בטאון חיל האוויר

מי מאיתנו לא התבקש, לפחות פעם אחת, לגלם את אחד האחים בהגדה של פסח? ארבעה אחים מודרניים יזכירו לנו יציאה קרובה אלינו בהרבה, מיבשת אסיה וזאת על אף שאינם קוראים בהגדה מדי שנה. סיפורה של העדה הצ'רקסית הקטנה בישראל שזור בסיפור היהודי, בחיים זה לצד זה ואף בלחימה משותפת.

כעם עתיק וקטן המפוזר בין ארצות רבות, הם מתעקשים לשמור על שפה ותרבות ייחודיים להם. הצ'רקסים הגיעו לישראל בתור מיעוט זעיר, כפליטי מלחמה וניסו לבנות פה חיים טובים יותר. נשמע מוכר? גם פקד סאר (סארי), רס"ן אדם, סרן נח וסג"ם ביסלאן חרשוק, מודעים לדמיון בין הדילמות שמלוות את עמם לאלו אשר ליוו את היהודים לאורך השנים. אולי זה ההסבר לכך שארבעת האחים הצ'רקסים בחרו לשרת בחיל-האוויר, בעדה בה מחזור הגיוס השנתי עשוי לעמוד על 10 חיילים בלבד, כפי שקרה לפני שנתיים. כמי שבהחלט יודעים לשאול ורגילים להשאל, הם מספרים על פריצת הדרך הצ'רקסית לחיל-האוויר, על הנסיון להסביר את זהותם, על מה שהביא אותם למסלול המשותף ובכל זאת, גם על ההבדלים.

מהקווקז לגליל

"שם למעלה, היכן שהעצים נגמרים, זה מרון א-ראס", מחווה סרן נח (28), קמ"ד תשתיות תקשורת, אל הגבעה הקירחת הנשקפת מהכפר הצ'רקסי ריחאניה, מעליו שרקו קטיושות לא מעטות במלחמה האחרונה. החיים בצל איום מתמשך אינם זרים לצ'רקסים, המכנים עצמם "אדיגה" (האדם המושלם) בשפתם. לאורך ההיסטוריה, עמד חבל הקווקז, אזור מוצאו של העם העתיק, תחת התקפותיהן של אימפריות רבות שביקשו לשלוט באזור בשל מיקומו על צומת הדרכים בין אסיה לאירופה ובשל המשאבים הטבעיים הרבים הנמצאים בו.

בשנת 1864 כבשה האימפריה הרוסית את הקווקז, לאחר למעלה מ-100 שנים של מלחמה, במהלכה הושמד חצי מהעם האדיגי ורוב הנותרים גורשו מארצם. המגורשים היו הלוחמים החזקים ביותר ששרדו והם נדחקו מכפריהם אל ההרים, שם חיו תקופה ארוכה.

"זו הסיבה שבחרנו להתיישב בריחאניה. הרי הגליל הזכירו לנו את הרי הקווקז", מסביר נח. כבעלי שם של לוחמים נועזים ויריבי רוסיה הצארית, הם נקלטו בזרועות פתוחות על-ידי האימפריה העות'מאנית. צ'רקסים רבים פוזרו ברחבי המזרח-התיכון, כחלק מנסיונם של העות'מאנים לשמור ולחזק את גבולות האימפריה. כך, כאשר הם מקדימים את מתיישבי העלייה הראשונה במספר שנים, הגיעו הצ'רקסים גם לארץ-ישראל.

"סבא של סבא שלנו הגיע מטורקיה דרך הים השחור", מספר נח. "בדרך, נתקעה האניה על הקרח. הרוסים שראו אנשים שיוצאים לחפש מזון, התקיפו אותם מהחוף שברו את הקרח וכך טבעו חלק גדול מהאנשים. סב סבי שנשאר באניה, שרד והמשיך הלאה לכיוון קיסריה". היישוב בו התגורר סבי סבם של האחים, חרבת צ'רקס, ננטש בעקבות מחלת המלריה והוא המשיך יחד עם שאר תושביו אל הגליל, בו מתגוררים הצ'רקסים בישובים כפר- כמא וריחאניה. שני היישובים סבלו מנחת ידה של האוכלוסייה המקומית ונבנו בדגם דומה ל"חומה ומגדל".

עם הגיעם של החלוצים היהודים מרוסיה, מצאו עמם הצ'רקסים שפה משותפת ואפילו שיתפו איתם פעולה בהגנה על היישובים מפני חבלות וגניבות. בחלוף השנים קיבלה השותפות גוון מבצעי של ממש, כאשר פלוגות פרשים צ'רקסים נלחמו לצד היהודים במלחמת העצמאות.

