בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 181 26/06/08
לגליון זה מצורף פוסטר:




כתבות

סכנה ברורה ומיידית

תגיות: הפלות , תעופה אזרחית , תרגילים ואימונים , בסיס רמת דוד , טייסת "העמק"

איום פיגועי הטרור האווירי דוגמת אסון התאומים מרחף מאז שנת 2001 באוויר. איך מפילים מטוס נוסעים אזרחי? מתי אפשר להפיל ומי מוסמך להחליט על פעולה שכזו? ואיך יודעים בכלל שהמטוס חטוף? על שאלות אלה ודילמות אחרות ניסו לענות בסדנא ייחודית שנערכה בחיל-האוויר

שי טל | צילום: ענבל גולומב

בשנת 2001 התרחש אחד האירועים המכוננים בעולם בכלל ובחילות-האוויר בפרט. פיגועי 11 בספטמבר עיצבו מחדש את המושג "טרור אווירי" ואף גרמו להיערכות שונה ומוגברת של חיל-האוויר הישראלי. "בזמן הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק, אף אחד לא חשב שיכול בכלל לקרות דבר שכזה", מסביר רס"ן אורי, סגן מפקד טייסת "העמק", המפעילה מטוסי ברק דו-מושביים (F-16D). "היום אנחנו מבינים שבאותה מידה שזה קרה בניו-יורק, זה יכול היה לקרות דווקא אצלנו".

עוד הרבה לפני פיגועי 11 בספטמבר, הפיל חיל-האוויר בשנת 1973 מטוס לובי מדגם בואינג 727, הפלה שכידוע התגלתה כשגויה. המטוס חדר בטעות לשטח מדינת ישראל ולאחר מאמצים מרובים ליצור עימו קשר ללא הצלחה, נורה טיל אל אחת מכנפיו. המטוס נפל ואיתו 110 נוסעים. בהיסטוריה הרחוקה ואף הקרובה אפשר למצוא מקרים בהם המושג "טרור אווירי" והחשש ממנו תפסו מקום חשוב בקבלת החלטות.

בדיוק על ארועים מהסוג הזה עבדו טייסות הברק (F-16C/D) בבסיס רמת-דוד בסדנת טרור אווירי, החל מהוראות הפתיחה באש ועד לדילמות הצפויות להתרחש באוויר, עסקו הטייסים בכל. "אני חושב שבחיל-האוויר עשו בשנים האחרונות הסדרה טובה מאוד של עולם הטרור האווירי", אומר סא"ל אבשלום, מפקד טייסת "העמק". "מהחיבור בין הגורמים המודיעיניים השונים, דרך מעגל השליטה והעברת המידע למטוסים, עברנו כברת דרך. ברור כי רמת האימון ורמת הקשב לנושא גבוהים מאוד וכמובן שלומדים מהעבר".

המטוס כחלק משרשרת

נושא הטרור האווירי מורכב מאוד, מכיוון שיש בו מעגלים שונים וחלקו של הטייס הוא לא היחידי. המטוס והטייס שייכים למערכת שליטה שלמה ובה נמצאים גורמים רבים העוזרים להחלטה ולהצלחת המשימה. חלק אחד מהסדנא עסק בהדרכת האנשים על הקרקע, בו השתתפו אנשי מחלקת המבצעים, למד"ן (להק מודיעין) ועוד גורמים בחיל. גם אנשים אשר לקחו חלק באירועים מסוג זה בעבר, הגיעו להרצות בנושא ולהראות תחקירים קודמים.

מראש נבחרו מתארים שונים: אם זה מטוסים אזרחיים אשר חדרו לשמי המדינה, כטב"מים (כלי-טיס בלתי מאוישים) או מטוסי קרב. בחלק מהמקרים, הייתה חדירה של כמה כלי-טיס בו זמנית ממקומות שונים, מה שהציב מעין חידה לצוותים הממריאים. "כאשר הם עלו לאוויר, הטייסים והנווטים לא תודרכו לגבי המשימה בה יצטרכו לעמוד", מספר סא"ל אבשלום. "הם ידעו רק את החוקים אשר לפיהם הם צריכים לפעול והוראות הפתיחה באש".

