בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 176 27/08/07
לגליון זה מצורף לוח שנה:




כתבות

חילוץ קרבי

תגיות: תרגילים ואימונים , יחידת 669 , מלחמת לבנון השנייה

פעילותה של יחידת החילוץ והפינוי בהיטס (669) במלחמת לבנון השנייה כללה מקרים רבים בהם היו החילוצים כרוכים בלחימה. כלקח מהמלחמה וגם כחלק מהפעילות השוטפת, שמים דגש ביחידה על היכולות הקרביות. התוצאות לפניכם: 669 בשבוע לחימה

הילה פולקה | צילום: שקד סבג

מדוע שמים לעצמם מתגייסים רבים כיעד, את ההגעה אל שורותיה של יחידת החילוץ והפינוי בהיטס (669)? אולי שוב, "התקשורת אשמה". בעוד יחידות אחרות כמו שייטת 13 וסיירת מטכ"ל אפופות מעטה סודיות כבד, הרי 669 היא אחת מהיחידות המסוקרות ביותר על-ידי כלי התקשורת. הסיבה לכך טמונה, כנראה, בפוטוגניות של האימונים שעוברים ביחידה. בכל זאת, אין הרבה יחידות בצה"ל שמבצעות גלישה מצוקים, צלילה ושיתוף פעולה מוסק באופן יום-יומי.

רחוק ומסוכן ככל שיהיה

לצד פעילות היחידה בזמן שגרה, נמצאת גם המטרה האמיתית שלשמה הוקמה היחידה: חילוץ טייסים נוטשים. יחידת החילוץ והפינוי בהיטס הוקמה בשנת 1974 ושמה היה אז "יחידת חילוץ ומילוט". מטרת העל של היחידה לא השתנתה עד היום: חילוץ טייסים נוטשים מכל מקום בו נחתו, רחוק ומסוכן ככל שיהיה.

כדי להשיג כשירות ומקצועיות בכל המתארים, עוברים ביחידה מסלול ארוך ומפרך שעיקרו הוא לא הכשרות חילוץ אלא דווקא לחימה. "את הטירונות עברנו יחד עם גדוד הסיור של גבעתי", מסביר סמל אליאל, לוחם ביחידה. "משם המשכנו לקורס חובשי סיירות ורק אז התחלנו את השלב החשוב ביותר מבחינת הכשרות הלחימה: טירונות יחידה. מדובר בתקופה שבה מתעסקים בשבועות שטח, ניווטים, מילוט ובשורה התחתונה, עבודה בשטח עוין".

שבועות הלחימה לא מגיעים לסיומם עם קץ המסלול. גם לאחר טקס הסיום, ממשיכים הלוחמים להתאמן על מתארים אחרים והפעם מסובכים הרבה יותר. "אנחנו צריכים להיות מסוגלים לגבור על כל מה שיכול להפריד בינינו לבין הנוטש", אומר סמל יריב, לוחם ביחידה. "אם אלה אויבים או מכשולים אחרים, אנחנו מתאמנים כדי שנהיה מסוגלים לעמוד במשימה הזו. אסור שיקרה מצב בו נהיה מסוגלים לחלץ את הנוטש מבחינה טכנית אבל לא נהיה מסוגלים להגיע אליו.

"בצבא יש דרגים שונים של פעילות. אבל ברגע שיש אירוע של טייס נוטש אין את מי להביא חוץ מאיתנו ובדיוק מהסיבה הזו אנחנו מוכרחים להיות מסוגלים לתפעל מגוון שלם של מתארים".

המטרה של תרגילי הלחימה היא להעלות את המתאמנים רמה אחת קדימה. "הלוחמים עברו הרבה מאוד הכשרות לחימה במהלך המסלול", מעיד סרן עמית, מפקד הכשרות ייעודיות ביחידה. "עכשיו, כשהם לוחמים מוסמכים, אפשר לתרגל תרחישים מסובכים יותר. אם עד לסיום המסלול עברו החניכים אימונים בסיסיים, אז בשבוע לחימה הנוכחי, העלינו את הרמה ותרגלנו תרחישים עם יותר משתנים. בנוסף, על-מנת לבחון את המשך דרכם ביחידה, הכנסנו גם דילמות פיקודיות".

במסגרת שבוע הלחימה מבצעים הלוחמים תרגילי אש חיה בדגש על כוחות קטנים יחסית. בכל תרגיל מקבל לוחם אחר את הפיקוד וניתנת לו ההזדמנות להחליט על אופן ביצוע המשימה. "במהלך שבוע הלחימה אנחנו משתדלים לתרגל בעיקר תרחישים קיצוניים", מסביר סמל אלעד, לוחם ביחידה. "אם מדובר בטייס שנטש בעומק שטח האויב או חילוץ חייל בחזית. המטרה שלנו היא להגיע אליו ולהחזיר אותו אל המסוק ומשם הביתה בשלום".

