, אתה לומד להעריך את המטוסים שיש היום. אבל החוויה הרוחנית הייתה כשהטסתי מיג כמו שהיה לסורים, מטוס ישן ובעל תכונות טיסה ייחודיות מאוד. חשבתי איך זה היה להילחם מול מטוסינו בקרבות אוויר במלחמת יום כיפור או בבקעת הלבנון במלחמת לבנון הראשונה ועם מה היה צריך הטייס הסורי או המצרי להתמודד. זה לא היה קל בכלל, לא מול הפאנטומים שלנו. ובוודאי לא מול מטוסי ה–F–16 וה–F–15. נהניתי מאוד ולמדתי רבות מטיסה זו".

 20 שנה אחרי שנסגרה בפניו האפשרות להטיס מסוקים עם החלוקה למגמות בקורס–הטיס, היא נפתחה שוב בפני רס"ן שלומי. "טיסות המסוקים היו מופלאות", הוא מספר. "למרות שלא היה לי נסיון מספק, הצלחתי להגיע למצב שהמסוק נענה לי, מתמרן לאן שאני רוצה. בשביל מישהו שלא בא מעולם המסוקים זה היה מאתגר, מהנה ומספק מאוד".

"ארוע מדהים"

גם רס"ן יוקי, נווט קרב שסיים את קורס–הטיס לפני 17 שנה, נחשף לעולם המסוקים. "בתקופה של שבועיים טסתי על שישה סוגי מסוקים", הוא מספר. "זו הייתה חוויה מיוחדת. זה שונה מאוד, כי תכונות ההטסה שונות. זו התבגרות מקצועית. למדתי שפה בעולם ניסויי הטיסה, שתעזור לי במגוון רחב של ניסויים גם בתחומים נוספים".

 החוויות החדשות לא הסתיימו בכך. במסגרת הקורס נדרש רס"ן יוקי לתפקד כטייס במשך כ–20 שעות טיסה. "זה היה ארוע מדהים. להטיס, להרגיש את המטוס ולהבין איך האווירודינמיקה משפיעה על המטוס. הנסיון בהטסה חשוב מאוד כשאתה עוסק בניסויי טיסה". כך שברור שאחרי 105 גיחות ב–27 מטוסים שונים, האופקים מתרחבים. "אני לא יכול לומר שמחר הולכים לבחון מטוס כזה, אבל זה מרחיב את האונה, מאפשר לתת את הדעת על דברים מורכבים".

 "בגלל שהשמיכה קצרה והקורס יקר, לא נשלחו עד כה נווטים לקורס", מספר רס"ן יוקי על ההחלטה לשלוח אותו לקורס. "אני מאמין שחיל–אוויר חייב לשלוח נווטים לקורס נווטי ניסוי. במיוחד לאור הידע, המקצוענות והנסיון שהקורס העניק לי, אותם אוכל ליישם במערכת הבאה שאבחן בחיל–האוויר".

"זוכרים וממשיכים"

 אבל לא הכל היה טוב, כפי שמספר רס"ן שלומי. "התחלנו את הקורס 20 חניכים ובאפריל הייתה תאונה. מטוס T38 התרסק כתוצאה מתקלה טכנית. הטייס נכנס לחוסר שליטה אלים, נחבל בראשו ואיבד הכרה. הנווט צעק 'נטישה' ונטש ולא יכול היה לסייע לטייס לנטוש. הטייס, רס"ן מארק גרזיאנו, צלל עם המטוס, נחבט בקרקע בעוצמה חזקה ונהרג. הנווט נפצע וכמעט איבד את יד שמאל. מארק היה חבר יקר מאוד. הערכתי אותו כבן אדם וגם כאיש חיל–האוויר, הערכתי את תרומתו לחיל שלו. הכיתה הייתה צריכה להתמודד עם האובדן. טייסים יודעים שיש סכנות. בני הקורס שלי מקורס–טיס ואני חווינו תאונות אובדניות. המקצוע ברור לי מאוד".

 אבל הייתה זו מכה קלה בהשוואה למכה הבאה, בחודש יולי. "כמה ימים לפני טקס הקבורה של מארק קיבלתי טלפון מהבית 'תבוא לאבא'. זו הייתה אמא שלי והיא אמרה לי 'המצב הרפואי של אבא מתדרדר, זה לא טוב'. הגעתי בזמן להיפרד ואבא נפטר. אבא שלי ליווה מאוד ודחף, כיבד והעריך את מה שעשיתי לאורך השנים. הוא התעניין ותמך בקורס ולמרות שהוא חלה, הוא ליווה אותי במהלך הקורס עד כמה שיכול היה. מה לעשות, אלה החיים. אתה לא בוחר ויכולת ההשפעה שלך מצומצמת מאוד. אתה צריך לעשות הכי טוב שאתה יכול וככה מתמודדים. זוכרים וממשיכים".