כל יום נפתח בהרצאות והדרכות על הוראות הפתיחה באש, מה מצופה מהמשתתפים בטיסה ואיך נערכים למצבים שונים באוויר. הקושי העיקרי היא העובדה שלא לכל אירוע יש פתרון ברור וחד משמעי. בתחקיר לאחר הגיחות, התלבטו הנוכחים מה היה נכון לעשות במקרה אחד שלאו דווקא נכון במקרה אחר.

בגלל הדילמות הרבות בסוגיה, אין ספק שלטייסת דו-מושבית יש יתרון על טייסת חד-מושבית מהסיבה הפשוטה שיש עוד אדם להתייעץ איתו. "מבחינה אנושית, יש במטוס עוד לוחם שמקריא לך את כל הדברים ומפרש כל בקשה של הבקר", מסביר סא"ל אבשלום. "כמובן שזה הוא יתרון משמעותי. הצוות מגבה אחד את השני. השניים יכולים להתלבט יחד וגם יש עוד מישהו איתך שיכול לעצור אותך בזמן אמת באוויר מלעשות טעות. אנחנו טסים בלילה כמו שאנחנו טסים במשך היום ורואים פחות או יותר את אותה התמונה".

שגרה, הזנקה, יירוט

כחלק מההכנה והסדנא, מכינים את הטייסים למתארים יצירתיים ככל האפשר, על-מנת לנסות ולהכנס לראשם של הטרוריסטים בצורה המציאותית ביותר. הנסיון לבחון את הצוותים בדילמות אשר התשובות להן אינן תמיד ברורות, מעוררת ומחדדת סוגיות שונות איתן רוצים שיתמודדו באימונים ולא באירוע אמת בפעם הראשונה. היעד הסופי בכל משימה, הוא שאותו מטוס שבא לבצע פיגוע במדינת ישראל, לא יצליח לעשות זאת ובמקרה אחר, שאותו מטוס הנושא אזרחים בלתי מעורבים וחפים מפשע, לא יופל.

"התמודדות עם מטוסים חטופים, למשל, אינה פשוטה כלל", מספר רס"ן אורי. "צריך לדעת איך להתקרב למטוס הנוסעים מבלי להבהיל ולהלחיץ את הנמצאים בו במקרה שהמטוס לא באמת חטוף. מצד שני, יש לדאוג שהטייס מבין כי כוונותינו רציניות ואנו צריכים לדעת מה בדיוק הוא עושה". יכול גם להיווצר מצב שהמטוס באמת חטוף והנוסעים לא יכולים לדווח זאת החוצה. אלו הם רק חלק מהמקרים מולם צריכים הטייסים לעמוד באוויר, פנים מול פנים כשהוראות הפתיחה באש ידועות להם.

"החלק השני עליו התאמנו, מלבד ההדרכה, היה כמובן האימון באוויר", מפרט רס"ן עמית, סגן מפקד טייסת "הסילון הראשונה", המפעילה מטוסי ברק חד מושביים (F-16C). "הטייסים ניצבו מול דילמות שונות שאנחנו, למד"ן ומחלקת המבצעים, מעריכים שמולם נצטרך לעמוד תחת האיומים הקיימים. תרגלנו כמה פעמים את פקודות הפתיחה באש, דבר מורכב מאוד בפני עצמו. אך מכיוון וזה עניין עדין ביותר, כל טייס צריך להכיר בעל-פה. בסופו של דבר, רצינו לראות כיצד כל המשתתפים מתפקדים 'במצבי אמת'".

