בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 179 29/02/08
מוצגים בפניכם תקצירים משלוש הכתבות הפותחות של כל מדור. את הגיליון הקודם ניתן יהיה לקרוא בעוד כחצי שנה עם פרסום גיליונות הארכיון.

כתבות | יממה של הפתעות

יממה של הפתעות

תגיות: טייסת "הצרעה" , תרגילים ואימונים

בטייסת "הצרעה" ערכו אימון שהורכב ממתארי בלת"ם (בלתי מתוכנן) שונים. צוותי האוויר נאלצו לתפקד תחת לחץ של אי בהירות לגבי המשימות אותן הם אמורים לבצע, אבל זה עוד כלום לעומת ההפתעה שחיכתה להם בסוף היום

שי טל | צילום: ענבל גולומב

אלמנט ההפתעה הוא גורם משמעותי ואף מכריע לעיתים קרובות. השאיפה היא כמובן לדעת הכל, אך ברור כי אין זה מציאותי. על-מנת שחיל-האוויר ישמור על עליונותו, עליו להיות ערוך ומזומן לכל תרחיש עתידי. בכדי להגיע למטרה זו, חשוב להתאמן ולהתכונן, לחוש כיצד מרגישים תחת לחץ וכמובן, לדעת איך להתמודד ברגע האמת, עם עצמך ועם כלי-הטיס.

טייסת "הצרעה", המפעילה מסוקי שרף (אפאצ'י לונגבאו), ערכה יום בלת"ם (בלתי מתוכנן) שבתחילתו קיבלו הטייסים פתקים בהם היו כתובות המשימות, הנ"צ (נקודות ציון) והשעה לפתיחת הפתק הבא. הטייסים הוזנקו, באור ובחושך, לאזורים שונים ומשימות ברחבי הארץ ומחוצה לה, תכננו פ"מ (פקודת מבצע) לילה וכל זה עוד לפני ה"גראנד פינאלה" לקראת סיום היום.

סופה ברחובות חברון

מטוס התובלה נוחת, אתה יורד בבסיס שלך וחושב לעצמך שכנראה זה הולך להיות עוד יום טיסות סטנדרטי בטייסת. לפתע אתה מקבל פתק. כתוב שירדה פקודת מבצע, חייל נחטף בחברון וכעת עליך לזנק מיד לאזור האירוע. "רק באותו הרגע ידענו שזה עומד להיות יום בלת"ם (בלתי מתוכנן)", מספר סגן יקי, קצין תחקור ולוחם צוות-אוויר בטייסת. "ירדנו מהאוטובוסים בטייסת ורצנו לקחת את ציוד הטיסה שלנו. הטייס הקדמי שלי היה סרן שחר, סמ"ט (סגן מפקד טייסת) ב' ובאותו הזמן הוא הלך לברר את כל הפרטים לגבי המשימה". סרן שחר דווקא ידע מה הולך לקרות, כי הרי מישהו היה צריך להיות מעורב בארגון היום. אך לסגן יקי ולשאר מבנה הטיסה לא היה מושג לגבי מה עמד להתרחש.

"כאשר קיבלתי את הפתק הראשון, בנוסף למשימה עצמה, היה כתוב שאני מוביל המבנה", אומר סרן גילאי, איש צוות-אוויר המשרת בתפקיד במטה החיל. "לא נשאר זמן לתדריך ולכן, בדרך לטייסת, כשאנחנו עוד באוטובוס, העברתי תדריך קצר, ממש בכמה מילים". לאחר התדריך, ביקש סרן גילאי מהטייסים לעלות על סרבלים ומיד ניגש לבדוק במה מדובר.

לאחר שהכל הובהר ונבדק, יצאו חברי המבנה לחברון, שם חיכה להם כוח חי"ר (חיל-רגלים) ששיתף פעולה עם הטייסת בדימוי המבצע לשחרור החייל החטוף. בכל זמן המשימה, היה על רשת הקשר נציג מאותו כוח רגלי שכיוון את המבנה ליעדים המבוקשים. "התחלקנו לשתי קבוצות: אחת היתה אחראית על תקיפת מטרות תשתית ושאר המסוקים טיפלו באיתור החייל החטוף", מסביר סגן יקי. "בתוך חברון הכוח הרגלי הסתובב בתוך ג'יפ בו, כביכול, נמצא החייל החטוף. פתאום הם עצרו את הרכב, עלו על הגג במטרה לפגוע בנו כשאנחנו מנסים לסכל את משימתם ואת המשך נסיעת כלי-הרכב בו נמצא החטוף. זו הייתה הפקה רצינית".

לאחר שכל קבוצה תרגלה את הנושא בו עסקה, התחלפו הצוותים ביניהם. כעבור כשעה וחצי חזרו הטייסים לליין המסוקים בבסיס רמון, יצאו מהמסוק, הלכו בנחת לכיוון הטייסת, כשלפתע...