חיל-האוויר?

בשנת 1958 פנו ראשי העדה הצ'רקסית לראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, בבקשה לכונן חוק גיוס חובה על גברים בני העדה הצ'רקסית. בקשתם אושרה ומאז אותה שנה, הפך הגיוס לצה"ל לחלק בלתי נפרד מחייהם של הצ'רקסים בישראל. מסלול השירות הפופולרי ביותר, עד היום, הוא במג"ב (משמר הגבול).

"הבנות אמנם לא מתגייסות", מדגיש רס"ן אדם (33), מפקד גף מנהלה ביב"א (יחידת בקרה אזורית) הצפונית. "אבל זה רק על-מנת שנוכל לשמור על הקיום שלנו כעדה ולא נתבולל וכך נוהגים הצ'רקסים בכל העולם".

כנכדים לחייל בצבא העות'מאני ובנים לקצין מג"ב בגמלאות, דמיינו ארבעת האחים שירות קרוב מאוד לקרקע. "אני זוכר את עצמי מורעל על הנדסה קרבית. אם היו אומרים לי שאני אגיע למשהו אחר, לא הייתי מתגייס, רק הנדסה קרבית!", נזכר רס"ן אדם בחיוך בימי התיכון. "אבל כיוון שלמדנו בכיתות י"ג-י"ד בחינוך הטכנולוגי שתלמידיו מיועדים להתגייס לחיל-הקשר או לחיל-האוויר, הכיוון היה שונה. למדנו על מטוסים ועל מערכות מכ"ם של חיל-האוויר. היה חשוב לנו להגיע לחיל-האוויר, כי בו יש את הנגיעה הרחבה ביותר בנושאים שלמדנו בבית-הספר. כבר היה לנו שלב מקצועי נדרש בחיל, עוד לפני הגיוס".

כאשר הגיע זמנו של האח הבכור במשפחת חרשוק להתגייס, עמדה דרכם של הצ'רקסים בצה"ל בפני שינוי. "לא חשבתי באותו הזמן על פתיחת דלתות, היה חשוב לי לעשות את מה שאני טוב בו", מתאר פקד סארי (35). "כל החברים שלמדו איתי התגייסו לחיל-האוויר ורציתי להגיע איתם לאותו מקום". נושא הסיווג הבטחוני, שטרם הוסדר בשנת 1992, לא אפשר גיוס בני מיעוטים לחיל-האוויר. אך עקב טעות ברישום, שובצו סאר וחייל דרוזי אחר בחיל הכחול, לשמחתם הרבה. משהתבררה הטעות הם הוחזרו לחיל-הקשר.

"היה חשוב לי להגיע לחיל-האוויר", מסביר סאר, שלא אמר נואש. "החלטתי לכתוב מכתב לנשיא המדינה, כדי שאוכל לשרת איפה שאני רוצה". היוזמה הלא שגרתית השיגה את מטרתה וביומו הראשון בבקו"ם רשם סאר תקדים כבן המיעוטים הראשון שמתגייס לחיל-האוויר.

רק קצינים

בעבור שאר המשפחה ולמעשה בעבור העדות הצ'רקסית והדרוזית, פתיחת הדלתות של סאר הייתה משמעותית ביותר והובילה את שלושת האחים הצעירים בנתיב שפילס אחיהם הגדול. "כולנו נסענו לצפת כי מלמדים שם אלקטרוניקה וכולנו למדנו אלקטרוניקה בחינוך הטכנולוגי. בתום כיתה י"ד התגייסנו אוטומטית לחיל-האוויר. בקיצור, קופי-פייסט ארבע פעמים", מתלוצץ סרן נח. "הם ארבעה חבר'ה עם כישורים טכניים נדירים, תנו להם משהו להרכיב והם יצליחו", מעידה אשתו של אדם, סינא. "יפה לראות איך ארבעתם מימשו את הכשרון בדרכים שונות בחיל".

"הצעירים שמגיעים לצבא ושומעים שיש להם מפקד צ'רקסי, חושבים דבר ראשון 'הוא ערבי'", אומר רס"ן אדם. "כמה שתסביר וכמה שתנסה, כל שלוש שנים צה"ל מתחלף והדבר חוזר מחדש".