המתארים אותם תרגלו היו מתארים מהזנקה, כלומר, הטייסים עובדים באופן שגרתי ומזנקים מתוך כוננות קצרה של כמה דקות לתוך האירוע. לאחר מכן, הם מקבלים את הפרטים מהבקר שנמצא על הקרקע ולרוב אלו פרטים דלים מאוד וחסרים. הטייסים והנווטים צריכים להתמודד עם האירוע בזמן קצר, לנסות לפתור אותו בדרכים שהוסברו להם ולמצוא את הפתרון הנכון. מי שלא הצליח לפתור את האירוע, העלה זאת בתחקיר והוצגה הדרך להתמודד עם המקרה. בין השאר, הטייסים והנווטים התמודדו מול יירוט של מטרות מוזרות שבדרך-כלל לא מיירטים: מסוקים, מזל"טים (מטוסים זעירים ללא טייס), מטוסים אזרחיים וכדומה. במתארים אחרים, הם התמודדו עם יירוט של מטוסי קרב שהגיעו בדפוס מוזר וחשוד. הדילמות שניצבו מול הטייסים היו בין היתר דילמות של יכולת ליירט. אפילו בשביל מטוסי קרב, להפיל מטוסים גדולים כמו מטוס בואינג למשל, זו עבודה רבה הדורשת הרבה תחמושת. למרות החששות, מטוס כה גדול לא נופל כה מהר.

הרבה פעמים נוספו כל מיני הפתעות, אותן היו צריכים להעביר לשולט שמבחינתו, המטוס הוא בעצם העיניים שלו. לכן, המטוסים צריכים להגיע לטווח קרוב מאוד עם המטרה ולהעביר מודיעין. באחת הפעמים, התבקשו הטייסים ליירט מטוס אזרחי שמתחת לכנפיו התחבאו מטוסי קרב. בפעם אחרת, התבקשו ליירט מזל"ט ובאותו הזמן הגיעו מטוסי קרב לקרב אוויר. "במתאר אחר, אמרנו להם ליירט מטוס קרב ובתוכו ישב אדם עם דגל של מדינה זרה שנופף לשלום", מסביר רס"ן עמית. "הם היו אמורים לפעול בהתאם למדיניות ולהוראות הפתיחה באש, לא משנה באיזה מקרה ולא להיות קלי דעת בנוגע ליירוט".

בקרב אוויר הידיעה שזה "אתה או הוא" מביאה להבנה מהירה שצריך להפילו ללא היסוסים. במצב של חדירת כלי-טיס לשמי מדינת ישראל, חוסר הוודאות, הספקות, המחיר שאולי יפגעו אנשים חפים מפשע אל מול פיגוע טרור, המצב מורכב הרבה יותר. אז מה הן הדילמות העומדות בפני הטייסים? וכיצד מתמודדים עם החשש הגדול, לחזור אחורה לתרחיש של 1973?

יש ספק, אין ספק

כאמור, הטייסים עומדים אל מול דילמות הקשורות ליירוט כלי-הטיס העומד מולם. "בעקרון, טייסות הקרב אחראיות על נושא הטרור האווירי, כשם שהן אחראיות על הגנת שמי המדינה", מסביר רס"ן אורי. "למסק"ר (מסוק קרב) יהיה קשה יותר להפיל מטוס נוסעים למרות האירוע שהיה בשנת 2001 של חדירת מטוס צסנה מלבנון למרחב האווירי של ישראל". במהלך האירוע עליו מדבר רס"ן אורי, הופל המטוס על-ידי מסוק פתן (אפאצ'י), לאחר שהטייס התעלם מקריאות הקשר ולאחר נסיונות רבים אחרים ליצור קשר עם המטוס הוחלט להפילו והמטוס נפגע ונפל.

הדילמה המעשית העומדת בפני הטייסים היא באמת, האם אפשרי בכלל להפיל את המטוס שנמצא מולך? הרי צריך גם לדעת כיצד להפיל אותו, מתי והכי חשוב, איפה, הרי אם המטוס מופל מעל תל-אביב, הוא יגרום ליותר אבדות מאשר באזור מבודד ולא מאוכלס. לכן, ההחלטה צריכה להיות מהירה.

