בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 179 29/02/08
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הקודם ניתן יהיה לקרוא בעוד כחצי שנה עם פרסום גיליונות הארכיון.

כתבות

סיפורי סמלים

תגיות: טייסת "אבירי הצפון"

הוא בולט לעין כחלק מכל כלי-טיס של חיל-האוויר, אולם אין לו שום תפקיד בלחימה, חילוץ או איסוף מודיעין. סמל הטייסת מסתיר מאחוריו לעיתים סיפורים מעניינים של קרבות, אירועים ואפילו, במקרה אחד, סיפור של סיבוב בארים מוצלח אחד ברחובות תל-אביב

קליה בן עמרם ונעה כפרי | צילום: שקד סבג וארכיון | סייע בכתבה: רס"ן אילן ורשאי

הוא תמיד שם, למעלה, בפינת הזנב של המטוס או של המסוק. כתם צבע עגול, לעיתים כמעט בלתי מורגש, אך בכל זאת חלק אינטגרלי מכל כלי-טיס, כמעט כמו הרוטור או הכנף, סמלי הטייסות מלווים את חיל-האוויר מאז הקמתו. הסמלים לקחו חלק בכל האירועים, מהקטנים ביותר ועד המכוננים, של מדינת ישראל בכלל ושל חיל-האוויר בפרט, אם על זנב המטוס או על חזית הסרבל. הם מהווים בסיס לסיפורי מורשת, למעשי קונדס ולגאוות יחידה. לכל סמל סיפור משלו, שנרקם ונשזר לאורך שנות חיל-האוויר.

סמלי הטייסת הראשונים צוירו בקנה מידה קטן וללא כל קו מנחה, אולם החל משנות ה-50 הוחלט ליצור אחידות בין הטייסות והוסיפו תבנית של עיגול המקיפה את כל הסמלים. מגמת הסמלים החלה להתרחב 20 שנה מאוחר יותר והעיצובים הפכו בולטים יותר והתפשטו לחלקים נוספים של המטוס.

החל ממחצית שנות השמונים החלה להתפשט אופנה חדשה בתחום עיצוב המטוסים. הטייסת החלוצה הייתה טייסת "אבירי הצפון", אשר שמה דגש על עיצובו של הציור. הטייסת החליטה להוסיף עיטור גדול וצבעוני לזנבות מטוסיה.

במהלך השנים עברו סמלי הטייסות שינויים. תמורות אלו ביטאו את שעבר על הטייסת בחלוף השנים: כאשר יחידה הפכה לטייסת, כאשר מפקדים התחלפו, עם מעבר בסיס או החלפת דגם המטוס, תמיד ניתן היה לראות זאת על סמל הטייסת, שהיווה במה מושלמת להדגשת משמעות השינוי.

הנמר שצחק אחרון

סמל הטייסת הבא החל כבדיחה והסתיים במורשת רבת שנים, עד שכיום קשה לדמיין את הטייסת בלעדיו. טייסת "הנמר המעופף" הוקמה בשנת 1967. מטוסי הסקייהוק כבר הגיעו, אך בחירת סמל הטייסת התעכבה מפני שלא אושרה הצעת הסמל בו חפצו חברי הטייסת: ציור של דמות דרקון מאיים, בדומה לסמל הנוכחי של טייסת "הדרקון המעופף".

"העסק נגרר, אך לא רצינו ששום מטוס ימריא ללא סמל, לכן החלטתי לנסות לקדם את הנושא, כדי שהמטוסים יטוסו עוד באותו היום", מספר בחיוך מפקד הטייסת בזמנו, סא"ל (מיל') יוסי שריג. "ניגשתי למשרטטת שהכרתי ויחד התחלנו לחפש איור חלופי לסמל הדרקון בתור בדיחה. חפרנו יחד בעיתונים ובחוברות קומיקס ישנות עד שמצאנו ציור של נמר שמצא חן בעינינו", הוא ממשיך.

שריג וידידתו לא חשבו שמשתתפי דיון המטה האחראי על אישור הסמלים, יקחו את סמל הנמר המוצע ברצינות. הוא מסביר כי הם הציגו את הסמל במטרה להתריס בפני דיון המטה ולהוכיח שאין חלופה מלבד סמל הדרקון.

"שעה לאחר שהצגנו את הציור, יצא נציג מהישיבה והודיע לנו שסמל הנמר התקבל", מספר שריג. "היינו המומים", הוא צוחק. "רצינו לטוס על המטוסים החדשים. חיכינו בקוצר רוח לסמל טייסת, לא משנה איזה, העיקר שנוכל לעלות כבר לאוויר ובסוף יצא שנתקענו עם הסמל מחוברת הקומיקס".

