בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 183 01/10/08

כתבות

בלי סוכר

תגיות: יחידת הרפואה האווירית , מבצעים

אנשי צוות-אוויר רגילים לפעול במסגרת אירועי בלת"ם (בלתי מתוכננים). אימונים מול איומים קרקעיים, תקלה במטוס או שינוי משימה פתאומי, הם חלק מהשגרה השבועית. למרות זאת, אין הכנה מוקדמת לבעיה רפואית שנופלת עליך בן-לילה. סכרת הנעורים נחתה ללא התראה על מספר אנשי צוות-אוויר בחיל וגרמה ללבטים ממושכים ביחידת הרפואה האווירית (ירפ"א): האם נכון לאפשר להם להמשיך בתפקיד?

שני פייס | צילום: יונתן מור וענבל גולומב

"התגייסתי ועברתי קורס-טיס כמו כל אדם בריא, עם פרופיל 97", מספר רס"ן אלעד, טייס מסוקי-קרב. "כשהייתי סגן מפקד טייסת בטייסת "הצרעה", לפני שבע שנים, החלו כל מיני סימפטומים שהפריעו לי לתפקד. הייתי צמא כל הזמן, בלי פוקוס בעיניים ועם ניוון שרירים. ירדתי 12 קילו בשלושה שבועות ולמרות הסימפטומים האלו, טסתי במשך השבוע, גם בטיסות ארוכות יחסית.

יום אחד ישב רס"ן אלעד במשרד ופשוט לא הצליח לקרוא הודעות דואר. "לאחר מכן הגעתי ליום בדיקות בירפ"א, במהלכו עברתי בדיקות שיגרה וגם אבחנו אצלי צורך במשקפיים. בסוף אותו יום גרוע הגעתי לרופאה התעופתית ואמרתי לה, ספק בייאוש ספק בצחוק, 'בבקשה תגידי לי משהו טוב' ואז היא הודיעה שיש לי סכרת".

רס"ן אלעד הגיע לאשפוז בבית-חולים עם רמת סוכר אסטרונומית: 850 מ"ג, פי שמונה מהממוצע. ההבנה של המחלה ומשמעויותיה הגיעה הרבה לאחר האבחון. "לא לקחתי את זה קשה כמו הסביבה שלי, שלא ידעה איך מתמודדים עם סכרת. לא הכרתי את המחלה. הופתעתי לגלות כמה היא נפוצה בישראל".

לאחר האשפוז, הבין רס"ן אלעד שהמשך דרכו בחיל-האוויר לוט בערפל. מבחינת חיל-האוויר, שירותו הצבאי של אלעד כטייס מסוקי-קרב הסתיים. "אנשי ירפ"א רמזו לי לחשוב בכיוון של נווט תובלה, כי לזה היה כבר תקדים. מבחינתי לא היה על מה לדבר, אני ידעתי שאני אמשיך להיות אך ורק טייס מסוקי-קרב. הודעתי לכל הגורמים הרפואיים לא להתערב בפן המקצועי, אלא רק להודיע מה המגבלות שלי והמפקדים שלי ישבצו אותי בהתאם".

בינתיים קורקע רס"ן אלעד לחצי שנה, עד לקבלת ההחלטה הסופית לגבי המשך השירות שלו. "במהלך מבצע 'חומת מגן' היתה פעילות מבצעית בטייסת ואני ישבתי שם. זו היתה התקופה הקשה ביותר בשירות שלי. שם החל המאבק שלי לחזור לטיסה".

רעיון בלתי נתפס

ההחלטה לגבי המשך פעילותו של רס"ן אלעד בחיל-האוויר לא היתה פשוטה. הצוות הרפואי, המחליט על קרקוע טייסים בנסיבות חמורות פחות, עמד בפני דילמה מסובכת: האם עליהם לאסור על הטייס להמשיך את טיסותיו, או להציג את המגבלות בלבד ולתת למפקדיו להחליט על אופן המשך הטיסות בחיל.

