בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 185 02/03/09
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הקודם ניתן יהיה לקרוא בעוד כחצי שנה עם פרסום גיליונות הארכיון.

כתבות

מתחילים מהבסיס

תגיות: עופרת יצוקה , בסיס חצור

אנשי בסיס חצור פעלו במשך מבצע "עופרת יצוקה" תחת איום נפילת הרקטות. העבודה שביצעו, באוויר ועל הקרקע, בזמן שמשפחותיהם הסתתרו במרחבים מוגנים, קיבלה משמעות מיוחדת ונעשתה מתוך מוטיבציה גבוהה במיוחד

שני פייס | צילום: יונתן מור

רגע אחרי שהסתיימו מחזות הזמר של חנוכה, עברו אנשי קיבוץ חצור לצפיה במחזה חדש, לא באולם ממוזג אלא באוויר הפתוח: עשרות מטוסי קרב המגיחים מדי יום מעל כרי הדשא, המשק החקלאי ובתי הקיבוץ בתדירות גבוהה.

"מצאנו מעבר לגדר הבסיס הרבה אנשים שבאו לצפות בהמראות ובנחיתות של המטוסים", מספר מפקד גף הגנה קרקעית בבסיס חצור, רס"ן ערן. "הם היו נלהבים מאוד וניסו לשאול שאלות, אבל נאלצנו לבקש מהם לעזוב".

על ניהול המחזה הופקדו אנשי בסיס חצור, אשר עברו במהירות מתכנון חופש החנוכה עם המשפחות, לתכנון מהלכי הקרב ברצועת עזה. "לפני כל משימה בדקנו פעמים רבות את תצלומי האוויר", מספר רס"ן גיא, סגן מפקד טייסת "העקרב". "ההחלטה כיצד להטיל חימוש היא החלטה כבדת משקל, עם שיקולים רבים. צריך לפעול בזמן מדויק, בגובה מדויק וחשוב מכל, לוודא שאתה מכוון את החימוש על מוקדי טרור. מחיר טעות ולו הקטנה ביותר, יכול להיות גורלי".

רס"ן גיא נאלץ להתמודד מול שתי חזיתות. האחת היא תכנון רצף התקיפות של הטייסת, אשר תקפה יותר מ–100 מטרות, ביניהן מנהרות נשק ובתי מבוקשים והשניה מגיעה מכיוון בלתי–שגרתי: המשפחה. "כמו מרבית המפקדים בכנף, המשפחה שלי מתגוררת בשיכון המשפחות בבסיס. יש לי כאן אישה, שני ילדים וכלב. סכנת הקאסמים והגראדים מעסיקה מאוד את אישתי בעיקר מחשש לילדנו", הוא מספר. "הסברנו לילדים את הנחיות פיקוד העורף וניסיתי להסביר לאשתי שהסיכוי הסטטיסטי שהרקטה תפגע בה, הוא קטן. עם זאת, איום הרקטות מרחף על כולנו".

האווירה בשיכון המשפחות הפסטורלי בחצור, הפכה למתוחה ומשפחות רבות עברו זמנית לאזור המרכז. גם מרבית חיילי הבסיס מתגוררים באיזור אשדוד, אשקלון וגן יבנה. אנשי הבסיס נאלצו לשמור על הריכוז ולהתכונן למשימות הקרב בצורה הטובה ביותר, לצד הידיעה שהמשפחה נמצאת בסכנה מפגיעת רקטות וגם הבסיס עצמו נמצא תחת איום.

מבחן אמת

"למדתי לשדר 'עסקים כרגיל' ולהתרכז בהכנת המטוסים", אומר רס"ם פרץ, המתגורר בקרבת הבסיס. "ברור שיש געגועים למשפחה ואנשי כל גף בבסיס עושים שיחות ארוכות על המבצע, החלק שלנו בו, תוצאות הפעילות ועדכונים מבחוץ. בכל פעם שאני שומע סירנה בגן יבנה, אני מתקשר למשפחה, אבל אני דואג קודם כל שהחיילים שלי ירוצו למבנה מוגן", הוא מספר. "הדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי, היה לקחת את כל החיילים ולגרום להם להבין את החשיבות של מה שאנחנו עושים. הסברתי להם שכל מטוס שעולה לאוויר, יכול למנוע מחר נפילת קסאם ליד הבית ועכשיו כל העבודה שלנו עומדת במבחן אמת. החיילים מאושרים להיות פה. למרות המחסור בשעות שינה, הרצון של כולנו להמשיך ולהתקין את החימוש ולקחת חלק במלחמה, גובר על הרצון לחזור הביתה. כשיש לנו שעה למסור שבעה מטוסים עם חימוש, אף אחד לא חושב על הבית אלא על איך להגן עליו".

אין זה פלא, אם כך, שכמעט כל חייל בדת"ק עוצר אותי ומבקש: "תכתבי שאני גאה להיות פה, הגיע הזמן".

