בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 179 29/02/08
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הקודם ניתן יהיה לקרוא בעוד כחצי שנה עם פרסום גיליונות הארכיון.

כתבות

כנפיים מעל האמזונס

תגיות: חילות אוויר זרים , מלחמת העולם השנייה

שלא כמו נבחרת הכדורגל הלאומית, חיל-האוויר הברזילאי מעולם לא היה הטוב בעולם. למרות זאת, טייסים ברזילאיים נלחמו כבר במלחמת העולם הראשונה והטביעו את חותמם גם על מלחמת העולם השנייה. כיום פועל החיל אל מול המציאות האזורית המכתיבה שינויים והתחדשות ומבטיחה כי לעבר המפואר תהיה המשכיות

נועם אופיר

ברזיל. שם שמעלה מיד מחשבות על הקרנבל בריו או על נבחרת הכדורגל הלאומית ששולטת בענף בצורה כמעט מוחלטת. בהקשר הצבאי ברזיל כמעט אינה מוזכרת ובהקשר התעופתי היא מוכרת, במידת מה, לאור הצלחתה של יצרנית המטוסים המקומית "אמברייר" בשיווק מטוסי נוסעים קטנים ומטוסי אימון מתקדמים.

נסיון לחפש פרטים על חיל-האוויר הברזילאי מעלה תמונה של חיל לא קטן המתבסס על מטוסי קרב מיושנים ועל מטוסי תקיפה מייצור מקומי. הרושם הוא שדי לברזיל בכך. בסופו של דבר, למרות גודלה של המדינה היא אינה מאוימת באופן ישיר על-ידי מדינות שכנות וגם מבחינה פוליטית פנימית מצבה יציב יחסית לחלק משכנותיה.

העדר איום ברור, לצד מצוקות תקציביות האופייניות לצבאות רבים, מקשים על חיל-האוויר הברזילאי לחדש עצמו. מסיבה זו החיל נמנע, בשלב זה, ממימוש רכש מטוסי קרב מתקדמים ומסתפק בהשבחה של כלים קיימים. השבחה זו כוללת, לא פעם, מעורבות של יצרניות ישראליות. אבל, למרות זאת, נכון להיום, כ-37 אחוזים מתוך 719 כלי-הטיס שבשרות חיל-האוויר הברזילאי, מקורקעים. בשנים הקרובות עתיד מספר זה לגדול בשל הצורך בהשבתתם של מטוסים ישנים.

אבל, בעוד ההווה של חיל-האוויר הברזילאי רצוף קשיים והעתיד לוט בערפל, הרי שלחיל זה היסטוריה מפוארת הכוללת מעורבות פעילה ונועזת, הגם שכמעט ולא מוכרת מחוץ לברזיל, של כוחות האוויר הברזילאיים במלחמת העולם השנייה.

הרבה בעיות והרבה נחישות

ראשיתה של התעופה הצבאית בברזיל באסון קטלני. ב-20 במאי 1908, התקיימה בברזיל טיסת הבכורה של בלון אשר נועד לצרכים צבאיים. בדומה למדינות אחרות, עלה באותה עת גם בברזיל הרעיון להשתמש בבלונים כאמצעי לאיסוף מודיעין. הבלון איפשר לתצפיתן עם משקפת לרחף, לעלות לגובה ולנסות לראות מה באמת מתרחש מעבר לגבעה. אבל, הטיסה ההיסטורית הסתיימה במות התצפיתן. בברזיל הסתפקו בכך והחליטו לוותר לחלוטין על שימוש בבלונים.

אבל הברזילאים לא זנחו את הרעיון הכללי של כניסה לתחום האווירי. עידן הבלונים חלף וכעת הגיע עידן המטוסים. אבל בברזיל לא היו מטוסים או אנשים המוכשרים להטיסם. הפתרון היה שיגור אנשי צבא לאירופה במטרה ללמוד להפעיל את כלי-הטיס החדשים. ה-29 באפריל 1911 נכנס להיסטוריה בברזיל כיום שבו קיבל הטייס הצבאי הראשון כנפי טיסה בצרפת. הטייס, אגב, השתייך לצי הברזילאי.

