מסוק לתובלה ולשימוש כללי מתוצרת ארה"ב, ששירת בחיל-האוויר בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60.

בשל ההספק הנמוך של מנוע S-55 החלו אנשי המסוקים של חיל-האוויר לתור אחר מסוק, שיתאים יותר לתנאי מזג-האוויר החם והיבש השורר בארץ. כבר לאחר "מבצע קדש", יצאו לצרפת סא"ל רחבעם זאבי, סרן אורי ירום (מפקד טייסת המסוקים) וקצינים נוספים כדי ללמוד כיצד מתפעל חיל-האוויר הצרפתי את מסוקיו, S-58 ומסוק אלואט, לצרכים מבצעיים.
הוועדה הצבאית קבעה, כי האחריות לקליטת המסוקים תתחלק בין חיל-האוויר לבין חטיבת צנחנים. מסיבות תקציביות ומדיניות, נרכשו בשלב הראשון שלושה מסוקים בלבד. היו אלה מסוקים מהדגם האזרחי S-58B של חברת "וורטול" האמריקאית. המסוקים האזרחיים היו בעלי מנועים עם הספק זהה לזה של הדגמים הצבאיים, ומכאן שהיו להם ביצועים דומים.
ב-5 ביוני 1957 יצא צוות מכונאים, ובראשו סרן שבתאי כץ, לארה"ב על מנת לסייע באימון אנשי צוות-האוויר. ב-13 בפברואר 1957 הגיעו ארצה שני המסוקים הראשונים וב-4 במרס הגיע המסוק הנוסף. המסוקים נשלחו ליחידת האחזקה האווירית.
השבועיים שקדמו למלחמת ששת-הימים הוקדשו להכנות ולאימונים שכללו גם אנשי מילואים. 28 במאי 1967 היה יום מלא פעילות בטייסת המסוקים. בעקבות הכרזת כוננות מוגברת, החלו לחמש את מסוקי הטייסת. במבצע מהיר, שחייב שיתוף פעולה בין הגף הטכני, טייסת התחזוקה, ענף חימוש אווירי וקצין צנחנים ראשי, אל"מ אהרון דוידי, חומשו כעשרה מסוקים. ערב המלחמה היו ברשות הטייסת כ-28 מסוקי S-58 שמישים, ואליהם נוספו מסוקי בל 47 (אשר שימשו בבית-הספר לטיסה). במלחמה התגלה הפוטנציאל הרב של מסוקי S-58 כמסוקי תובלה, סער וחימוש.
ב-6 ביוני 1967 ביצעה הטייסת את מבצע ההנחתה הגדול ביותר שנעשה עד אז, והונחתו באום-כתף ובאום-שיריאן כ-600 לוחמי חי"ר וצנחנים במסוקי S-58. אלה היו כוחות עתודה, שנשלחו לעזרת אוגדתו של האלוף אריק שרון. בסבב הראשון השתתפו 11 מסוקים, ובשניים שלאחריו עוד כ-14 וברביעי - כ-17 מסוקים. רק בסבב החמישי החלה אש נ"מ רצינית מהצד המצרי. אש שגרמה להפסקת ההנחתה.
בדצמבר 1967 החלו להגיע מסוקי בל-205 לישראל. מסוקי ה-S-58 היו מיושנים מדי וחיל-האוויר החליט להוציאם לחלוטין משירות ב-1969.

ה-S-55, אחיו הצעיר של ה-S-58, פותח בחברת "סיקורסקי", ואיתו החל עידן חדש בתעופת המסוקים הצבאיים והאזרחיים. בחברת "סיקורסקי" פותח דגם מיוחד של S-55 עבור חיל הנחתים. דגם זה יועד ללוחמה בצוללות, וסימנו היה HO-45. אולם S-55 היה מוגבל בטווח ובכושר-הנשיאה, ולכן נפגעה יעילות התיפעול. כדי לענות על דרישת צי ארה"ב - למסוק מוצלח יותר - תוכנן בחברת "סיקורסקי" דגם מוגדל של S-55, שסומן S-58. כושרו של המסוק לשאת מטענים גדל בצורה משמעותית בזכות מנועו החזק.
טיסתו הראשונה של S-58 נערכה ב-8 במרס 1954. המסוק הסדרתי הראשון שהמריא לטיסת-הבכורה שלו בספטמבר 1954, וסומן כ-H-55-1, החל בשירותו המבצעי כמסוק ללוחמה בצוללות ב-1955.
ה-S-58 הוכיח את עצמו כמסוק מצויין, והוזמן במספרים גדולים ע"י צבא ארה"ב. קו הייצור פעל במשך 15 שנה, ובסך הכל יוצרו 1,800 מסוקי S-58 בתשעה דגמים, שישה צבאיים ושלושה אזרחיים. המסוקים סופקו לארגנטינה, לאיטליה, לאיטליה, לברזיל, לצ'ילה, לצרפת, לגרמניה, ליפאן וכמובן לישראל. ב-1970 החלה חברת "סיקורסקי" לייצר מסוקי S-58-T בעלי מנוע טורבינה.