"אחד העקרונות החשובים ביותר ברפואה התעופתית הוא להימנע ככל האפשר ממצב של אי-תפקוד פתאומי. הסיכון למצב כזה בקרב חולי סכרת, התלויים באינסולין, הוא גבוה", מסביר מפקד ירפ"א, סא"ל עמית אסא. "ירידה של רמת הסוכר מתחת לנורמה עלולה להוביל לאובדן תפקוד ובמקרים קיצוניים לאובדן הכרה. חוסר תפקוד של טייס קרב עלול להשפיע על ביצוע המשימה. בנוסף, סכרת לא מאוזנת פוגעת בתפקוד הגופני ובאיברים חיוניים: כושר הראייה והלב, תפקוד כלי הדם, הכליות ועוד. מעבר לסיכוי הגבוה לחוסר תפקוד פתאומי, שנות השירות הפעיל לטייס עם סכרת, קצרות יותר".

הרעיון לאפשר טיסה לחולי סכרת, בעוד מועמדים לשירות החולים בסכרת מקבלים פטור אוטומטי משירות, היה בלתי-נתפס בעבר. התיק הוצג בתקשורת ובכנסי רפואה רבים, כסוגייה רפואית מיוחדת. "היה בי המון כעס על זה. עד לרגע האחרון, רוח הדברים היתה שלא יאפשרו לי לטוס. על התיק שלי היתה חותמת 'פסול צוות אוויר' ומצד שני, באותו הזמן, התפרסמו ידיעות בתקשורת שחיל-האוויר מחזיר לטיסה טייסים סכרתיים. זה היה מתסכל", מספר רס"ן אלעד.

סוכר גבוה

חצי שנה לאחר האבחון, חזר רס"ן אלעד לטוס באישור טיסה מיוחד ממפקד חיל-האוויר, למרות סירובם של אנשי ירפ"א לאשר את המשך טיסותיו. ארבע שנים לאחר מכן, ניתנה על-ידי האלוף (מיל') אליעזר שקדי הנחיה חדשה: לבחון את האישורים הפיקודיים שניתנו בניגוד להמלצת רופאים. כתוצאה מכך, שונו חוקי מטכ"ל ולא ניתן היה לעקוף הנחיות רופא גם דרך אישור פיקודי. לאחר סבב דיונים ארוך בנוכחות מח"א דאז, האלוף (מיל') שקדי, ראש להק כוח-אדם, קצין הרפואה הראשי בצה"ל, קצין הרפואה החילי והפרקליט הראשי, הוחלט לאפשר לאלעד להמשיך לטוס על מסוקים, עם מספר מגבלות חדשות.

נציגי ירפ"א טענו כי החשש העיקרי שלהם הוא מצב של היפו-גליקמיה (סוכר נמוך) שגורם לאבדן הכרה. הסוכר אינו צונח בבת אחת ומדובר בתהליך הדרגתי עם סימנים מקדימים. זיהוי הסימנים משתנה בין חולה לחולה והחולים נעזרים בבדיקות דם חוזרות כדי לאזן את רמת הסוכר. רס"ן אלעד, בשיתוף חוות דעת מקצועית, השתתף מיוזמתו בניסוי קליני במהלכו מתבצעת הורדת סוכר על-ידי אינסולין בצורה יזומה. רס"ן אלעד מתאר את הניסוי כ"תא-רום לסכרתיים". כפי שלמד את תופעות הלוואי שלו בזמן טיסה דרך תא-רום להיפוקסיה, כך למד בתא החדש לזהות את הסימנים להיפו-גליקמיה: רעב מוקדם, רעידות בידיים והזעה. עד היום, מספר רס"ן אלעד, זיהה מוקדם מצבי ירידה ברמת הסוכר.