דו–קיום

 בכיתת הלימודים בקליפורניה, פגש רס"ן יוקי חבורה של טייסים, נווטים ומהנדסים מכל רחבי העולם. אנשי צבא מארה"ב, אוסטרליה, קנדה, דרום אפריקה, פורטוגל, איטליה, גרמניה, דרום קוריאה ואיחוד האמירויות, כולם נשלחו לקורס וישבו בכיסאות מסביב.

 "זו סיטואציה מוזרה מאוד לשבת בכיתה עם קבוצה מרקע שונה מאוד משלך", נזכר רס"ן יוקי. "צריך למצוא בסיס משותף במנטליות ובהתנהגות של האנשים. קשה לגשר על פערים גדולים מאוד". החברויות שנוצרו, הקבילו פחות או יותר ליחסים בין המדינות. "עם האוסטרלים, האמריקאים, האיטלקי והפורטוגלי מצאתי שפה משותפת. ההרגשה איתם הייתה נעימה. הייתה לנו תחושה של קבוצה".

 חודש אחרי שהתחיל הקורס, החל מבצע "עופרת יצוקה". יותר מתמיד, הורגש ההבדל המהותי בין חניכי הקורס שמוצאם מכתיב את תפיסת עולמם. "אתה מגיע בהתחלה ויש מגוון של מדינות. לומד איתך איש צבא מאיחוד האמירויות, שאשתו מגיעה עם כיסוי ראש בבוקר. הוא גולש בדפי אינטרנט שכתובים בערבית ובתמונות מופיעים אנשים בכאפיות. זה יוצר תחושת בטן לא נעימה. בשלב הזה לא דיברנו, בטח שלא על הדברים האלה".

 אחרי זמן מה, הדברים השתנו וכך התאפשר דו–שיח בין הנווט הישראלי לבין המהנדס מאיחוד האמירויות. "חודשיים אחרי המבצע התחלנו לדבר וקצת יותר להיפתח אחד כלפי השני", נזכר רס"ן יוקי. "בהרבה מאוד דברים הוא הסכים איתי. לא דיברנו על המבצע עצמו, אבל דיברנו על מצב הדו–קיום שיש בארץ, דיברנו לא מעט על הנושא האסלאמי בעולם. מסתבר שהם מוטרדים מהאיראנים ובכלל מכל החלק המזרחי הזה של העולם לא פחות מאיתנו. הם חוששים מאוד ומתעצמים מאוד והם רואים את האיום כאיום קיומי בדיוק כמונו".

רחוק מהמלחמה

 כל החניכים בקורס בבסיס אדוארדס היו אנשי חיל–האוויר האמריקאי, מלבד רס"ן שלומי ומהנדס ספרדי. בהסתמך על הקשרים בין ישראל וארה"ב, אין זה מפתיע שהנימוקים בנוגע למבצע "עופרת יצוקה" שרס"ן שלומי הציג, היו מוכרים להם ומקובלים עליהם. "לא אחת מצאתי את עצמי בתוך קבוצה שהתרכזה סביבי, מסביר מאיפה הדברים באו ומספק רקע היסטורי. הם היו פתוחים מאוד לשמוע", הוא מספר. "אלה היו אנשים אינטליגנטים שהבינו על מה אני מדבר".

 החניך הזר הנוסף מספרד, היה בעל סיפור יוצא דופן הנוגע גם הוא לאזור שלנו. הוא נכד לפלסטיני תושב עזה, שברח עם פרוץ מלחמת העצמאות לביירות, בירת לבנון, בה השתקע. לימים עקר בנו לספרד, שם גידל את בנו שעכשיו היה לבן כיתתו של רס"ן שלומי.

 "יש פה המון מטען מצטבר", אומר רס"ן שלומי. "גם לפני הקורס, כשהייתי בלקלנד, בסיס חיל–האוויר האמריקאי בסן אנטוניו, מצאתי את עצמי יושב בכיתה עם אנשים ממדינות שלא כל כך אוהבות את ישראל. באים חיילים מכל העולם ורוב הסטודנטים היו ערבים מפקיסטן, נסיכויות המפרץ, מכווית ומערב הסעודית. הייתי שם הישראלי היחיד בבית–הספר. אני בא על מדים, עם דגל ישראל על דש החולצה. לא הסתרתי אלא התגאיתי במוצא שלי. הרגשתי שהצוות האמריקאי מנסה להיות 'פוליטיקלי קורקט' ונזהר שלא לדון בנושאים רגישים. האמריקאים יודעים שיש מתיחות והם מקפידים שלא לעורר מחלוקת".