שעה וחצי באוויר

ככל שטווח הרקטות הולך וגדל, כך גדל מספר אנשי הבסיס שצריכים לשים בצד את המחשבה על הסכנה בבית. "היום בבוקר, לפני שהגעתי לטייסת, היתה אזעקה. ירדתי למרחב המוגן והיה פיצוץ אדיר בגדרה, במרחק קצר מהבית שלי במושב קדרון", מספר רס"ן (מיל') ארי, טייס בטייסת "העקרב". "למרות זאת, אני צריך לחשוב אך ורק על הפעילות המבצעית שלי. זה קצת מוזר להפיל חימוש בידיעה שנופל חימוש גם על הבית, אבל המחשבה על האישה והילדות בבית, בטווח הסכנה, רק מחזקת את הרצון והמוטיבציה שלי להצליח במשימה ולהגן על ישובי הדרום".

מצד שני, חשוב לרס"ן (מיל') ארי להדגיש כי לא מעורב כאן יצר נקמנות. "יש מחשבה עמוקה בחיל על התוצאות של התקיפות. זו לא מלחמה עיוורת והרקטות שנופלות לי בבית לא יערערו אצלי את הקו המנחה הזה", הוא מסביר. "באחת המשימות עצרתי למשך שעה וחצי באוויר, כי לאזור התקיפה הגיעה מכונית, בתוכה ישבו בלתי מעורבים. עשר שניות לפני שחרור החימוש, קיבלתי את הדיווח וחיכיתי עד שיתפזרו משם. אנחנו מעלים הצעות לפני המשימות כי אנחנו מכירים את השטח. למשל, בגלל שהיה בית מגורים על המפה שסומן כרגיש, הצענו נתיב תקיפה שונה, כדי לוודא שלא נפגע בו".

השאלה הנפוצה ביותר אותה שואלים חבריו, היא למה להקדיש כל כך הרבה זמן למילואים, בפרט כשהבית נמצא בסכנה. רס"ן (מיל') ארי לא מתרגש. "צריך לעשות גם את המעט שאפשר. אנחנו רבים על כל אפשרות לבצע כמה שיותר ולתרום לשינוי המצב. כל אחד רוצה לראות את השם שלו על לוח התקיפות המתוכננות".

לנקות את הראש

ההפרדה בין המציאות בבסיס ובין הפעילות המבצעית, מורכבת עבור כל אנשי הבסיס, גם אלו שמשפחתם אינה מתגוררת בטווח המאוים. "כשהסירנה עולה, לוקח לי רגע להבין בתחושה מה קורה. זה עדיין לא דבר שעיכלתי", מתוודה סגן ל' מטייסת "הקרב הראשונה", אשר עבר תקיפה מבצעית ראשונה, במסגרתה תקף מנהרות בציר פילדלפי. "חשוב להתנתק מזה ולנקות את הראש. הגיחות עצמן לא ברמת מורכבות גבוהה ומבחינה מקצועית, הן די פשוטות. הפחד מטעות הוא זה שעושה את כל ההבדל בין זמן אמת ואימונים".

איך מנטרלים את הלחץ? "מתכוננים היטב למשימה, בודקים את התצלומים ומתרכזים בכל מה שהתאמנו עליו. אתה מאלץ את עצמך לעבוד לפי הסדר ולהתעלם מכל מה שמסביב. ברגע שעולים למטוס, העיניים מסתכלות לאן שצריך והלחץ הופך לדבר זניח. תקופה כזו מכניסה אותך לפרופורציה ומגמדת את כל הדברים האחרים, זה עוזר לשמור על קור רוח".

 "למרות שרוב אנשי הקבע והחיילים פעלו ברגשות מעורבים, מצד אחד גאווה על הפעילות ומצד שני דאגה גדולה למשפחות שהשאירו בבית תחת ספיגה, תרמנו בצורה משמעותית להקטנת יכולות ארגון החמאס".מסכם סא"ל ירון, מפקד טייסת "הקרב הראשונה". "בעיני, התנאים בבסיס הבליטו את חשיבות המשימה שלנו וכולנו גאים בה מאוד".

עוד באותו מדור

מלאו אס"מינו

מעטה הסודיות סביב פעילותה, מביא לכך שכמעט ואי אפשר לספר על יחידת אס"ם. אנשי היחידה עוברים הכשרה ארוכה, עובדים קשה מסביב לשעון באיסוף וייצור מודיעין ובעיקר מספרים על יחידה קטנה שעושה הרבה פעולות ומעט רעש

שומרים על קשר

במבצע "עופרת יצוקה" פעל גדוד הקשר הטקטי של חיל–האוויר בעוטף עזה בכוח מלא. פעילות הגדוד מתפרסת על פני תחומים רבים ותורמת להעמקת הקשר בין יחידות חיל–האוויר וגם בין חיל–האוויר לזרועות צה"ל השונות