בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 184 31/12/08

כתבות

חרב באוויר

תגיות: טייסת "החרב המתהפכת"

עשרות אלפי שעות טיסה הכוללות גיחות, חילוצים, פינוי פצועים, הנחתת כוחות ומבצעים מיוחדים חלפו מאז יומה הראשון של שנת 1958, שהיה גם יום לידתה של טייסת "החרב המתהפכת". מאז ההילר המיושן, דרך אנפות וינשופים ועד צל"ש יחידתי במלחמת לבנון השנייה, אלה שנות "החרב המתהפכת"

יובל שוהם | צילום: ענבל גולומב וארכיון הבטאון

"ההבדל בין הטייסת של אז לטייסת של היום הוא כמו ההבדל בין מזרח למערב", אומר מפקדה הראשון של הטייסת, סא"ל (מיל') אורי ירום. "משני מסוקים בטייסת בראשית דרכה, הפכנו למעצמת מסוקים עולמית. כשראיתי את המסוקים שמשרתים היום בטייסת, לא תיארתי לעצמי שיהיה להם כח וכושר ניווט שכזה. גם כח האדם הולך ומשתבח עם השנים. על כל דור לדאוג שהדור המגיע אחריו יהיה טוב ממנו".

"אירוע יובל לטייסת הינו גם אירוע יובל למערך המסוקים בחיל-האוויר", אמר מפקד הטייסת הנוכחי, סא"ל יואב. "בטקס אותו ערכנו בטייסת לרגל המאורע, היה חשוב לי לשלב את אנשי עמותת הטייסת, לחבר עבר עם הווה".

"אנחנו גדלים על המורשת ורואים את עצמנו ממשיכי דרכם של מקימי מערך המסוקים", המשיך סמ"ט (סגן מפקד טייסת) א' של הטייסת, רס"ן דני. "אמנם התקדמנו רבות, אך את היסודות העמוקים הם בנו ונטעו. הטייסת תמשיך לבצע את תפקידה על-פי סיסמתה: 'כל משימה, בכל מקום, בכל שעה'".

הבו מסוקים

"הדבר הדחוף ביותר", כך הגדיר דוד בן גוריון את הרעיון לרכש המסוקים, בעיצומה של מלחמת העצמאות. כך, במאי 1951, לאחר עסקת רכש עם ארצות הברית, הגיעו לישראל בארגזים שני מסוקים מדגם "הילר 360". המסוקים הוצבו בטייסת "הגמל המעופף", אך היו מיושנים ובמצב תחזוקה ירוד ביותר. למרות זאת, למסוק ההילר שמור החילוץ המוסק הראשון בחיל-האוויר: בפברואר 1953 חולצו בעזרתו שני שוטרים שסירתם התהפכה מול חופי נהריה והועברו לחוף מבטחים.

מגף לטייסת

עקב מצבם הירוד של מסוקי ההילר, הוחלט בחיל-האוויר על רכש של שני מסוקים מדגם "סיקורסקי" S-55 המתקדם יותר. המסוקים הגיעו לבסיס תל-נוף באפריל ובאוגוסט 1956 ונקלטו בטייסת "הגמל המעופף", לצד מסוקי ההילר. בנובמבר אותה השנה, הועברו המסוקים אל טייסת "הפילים", אל גף "החרב המתהפכת", בפיקודו של סא"ל (מיל') אורי ירום. לאחר 14 חודשי פעילות אשר כללו מבצעי הצלה, חילוצים ותרגילים עם כוחות קרקעיים, היה היום האחרון של שנת 1957 גם יומו האחרון של הגף. ב-1 לינואר 1958 נולדה טייסת חדשה בחיל-האוויר: טייסת "החרב המתהפכת". הטייסת כללה עם הקמתה זוג מסוקי סיקורסקי S-55 ומסוק מדגם "אלואט 2", בפיקודו של סא"ל (מיל') ירום.

פריסה ראשונה

ב-9 לפברואר 1958 ביצעה הטייסת את פריסתה הראשונה. האתר שנבחר לצורך הפריסה היה קיבוץ נען בשל קרבתו לבסיס הקבע של הטייסת באותם ימים, בסיס תל-נוף. המרחק הקצר איפשר תקשורת תקינה עם בסיס הקבע וסיוע לוגיסטי מהיר בשעת הצורך. במאי ויוני נקלטו בטייסת שלושה מסוקי סער בינוניים מדגם "סיקורסקי" S-58, שנחשבו לטובים בעולם מסוגם באותם הימים. בעקבות הגעתם של המסוקים המתקדמים אל החיל, פותחו תורות לחימה ייחודיות והחלו אימונים למבצעים מיוחדים עם "יחידת ארנן", או בשמה המוכר יותר: "סיירת מטכ"ל".