דרך חוות דעת מקצועית של אנשי צוות ומעקב אחרי בדיקות שוטפות בהן לא נמצאו ערכי סוכר חמורים, הוסר החשש מהמצב הבעייתי הזה. כעת, הגיעו גורמי ירפ"א לבחון את המצב ההפוך להיפו-גליקמיה: רמת סוכר גבוהה מדי.

האדרנלין במשימות מעלה את רמת הסוכר. בנוסף, על-מנת לשלול מצב של ירידה ברמת הסוכר במהלך הטיסה, דואג הטייס להעלות רמת סוכר לפני הטיסה על-ידי אכילת מתוקים או כדורי גלוקוז. מצד אחד, העלייה ברמת הסוכר פוגעת לטווח הארוך בבריאות הסכרתי, מצד שני, חשוב לא לקחת את הסיכון לירידת התפקוד במהלך הטיסה, מה שרמת סוכר גבוהה אינה גורמת באופן מיידי. אנשי ירפ"א הודיעו כי הם לא מוכנים לאפשר לטייס לפגוע בבריאותו רק כדי לטוס, על-ידי ערכי רמת סוכר גבוהים מדי.

רס"ן אלעד הסביר לגורמים הרפואיים בוועדה כי דווקא המעקב הצמוד והמגבלות שיש עליו, הם גורמים מדרבנים לשמירה על בריאותו. "אני לא מעוניין לפגוע בעצמי. המשפחה חשובה לי יותר מהכל, יותר מטיסה. אבל אני לא רואה מניעה לאפשר לי לטוס, כל עוד רמת הסוכר שלי מאוזנת. יש לי מאבק לדיאטה יום-יומית ואיזון הסוכר כמו כל סכרתי, אבל המצב הרפואי לא משפיע על הטיסה".

לא מפר חוזה

אל"ם ארז, מפקד ירפ"א לשעבר וכיום קצין הרפואה החילי, לקח החלטה אמיצה שלא היה לה תקדים בחילות-אוויר מערביים. בסופו של דבר, אושר אלעד ככשיר לטיס, עם מגבלות: הוא כבר לא מפקד מטוס אך מוסמך לכלל המשימות ואינו יכול לטוס לבד, אלא כחלק מצוות.

במלחמת לבנון השניה, השתתף רס"ן אלעד בכל הפעילויות המבצעיות בטייסת "הקוברות הצפונית" בה היה סגן מפקד טייסת א' למבצעים. הוא העביר שעות רבות בתקיפה וסיוע לכוחות יבשה ואף הוביל רביעיות מסוקים. "הסכרת לא מהווה מגבלה בטיסות המבצעיות. אני טס עם המגבלות הקיימות. במידה ואני מרגיש עלייה או ירידה ברמת הסוכר במהלך הטיסה, אני מתקן את זה ברגע".

רס"ן אלעד מטופל באינסולין, ללא משאבה (מזרק קבוע המחובר מתחת לעור), מכיוון שלטענתו, המתקן אינו מתאים לאופי פעילותו של טייס מסוקים. "מעבר לאי-הנוחות האישית שלי עם הרעיון, קיימת סכנה של התנתקות צינור המשאבה, בתוך סרבל הטיסה". הוא מנמק. הוא מעלה לכל טיסה "ערכה" קבועה של סכרתיים הכוללת מד-סוכר, אינסולין וטבליות סוכר. הוא בודק את רמת הסוכר לפני הטיסה ובמהלך משימות ארוכות מזריק לעצמו אינסולין, "לרגע וגמרנו".

"מדובר באישור חריג ביותר", מבהיר סא"ל עמית. "יש למועמד חוזה מולנו והמשך הטיסה שלו תלוי ברמת האיזון שלו ובעמידה בקריטריונים שהצבנו. אם הוא מפר את החוזה וערכי הבדיקות שלו לא תקינים מספיק, הוא מקורקע. יש מעקב הדוק אחר הבדיקות שלו. כמו-כן, חשוב למצוא לטייס סכרתי מערך טיסה מתאים, עם יותר מאיש-צוות אחד. זו לא תמיד משימה קלה".