"מבחינת צה"ל, אנחנו נכנסים תחת הקטגוריה של בני מיעוטים יחד עם הדרוזים והבדואים. אלו שתי קבוצות שמספרן עולה עלינו פי עשרות", מחזק סרן נח. "כולם חושבים שיש לנו מוצא ערבי משותף. שפת האם של הבדואים והדרוזים היא ערבית, בניגוד אלינו. אני מעביר לחיילים הדרכה בכל פעם מחדש על הצ'רקסים. הם חושבים שאנחנו חיים באוהל".

"הגעתי לבסיס הטכני בחיפה לקורס טכנאי וולקן בנ"מ שנחשב קשה, קורס שבזמנו אף אחד לא בחר אותו מרצונו החופשי", מספר רס"ן אדם. "אבל בשביל מישהו כמוני, שרצה להיות לוחם, היה חשוב לי להיות בגדוד וכך עשיתי". מגדוד הנ"מ התגייס אדם לקורס הקצינים הראשון שנפתח, על אף שהיה זה קורס קציני מנהלה ולא תעופה, כפי שרצה. "לא רציתי לחכות עד לפתיחת המחזור הבא", הוא מסביר. "לטעמי הכי חשוב היה להיות קצין". עם קבלת הדרגה, קבע אדם תקדים כקצין הצ'רקסי הראשון בחיל-האוויר והציב לאחיו הצעירים רף גבוה לעמוד בו.

החלומות על חול ואוהל סיירים לא דילגו גם על סרן נח. "מכירים את המדבקה של 'חיל-האוויר אצלי בנשמה'? זו הסיבה בזכותה התגייסתי לחיל", הוא טוען. "אח שלי הדביק אותה בכל מקום, ככה שזה יחלחל ויכנס לי לתוך המוח גם אם אני לא ארצה. ידעתי שאני הולך לעתודה למרות שתמיד משך אותי משהו אחר לגמרי. אני לא אוהב לשבת כל היום במשרד. תן לי מדי ב', שיירה של אוהלי 10, איזה שק"ש (שק שינה) ותן רק לרוץ. בה"ד 1 זו התקופה הטובה ביותר שהייתה לי. שבוע שדאות, שבוע שטח, אוהלים, לא מתקלחים, חייתי כמו קינג כשאנשים אחרים סבלו. רציתי להיות חי"רניק או בסיירות בעקבות אבא שלי שהיה שוטר מג"ב ומדריך לוחמה בטרור.

"כשסיימתי טירונות הוא אמר לי: 'תקשיב לי טוב. אתה לא לוחם ולא מתקרב להיות לוחם. אני לא מגיע לבקר אותך בבסיס, ולא לטקסים שלך עד שאתה מסיים בה"ד 1, לא לפני".

ואכן, כיאה לחי"רניק היחידי בבית, האבא לבית חרשוק, הבטיח וקיים. האחים לא זכו להשוויץ במטעמי המטבח הצ'רקסי בפני חבריהם לנשק, עד שעמדו על מגרש המסדרים בבית-הספר לקצינים, כשסיכת המ"מ מנצנצת בדש צווארוניהם. סג"ם ביסלאן, החייל הצעיר במשפחה, זכה לעשות זאת לפני מספר חודשים. בכך סגר ביסלאן ('מלך האריות' בצ'רקסית) מעגל משפחתי כבן חרשוק הרביעי המסיים קורס קצינים.

קודם כל צ'רקסי

משפחת חרשוק כבר לא לבד. 14 אחוז מהצ'רקסים ממתגייסי 2006-2001 סיימו קורס קצינים, שיעור הגבוה משיעור המסיימים הכללי.

"מה שהעם שלי עבר ברוסיה, מחייב אותי אישית לשמור על הבית הנוכחי שלי", אומר סרן נח. "זרקו אותי מבית אחד, אז אדרבא, עליי להתגייס לחיל-האוויר ולתרום הכי הרבה שאני יכול".

"לרוב הישראלים קשה להבדיל. מבחינתם, מי שלא יהודי, הוא ערבי, באופן סכמטי", אומר סארי. "אני קודם כל צ'רקסי, אחר כך ישראלי ורק אחרי זה מוסלמי. אולם כל צ'רקסי יכול להגדיר את עצמו אחרת. כמו שלשאלה 'מיהו ישראלי?' תקבלו שבע מיליון תשובות שונות. כל צ'רקסי יראה בעצמו קודם כל צ'רקסי, לא משנה כמה אדוק הוא ובחיים לא יחשיב עצמו כחלק מהאומה הערבית ששייכת לאסלאם".