טייסי הטייסת לא האמינו תחילה כאשר התבשרו על החדשות המפתיעות, אולם התעשתו במהירות ורצו למטוסים, שחיכו להם בשדה. "אני טסתי על המטוס הראשון של הטייסת החדשה עם סמל הנמר הטרי". מספר סא"ל (מיל') שריג. "חשבתי בזמנו שאם ירצו לשנות את הסמל בעתיד, אז פשוט ישנו. בכל מפגש טייסת מאז, חזרתי ואמרתי להם שזה בסדר להחליף את הסמל". על אף שאישר שריג את ההחלפה, סמל הטייסת נשאר בין היחידים שלא השתנה כלל עד היום ולא עבר אף "רענון".

"היום, אחרי 40 שנה, אני מעדיף שהסמל ימשיך עם הטייסת. לא הייתי ממליץ לשנות אותו", מודה סא"ל (מיל') שריג. "הוא כבר חלק מהמורשת שלנו. פעולות ומבצעים רבים חווינו עם סמל הנמר על מטוסי הטייסת".

על אף הסיפור הנדיר של התגלגלות הסמל, לאחר זמן מה התגלה כי דמות הנמר המצויר התנוססה גם על גבי זנבות אחרים בעולם. מסתבר כי טייסת מתנדבים אמריקאים שפעלו בסין בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בחרה גם היא בדמות נמר מחויך לעופף על-גבי זנבות מטוסיה.

"לא הכרנו את הסמל וחשבנו שהמצאנו אותו. לא לקחנו את העסק ברצינות, לכן גם לא חקרנו לגבי קיום סמל דומה בעבר", מסביר שריג. "בדיעבד, אם הייתי יודע באותה התקופה על הסמל של האמריקאים, לא היינו מביאים אותו כלל כאפשרות".

מסוק עם פיצול אישיות

הרוטור המסתחרר על ראש חד הקרן עלול להטעות, אך לא מדובר באיור לספר ילדים, למרות שהמאייר שלו בהחלט קשור לנושא. מדובר בסמלה המיתולוגי של היחידה לשיתוף פעולה (יחשת"פ).

הגוף שקדם ליחשת"פ של ימינו כונה תלס"ם (תובלות סער מסוקים), ששימש כגוף מטה האחראי על שיתוף הפעולה בין הכוחות הקרקעיים לאוויריים עד שנות ה-80. את סמל התלס"ם במרכזו עומד חד הקרן המעופף, עיצב רס"ן (מיל') אריה מוסקוביץ', גרפיקאי שתחת מכחולו עברו מעל ל-400 סמלים של יחידות שונות בצה"ל, החל מטנקים ויסעורים וכלה בצוללות וספינות טילים (סטי"לים).

"ישבתי עם מפקד היחידה, תא"ל (מיל') נחמיה דגן וציירתי סקיצה אחר סקיצה על הלוח וכך קרם הסמל עור וגידים", מספר מוסקוביץ'. "הצבע האדום בסמל מראה על הלחימה והצבע הכחול נבחר במטרה לייצג את חיל-האוויר". הבחירה בחד הקרן נבעה מהדמיון שראה מוסקוביץ' בין היצור לבין מסוק הסייפן ששימש את התלס"ם לתובלת קציני היחידה לתרגילי שטח. הדמיון בין השניים עלה, ככל הנראה, בשל האנטנה הגדולה שהזדקרה מגג תא הטייס של הסייפן ושיוותה לו צדודית של חד קרן. "זה הדבר הראשון שעלה לי לראש", הוא אומר. "חדי קרן הם יצורים מעופפים והיצור שציירתי ממריא מהקרן שבקודקודו, בדיוק כמו מסוק שממריא בעזרת הרוטור שעל ראשו".

מסוק הסער של יחידת התלס"ם שעל זנבו התנוסס חד הקרן הוא בעל תצורה יוצאת דופן. מסתבר כי היצור התנוסס רק על צדו האחד של זנב הסייפן, בעוד בצדו השני של אותו הזנב, ניתן היה להבחין בסמל יחידת הניסוי, שלימים הפכה לטייסת "המסק"ר הראשונה". הדבר נבע ממחסור במסוקי סייפן, שאילץ את התלס"ם ואת יחידת הניסוי להפעיל במשותף את המסוק "בעל פיצול האישיות", כפי שכונה ביחידה. כאשר הפכה יחידת התלס"ם ליחשת"פ, בוטל סמל חד הקרן ועוצב סמל חדש תחתיו, כך שמזה 25 שנה, נחשב הסמל להיסטוריה רחוקה.