ואכן, טייס קרב או לא, רס"ן אלעד מחויב לעמוד בחוזה. בשנה האחרונה קורקע פעמיים על ערכי בדיקות גבוהים מהרצוי. לאחר שגילה כי תוצאות בדיקות ממקום אחר נמצאו תקינים, התגלתה תקלה בתוצאות בדיקות הדם בחר"פ צריפין. התברר כי הקרקועים היו לחינם.

ממשיך לטוס

כיום, לאחר שסיים את תפקידו כסגן מפקד טייסת, אחראי רס"ן אלעד על תכנון סדר ובניין הכוח במערך המסוקים והתובלה. הוא מתכנן משימות מבצעיות וטס לשמירת כשירות וחירום. בשנתיים האחרונות עבר לטוס במסוק הצפע, לאחר שטס במשך כל השירות במסוקי פתן ושרף בהם הטייס הקדמי לא מחויב להטיס. "היתה לי הרגשה שבמילואים יפסיקו לי טיסות, אבל במסגרת התפקיד שלי יש את הצורך להמשיך בטיסות".

כיום מצויד רס"ן אלעד בחיישן חדיש למדידת רמת סוכר בדם, אותו קיבל באמצעות חיל-האוויר. "החיישן עוזר לי מאוד בפעילות המבצעית ומפחית את הדאגה השוטפת לשמירת רמת הסוכר, כיוון שבאמצעותו ניתן לראות בכל רגע מה היא רמת הסוכר. בהתחלה דחו את הבקשה לרכישת החיישן. אבל, בזכות הנחיה ממפקד חיל-האוויר להשקיע בטייסים את המשאבים הנדרשים לטיסה, קיבלתי אותו". החיישן, שהוגדר פעמים רבות בתקשורת כחלומו של כל סכרתי, מעניק לחולה את האפשרות ללחוץ על כפתור ולראות את מצב הסוכר ללא דקירות.

רס"ן אלעד נמצא בביקורת רפואית צמודה ובכל שלושה חודשים עובר בדיקות דם ומציג נתונים ממד-הסוכר של התקופה האחרונה. בינתיים, האיזון שלו עומד בתקן של ירפ"א. בטייסת ובסביבה המבצעית שלו, כולם יודעים על הבעיה. "חשוב שכולם סביבי, גם הפקודים, יכירו את הבעיה וידעו מה הן הסכנות. שלא יתפסו אותי בזמן זריקת אינסולין וירימו גבה. התגובות מהסביבה טובות ולא נתקלתי באנשים שלא הסכימו לטוס איתי, או הביעו עמדה כזו בפני. גם הרופאים בטייסת שלי התעניינו מאוד ושיתפו פעולה".

בזכות קנדה

סיפורו של רס"ן אלעד אינו המקרה היחיד בחיל. עד היום אובחנו בקרב טייסים בחיל-האוויר חמישה מקרים של סכרת. סא"ל ינון, מפקד טייסת תעופה, נלחם כדי לחזור לשירות לאחר שאובחן כסכרתי.

"הסכרת אובחנה כאשר הייתי מפקד גף נווטים בטייסת "הפילים" וקורקעתי מיידית", מספר סא"ל ינון. "בזמן הקרקוע המשכתי לעבוד בידיעה שאני לא יכול לטוס. חודש וחצי לאחר הקרקוע, נפטר חסן מלך מרוקו. הטייסת שלי טסה להלוויה ואני הייתי עדיין מקורקע. זה היה מתסכל. בשנת 1999, התבצע מבצע הומניטרי רחב-היקף לחילוץ נפגעי רעידת האדמה בטורקיה בו השתתפה הטייסת. במבצע זה אושר לי באופן חריג לטוס טיסה אחת במהלכה הוזנקנו להחזיר לארץ את שירן פרנקו ואמה אשר היו קבורות מתחת להריסות בטורקיה. מעבר לחזרה לפעילות שהייתה משמעותית מאוד עבורי, המבצע נתן לי פרספקטיבה לחיים".