בניגוד למקרה של הבלונים, הברזילאים דווקא התרשמו מהרעיון של שימוש במטוסים ובאוקטובר 1911 נחנך קלוב התעופה הראשון של ברזיל. מטרת גוף זה הייתה הכשרת הדור הראשון של טייסים עבור הצבא והצי הברזילאי. אבל גם אם הרעיון עצמו היה טוב, לברזיל הייתה בעיה ביישומו, שכן לא היו לה מטוסים או מדריכים שיאפשרו את מימושו בפועל. קבוצת טייסים איטלקיים הציעו לסייע בהכשרת טייסים עבור ברזיל, אך משרד המלחמה הברזילאי סירב להטיל את הכשרת טייסיו הצבאיים על טייסים זרים. ניתן לראות בהחלטה זו צעד ראשון בשאיפה של ברזיל, הנמשכת עד היום, לשמירה על אוטונומיה גדולה ככל האפשר ביחס לתחום האווירי.

בית-הספר הצבאי לטיסה נחנך ב-2 בפברואר 1914 והמחזור הראשון כלל 25 אנשים מהצבא ועוד 15 אנשי צי. אך מוסד זה לא העריך ימים ופחות מחצי שנה אחרי שנפתח הוא נסגר לאחר שקבוצת הטייסים שאמורה הייתה להדריך בו פרשה. נראה היה שבא בכך הקץ להקמת כוח אווירי ברזילאי.

אבל, בעוד הצבא והצי מתקשים להקים בית-ספר להכשרה מסודרת של טייסים, היו מעורבים שני טייסים ברזילאים במשימות מבצעיות. במסגרת מאמצים לאסוף מודיעין על קבוצת גרילה מקומית, נעזר הצבא במטוס אזרחי מתוצרת צרפת לצורך ביצוע משימות תצפית. במהלך אחת מהן, בראשית מארס 1915, נהרג ריקרדו קירק, הטייס הראשון והיחיד של הצבא הברזילאי.

ב-3 באפריל 1917 הטביעה צוללת גרמנית ספינת מסחר ברזילאית, פעולה שהביאה לניתוק היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. ב-26 באוקטובר אותה השנה, לאחר שגרמניה הטביעה שלוש ספינות ברזילאיות נוספות, הכריזה ברזיל מלחמה על גרמניה והחלה ליטול חלק במלחמת-העולם הראשונה.

עם כניסתה למלחמה, הייתה ברזיל עסוקה בנסיון להקים במהירות כוח אווירי, בעיקר במטרה לספק הגנה לספינות הסוחר מפני צוללות גרמניות. כחלק מהנסיון הבהול, נשלחו אנשי צבא וצי לבריטניה לצורך הכשרה כטייסים. חלק מהטייסים שהכשרתם הושלמה השתלבו בחיל-האוויר המלכותי הבריטי ואף ביצעו משימות מבצעיות בשירותו.

במקביל להכשרת טייסים בחו"ל, הגיעו לברזיל מדריכים שהחלו בהכשרת טייסים עבור צבא ברזיל. הדבר איפשר להקים בסוף שנת 1918 את "שרות האוויר הצבאי", במסגרת צבא היבשה. בראשית 1919 הוקם בית-ספר צבאי לטיסה שהחל בהכשרת דור הטייסים הראשון עבור הצבא. ב-21 במאי 1931 הוקמה יחידת המטוסים הראשונה של הצבא.

בין שתי מלחמות העולם, עסקה ברזיל במיסוד הכוח האווירי הצבאי שלה ואף הקימה שדות-תעופה ייעודיים לשם כך. הכוח האווירי הקטן התבסס באותה עת על מטוסים מתוצרת צרפת ואיטליה. עם הזמן נרכשו גם מטוסים מארה"ב וגרמניה.

ב-20 בינואר 1932 הוקמה התעשייה האווירית הברזילאית שהחלה לייצר מטוסים קלים. בתחילה מדובר היה בייצור ברשיון של מטוסים זרים, אך בהמשך הוחל בייצור מטוסים מתכנון עצמי.

יוצאים לקרב

למרות שהצטייד במטוסי קרב ומפציצים, הרי שבשנים הראשונות לקיומו הייתה האוריינטציה של הכוח האווירי של צבא ברזיל הגנתית. תפקיד הכוח האווירי היה, בעיקר, לבצע משימות תובלה וסיור ימי. תפקיד חשוב נוסף של הכוח האווירי, היה הובלת דברי דואר. מימדיה הגיאוגרפיים האדירים של ברזיל, לצד קיום רשת מוגבלת יחסית של מסילות ברזל, הקשו על הובלת דואר והמשימה הוטלה על הכוחות האוויריים של הצבא והצי. המשימה הפכה למרכזית עד כדי כך ששם שרות הדואר שונה ל"דואר האוויר הצבאי".