השראה מהטבע

סמל טייסת "דורסי הלילה" שהוקמה על-ידי תא"ל (מיל') נחמיה דגן בשנת 1969, היה הסמל הראשון שעיצב מוסקוביץ' לחיל-האוויר. תא"ל (מיל') דגן ששמע על המאייר המוכשר ממשה דיין ז"ל, שר הבטחון דאז, קרא למוסקוביץ', הידוע בכינויו מ. אריה, לבוא ולראות את היסעורים החדשים שהגיעו ארצה וליצור עבור הטייסת החדשה את סמלה.

"זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי כלי-טיס מקרוב והתרשמתי מאוד מהגודל והעוצמה שלו", מספר מוסקוביץ', שאייר מאז עשרות ספרי ילדים שהפכו לקלאסיקה ואף מועמד על כך בימים אלו לפרס ישראל. "נחמיה הזמין אותי לטוס על אחד המסוקים ואני לא יכול לומר שהרגשתי כל-כך טוב", הוא נזכר בשעשוע. "למרות שהמסוק היה מגושם יחסית, נחמיה הטיס אותו כאילו היה זה מטוס-קרב ועשה איתו לופים משוגעים". מוסקוביץ' מתאר חוויה זו כמעוררת השראה: "מראהו החיצוני של המסוק ומעופו באוויר, הזכירו לי דמות של עוף מאיים ודרקוני", הוא מתאר. "לבסוף ציירתי ציפור מיתולוגית עם לשון-ארס שיוצאת החוצה ונחמיה התלהב מאוד. זה הסמל האהוב עלי מכל הסמלים שאיירתי במהלך השנים לחיל-האוויר ואני שמח שהסמל נשאר זהה עד היום".

גם לסמל טייסת "האיל הנוגח", סמל נוסף שאייר מ. אריה, יש סיפור יצירה מעניין ששאב את השראתו מאדמת הלס של הנגב. טייסת "האייל הנוגח" הוקמה בשנת 1978 על-ידי אל"ם (מיל') חנוך פטישי כטייסת עיט (סקייהוק). סמל הטייסת ובמרכזו אייל מסתער בעל קרניים, נחשב ייחודי, שכן חיה מסוג זה לא הייתה אופיינית לייצוגה של טייסת.

"על מטוס הסקייהוק עיצבתי אייל בעמדת תקיפה על רקע צהוב", הוא נזכר. "מפקד הטייסת ואנשיו לא התלהבו מהאייל בתחילה, הם רצו משהו לוחמני יותר. אני מצאתי את שתי הקרניים של האייל דווקא די לוחמניות", הוא צוחק.

מוסקוביץ' מספר שבעת טיוליו באזור בסיס חצרים המדברי בו שכנה טייסת "האיל הנוגח", עלה בו רעיון הסמל לראשונה. "צפיתי בקרב בין שני איילים במדבר, זה היה מחזה יפה מאוד שעורר את השראתי. לסמל הוספתי גם צבע צהוב, צבע חולות המדבר, שהיה הרקע לדו-קרב וייצג את נוף בסיס הטייסת".

סיבובי בארים

הסיפור מאחרי סמלה של טייסת "הקרב הראשונה" של חיל-האוויר, שהוקמה בשנת 1948, ידוע ברבים ואולי בשל כך, סמל הגולגולת הלבנה על הרקע האדום, הוא אחד הסמלים הוותיקים ביותר שנשמרו עד היום במתכונתם הישנה.

בחירתו של סמל זה, בתחילת מלחמת העצמאות, נעשתה בצורה שונה מעט מהרגיל, ללא הזמנה של מפקד הטייסת וללא התערבות מעצב מקצועי. למעשה, הסמל נבחר הרבה מחוץ לשעות העבודה בטייסת, בזמן בילוי משותף של הטייסים בבאר בתל-אביב.