מדמים מציאות

"בדרך לטייסת הופעלה סירנה", מספר סרן גילאי. "באותו הרגע שהוזנקנו, רצנו חזרה, התנענו מנועים בפעם השנייה והמראנו. בפתק השני שפתחנו, הייתה משימה שונה לגמרי". הפעם, טסו הצוותים לאירוע חדירה של כלי-טיס לשטח המדינה. באזור המקרה חיכה מסוק אחד אשר המריא מספר דקות לפני שאר הצוותים ודימה את מסוק האויב שחדר לשטח ישראל. "המשימה הייתה להפיל את המסוק הזר", משחזר סגן יקי. "בעצם, אנחנו מנסים להפיל אותו בזמן שהוא מנסה להפיל אותנו. בסופו של דבר, הצלחנו להפילו מספר פעמים אך גם הוא לא חסך מאיתנו".

בזמן שהמסוקים התעסקו בהפלת כלי-הטיס החודר, בטייסת חיכו כבר עם המשימה הבאה. "רצינו לקיים את יום הבלת"ם הזה מכיוון שחשוב מאוד לבצע הזנקה מדומה לפני הזנקת אמת", מסביר סגן עופר, איש צוות-אוויר בטייסת ואחראי על הפקת היום. "לצאת לטיסה רגילה כולנו יודעים, אבל להגיע למסוק לאחר שרצת מהר מאוד, מזיע ואתה מנסה להסדיר את הנשימה, זה משנה את ההתנהלות שלך במסוק. זה מלחיץ וקשה וכולם צריכים לדעת להתמודד עם מצבים כאלו. את המטרה הזו השגנו בגדול".

לאחר שסיימו את המשימה, חזרו הצוותים לטייסת. כשנכנסו, ללא רגע של מנוחה, הודיעו להם שהגיעה פקודת מבצע לשעה 17:00. במשך כמה שעות, נערכו הצוותים לפקודת המבצע. לאן צריך להגיע? מה תוקפים ולמה?

שעת ההמראה התקרבה ובינתיים שאר אנשי הטייסת התכנסו לתדריך מהיר. חדר המבצעים מלא התלחשויות והשערות לגבי המצב. השמועות עברו מאז הבוקר, כאשר כולם התבקשו להגיע עם מדי ב' ובגדים חמים. בחדר התדריכים שררה דממה של ציפייה ואז החל סרן שחר לתדרך. כולם קיבלו מספר דקות לחזור למגורים ולהתארגן ליציאה מהבסיס. בחדר המבצעים עברו שמועות מאבט"ש (אבטחת ישובים) טייסתי ועד נקיון בסיס אחר. אז, הגיעה שעת ההמראה השלישית.

מהטייסת אל הלא נודע

בשעה 17:00 המריאו המסוקים לאוויר. "מספר מסוקים לקחו כיוון דרומי והשאר טסו מזרחה", מפרט סגן יקי. "הפעם, המשימה הייתה לתקוף מטרות בשטח אויב מדומה. זו הייתה משימה במתחם רחוק במסגרתה חיפשנו מטרות שונות". כאשר הופיע מבנה באזור האווירי אליו היה צריך להגיע, חיכו שם מטוסי צופית (ביצ'קראפט קינג-אייר) של טייסת "הגמל המעופף". מטוסי הצופית ערכו טיסות תצפית עבור המסוקים וכיוונו אותם לעבר מטרות אשר זוהו על-ידם.

בכל שלב נתון, היו אצל הטייסים פתקים ובהם נושא המשימה שקיבלו כאמור בתחילת היום. בנוסף, בכל פתק היה כתוב מתי ואיפה לפתוח את הפתק הבא. כאשר סיימו את המשימה, פתחו הטייסים את הפתק אותו התבקשו לקרוא. בפתק נכתב כי עליהם לנחות בנ"צ מסוים. לאחר בדיקה מהירה של הנתונים, התבהר לטייסים כי הם נדרשו לנחות בבסיס נבטים. המסוקים נחתו בבסיס, תודלקו ויצאו חזרה. "אנחנו היינו הזוג הראשון שיצא מנבטים", ממשיך סגן יקי. "חזרנו לאותו אזור בו עסקנו בדימוי תקיפת מטרות בשטח אויב. המשכנו לבצע את משימת הדימוי ותקפנו מטרות נוספות. לאחר סיום התקיפה האחרונה, נתבקשנו לפתוח את הפתק האחרון".