ב-20 בינואר 1941, בשעה שבאירופה השתוללה מלחמת-העולם השנייה, הוחלט בברזיל לרכז את כל הטיפול בנושא הכוח האווירי במיניסטריון מיוחד. ההחלטה התקבלה אחרי קמפיין שניהלו אנשי צבא במשך למעלה מעשור, בדבר הצורך בהקמת מסגרת ייעודית בנושא הכוח האווירי. במקביל הוחלט לאחד את הכוח האווירי של הצבא של הצי תחת קורת גג אחת שנקראה "חילות- האוויר הלאומיים". ב-22 במאי הוחלט לשנות את השם וכעת, באופן רשמי, היה לברזיל חיל-אוויר: "Force Aerea Brasiliera" או FAB.

חיל-האוויר החדש כלל, לאחר השלמת איחודו, כ-430 מטוסים מסוגים שונים. אבל, למרות המספר המרשים, הרי שבפועל היו יכולותיו ההתקפיות מוגבלות ביותר. כפתרון ביניים קיבלה ברזיל מארה"ב, תחת הסכם חכירה, מטוסי קרב מסוג 36-P ו-40-P. למרות שמדובר היה במטוסי קרב פשוטים ונחותים בהשוואה למקביליהם האירופיים, הרי שבפעם הראשונה היה בידי ברזיל כוח התקפי של ממש.

בדומה למקרה של מלחמת העולם הראשונה, גם במקרה של מלחמת העולם השנייה, שמרה ברזיל בראשיתה על נייטרליות אך נגררה למלחמה אחרי שספינות שלה הוטבעו על-ידי הצי הגרמני.

 ב-22 במאי 1942 נשלח מפציץ 52-B ברזילאי לפטרול באזור בו הוטבעה ספינת סוחר ברזילאית על-ידי צוללת איטלקית ארבעה ימים קודם לכן. המטוס, שכלל צוות מעורב של ברזילאים ואמריקאים, זיהה צוללת עוינת. כללי הפתיחה באש של ברזיל באותה עת אסרו על פתיחה באש ראשונים, אך לאחר שהצוללת החלה לירות לעבר המטוס, הוא היה רשאי להשיב באש. המטוס הטיל פצצות עומק אך הצוללת הצליחה, כנראה, לחמוק.

ב-22 באוגוסט 1942 נכנסה ברזיל באופן רשמי למלחמה והסכימה על פריסת כוחות אוויריים אמריקאיים בשטחה. מדובר היה בעיקר במטוסים נגד-צוללות שעסקו בציד צוללות בדרום האוקיינוס האטלנטי. אך ברזיל לא עמדה וצפתה מהצד. נרכשו מטוסי קרב ומפציצים מארה"ב במטרה להשתלב בלחימה. באפריל 1944 כבר היה הכוח האווירי הברזילאי מאומן דיו כדי להחליף לחלוטין את הכוח האווירי האמריקאי והוא זה שהוביל את ההתקפות על הצוללות הגרמניות באזור.

אבל, לצד הלחימה "קרוב לבית", הייתה מעורבת ברזיל ישירות גם בלחימה באירופה, במה שנחשב לאחד הפרקים המפוארים בתולדות חיל-האוויר הברזילאי. ב-18 בדצמבר 1943 הוקם כוח אווירי מיוחד שתפקידו היה להתלוות לדיוויזיית חי"ר ברזילאית שנועדה להישלח להילחם באיטליה. ב-6 באוקטובר 1944, אחרי עצירת ביניים בארה"ב שם קיבל מטוסים מתקדמים מסוג 74-P, הגיע הכוח האווירי הברזילאי לליבורנו שבאיטליה.

הכוח הברזילאי סופח לקבוצת הקרב מספר 350 של אווירית צבא היבשה האמריקאי וב-31 באוקטובר החלו טייסים ברזילאים לצאת לגיחות מבצעיות בשמי איטליה. בתחילה התבצעה הפעילות במסגרת טייסות קרב אמריקאיות, אך ב-11 בנובמבר החלו הברזילאים לבצע משימות עצמאיות. המשימה המקורית שהוטלה על הטייסים הברזילאים הייתה לבצע משימות אמנעה של כוחות קרקע.