מוכנים לכל

השגרה ביחידת החילוץ היא כזו שאין לדעת מה ילד יום. נכון, כמו בכל יחידה, גם כאן יש אימונים מתוכננים ותרגילים. אבל בניגוד לטייסת שיודעת האם היא עומדת בכוננות תקיפה קרקעית או יירוט, לוחמי 669 מוכנים לכל, כי החילוץ הבא יכול להיות בים או במדבר, בשטחים או בלבנון ולא רק המיקום משנה אלא גם אופי החילוץ. "אני מאמין וזו בדיוק הגישה שאני מעביר ללוחמים שלי, שכל משימה שאנחנו עושים היא חילוץ קרבי", אומר סגן עופר, מפקד צוות ביחידה. "גם משימות במתאר אזרחי. בסופו של דבר כשאתה עושה מה שאתה עושה, בין אם זה חילוץ חבלים בדראג'ה או חילוץ משטפון בקומראן או אפילו חילוץ טייס שנטש מול חופי אשקלון. כל אלה מייעדים אותנו למשימה אחת. בין אם נקרא לזה חילוץ קרבי או חילוץ, זה אותו דבר. ברגע האמת המתאר לא יהיה לפי בחירתנו ואנחנו צריכים להיות מוכנים לכל מצב שלא יהיה ובכל מקום שלא יהיה".

סרן עמית מוסיף: "הרי גם אם לא מדובר בחילוץ מחוץ לגבולות המדינה, ישנה אפשרות שנוזנק לחילוץ קרבי. אם, למשל, מדובר בתאונת דרכים ליד בית-לחם או טייס שנטש על הר עיבל ליד שכם. המציאות בה אנו חיים, מחייבת אותנו להתכונן למקרה הגרוע ביותר. הרי מחבלים לא חסרים באזורי הפעילות של צה"ל גם בתוך גבולות הארץ ולכן חילוץ הדורש מאבק עם אויבים הוא ממשי וקיים.

"חילוץ קרבי יכול גם להגיע במתאר של חבירה לכוח שנמצא תחת אש, כמו שקרה באסון השייטת ואופציה נוספת היא מתאר שמתרחש לצורך העניין בשטחים במסגרת הפעילות היום-יומית של צה"ל. כל לוחם ביחידה מחויב שתהיה לו יכולת להגיב בירי, כדי שיוכל לשמור על החיים שלו ושל מי שהוא מחלץ".

חילוץ "רגוע"? אין !

בין האימונים לחילוץ טייסים נוטשים, עוסקים לוחמי 669 בלא מעט חילוצים אזרחיים. אז איך משיגים איזון בין החילוצים האזרחיים למשימות הקרביות? ואיך שומרים על כשירות גבוהה בזמן שהשגרה שונה בתכלית מהייעוד המקורי? "אני מוכרח להדגיש דבר אחד, שהוא בעיני החשוב ביותר. יש לנו מזל שלא כל יחידות צה"ל מממשות את ייעודן בשגרה", מעיד סרן עמית. "מזלנו שהצנחנים לא צונחים ושמטוסי קרב לא תוקפים כל יום. נכון, גם אנחנו לא מחלצים טייס נוטש כל יום וטוב שכך.

"אחד הדברים הראשונים שאנחנו מחדירים ללוחמים במסלול היא הידיעה שאין חילוץ 'רגוע'. ברגע שהידיעה הזאת נמצאת אצל כל לוחם בראש, הרמה נשארת גבוהה, ללא קשר אם הם רואים מחבל כל יום או לא".

מאז המלחמה האחרונה בלבנון, נדרשת כשירות לחימה גבוהה יותר מלוחמי היחידה.

לקחי המלחמה לא פסחו על אף יחידה בצה"ל ובטח לא על 669 שביצעה במהלך מלחמת לבנון השניה עשרות חילוצים ואף מועמדת לצל"ש על פעילותה. "המלחמה בלבנון גרמה לנו להבין שבסופו של דבר אנחנו מתמודדים מול אויב ממשי", מסכם סרן עמית. "לכן הלוחמים עוברים יותר הכשרות לחימה ומבצעים".

מי שצריך לדעת - יודע

יחידת החילוץ והפינוי בהיטס של חיל-האוויר נחשבת לאחת מיחידות החילוץ הטובות בעולם. "היחידה לקחה על עצמה גם את תחום החילוץ והפינוי במתארים אזרחיים ובסופו של דבר זה עוזר גם לנו", אומר סמל אלעד. "יכולות החילוץ השונות הן מיומנות נרכשת: ככל שנחלץ יותר, כך נהיה טובים יותר. החילוץ האזרחי משאיר אותנו דרוכים תמיד".