טייס מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) מקליפורניה, בשם סטן אנדרוס, צייר את הסמל, לראשונה, על-גבי פיסת נייר על דלפק הבאר. הסמל הוצג מאוחר יותר למפקד הטייסת הראשון, סא"ל מודי אלון ז"ל, שהציע סמל של עקרב במקום הגולגולת. הטייסת ערכה הצבעה ובחרה ברוב כמעט מוחלט, שכן קולו של אלון נפקד מהצד המנצח, את סמל הגולגולת המפורסם שעיטר מהרגע ההוא ואילך את חרטום מטוסיה של הטייסת. החל משנות ה-50 עבר הסמל לזנב המטוס ונשאר שם עד היום. העקרב שנותר מאחור, נבחר מאוחר יותר לייצג את סמלה ואף את שמה, של טייסת "העקרב", שהוקמה כעבור כשנתיים מתוך אנשי טייסת "הקרב הראשונה".

במגמת זנבות

מי שיצפה כיום במטוס המאיץ על מסלול ההמראה באחד מבסיסי החיל, או ינסה לפענח לאיזו טייסת שייך המטוס מהתמונה בבטאון, כבר לא יצטרך זכוכית מגדלת על-מנת להבחין בסמל הטייסת. בהתאם לאופנה החדשה שנפוצה בחיל, זנבות רבים של כלי-טיס מעוטרים בצורות ענק או בחיות בגודל חי, שעל-פי רוב מקורם בסמל הישן.

הצורך בסימול בולט יותר לעין מאשר סמל טייסת קטן על המטוס, נולד בשנות ה-60 וה-70, כאשר הגיעו מטוסים אמריקאיים רבים לחיל-האוויר ונוצר מצב בו מספר טייסות משתמשות באותו סוג של כלי-טיס וחלקן אף חולקות את אותו בסיס.

כמעט לפני 40 שנה, נפתחה טייסת "האחת" בבסיס חצור כטייסת הפאנטום הראשונה בחיל. שש שנים לאחר מכן, נפתחה גם טייסת "העקרב" כטייסת פאנטומים נוספת, אף היא בחצור. בעקבות המצב החדש שנוצר, בו שתי טייסות מאותו הבסיס מפעילות אותו סוג מטוסים, נולד הרעיון לסמן את המטוסים באופן בולט, כך שיהיה ברור איזה מהמטוסים שייך לכל טייסת וטייסת. הוחלט לצבוע את הגאי הכיוון של המטוסים בצבעים עזים שמקורם בסמל הטייסת, כך, לדוגמא, נצבעו הגאי הכיוון של מטוסי הפאנטום בטייסת "האחת" בצבעי אדום, כחול ולבן בעוד מטוסי הפאנטום של טייסת "העקרב" נצבעו בחץ אדום לצידי גופם, כהמשך למסורת שהחלה עוד בתקופת הסופר-מיסטר, 17 שנים לפני כן.

חגיגת הצבעים המשיכה להתפשט והגיעה גם לזנב המטוס עצמו. מגמת ציורי הזנבות התעצמה בחיל החל משנות ה-70 וממשיכה גם בימינו. הטייסת הראשונה שזכתה לציור גדול על זנבות מטוסיה, הייתה טייסת "הקרב הראשונה", שעוד בשנת 1948, בהיותה טייסת הקרב היחידה בחיל, עיטרה את זנב מטוסיה בפסים אדומים ולבנים.

במשך השנים הפכו המטוסים וזנבותיהם צבעוניים ויפים יותר, אולם תוספת הגוונים הבולטים הפריעה להסוואתם. גם לנושא הזה נמצא פתרון. סא"ל (מיל') ארנון קרמר עיצב לפני יותר מ-20 שנה זנב מהפכני לטייסת "אבירי הצפון" תוך משחק עם צבעי הסוואה. הזנב הייחודי היה ראשון מסוגו וטייסות רבות בחיל ראו בו מודל לחיקוי.

אחת מהטייסות הללו היא טייסת "הנמר המעופף" שהוסיפה לפני שנים אחדות איור של נמר לזנבות מטוסיה. רענן וייס, שעיצב את איור הנמר שעל זנב העיטים, מגלה כי הכניס את שמו לאיור הנמר ואכן ניתן לראות שהקווים הכהים המרכיבים את דמות הנמר יוצרים את המילה "רענן".

מחוץ למדינת ישראל, נפוצה תופעת צביעת המטוסים בצורה רחבה הרבה יותר. חילות-האוויר האירופאיים לקחו את הנושא צעד אחד רחוק יותר ומארגנות מדי שנה מפגשים שבמרכזם נושא עיצוב המטוסים. אחד הכנסים הללו הוא כנס בסימן טיגריס שמארגן נאט"ו שזכה לשם "Tiger meet". כל חיל וחיל מהמדינות הזרות שיכולות להרשות לעצמן להשתתף במפגש, צובע את המטוס על פי עיצוב טיגריס מקורי ומושקע.