בשמי אירופה

22 באפריל 1945. תאריך בעל משמעותם מיוחדת בהיסטוריה של חיל-האוויר הברזילאי. בשעות הבוקר המריאו שלוש קבוצות של מטוסים לתקיפת גשרים וכלי-רכב וכשעתיים אחר כך נשלחה קבוצה נוספת לסיור אלים במהלכו הושמדו למעלה מ-80 משאיות. עד סוף אותו יום ביצעה היחידה הברזילאית 44 משימות מבצעיות במהלכן הושמדו למעלה ממאה מטרות. שניים ממטוסי הכוח נפגעו, שלישי הופל והטייס נלקח בשבי. יום זה נחשב ליום הפעיל ביותר של חיל-האוויר הברזילאי במלחמה ומאז הוא מצוין מדי שנה כיום מערך הקרב של ברזיל.

עד לסיום המלחמה במאי 1945 ביצע הכוח של ברזיל 2,436 גיחות וצבר 5,365 שעות מבצעיות. לזכות היחידה נרשמה השמדת 1,304 כלי-רכב, מאות קרונות רכבת, עשרות גשרים ומטרות נוספות. במקביל הצליחו הברזילאים להפיל שני מטוסי אויב ולפגוע בעוד תשעה. על פניו, הישגים אלה אולי נראים כלא מרשימים במיוחד. אבל, למרות שהכוח הברזילאי ביצע כחמישה אחוזים מהמשימות של כלל הכוח האמריקאי שתחת פיקודו פעל, הרי שהוא היה אחראי להשמדת 85 אחוזים מכלל מצבורי הנשק שהושמדו על-ידי הכוח האמריקאי, 36 אחוזים ממצבורי הדלק, 28 אחוזים מהגשרים ו-15 אחוזים מכלי-הרכב הממוכנים. על הישגיה אלה זכתה היחידה ב-22 באפריל 1986, באיחור של כ-40 שנה, לציון לשבח יחידתי מטעם נשיא ארה"ב. מדובר בציון לשבח שרק טייסות אמריקאיות בודדות ולבד מברזיל רק טייסות של חיל-האוויר המלכותי האוסטרלי זכו בו.

ההישגים המבצעים של ברזיל גבו מחיר כבד מהכוח האווירי הקטן. מתוך 43 טייסים שנשלחו לאירופה, חמישה נהרגו לאחר שנפגעו מאש נ"מ, שמונה הופלו אך נטשו בהצלחה את מטוסם ושלושה נהרגו בתאונות. הטייסים ההרוגים נקברו בבית קברות צבאי באיטליה אך הועברו מאוחר יותר לקבורה בברזיל והכוח האווירי שב מאירופה לברזיל כחודשיים לאחר המלחמה.

מתאוששים ומתקדמים

למרות האבדות הכבדות שספג, הוכיח הכוח האווירי של ברזיל את יכולותיו במהלך המלחמה באירופה ובאוקיינוס האטלנטי. עתידו של חיל-האוויר היה מובטח.

עם סיום המלחמה באירופה מצאה עצמה ברזיל עם צי גדול של מטוסי בוכנה שהפכו בין לילה למיושנים עם הופעת מטוסי הקרב הסילוניים. כמו כל חיל-אוויר שמכבד את עצמו, ידע גם חיל-האוויר הברזילאי שעתידו תלוי בהצטיידות במטוסי סילון וכבר בשלהי שנות ה-40 הוא החל לחפש דרך לרכוש כאלה.

באופן טבעי, פנתה ברזיל לידידתה הקרובה ארה"ב בבקשה לרכוש מטוסי קרב סילוניים. אבל, למרות הפעילות המשותפת במלחמה, החליט הממשל האמריקאי כי מכירת מטוסים מתקדמים לברזיל עלולה לערער את מאזן הכוחות בדרום אמריקה ולכן סירב לבקשה.

אבל, הברזילאים לא ויתרו ובשנת 1953 הם רכשו עשרות מטוסי מטאור מבריטניה, שאפשרו לחיל להיכנס לעידן הסילון. בשל בעיות אמינות לא האריכו ימים מטוסי המטאור בשירות חיל-האוויר הברזילאי ועם קבלת האישור מארה"ב, החלה ברזיל לרכוש ב-1958 מטוסי קרב אמריקאים מסוג 80-F. במשך שנים ישמש מטוס זה כעמוד השדרה של מערך הקרב הברזילאי.