על היום הזה, שסופו בהפתעה גדולה, ידע מספר מצומצם מאוד של אנשים. מפקד הטייסת, סגניו וכמה קצינים נוספים מגף טכני היו מעורבים בארגון היום המיוחד במשך שלושה שבועות חשאיים. "ניסינו לשמור בסוד את היום הזה, עד כמה שרק יכולנו", מעיד סגן עופר. "היו ימים שהיה ממש קשה להסתיר את הסיום הגדול של אותו יום. אנשים לא שאלו יותר מדי שאלות בגלל שהם ראו אותי עובד, כמו כולם. הרוב ידעו שיש יום שונה בו טיסות מיוחדות והזנקות בבוקר. אבל אף אחד לא ידע את הכל, למרות שחלק חשבו שכן". בכדי שכל חיילי הטייסת יביאו עימם מדי ב' לכבוד המאורע החגיגי, נכתב בלוח הזמנים של הטייסת שעומד להתבצע יום נקיונות. ברגע שכלי הנקיון הוצאו, השמועות בחדר המבצעים של הטייסת התפוגגו לכמה רגעים.

בזמן שהמסוקים באוויר בדרך לנ"צ (נקודת ציון) שקיבלו בפתק האחרון, שאר חיילי הטייסת עולים על האוטובוסים המחכים להם בחוץ ונוסעים לאותו מקום לקבל את פני הטייסים במקום אליו הם אמורים להגיע, אך מבלי לדעת מה הוא המקום.

"בפתק האחרון היה כתוב שעלינו להגיע למשטח הנחיתה בר-יהודה, הנמצא למרגלות מצדה", מספר סגן יקי. "לקחנו כיוון לאותו אזור, כאשר אנו סבורים כי זה הוא משטח סטנדרטי.

"במסוקים יש מערכות תרמיות וכשהתקרבנו לאזור הנחיתה זיהיתי כתם חם מאוד. בהתחלה חשבתי שזה אחד מהמסוקים שטס לכיווני, אבל מהר מאוד גיליתי שזו בעצם מדורה ענקית שלידה מספר כלי-רכב, אוטובוסים ועשרות אנשים". מאותו הרגע, הן אנשי צוות-האוויר והן שאר חברי הטייסת גילו את תחילת ההפתעה, ערב הווי של כל הטייסת במנחת בר-יהודה. לאחר הגילוי, נחתו המסוקים במנחת מסודר זה אחר זה. ההפקה הייתה גדולה מאוד ובסופו של הערב, נכנסו כולם למאהל גדול והלכו לישון בידיעה שבבוקר שלמחרת קמים, מתארגנים וחוזרים לעוד יום שגרתי בטייסת. האמנם?

נשבעים ל"צרעה"

בשעה 4:00 לפנות בוקר, נשמע קול צורם מאוד: "לקום! כולם לקום עכשיו ולצאת מהר משקי השינה!". כל חיילי הטייסת התעוררו ורצו החוצה מחוץ למאהל. סגן עופר הוא זה שצעק לתוך המגפון במטרה להוציא את כולם מהמאהל כמה שיותר מהר וכמובן לגרום למעט בהלה הומוריסטית.

לאחר שכולם היו תחת כיפת השמיים, שבאותה השעה הייתה עדיין מלאה בכוכבים, הסתדרו החיילים והחיילות בצורת ח' סביב מפקד הטייסת, סא"ל ניר. באותם רגעים, לכל היה ברור כי היום עוד רחוק מלהסתיים ושההפתעה האמיתית יוצאת לאור. סרן רגב, קצין החימוש בטייסת הדליק כתובת אש בתוכה בערו המילים "נשבע לצרעה". בזמן שכתובת האש בערה, הודיע סא"ל ניר לכולם כי כעת, כל אחד מן החיילים העומדים לפניו, מגדירים מה היא טייסת "הצרעה".

בנוסף אמר כי מטרת היום הייתה והיא עדיין, הענקת הסמכות לחלק מאנשי הטייסת. לקראת סוף השיחה, הודיע מפקד הטייסת כי כעת עומדים לעלות לראש המצדה ב"שביל הנחש". הרי כמעט כל אחד שחי בישראל, עלה לפחות פעם אחת בחייו את שביל הנחש וכך גם רוב אנשי הטייסת, אך בשעה 30:4 לפנות בוקר, כאשר השמש עוד לא מציצה והקור מקפיא את אצבעות הידיים - זו חוויה אחרת לגמרי. בהתחלה, כולם עלו יחד, כאשר חלק מהחיילים אוחזים בידיהם את דגלי הטייסת והמדינה. המטרה הייתה להגיע לפסגה מספר דקות לפני זריחת השמש. אולי מטרה זו נשמעה קלה להשגה, אך לאחר כמה דקות של עלייה, היא הולכת ומתרחקת. בסופו של דבר, הגיעו אנשי הטייסת לראש המצדה, עייפים אך מרוצים. על הפסגה נערך טקס הענקת פאץ' ההסמכה לטכנאי הגף הטכני והסמכת שני טייסים לכשירות מבצעית והובלה מבצעית.