 עבור רס"ן שלומי, הקושי האמיתי בזמן העימות לא התבטא בתכני הקורס. "מה שהיה לי קשה מאוד זה להיות רחוק מהבית, כשההורים שלי ושל אשתי גרים בבאר שבע ונוחתות לידם רקטות ובטייסת המבצעית שלי "אבירי הזנב הכתום" הפעילות נמשכת סביב השעון. כשאתה רחוק כל כך, אתה לא יכול לעזור ולהשפיע. אתה יושב בארה"ב ומתרחש עימות במדינת ישראל. זה המקצוע שלך ואתה בעצם לא יכול לעשות כלום מלבד להיות בקשר טלפוני עם הטייסת, המשפחה והחברים. זו סיטואציה לא פשוטה שחייבה התמודדות".

 גם רס"ן יוקי חש תחושות דומות. "בזמן 'עופרת יצוקה' הייתי טעון רגשית. היו לי בדרום חברים ומשפחה ולחלק מהם נחתו רקטות ממש ליד הבית. מעבר לזה שאני נווט ניסוי, אני גם נווט בטייסת 'העטלף', טייסת מובילה בחיל שנמצאת בחוד החנית. הייתי שם, ישבתי ועבדתי קשה מאוד, אבל כשאנשים נפצעים ונהרגים זה ישר מעלה דז'ה וו ממלחמת לבנון השנייה ואתה לא נמצא כדי לעזור. התייעצתי עם מפקד הטייסת והחלטנו שאם העימות יתפתח אחזור ואם הוא יישאר במסגרת המצומצמת של עזה אשאר. קשה להיות רחוק כשאתה מרגיש קרוב".

בונים יכולת

 על כל כיסא פנוי בכיתת הלימודים מתחרים כעשרה אנשי צבא אמריקאיים שנתוניהם מתאימים ומוכנים לחתום על שירות של מספר שנים בתמורה ליציאה לקורס היקר והשירות בתפקיד הנחשק.

 כמו כן, עם היציאה לקורס, מפסיקים טייסי, נווטי ומהנדסי הניסוי האמריקאיים למלא תפקידים מבצעיים ופונים לתחום ניסויי הטיסה. אנשי חיל–האוויר הישראלי הם למעשה היחידים מבין חניכי הקורס שלא נדרשים לבחור בין שירות בטייסת מנ"ט (מרכז ניסויי טיסה) לבין שירות בטייסות מבצעיות.

 "אם היו אומרים לי שלא אחזור לפן המבצעי זה היה שיקול אחר לגמרי", מספר רס"ן יוקי. "אבל לא הייתי צריך להתמודד עם החלטה זו. ברור לכולם שטייסים ונווטים במנ"ט הם מבצעיים. חשוב מאוד לחיל שאנו כגורם הבודק מערכות נשק, נהיה גם המשתמשים. במלחמה אני טס בטייסת כלוחם, אבל אם יש צורך לחיל–האוויר שאבדוק מערכת לפעילות מבצעית כדי לאשר אותה, בזמן מלחמה, אתייצב. בשביל זה אנחנו פה". גם רס"ן שלומי מסכים: "זה היופי אצלנו לעומת האמריקאים", הוא אומר. "אני אתקוף ואלחם כמו כל אחד בטייסת ובנוסף, כשחיל–אוויר תוקף בעזרת משהו שאני הייתי חלק מבניית היכולת שלו, זו גאווה גדולה מאוד. למשל, להיות חלק מבוני היכולת של מטוס הרעם למשל, מבלי שאני טס על רעם באופן מבצעי. בעולם ניסויי הטיסה, אתה קם בבוקר עם סיפוק גדול מאוד של עשייה ותרומה ישירה לבטחון המדינה".

"להיות מצוינים"

 הבדל מהותי נוסף בין הישראלים לבין אנשי הצבאות הזרים הוא בנסיון המבצעי. מכורח הנסיבות, איש צוות האוויר הישראלי צובר שעות טיסה מבצעיות רבות בהרבה ממקבילו הזר.