מלבד דילמת היכולת, כשממריאים למתאר כזה שבחובו ספק טעות, ספק טרור אווירי, ניצבות בפני הטייס דילמות נוספות. לא תמיד אפשרי לדעת בצורה מוחלטת אם המטוס חטוף או לא, אם הוא מתכנן להתרסק כמבצע התאבדות או אבד בדרך. "להפיל מטוס זה דבר פשוט יחסית, אבל לדעת אם הוא באמת אויב, זה אירוע מורכב הרבה יותר", מסביר סא"ל אבשלום. "אנחנו סומכים על העולם המודיעיני ועל איסוף המידע שלנו, על המתאר ממטוסינו ועוד.

"בסופו של דבר, ישנם הרבה כללי זהירות אבל אם בסוף יש ספק, סיכוי סביר מאוד שהמטוס הולך לפגוע באזרחי מדינת ישראל, אז נפיל אותו. אירועי טרור אווירי קורים תוך דקות. זה יכול לקרות בלילה או ביום ולהיגמר מהר מאוד. להפלת מטוס אזרחי עם מאות נוסעים בטעות, יש תוחלת נזק אדירה למדינה. מצד שני, מטוס שיתרסק במרכז תל-אביב, הוא תרחיש שאיננו מוכנים לקבל. המטרה שלנו היא לאזן בין שני התרחישים הריאליים האלו. אלה הם מתארים צפויים, הם עלולים לקרות ואנחנו רוצים להיות מוכנים לכל תרחיש".

"מסמכות לחובה"

במהלך הסדנא עצמה, נתקלו הטייסים והנווטים במספר נוסף של דילמות: יכול להתרחש מצב בו למטוסים יש תקלה בקשר. לא תמיד אפשר לדעת אם התקלה אמיתית או שמא המטוס נחטף ולכן אין מענה. יכולה להיות הזנקה לעבר מטוס אזרחי ופתאום לגלות כי מתחתיו מתחבא מטוס קרב, כך שיכול להיות שמטוס הנוסעים מנסה להחדיר את מטוס הקרב למדינה. עלול להיווצר מצב שמטוס אזרחי נכנס לשמי המדינה לבד ואינו נענה לסימנים של מטוסינו.
ישנו תהליך מסודר של מהלכים שצריך לבצע על-מנת לדעת כל מה שאפשר. אם המודיעין מועט מאוד, צריך להתקרב למטוס או להשתמש באמצעים שונים, להסתכל לתוכו ולנסות ולהבין מה קורה בתוך הקוקפיט.

"בהיסטוריה של חיל-האוויר יש הפלה אחת בשנת 1973, אירוע המטוס הלובי", מספר רס"ן אורי. "אני בטוח שהיה להם קשה מאוד לאחר מכן, זו אחריות כבדה מאוד להפיל מטוס נוסעים ועוד בסוף לגלות שזו טעות. בכל זאת, זו לא החלטה של הטייס, אלא של גורמים בכירים יותר. עדיין, יכול להיות מצב שפתאום נופל לך הקשר ואי אפשר לדבר עם הגורמים האחראיים והמדיניים. ישנה אחריות גדולה מאוד כאשר ההחלטה נמצאת בידי הטייס. השאלה 'להפיל או לא להפיל' היא קשה מאוד. לא אידיאלית".

"מוגדר באופן ברור מאוד מה בסמכותך כטייס לעשות ומה לא בסמכותך", ממשיך רס"ן עמית. "זה אחד הדברים שניסינו להעביר בסדנא. יש דברים שהם לא בסמכותך כטייס ואם למרות זאת אתה מבצע אותם, אתה חוטא לתפקיד שלך. אם הגעת למצב שזה בסמכותך, אז מיד זה הופך מסמכות לחובה. כשאתה מבין שזו החובה שלך זה הופך את ההתמודדות לקשה פחות, כי אתה יודע שזה מה שמוטל עליך וצריך לבצע את המשימה עד הסוף. חד וחלק".