בשנות התשעים היו חולי סכרת פסולים אוטומטית מנהיגה בתחבורה ציבורית ואזרחית. לקראת שנות האלפיים, עודכן החוק וחולי סכרת יכלו להשיג רשיון תעופה אזרחי. בנוסף, הוחזר לטיסה טייס מסוקים קנדי אחרי שאובחן כסכרתי, כל אלו עזרו לירפ"א להחליט על הענקת אישור להמשך פעילותו בטייסת אחרי חודשיים של קרקוע.

"גם אם אגיע לירידה ברמת הסוכר, כנווט במטוסי הרקולס, המטוס לא יתרסק", מסביר סא"ל ינון. "אין לי שום מגבלות בהיבטי פיקוד. בין אם אתה איש צוות-אוויר או מנהל חברה, חשוב להקפיד ולהסתגל לשגרת חיים לא קלה כדי לשמור על האיזון. אין דבר שהמחלה מונעת ממני מלעשות. היכולת שלי בתנאי שבי תהיה אמנם מוגבלת מזו של אדם רגיל, אבל במלחמת לבנון השנייה לקחתי חלק בכל הטיסות המבצעיות ללא שום הקלות ואני שמח על כך".

למה התעקש סא"ל ינון להמשיך בפעילותו כטייס? "הרצון להמשיך נבע משני דברים: הראשון הוא הכחשה. לא רציתי לקבל את זה שמשהו השתנה ורציתי להמשיך כרגיל והשני הוא אמונה. לא באתי לתרום למדינה 'על תנאי', רק אם אני בריא וכשאני מקבל מה שאני רוצה. העבודה כנווט מחברת אותי לייעוד שלי, זה משהו שאני נהנה ואוהב לעשות והסכרת לא אמורה לעמוד בדרכי. התמיכה של המעגל הקרוב אלי, המשפחה, החברים, המפקדים והצוות הרפואי השפיעה עלי מאוד, לא יכולתי להמשיך לטוס בלי זה. אני אסיר תודה לכך שהבינו את הצרכים שלי".

לא לוותר

אבל, הכותרת "חיל-האוויר מאפשר לסכרתיים להיות טייסים", נשמרת עדיין במגירה. "סכרת היא בעיה רפואית סבוכה, שכל האמצעים לא פתרו באופן מלא את הסיכון והסיבוכים המיוחדים שלה", מסביר עמית. "למרות שיש אמצעים, כמו הסנסור, העוזרים לחולי סכרת להגיע לאיזון, אין מערכת אמינה מספיק שמקטינה באופן ניכר את הסיכון בטיסה. מערכת אמינה אשר מחברת סנסור למשאבה באופן אוטומטי, מכשיר שיש לו אבות-טיפוס בעולם, תאפשר בחינה חוזרת של ההחלטה עקב הפחתת הסיכונים".

במטוסי קרב, הסיכוי של טייס סכרתי להגיע לטיסה נמוך. בטיסות קרב מגיע הטייס למצבי G, בהם מופעל על הטייס לחץ קיצוני אשר יוצר אדרנלין ושינויים הפוגעים ברמות הסוכר בצורה ניכרת.

שערי התעופה האזרחית לסכרתיים נפתחו. טייס סכרתי מאוזן יכול להוציא רשיון טיס פרטי למטוס בודד בארה"ב, בקנדה ובישראל. כמובן שעולה השאלה: אם טייס במטוס פרטי מסוגל להטיס מטוס גם אם הוא סכרתי, מה המניעה של חיל-האוויר?
 