עם כל הפרסום בעיתונות ותמונות לוחמים משתלשלים ממסוקים בלב-ים או באחד מנחלי רמת-הגולן, קשה לעיתים לזכור שזו היא בעצם יחידה צבאית. "לפעמים נדמה שהמשימות שלנו מסתכמות ב'חילוץ זקנות' ודברים כאלה", אומר סרן עמית. "אבל זה לא נכון. תודה לאל לא קורים אסונות כל יום שדורשים את היחידה ולכן נדמה שאנחנו מתעסקים יותר בפן האזרחי. בסופו של דבר, כשחייל נפגע בשכם וקרו לנו כמה וכמה אירועים כאלה, או כשצוות של חיילים נתקע באיזה כפר אז חוליות של היחידה מיד מוזנקות לאזור. אבל הדברים האלה לא מתפרסמים ואולי טוב שכך. בדרך כלל, כשהחייל ניצל אז אין שום סיבה לפרסם, בניגוד לשעת מלחמה בה כל חילוץ הופך להיות גולת הכותרת".

האם התדמית התקשורתית מפריעה לאנשי היחידה? אולי. אבל זה רק בגלל שכאן יש דברים שאין לאף יחידה אחרת. "חבלים, אימוני מסוק מגניבים, צוקים וזה רק על קצה המזלג", אומר סרן עמית. "וזה גם מה שכולם מצלמים כל הזמן. בסוף אין איזון, אבל מה שבטוח הוא שמי שצריך לדעת על הפעילות והיכולות שלנו יודע".

להגיע, לבצע ולחזור

טענות כלפי העובדה שיחידת 669 מחלצת אזרחים נשמעות מכיוונם של גורמים רבים: הצבא שמבזבז את כספי המסים, האזרחים שצריכים לשלם את עלויות החילוץ והמדינה, שאין ביכולתה להקים יחידת חילוץ אזרחית שתפעיל מסוקים. ועל אף כל הטענות, לא נראה שבעתיד הקרוב ימצא תחליף והעובדה היא שכיום אין שום גוף אזרחי שמסוגל להגיע למקומות אליהם מגיעים לוחמי היחידה.

"מה שמבדיל בינינו לבין יחידות החילוץ האזרחיות שקיימות, או שיהיו קיימות בעתיד, זו העובדה שקודם כל אנחנו חיילים שעוברים הכשרה של לוחמים", אומר סמל אורי, לוחם ביחידה. "על-מנת להצליח בהתמודדות עם תרחישים מהמלחמה האחרונה בלבנון, כמו למשל הפגיעה במסוק היסעור (CH-53), אנחנו נדרשים לעבור אימונים שרבים מהם עוסקים במקרי קיצון. העקרון הוא שברגע שנדע איך להתאמן למלחמה הבאה, נדע גם להתמודד עם השגרה בצורה טובה".

ומה בשגרה? "זה לא דבר טריוויאלי שיחידה צבאית תבצע חילוצים אזרחיים", מסביר סגן עופר, מפקד צוות ב-669. "לקרוא בעיתון על זה שהצלנו עוד אדם שאף אחד אחר לא יכול היה להציל, זו עובדה המסבה המון גאווה ללוחמים. לדעת שהלוחמים שלי יכולים לעזור לבן אדם שנתקע והישועה היחידה שלו עכשיו היא הם שיגיעו אליו, אין ספק שאני כמפקד מרגיש טוב מאוד. אז נכון, זה לא היעוד הראשוני אבל מדובר בהצלת חיים".

חילוץ קרבי הוא כל חילוץ בשטח מאוים. ברגע שגם האויב ראה את הטייס שנטש, או שיש אפשרות כזאת, הופך החילוץ למורכב הרבה יותר. זה דבר אחד לבוא ולחלץ טייס מעומק שטח האויב ודבר אחר לגמרי לנהל קרב בדרך אליו. "חילוץ קרבי לא מתרחש כל יום, אבל כשהוא מתרחש הוא בדרך-כלל במתאר אלים וקיצוני ביותר", מסכם סגן עופר. "היו לכך גם דוגמאות במלחמה האחרונה בלבנון. לפי דעתי, חילוץ קרבי הוא כל מה שאנחנו עושים כאן: לאו דווקא המתאר הזה או השני, אלא הכל. בסופו של דבר מייעדים את כולנו להגיע לנקודת הקיצון: להגיע, לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר, הכי מהיר והכי איכותי. לנתק מגע ולחזור בחזרה עם הפצוע, הניצול או הנוטש".

עוד באותו מדור

לקחת אוויר

רוצים לעוף אבל אין לכם כנפיים? רוצים לטוס אבל אין לכם כנפי-טיסה? אל חשש. בישראל קיימות שלל אפשרויות לנתק את הגוף והמחשבה מן הקרקע ולרחף, לטוס, לעוף, לדאות ולהשקיף על הכל מנקודת מבט שמיימית

סינרגיה!

שתי טייסות, המפעילות מטוסים שונים, שוכנות זו לצד זו בבסיס אחד של חיל–האוויר. מתכון בטוח לתחרותיות / שיתופי פעולה / יריבות / קומזיצים משותפים (אל תמחקו את המיותר)