הגרמנים נוחתים

מינואר 1961 נערכו דיונים בחיל-האוויר ובטייסת על הגדלת מספר המסוקים. הממשל האמריקאי לא הסכים למכור אמצעי לחימה שהוגדרו התקפיים, כגון טנקים וכלי-טיס ועל ישראל היה למצוא חלופה אחרת. הפתרון נמצא במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה המערבית. ישראל וגרמניה סיכמו שחלק מהתשלומים יהיו אמצעי לחימה שישראל התקשתה להשיג וביניהם מסוקים מדגם S-58. עד אוגוסט 1963 סופקו לישראל 24 מסוקים מדגם זה, מספר המסוקים שבטייסת גדל פי שלושה והיא הפכה לאחת מהגדולות בחיל-האוויר.

מבצע מיוחד

בלילה שבין ה-10 ל-11 באוגוסט 1963, התרחש מבצע "חלוץ", ראשון המבצעים המיוחדים של הטייסת, בשיתוף עם "יחידת ארנן". המבצע כלל הנחתת כוח לפעולה מודיעינית מסווגת מעבר לקווי האויב בסיני. סא"ל (מיל') ירום, מפקד הטייסת וטייס המסוק, מספר בספרו "כנף רננים": "בהתקרב שעת ה'ש', המראנו אל נקודת הזינוק שממנה נצא למבצע. ברגע שהותנע המנוע התנדפו כל החששות ופרפורי הבטן כלא היו ופינו את מקומם לריכוז מרבי.

"המראנו. אנו עוקבים בדריכות אחרי הנתיב. נקודת הנחיתה קרובה. נחיתה מדוייקת היא חיונית ביותר! גם לאורו הקלוש של הירח אני נוחת נחיתה רכה, במקום המיועד. אך נוגעים גלגלי המסוק בקרקע, מתחיל הביצוע. הכל לפי התרגולת שחזרנו עליה שוב ושוב, עשרות פעמים".

החלפת פיקוד

ב-14 לאוקטובר 1963, פרש סא"ל (מיל') ירום מתפקידו בתום שבע שנים כמפקד גף וטייסת "החרב המתהפכת" הראשון. מחליפו, אל"ם (מיל') חיים נווה, היה קצין המבצעים של הטייסת וצעיר המועמדים לתפקיד. "בעבודה יומיומית מאומצת, בתרגילים משולבים, בפעילות מיוחדת, תוך להט ודבקות במטרה, הוכחנו הלכה למעשה את צדקת קיומו של כח ההליקופטרים של צה"ל", אמר סא"ל (מיל') ירום במסדר החלפת הפיקוד.

אבידות ראשונות

באפריל 1964 ספגה הטייסת שתי אבידות ראשונות. בעת טיסה באיזור בית גוברין, במהירות גבוהה ובגובה נמוך מאוד, פגע מסוק בקרקע והתרסק. טייס המסוק, רס"ן יואב בר-לב ז"ל נהרג מיד וסגן יוסף שחר (אדטו) ז"ל נפצע אנושות ונפטר כעבור שעות.

חטיבה בלילה

ב-17 במארס 1965, הוטסה לראשונה חטיבת חי"ר מלאה בלילה אחד. "הרכבת האווירית" בוצעה על-ידי 12 מסוקים שהטיסו את חטיבת הצנחנים כולה אל עבר "יעדי הפשיטה": באר שבע וחצרים. בתחקיר התרגיל זכתה הטייסת לשבחים מפי הרמטכ"ל.

מלחמת ששת הימים

במהלך המלחמה ביצעה הטייסת עשרות מבצעים של הנחתת והעברת כוחות חי"ר. כ-1200 צנחנים הונחתו בסיני וברמת הגולן, 680 פצועים פונו וחולצו 13 טייסים נוטשים.
ביום הראשון ללחימה הונחתו כוחות צנחנים באום-כתף ואום-שיחאן, שני מתחמי ארטילריה ענקיים שכללו שדות מוקשים, גדרות תיל ועשרות טנקים. הציר היחיד שהוביל מניצנה אל חצי האי סיני חצה אותם לרוחבם. הפשיטה המוטסת על שני המתחמים המבוצרים הדהימה את המצרים והיוותה נקודת ציון משמעותית במלחמה.