לאורך ההיסטוריה, עברה דתם של אנשי העדה תמורות בהתאם להשפעות מחוץ: מעובדי אלילים המתפללים לאל הגשם, דרך הנצרות ועד לאסלאם הסוני. חרף זאת, דרכם לא השתנתה משום שהקפידו על הפרדה מוחלטת בין דת לבין לאום ולכן הם גם משרתים בצבאות של המדינות בהם הם חיים. "לא מחנכים אותנו לפי דת ואנחנו לא כל כך מבינים בזה. במהלך הזמן הדתות השתנו, אך המנהגים שלנו נותרו זהים", אומר נח.

למראה צורתו הייחודית של המסגד השוכן בלב ריחאניה, ניתן להבין זאת בבהירות. המבנה נבנה לבקשת הטורקים. אך הצ'רקסים, שכפי הנראה, לא ראו מסגד מעולם, בנו את בית התפילה על פי המודל שהכירו מבית. כך עומד בכפרם מסגד חסר הצריח שנראה, למעשה, כמו כנסייה מחבל הקווקז.

הבית, הכפר וסביבתו נותנים תזכורות יומיות לחשיבות השירות הצבאי. גם בישיבה נינוחה בסלון בית המשפחה, ניתן להבחין מהחלון במטעי הזית על צלע הגבעה, שם הסתתרו לוחמי יחידת "מגלן" במהלך מלחמת לבנון השנייה.

שלושה ימים לפני תחילת המלחמה, התחיל רס"ן אדם תפקיד חדש ביב"א. "עוד לא ידעתי מי הם החיילים שלי וכבר החלו ליפול קטיושות. במשך כחודש הייתי חוזר הביתה לשעתיים בכל יום, נושם את הריח של הילדה שלי וחוזר הביתה", הוא אומר, מבלבל בין הבסיס לבין הבית. המלחמה אכן הגיעה אל הבית באופן ממשי כאשר מסוק חיל-האוויר התרסק במהלכה על מטע התפוחים של המשפחה וגם היב"א נפגעה.

לא רבים יודעים כי גם בקונייטרה הסורית מתגוררים צ'רקסים רבים מאז מלחמת ששת הימים. "הם אוהבים את הישראלים יותר מאת שכניהם הסורים", מספר סארי. "לא מעניין אותם שאנחנו ישראלים, כולנו צ'רקסים".

"אבל מלחמה זו מלחמה: או שהוא מוריד אותך, או שאתה מוריד אותו", מוסיף נח. "אם זה יגיע למצב של פנים מול פנים, אני לא חושב פעמיים".

לדעת להסביר

מדי שנה, מתרחש בקווקז פסטיבל ריקודים צ'רקסיים, שם נפגשים בני העדה מכל קצוות תבל, כמו גם שבטים צ'רקסיים מחבלי אבחזיה ודרום אוסטיה שעלו לכותרות באחרונה. אדם מקפיד לציין שלמשפחת חרשוק נציגות מכובדת בפסטיבל מדי שנה ומספר שכחייל צעיר בנ"מ, פיקפק מפקדו בסיפור על הופעת הריקודים בה השתתף, עד שצפה בו מפזז מעל מסך הטלוויזיה.

"במשלחת ריקודים לפני כחודש, כולם התפלאו לראות כי כל הצ'רקסים מישראל דוברים את השפה הצ'רקסית, מקטן עד גדול", מתגאה נח. "כל הצ'רקסים בעולם יודעים שבישראל שומרים על המסורת הכי טוב".

"אנחנו מדברים בבית רק צ'רקסית, מנגנים צ'רקסית, רוקדים צ'רקסית, אוכלים צ'רקסית וחולמים בצ'רקסית", מתאר אדם. "קשה לשמור על השפה, אבל האינדיקציה הכי טובה הם הילדים. אם היא יודעת צ'רקסית", הוא אומר ומחווה לעבר בתו. "עשינו את שלנו. בכפר מקפידים ללמד את הילדים צ'רקסית מגיל קטן, כאשר רק בכיתה א' הם נחשפים לעברית בבית-הספר".

באחרונה ייצגו האחים את המדינה גם כחברי משלחת "עדים במדים" באתרי השואה בפולין. הטיסה לפולין אף קבעה היסטוריה משפחתית כאשר נח הצליח להקדים את אחיו הגדול, אדם, שנשלח למסע אחריו.

"זה לא מובן מאליו שקצין שאינו יהודי נוסע לפולין", אומר אדם. "כמפקד אתה צריך לדעת מה העם הזה עבר, כדי להסביר לפקודיך. דווקא כי אתה צ'רקסי, נשאר בקבע ומפקד על חיילים, אתה חייב להיות שם".