| סוג |
מסוק תובלה בינוני |
| ארץ ייצור |
צרפת |
| מימדים |
קוטר רוטור - 18.90 מטר, אורך הגוף - 19.40 מטר, גובה - 4.93 מטר |
| ביצועים |
מהירות מירבית - 240 קמ"ש, טווח - 650 ק"מ |
| משקל |
ריק - 6,540 ק"ג, טעון - 12,500 ק"ג |
| מנוע |
שלושה מנועי "טורבומקה" טורמו C6 III, בעלי הספק של 1,550 כ"ס כל-אחד |
מסוק תובלה בינוני, תלת-מנועי, רב-תכליתי מתוצרת צרפת, ששירת בחיל-האוויר קרוב ל-25 שנה.
במצבת המסוקים של אמצע שנות ה-60 היו מסוקי-סער מסוג אחד בלבד -"סיקורסקי" S-58. מסוק זה היה בעל כושר נשיאה מוגבל, שיצר מגבלות מבצעיות רבות. למשל, הוא יכול היה לשאת רק כיתה אחת של לוחמים ואי אפשר היה לשאת חימוש וציוד נילווה לחי"ר. בחיל-האוויר הורגש צורך דחוף במסוק-תובלה כבד על-מנת לאפשר ביצוע מגוון של משימות ללא מגבלות נשיאה קשות. לדבר היתה חשיבות רבה נוספת והיא שיחרורם של מטוסי התובלה (דקוטה, נורד וסטרטקרוזר) למשימות שונות. עקב הקשרים ההדוקים עם צרפת דאז, פנו אנשי הרכש הישראלים לשוק הצרפתי למציאת פתרון הולם למחסור במסוק-תובלה כבד חדש.
בתחילת 1965 יצאה משלחת מישראל למרכז ניסויי הטיסה בצרפת להדרכה בסיסית על המסוק. המשלחת כללה אנשי צוות-אוויר וצוות-קרקע של מסוקי S-58, כשהמגמה היתה ליסד טייסת-מסוקים נוספת בחיל-האוויר, טייסת של סופר-פרלונים בלבד. בינואר 1966 הוקמה הטייסת החדשה ורס"ן חיים נווה, לשעבר מפקד טייסת ה-S-58 נבחר לפקד עליה.
במלחמת ששת-הימים היו לחיל-האוויר ארבעה מסוקים ושמונה טייסים, שעדיין לא סיימו את הכשרתם. ובכל זאת הופעלו המסוקים במשימות מסובכות של פינוי פצועים ותובלת ציוד ותחמושת. לקראת סוף המלחמה זכו המסוקים להיות המטוסים הראשונים על אדמת שארם-א-שייח'. ב-7 ביוני 1967, במבצע "אורים", הנחיתו מסוקים אלה 150 צנחנים ואת מפקדם אל"מ דוידי.
מבצע חשוב נוסף שהסופר-פרלונים השתתפו בו היה מתן סיוע לאוניה האמריקאית "ליברטי", שנפגעה קשות בהתקפה של מטוסי חיל-האוויר ושל ספינות חיל-הים של ישראל. האונייה זוהתה בטעות כאוניית-מלחמה, הותקפה ורבים מנוסעיה נהרגו ונפצעו. המסוק שב כלעומת שבא לאחר שאנשי הספינה סירבו לקבל סיוע. בסך הכל ביצעה הטייסת, במהלך ששת ימי הלחימה, 41 גיחות כשהיא צוברת 112 שעות טיסה ביום ו-41 שעות טיסה בלילה.
במהלך מלחמת ההתשה (70-68) השתתפו הסופר-פרלונים במבצעים ובמשימות רבות, ומספרם בחיל גדל בצורה משמעותית. ידוע במיוחד הוא הסיפור על המשחתת "אילת". ב-21 באוקטובר 1967, בערב, שוגרו טילי סטיקס מצריים לעבר משחתת חיל-הים אילת, ופגעו בה מול חופי סיני. האוניה החלה לטבוע, ומסוקי סופר-פרלון הוזנקו לחלץ את אנשי צוות המשחתת. מטוסי נורד נוראטלס הטילו נורים - כדי לאפשר למסוקים לפעול בבהירות בשעות החשיכה. כ-150 מלחים חולצו מן הים ו-24 מהם הועברו במסוקי סופר-פרלון.
במלחמת יום-הכיפורים שימשו הסופר-פרלונים כגיבוי למסוקי ה"יסעור". המסוקים שימשו למשימות מימסר ומשימות תובלה מישניות, אך גם לצורך הנחתות של לוחמים על פסגת החרמון בזמן מבצע "קינוח". מסוקי הסופר-פרלון נטלו חלק גם במלחמת שלום הגליל, אולם הפרטים על כך עדיין לא הותרו לפירסום.
ב-1991 הוצא המסוק משרות פעיל. כיום ישנו סופר פרלון אחד במצב טיסה במוזיאון חיל-האוויר בחצרים.
בסוף שנות ה-50 שקדו מהנדסי "סיד אויאסיון", לימים איירוספסיאל, על פיתוח מסוק-תובלה, זאת בעקבות דרישה מראשי הצי הצרפתי. המסוק תוכנן לביצוע מגוון של משימות ימיות ומשימות נגד צוללות. המסוק נקרא בתחילת דרכו "סופר אלואט" ואחרי-כן כונה SE-3200 פרלון (צירעה).
אב-הטיפוס טס לראשונה בשנת 1959, אך הפרלון איכזב בביצועיו, ולכן החלו בפיתוח דגם משופר, ה-SA-3210 סופר פרלון. המסוק שפותח בשילוב ידע צרפתי, אמריקאי ואיטלקי, היה שונה בעיקר בתיכנון הרוטור הראשי, רוטור-הזנב, ערכת-המנוע ותיבת התמסורת הראשית.
אב-הטיפוס החדש המריא לראשונה ב-1962 ממפעל "סיד אביאסיון" במרניאן. למסוק היה כן-נחיתה קבוע, ולא היו מורכבים עליו מצופים (אב-הטיפוס עם המצופים ביצע את טיסת הבכורה שלו ב-28 במאי 1963). המטרה היתה לייצר מסוקים מהירים בהרבה, ולכן שונו המיבנה והצורה האווירודינמית שלהם. ואכן, ביולי 1963, עברו מסוקי סופר פרלון את שיאי המהירות של מסוקי "סיקורסקי", והשיגו שיאי מהירות עולמיים.
הסופר-פרלון הסידרתי הראשון טס לראשונה ב-30 בנובמבר 1956. המסוק היה בעל מכ"מ, מערכות ניווט מדויקות, מערכת טייס אוטומטי וכן מערכות נגד צוללות. מסוקי הסופר-פרלון יוצרו עד 1980, ודגמי התובלה של הסופר-פרלון סופקו לדרום אפריקה, לוב, מאלטה, סין העממית, עיראק, לזאיר, סוריה וכמובן לישראל.