במקביל לרכש מטוסי קרב, המשיך חיל-האוויר הברזילאי במשך שנים להפעיל מפציצים בוכנתיים קלים. עד אמצע שנות ה-50 התבסס החייל על המטוסים שנרכשו עוד במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-1957 הוחלפו מטוסים אלה במטוסי 26-B. למרות שמדובר במטוס מיושן, הרי שהחיל המשיך להפעיל אותו עד ל-1976.

ב-1970 החלה יצרנית המטוסים הברזילאית, "אמברייר", לייצר ברישיון את מטוס התקיפה הקל 326-MB אשר פותח על-ידי חברת "ארמצ'י" האיטלקית. המשימות שהוטלו על המטוס החדש כללו אימון מתקדם, תקיפה וסיור.

מטוס הקרב המתקדם הראשון שרכשה ברזיל היה המיראז'-3 שהחל להיקלט ב-1972. בשלב זה כבר נחשב המטוס למיושן, אך הוא התאים לצרכיה של ברזיל. מדובר היה במטוס יירוט מעולה והמשימה המרכזית שלו בשירות חיל-האוויר של ברזיל הייתה שמירה על עליונות אווירית.

ב-1975 החלה ברזיל לקלוט מטוסי קרב רב-משימתיים מסוג 5-F. בדומה למקרה של המיראז'ים, גם הפעם לא דובר בשיא הטכנולוגיה, אך המטוס התאים לצרכים של החיל, ומחירו היה זול. ב-1988 אף נרכשו מארה"ב מטוסי 5-F מדגם מתקדם יותר. ב-1989 החל החיל לקלוט את מטוסי ה-AMX הראשונים. מדובר היה במטוס תקיפה סילוני שתוכנן במשותף על-ידי ברזיל ואיטליה. ה-AMX נועד לבצע מגוון רחב של משימות כשהוא מצויד בחימוש מתקדם, לרבות פצצות מונחות.

בשנים האחרונות קלט חיל-האוויר של ברזיל גרסת תקיפה מיוחדת של מטוס הטוקאנו המצליח, מתכנון ברזילאי מקורי. גרסת התקיפה של המטוס, המכונה ALX, מצוידת באוויוניקה מתקדמת ולמרות שאינה סילונית היא נחשבת לכלי-טיס איכותי.

העתיד תלוי בצ'אבז?

כיום נמצא חיל-האוויר הברזילאי בפני החלטה שחילות-אוויר רבים אחרים נמצאים בה: שאלת עתיד מערך הקרב.

כפי שראינו, במשך שנים התבסס מערך הקרב של ברזיל על מטוסים יעילים אך מיושנים. נכון להיום עיקר הכוח האווירי ההתקפי של ברזיל ממשיך להתבסס על מטוסי 5-F, AMX ו-ALX. בשנת 2005 הושלמה הסבת מטוס ה-5-F הראשון לגרסת M המשופרת שפותחה על-ידי "אמברייר" ו"אלביט מערכות" הישראלית. עיקר השיפורים הם בתחום האוויוניקה ויכולת נשיאת החימוש. אבל, למרות ההשבחה, נותר ה-5-F נחות יחסית למטוסים מתקדמים שנקלטים במדינות שכנות לברזיל. גם מטוסי ה-AMX עברו השבחה מקיפה, שכללה בין השאר במערכות מתוצרת ישראל, דוגמת פוד הצילום "רקהלייט" מתוצרת "רפאל".

במסגרת ההתלבטות באיזה רכיבים להשקיע את תקציביו המוגבלים, בחר חיל-האוויר הברזילאי להתמקד בתוכנית בשם SIPAM או SIVAM על-שם אחד מרכיביה. מטרת התוכנית היא שיפור היכולת של הצבא הברזילאי להגן על אזור האמזונס, בין השאר מפני פעילות של סוחרי סמים. הרכיב המרכזי בתוכנית הוא מטוסי 99-R סילוניים מתוצרת ברזיל משתי גרסאות מיוחדות: גרסת התראה מוקדמת וגרסת מודיעין מוטס. מטוסים אלה, המזכירים במאפייניהם ובמשימותיהם את מטוסי הגאלפסטרים-5 )נחשון) של חיל-האוויר הישראלי, נועדו לפטרל בשמי האמזונס ולעקוב במשך כל שעות היממה, וללא תלות במזג אוויר, אחר הנעשה על האוויר ועל הקרקע. מטוסים אלה נמנים עם המטוסים המתקדמים ביותר בדרום אמריקה.