 "הגעתי לקורס עם נסיון טיסתי בכמה פלטפורמות שונות. היו טייסים אמריקאיים שהתקרבו למספר שעות הטיסה שביצעתי, אבל עם פחות נסיון בפעילות מבצעית", מספר רס"ן שלומי. "הם היו טייסים טובים מאוד, עם ידיים טובות וראש טוב, אך ללא המנטלית המבצעית המיוחדת שיש לחיל שלנו". התמונה לא היתה שונה ב–NTPS. "רקע מבצעי היה רק לאיש מל"טים אמריקאי שהוצב בעיראק וטייסי תובלה אוסטרליים שחצו קו לאינדונזיה או לאסיה, מה שאצלם נחשב כנסיון מבצעי", מספר רס"ן יוקי. "אתה רואה בבגרות ובגישה, כמעט בכל מה שנגענו, את זה שאין לאף אחד נסיון מבצעי בהגנה על אזרחי המדינה שלו וזה בא לידי ביטוי. אצלנו זה נראה טריוויאלי שכל איש צבא בדרג הלוחם נלחם על הגבול כשמנגד יורים קטיושות או רקטות ארוכות טווח על תושבים. במלחמת לבנון השנייה ההורים שלי היו בחדרי בטחון ואני הייתי באוויר, רואה שיורים על חיילים כשאח שלי נלחם על הקרקע. אין אחד בעולם שנמצא בסיטואציה הזו. יש לנו איזו בגרות שנכתבה בדם וזה לא קיים בשום מקום אחר בעולם". אולי אלה היו ההבדלים שהביאו להצלחה בקורס ואולי אחרים, בכל אופן אי אפשר להתעלם מהעובדה ששני הישראלים זכו בתואר מצטיין קורס.

 "בכל ההיסטוריה של USAF TPS היו שלושה טייסים זרים שזכו בפרס המצטיין. שני טייסים קנדים בשנים 1976, 1981 וטייס ישראלי אחד, מיכאל דביר, שזכה בשנת 1978, הייתה אצלנו הבנה שתואר המצטיין שמור לטייסים אמריקאים ולכן כאשר הכריזו את שמי, ההפתעה הייתה עוד יותר גדולה. נשבר איזה מיתוס, זה אפשרי", מתאר רס"ן שלומי. "התמלאתי גאווה גדולה כמי שמייצג את טייסת מנ"ט, את חיל–האוויר ואת מדינת ישראל".

 "במהלך השהייה בארה"ב זכינו לסיוע רב מצד צוות מדור חו"ל של חיל–האוויר, אנשי משרד הבטחון וסגל הנספחות הישראלית בוושינגטון", אומרים רס"ן יוקי ורס"ן שלומי. "לא ניתן היה להגיע להישגים אלו ללא התמיכה המלאה של אותם אנשים ומשפחותינו האהובות אשר היו שותפות מלאות לעשייה שלנו".

 "השאיפה להיות מצוינים כי כך חונכנו. אתה לא רוצה להיות שני, אתה רוצה להיות ראשון", מסכם רס"ן יוקי. "לא סתם אומרים שחיל–אוויר הוא איכותי, יש לו קבלות. גם בסיום הקורס הרגשתי שאנחנו במקום אחר וזו התעודה בעיניי. לא מי הוציא 100 במבחן, אלא הרבה דברים שמעניקים את התחושה כי אנו בעמדה אחרת".

עוד באותו מדור

מימין: סא"ל בנימין גורן, טייס המשנה ואל"ם עמי שגב 2009

מי חילץ את עמי שגב?

בחודשים האחרונים מחפש אל"ם (מיל') עמי שגב, שהיה קצין לוחם "דבור" בחיל–הים, שלושה אנשים: צוות מסוק היסעור שחילץ אותו במצב קשה מחוף בסיני במלחמת יום הכיפורים. כל הנתונים מצביעים על צוות שהיה באיזור החילוץ באותן שעות ושגב חשב שסוף סוף הצליח לסגור מעגל. אלא שהם לא זוכרים את הפינוי והתעלומה עדיין לא נפתרה
מתוך הסדרה "מסלולים" 2007, "ניצן"

על המסלול שלה

הצלמת נעמי לשם איבדה את בעלה, איש חיל–האוויר, בתאונת אימונים. בתערוכה האחרונה שלה היא מציגה תמונות שצולמו בבסיסי החיל ועל המסלולים. בראיון לבטאון, היא מספרת על משפחתה, על ההרגשה לצלם בתוך בסיסי חיל–האוויר ועל מקומו של החיל בעבודותיה וחייה