ביומה האחרון של מלחמת ששת הימים חולצו שלושה טייסים נוטשים באיזור רמת הגולן. המחלצים הוזנקו לראשונה בשעה שבע וחצי בבוקר. בדרכם חזרה עם הטייס הנוטש לכיוון בסיס רמת-דוד, קיבלו הוראה לפנות לאיזור צומת גולני על-מנת לחלץ טייס נוטש נוסף. ב-12 בצהריים, הוזנקו המחלצים בשנית, הפעם על-מנת לחלץ את מפקד בסיס תל-נוף, אל"ם מיל' שמואל שפר (שטופר), שנטש את מטוסו.

מלחמת ההתשה

במלחמת ההתשה התמקדה הטייסת במרדפים אחר מחבלים בשטחי יהודה ושומרון ותעלת סואץ. המסוקים היו חמושים במקלעים ושימשו כאמצעי לחימה מעבר לתפקידי חילוץ או העברת כוחות.

המרדף הראשון התבצע באוגוסט 1967. כוח מג"ב הונחת בגדה המערבית ובמהלך סריקה קרקעית, נורו לעברו מספר יריות. צוות המסוק איתר את המחבל, פתח לעברו באש והרגו.

ב-15 בדצמבר הגיעו לנמל אשדוד ראשוני המסוקים מדגם "בל-205" שהורכבו באיטליה, המונעים באמצעות מנוע סילון (בשונה ממסוקי ה-S-58 בעלי מנוע בוכנה). ב-6 באוקטובר 1968 ביצע ה-S-58 את טיסתו האחרונה ובכך הסתיימה תקופה שנמשכה כעשור, במהלכה שירת המסוק את הטייסת במבצעים גלויים ועלומים.

בעקבות חטיפת מטוס "אל-על" ביולי 1968 והתקפת רימונים ב-26 בדצמבר על מטוס נוסף בשדה-התעופה באתונה, יצא צה"ל כעבור יומיים למבצע "תשורה". כוח של חטיבת הצנחנים וסיירת מטכ"ל הונחת מארבעה מסוקים בשדה-התעופה בביירות, כשמסוק חמישי חסם את כביש הגישה מהעיר אל שדה-התעופה. הכוח פוצץ 14 מטוסים השייכים לחברות תעופה ערביות והנזק לשדה-התעופה ולמטוסים הוערך בכ-100 מיליון דולר. לאחר הפעולה הטיל נשיא צרפת דאז, שארל דה-גול, אמברגו מלא על מכירת ציוד צבאי למדינת ישראל.

מלחמת יום הכיפורים

במלחמה פעלה הטייסת בעיקר במבצעי חילוץ ופינוי נפגעים. הטייסת חילצה כ-900 נפגעים, 25 אנשי צוות-אוויר וארבעה טייסי אויב. ביום הלחימה השישי, בעת נסיון לחילוץ טייס נוטש בחזית הסורית, נהרג סגן גדי קליין ז"ל לאחר שמסוקו נפגע מאש נ"מ. בקר הטיסה השאיר לשיקולו של קברניט המסוק את ההחלטה אם להיכנס לאיזור מוכה הטילים וגיחה מסוכנת זו הוכיחה שוב עד כמה צוותי המסוקים מסתכנים על-מנת לחלץ פצועים וטייסים נוטשים.

"פינוי הנפגעים בוצע במלחמה הזו בכמות עצומה שלא ידענו ממלחמות קודמות", כתב בתחקיר המלחמה סא"ל (מיל') מיכאל כהן, מפקד הטייסת. "יחידת הרפואה האווירית (היחידה שקדמה ליחידת החילוץ והפינוי בהיטס) עבדה יוצא מן הכלל. גם תחת אש, הרופאים עבדו בשקט ובקור רוח".

כנף האנפה

אחד הלקחים העיקריים של מערך המסוקים ממלחמת יום הכיפורים, היה הצורך להחליף את הבל-205. הסיבות העיקריות היו ביצועיו הנמוכים של המסוק בגובה רב ובטמפרטורות גבוהות ועלה הצורך לרכוש מסוק דו-מנועי. המסוק הנבחר היה מדגם "בל-212", אשר קיבל את השם "אנפה". המסוק הראשון הגיע לארץ בשנת 1975, וב-14 ביולי בוצעה בהצלחה טיסת הבכורה. הפקודה המבצעית הראשונה של מסוק האנפה הייתה ב-1 באוקטובר באותה שנה, כאשר המסוק הוזנק לחלץ מטיילים שנתקעו בערוץ נחל דרגות.

במבצע ליטני, במארס 1978, בדרום לבנון, הופעלו מסוקי האנפה בהיקף נרחב.