"המסגרת הצבאית שונה מהאזרחית בכמה היבטים. הצורך בערנות מקסימלית של הטייס גבוה יותר. בקרנף הטיסות מתבצעות בגובה מטרים ספורים מעל פני הקרקע והדיוק קריטי מאוד", מסביר עמית. "אין משימות כאלו בתעופה אזרחית ובטח לא בעיצומה של לחימה. אי אפשר לבצע נחיתות ביניים כמו בטיסה אזרחית. מדידת הסוכר בדם והזרקת המינון הנדרש לשמירה עליו דורשים קשב מהסכרתיים. הטייס חייב להיות בשיא תפקודו בזמן משימה ולא עם העיניים על מד הסוכר. לכן היכולות הנדרשות מאיש צוות-אוויר הן שונות. בכל העולם יש הבדלים בין הקריטריונים הצבאיים והאזרחיים".
 
עם זאת, עבור טייס שעבר את ההכשרה הארוכה, לא הכל אבוד. אלעד וגם סא"ל ינון הם הדוגמאות לכך. כמובן שבמקרה כזה, שמירה על איזון הסוכר היא חובה. "חזרה לטיסה אחרי גילוי הסכרת, היא החלטה אישית מאוד. בעיני, ההחלטה להמשיך לטוס נכונה גם לשמירה על הבריאות, בזכות המעקבים", מספר סא"ל ינון. "הייתי ממליץ לטייס שאובחנה אצלו סכרת לפנות לטייסים סכרתיים אחרים בנושא. ההתחלה היא קשה, בודדת ולא נתמכת. ידע הוא כוח חשוב מאוד במקרה הזה".

"סכרת בעיני היא לא מניעה לטוס, צבאית ואזרחית, תוך השגחה על מגבלות והשגחה צמודה", מסכם רס"ן אלעד. "אני משוכנע שהנושא ייפתח מול המערכת בגלל רמת הידע והטכנולוגיה הגדלים. אני לא אומר שצריך מחר ללכת ולגייס סכרתיים לקורס-טיס בהמוניהם, אבל גם לא צריך לעבור את דרך הייסורים שעברתי. היה לי מאבק ממושך כדי להיות מאוזן כמה שיותר עבור הבריאות והמשפחה ועל הדרך, מאבק נוסף כדי להמשיך לטוס. המסקנה שלי מכל הסיפור קלישאתית: אל תוותר על מה שאתה אוהב".

סכרת נעורים

סכרת סוג 1 ("סכרת נעורים") היא סכרת התלויה באינסולין. היא מתפתחת במהירות כאשר תאי הלבלב המייצרים אינסולין נהרסים. חולי סכרת אחראים לאזן את רמות הסוכר בדם, דרך מתן אינסולין כאשר רמת הסוכר גבוהה, או אכילת סוכר כאשר רמת הסוכר נמוכה.

הפרופיל הנדרש לקורס טיס הוא 97-82 עם סעיפים פוסלים וחולי סכרת לא נכללים בקטגוריה זו. כיום, חולי סכרת נעורים מקבלים פטור אוטומטי משירות ויכולים להתנדב לצבא.

עוד באותו מדור

רס"ן (מיל') עמירם גיא

ללכת שבי

שני אנשי טייסת "הנמר המעופף" שישבו בשבי מספרים את סיפורם. על השבי שתמיד מתחיל ללא התרעה מוקדמת ועל איך שומרים על צלם בין החקירות, העינויים, חוסר הוודאות והספקות ומשתדלים לשלוח משהו מהנסיון שצברו למי שנמצא במצב זה כיום

לטוס עם צנחנים

אחד הלקחים המרכזיים של מלחמת לבנון השנייה הוא מתן דגש מיוחד על העברת כוחות חי"ר במסוקים כדרך פעולה מהירה ויעילה. בתרגיל חטיבתי משותף שערכה חטיבת הצנחנים עם חיל-האוויר, התאחדו החטיבה האדומה והחיל הכחול למשימה משותפת: הטסת צנחנים אל מאחורי קווי האויב