איך סמל נולד?

עצם קיומו של סמל הטייסת על המטוס הפך לשגרה וכבר אין תוהים על מקורו. אולם מה עבר הסמל עד שהגיע למטוס?

במקור הופיעו סמלי הטייסות באופן מצומצם וצנוע בחלקו העליון של זנב המטוס. אופי הסמלים היה אומנם זהה, אולם בין טייסות המטוסים ובין טייסות המסוקים קיים הבדל.

"מפקדי הטייסות פחדו כולם מצבע, מפני שטענו שכך המטוסים יבלטו לעין והאויב יוכל לזהותם בקלות ממרחק", מספר רענן וייס, גרפיקאי ומעצב סמלים. "שנים רבות נהגו רבים בצורה 'מרובעת' מסוימת בנושא ולא נתנו לסמלים חשיבות רבה, אך אט אט הרשו למעצבים 'להתפרע' ולתת ביטוי לרוח הטייסת".

הסמל עצמו נבחר, לרוב, על-ידי מפקד הטייסת ונציגים מהטייסת. רס"ן (מיל') אריה מוסקוביץ', היום בן 72, מאייר שעיצב סמלי יחידות רבות ומשרת כמעצב בצה"ל עד היום, מעיד כי בעת תהליך יצירת סמל, הוא נוהג לשרטט מספר איורים תוך דיאלוג עם אנשי הטייסת, עד לתוצאה המיוחלת. לאחר ההחלטה על הסמל הרצוי, מגיע שלב השבלונות. המעצב גוזר שבלונה אחת או יותר של הסמל המדובר, בהתאם לצורה ולמספר שכבות הצבע הרצויות. "את הסמל הראשון תמיד הייתי צובע בעצמי, כדי שמי שצובע בטייסת ילמד כיצד הסמל אמור להיראות על זנב המטוס וכיצד ליצור את הגוונים הנכונים עם הצבע", מסביר מוסקוביץ'.

"אחד הדברים החשובים בסמל הוא איכות הצבעים בהם משתמשים", מסביר וייס, "חיל-האוויר הישראלי משתמש במניפת צבעים מיוחדת למטוסים על-פי התקן הפדראלי האמריקאי. כך מוצג הסמל בצורה מדויייקת וצבעיו נשמרים לאורך זמן".

רס"ן (מיל') מוסקוביץ' מסביר כי אופיה של הטייסת משפיע על עיצוב הסמל, כמו גם עולם הדימויים של המעצב. "הייתי מנסה לראות מה הטייסת ואנשיה מקרינים ומה מזכיר כלי-הטיס שלהם. לרוב הייתי משלב סיפורי מורשת של הטייסת יחד עם הנוף בו היא נמצאת", הוא מתאר. "את הרעיונות לדמויות שבסמלים שאבתי ממקורות שונים כגון מיתולוגיות עמים וסיפורי אגדות ופנטזיה".

"כיום, מרבית הטייסות רוצות להשאיר את הסמל המקורי ורק להתאים אותו לזמננו. מעטות הן הטייסות שמבקשות ליצור סמל שונה לחלוטין", מסביר וייס. "כשמבקשים ממני לרענן סמל, אני משלב בין חידוש והפיכת הסמל למודרני ובין שמירה על הקווים הכללים של הסמל הישן. חשוב לי, באותה מידה שהדבר חשוב לטייסת, לשמור על הגאווה שלה ועל המורשת".

עוד באותו מדור

הם מפחדים

טיסה לחו"ל. אצל רובנו מהווה ביטוי זה מקפצה לאסוציאציות נעימות וטובות, אך עבור הסובלים מחרדת טיסה, מדובר בחוויה העלולה להפוך לסיוט. כיצד מתמודדים עם חרדת טיסה ואיך ניתן להתגבר עליה? כמה הצעות שיאפשרו לכם לטוס בשקט

חיות בשטח

בקורס מדריכות נ"מ עוברות החניכות מגוון אימונים המיועדים להכשיר אותן לתפקיד. למרות הקור העז של חודש ינואר, התזונה המורכבת בעיקר ממנות קרב והחוסר במקלחות ובשעות שינה, כמות ה"רעל" אינה פוחתת במסע אל עבר תפקיד מדריכת הנ"מ
Feedback Form