פסגת ההסמכות

"המסע היה מעט קשה אבל כולנו עברנו אותו", אומר סגן עופר. "בסופו של דבר, הגענו לפסגה בזמן הזריחה ואז החל טקס ההסמכות". על הבמה עמד סא"ל ניר, מפקד הטייסת וכל טכנאי הגף הטכני אשר היו אמורים לקבל את פאץ' ההסמכה. "אני הייתי אחד ממעצבי הפאץ', יחד עם סא"ל איתי שהיה המעצב העיקרי", מספר סגן יקי. "עיצבנו פאץ' אחד לגף טיסה ואחר לגף הטכני לפני כעשרה חודשים וחשבנו איך לקיים את אירוע טקס ההשבעה הראשון. בסוף הוחלט אז לערוך מסע אלונקות בתוך הבסיס שבסופו יוענק לחיילים הפאץ'. לאחר מסע ארוך וקשה, לצד כתובת אש, הוענק הפאץ' לחיילים בפעם הראשונה.

"משמעות הפאץ' היא פשוטה: תחושת שייכות. כמו כן, כשיש דבר כלשהו שצריך לעבוד בשבילו, להרוויח אותו, זה נותן ערך נוסף לחיילים ולטייסת".

כל חייל וחיילת צעדו אל מפקד הטייסת וסגן מפקד הטייסת, רס"ן נעם ועם קבלת הפאץ' קיבל כל אחד בעיטה קטנה וטפיחה חזקה על השכם. לאחר הענקות הפאצ'ים, הזמין סא"ל ניר את סרן גילאי להסמכתו כמוביל מבצעי. "לא ידעתי שאני עומד להיות מוסמך למוביל מבצעי בסופו של היום", מעיד סרן גילאי. "הייתי לקראת סוף ההכשרה שלי וידעתי שאני קרב לסיומה אבל לא ציפיתי להפתעה כזו. התאמנתי במשך זמן רב, כמעט שנה. כאמור, זה לא היה מבחן הסמכה, אלא טיסה טובה שסימנה את סוף ההכשרה שלי. משמעות הסמכה זו היא בעצם העובדה שאני כשיר להוביל כעת מסוקי שרף.

"במהלך יום טיסות הבלת"ם, טסתי במסוק עם סגן עדו, שגם הוסמך לכשירות מבצעית באותו טקס על המצדה. זה היה טקס יפה מאוד ובכלל היה אירוע נחמד של הטייסת. זה כבוד לקבל הסמכה כזו, זו אחריות שלא הרבה זוכים לה".

לאחר היום שופע ההפתעות, לא איחרו להגיע גם התגובות מאנשי הטייסת. "החיילים התלהבו מאוד מההפקה שארגנו", מספר סגן עופר. "הרבה אנשים אמרו לי שהם באמת היו מופתעים ושהאירוע היה מרשים".

אז יום הבלת"ם עבר בהצלחה וכל טייסי השרף ביצעו את הטיסות בצורה הטובה ביותר. הערב המיוחד אותו חוו כל חיילי וקציני הטייסת יחד, לא ישכח מזיכרונם ומה הוא הדבר החשוב ביותר שלמדו כולם? "חשוב מאוד שטייסת תבצע אירועים מסוג זה", מסכם סגן עופר. "לפעמים צריך לצאת מהשגרה היומיומית, מהגיחות, האימונים ומהעבודה השוטפת. לעיתים, אתה שוכח לעשות דברים מחוץ למסגרת ואתה טובע בשגרה, לכן, ראוי לציין, כי חשוב לנו לקיים אירועים כאלו, כדי שאף אחד מאיתנו לא ישכח לעולם שכולנו חלק ממשפחה אחת גדולה, משפחת 'הצרעה'".

עוד באותו מדור

סיפורי סמלים

הוא בולט לעין כחלק מכל כלי-טיס של חיל-האוויר, אולם אין לו שום תפקיד בלחימה, חילוץ או איסוף מודיעין. סמל הטייסת מסתיר מאחוריו לעיתים סיפורים מעניינים של קרבות, אירועים ואפילו, במקרה אחד, סיפור של סיבוב בארים מוצלח אחד ברחובות תל-אביב

הם מפחדים

טיסה לחו"ל. אצל רובנו מהווה ביטוי זה מקפצה לאסוציאציות נעימות וטובות, אך עבור הסובלים מחרדת טיסה, מדובר בחוויה העלולה להפוך לסיוט. כיצד מתמודדים עם חרדת טיסה ואיך ניתן להתגבר עליה? כמה הצעות שיאפשרו לכם לטוס בשקט