מי שסבלה מתוכנית ה-SIVAM הייתה התוכנית להחליף את צי מטוסי הקרב במטוסים חדשים. חיל-האוויר הברזילאי קיווה להצטייד בראשית שנות ה-2000 במטוסי קרב שיחליפו את ה-5-F המיושנים, אך בהעדר תקציב הוא נאלץ להמשיך להתבסס עליהם תוך תגבור כוחו על-ידי קליטת מספר מצומצם של מטוסי מיראז-2000 משומשים.

למרות פרויקט ההשבחה השונים מודע חיל-האוויר הברזילאי לצורך להצטייד בכלי-טיס מודרניים יותר. התוכנית הנוכחית של ברזיל, הנקראת F-X2, מדברת על רכש של 36 מטוסי קרב חדשים, כשהתקציב הכולל המוקצב לפרויקט הוא כשני מיליארד דולר. בניגוד לנסיונות לממש רכש כזה כבר ב-2001, הרי שהפעם נראה שהממשלה נחושה יותר לממש את הרכש, הן בשל ההתיישנות של צי מטוסי הקרב הקיים והן בשל תהליך ההתחמשות וההקצנה של ונצואלה תחת שלטונו של הוגו צ'אבז, הכולל, בין השאר, רכש מטוסי סוחוי-30 העולים בכל פרמטר על מטוסי חיל-האוויר הברזילאי.

כמו בתוכנית הרכש מ-2001, שבוטלה, גם הפעם בוחנת ברזיל מגוון רחב של מטוסים. ב-2001 המטוסים בהם דובר היו ה-16-F, הסוחוי-35, המיראז'-2000 והגריפן. הפעם, המטוסים שעומדים על הפרק כוללים את הראפאל, היורופייטר וכן הגריפן והסוחוי-35.
אחד השיקולים המרכזיים של ברזיל בעת בחירת המטוס החדש היא נכונות יצרנית המטוס לחלוק טכנולוגיה עם התעשיות הברזילאיות. מצב זה מעניק לצרפת יתרון, אך פוסל כמעט על הסף את האפשרות של רכש מטוסים מארה"ב, בעיקר מטוסים מתקדמים כמו ה-35-F.

הממשל הנוכחי בברזיל תומך בהגדלה של תקציב הביטחון, אך המבחן האמיתי יהיה במימוש כוונות הרכש. בהעדר רכש של מטוסי קרב מודרניים בתוך מספר שנים יהפוך חיל-האוויר הברזילאי לחיל וירטואלי במידה רבה, או לכל היותר לכוח שיטור אווירי. כל עוד תמונת האיומים נותרת כפי שהיא היום, הדבר לא מסכן יתר על המידה את בטחונה הלאומי של המדינה. אך, המשך הרכש וההקצנה בוונצואלה לצד האפשרות של היווצרות מרוץ חימוש אזורי, יביא למצב שבו לא יהיה לברזיל מנוס אלא להתחיל אף היא בתוכנית מודרניזציה מקיפה. ההיסטוריה של חיל-האוויר הברזילאי מוכיחה שכשהוא נקרא אל הדגל הוא נכון לפעולה.

עוד באותו מדור

יממה של הפתעות

בטייסת "הצרעה" ערכו אימון שהורכב ממתארי בלת"ם (בלתי מתוכנן) שונים. צוותי האוויר נאלצו לתפקד תחת לחץ של אי בהירות לגבי המשימות אותן הם אמורים לבצע, אבל זה עוד כלום לעומת ההפתעה שחיכתה להם בסוף היום

סיפורי סמלים

הוא בולט לעין כחלק מכל כלי-טיס של חיל-האוויר, אולם אין לו שום תפקיד בלחימה, חילוץ או איסוף מודיעין. סמל הטייסת מסתיר מאחוריו לעיתים סיפורים מעניינים של קרבות, אירועים ואפילו, במקרה אחד, סיפור של סיבוב בארים מוצלח אחד ברחובות תל-אביב