כמובן שעדיף ברמת העקרון, להגיע למצב בו לא צריך להפיל את המטוס, אבל מצד שני, אם יש סיכוי כלשהו שעלול להתרחש אירוע דומה לאסון התאומים, דבר כזה לא יעלה על הדעת. בכל זאת, לפעמים לעשות כלום זו דווקא הצלחה, אם בסוף מסתבר שזה הוא מטוס תמים. "אני סבור כי אנשים מבינים טוב מאוד שהמחיר כבד מדי, בטח אחרי פיגועי 11 בספטמבר", אומר רס"ן עמית. "היום כבר מבינים שאם זה אמיתי אז אין ברירה, המטוס עומד להתרסק והוא כנראה יקח איתו את כל האנשים בתוכו ועוד כמה אלפים טובים על הקרקע. אם המידע וודאי, אני חושב שההתמודדות קשה פחות". אבל מה קורה כאשר המידע חלקי וישנו חוסר וודאות? כנראה שבמקרה כזה הבחירה תהיה ללכת על בטוח, זאת אומרת לחכות עד לרגע האחרון ולנסות להשיג את כל המודיעין האפשרי.

אז נכון שבינתיים המטוס מתקדם ליעדו או למקום הומה אדם אחר (אם יוצאים מנקודת הנחה שהוא חטוף), אבל הוראות הפתיחה באש ברורות מאוד ואינן משאירות מקום לספק או לשיקול דעת. ההוראות חד משמעיות למרות שבמצב כזה אין חד משמעי.

להסס או למהר?

"המשימה הראשונה של חיל-האוויר היא הגנת שמי המדינה", אומר סא"ל אבשלום. "בגלל זה ובגלל שהאיום המוחשי ביותר כרגע הוא אירוע טרור אווירי, התאמנו בנושא מורכב זה ונמשיך להתאמן, על-מנת להיות מוכנים לכל תרחיש".

הדילמה הגדולה בין להפיל מטוס בלתי מעורב ולחילופין, להיות קפדן מדי ולא להפיל מטוס שכן מעורב, תמשיך להוות חלק נכבד מ"הטרור האווירי", שכן, הרצון והצורך בהגנת המדינה כמעט תמיד ילווה בחשש לפגוע בחפים מפשע. עם זאת, מתאמנים בסדנת הטרור האווירי, על-מנת לתרגל ובסופו של יום לדעת בעל-פה את כל התרחישים האפשריים והתשובות להם. חלק נכבד משרשרת השליטה הם המילואימניקים המגיעים לטייסות להתרענן בהוראות הפתיחה באש ובגיחות. "המדיניות משתנה מפעם לפעם", מזכיר רס"ן אורי. "אנחנו צריכים לעדכן את המילואימניקים שבאים לטוס פה פעם בשבוע, שידעו הכל ברמה שוטפת". כמובן, שגם מעדכנים בכל פעם את המשתתפים מבחינה מודיעינית: מה צפוי, מה מעריכים שיקרה בזמן הקרוב ולאן הדברים נושבים. "אנחנו מתאמנים ומחדדים את יכולות הטייסים, הנווטים וההכרות עם התו"ל (תורת לחימה) של החיל", מסכם רס"ן אורי. "אפשר להגיד שאנחנו בהחלט מיישמים את הגישה 'קשה באימונים, קל בקרב'".

עוד באותו מדור

יד על הדופק

לא משנה עד כמה אתם מוכשרים, חכמים ומוצלחים, את המקום הזה תצטרכו לעבור בדרך לקורס-הטיס. החדשות הרעות הן שרוב מכריע של המגיעים לכאן, חוזר בידיים ריקות. האנשים של ירפ"א מספרים על הבדיקות המקיפות שנועדו לקבוע מי יתחיל בדרך הארוכה אל הכנפיים

הוא גדול

הוא אמנם לא מאויש, אך אין לו במה להתבייש מבחינת הגודל. האיתן, כלי-הטיס הבלתי מאויש החדש ביותר בחיל-האוויר, ניחן בתכונות ובמימדים שעדיין לא ראו בטייסות המל"טים. האנשים שפיתחו אותו, מספרים על הדרך הארוכה שעברו מאז שהבינו שהגודל קובע