עוברים דירה

"בצער על הפרידה ובגאווה, אנו מעבירים היום טייסת ברמה מבצעית גבוהה שתהיה מוכנה לכל משימה, בכל מקום ובכל שעה", כך נפרד מפקד בסיס תל-נוף דאז, האלוף (מיל') אביהו בן-נון, מטייסת "החרב המתהפכת" ב-23 לאוגוסט 1981. בשעה ארבע וחצי אחר-הצהריים המריאו מסוקי הטייסת בפעם האחרונה מבסיס תל-נוף, שהיה מקום משכנם הקבוע מאז הקמת הטייסת וכעבור מספר דקות נחתו בביתם החדש, בסיס פלמחים.

מלחמת לבנון הראשונה

ייעודה העיקרי של הטייסת בימי המלחמה ובשנים שבאו לאחר מכן, ברצועת הבטחון, היה חילוץ נפגעים מגזרות הלחימה ופטרול אווירי. הנפגעים חולצו מאזורי הקרבות, לעיתים תחת אש והוטסו לבתי החולים בישראל.

הינשוף בא

בספטמבר 1983, שוב ניתן היה להבחין במסוק מתוצרת חברת "סיקורסקי" על ליין המסוקים של הטייסת, אבל לא היה זה ה-S-58 שיצא משירות פעיל 15 שנה קודם לכן, אלא ה"בלק-הוק" (ינשוף) שהובא לישראל לצורך ניסויים. במהלך השבועיים בהם שהה המסוק בליין של הטייסת, הוא נבחן בתנאי אמת.

אש באוויר

למעלה משלוש שנים לאחר שהחלה מלחמת לבנון הראשונה ושלושה חודשים לאחר נסיגת צה"ל לרצועת הבטחון בדרום לבנון והתייצבותו על הגבול הבינלאומי, אבד, לראשונה בתולדות הטייסת, מסוק במרדף מאז החלו המרדפים המוטסים בשנות ה-60.

ב-21 בספטמבר 1985, התבצע מרדף אחר חוליית מחבלים צפונית לגבול רצועת הבטחון, בהשתתפות מסוק אנפה מהטייסת ומסוק אנפה נוסף. טיל מסוג לאו שירו מחבלים פגע במסוק ואש פרצה במנועו. הטייסים נחלצו בשלום, אך המסוק נשרף כליל.

בשמי לבנון

באוגוסט 1994 קיבל חיל-האוויר את 10 מסוקי ה"בלק-הוק" (ינשוף) הראשונים מארה"ב. בחודשים שלאחר הגעתם, הותאמו המסוקים לתצורה הישראלית, עברו השבחה וצוידו במערכות חדשות רבות.

מבצע "ענבי זעם" בדרום לבנון, שהחל ב-11 באפריל 1996 ונועד לטהר קיני מחבלים ולפגוע באנשי ארגון החזבאללה, היה המבצע רחב ההיקף הראשון של מסוקי הינשוף בצה"ל. המסוקים ביצעו משימות פינוי וחילוץ רבות בזמן המבצע, חלקן בתנאי לילה ומזג-אוויר קשים. ב-15 ביולי 1998 יצא מסוק האנפה משירות פעיל בחיל-האוויר ובכך הסתיימה תקופה של 23 שנות שירות של המסוק בטייסת.

מלחמת לבנון השנייה

במהלך המלחמה עסקה הטייסת בעיקר בחילוץ ופינוי פצועים. הטייסת ביצעה כ-100 משימות של פינוי נפגעים, מרביתן בשטח לבנון. רוב הפינויים בוצעו ישירות מתוך שדה הקרב, כאשר המסוקים וכוחות החילוץ חשופים כל העת לאש אנשי ארגון החזבאללה. טייסת "החרב המתהפכת", כמו גם טייסת הינשופים השנייה בחיל-האוויר, טייסת "ציפורי המדבר", חילצו למעלה ממחצית הנפגעים במהלך מלחמת לבנון השנייה, על כך הוענק לשתי הטייסות צל"ש הרמטכ"ל.

עוד באותו מדור

משפח"א כן בוחרים

ארבעה אחים צ'רקסים מספרים איך זה להיות מיעוט בארץ רוויית מיעוטים וכיצד הפכו לחיילים ולקצינים הצ'רקסים הראשונים בחיל-האוויר

טיסה אזרחית

פעילותם של כלי-הטיס הבלתי מאויישים בתחום הצבאי הולכת ומתפשטת אל השמיים האזרחיים. קבוצת צעירים ששירתו במערך הכטב"ם של חיל-האוויר מספרים על ההחלטה להמשיך ולעסוק במקצוע גם באזרחות ועל הפתרונות הייחודיים שמציעים מטוסים ללא טייס לבעיות האזרחיות
Feedback Form