בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 173 (274) 27/02/07
לגליון זה מצורף פוסטר של הסופה (F-16I) הממוכשרת בעולם (צילום: ניר בן-יוסף):






ומדבקות אתר חיל-האוויר.

כתבות

החוויה התאילנדית

תגיות: תרגילים ואימונים , חילות אוויר זרים

חופים לבנים, מים כחולים וצלולים, שמש ושקיעות מדהימות, עצי קוקוס, ג'ונגלים ויערות גשם, שייקים קפואים של פירות טרופיים, מסיבות, פסטיבלים ואווירת בטן גב נינוחה. במילה אחת - תאילנד. לרוב הישראלים תאילנד היא יעד תיירות נחשב ומועדף, אבל עבור רס"ן גל ורס"ן מיקי, הנופים הקסומים הם רק רקע לדבר האמיתי - קרבות אוויר

אלעזר בן לולו | צילום: רס"ן גל

ה"רומן" של חיל–האוויר הישראלי עם חיל–האוויר התאילנדי החל כבר בשנת 1992. חברת "אלביט" הישראלית ביצעה בתאילנד שני פרויקטים חשובים: השבחת מטוסי קרב מתוצרת צ'כוסלובקיה (F–39) וארה"ב (F–5) של חיל–האוויר התאילנדי ושילבה בהם מערכות אוויוניקה ישראליות הכוללות מערכות נשק ואמצעי תחקור מתקדמים שהותקנו ופותחו על–ידי התעשיות האוויריות הביטחוניות הישראליות. חיל–האוויר התאילנדי רכש מערכות אלו וביצע גם השבחות של מטוסים אחרים, רכש קסדות ועוד.

מאז שולח חיל–האוויר מדי שנה שני אנשי צוות–אוויר ממערך הקרב לתאילנד למשך שבועיים. לא מדובר בחופשה או בטרק תאילנדי, אלא בסדנת הדרכה של אנשי צוות–אוויר מחיל–האוויר התאילנדי. מטרות הסדנה מתמקדות בשימור רמת שיתוף הפעולה בין המדינות והעלאת רמת הטיסה של חיל–האוויר התאילנדי, מתוך רצון ללמוד עקרונות אימון ומיומנויות מחיל–האוויר הישראלי. החל מעקרונות לתכנון משימה וקונספט למבצעים אוויריים, דרך טקטיקות לחימת אוויר–אוויר ושימוש באמצעי לחימה ובמערכות ישראליות וכלה בעקרונות הגנת שמי המדינה.

עד כה עברו את הסדנה בהצלחה 120 טייסים המשרתים בתפקידים בכירים בחיל–האוויר התאילנדי. מעבר לכך, טומנת הסדנה בחובה חוויה מיוחדת מאד באספקט הפיקודי, ההדרכתי והמקצועי ועיקרה מציאת שפה משותפת עם תרבות זרה מכל הבחינות, יצירת דינמיקה לימודית ולבסוף טיסה בחופש כמעט מוחלט בנופים עוצרי נשימה.

נוסעים לתאילנד

אשתקד נפגש מפקד חיל–האוויר, האלוף אליעזר שקדי, עם מפקד חיל–האוויר התאילנדי והשניים דנו על המשך שיתוף הפעולה בין החילות ותרומתה של הסדנה לכך. האלוף שקדי רואה חשיבות רבה בקיומה של הסדנה ובתרומתה לשיתוף הפעולה בין חילות–האוויר.

הסדנה נערכה באמצע חודש יוני האחרון בבסיס קוראט, אחד מבסיסי חיל–האוויר המרכזיים בתאילנד בו נמצא מרכז ראשי לתחקור. הדרישות להשתתפות כללו שני סגני מפקדי טייסות F–16 הכשירים בשימוש בטיל אוויר–אוויר מסוג "פיתון 4", או בתק"ע (תצוגת קסדה עילית). ראש ענף לוחמים במטה חיל–האוויר, סא"ל ז', בחר מבין המועמדים שהציעו מפקדי הטייסות, את שני הטייסים המתאימים ביותר. "הדרישה העיקרית לבחירת שני הנציגים, היא שני אנשי צוות–אוויר המבצעים קדנציות פיקודיות רבות שנים בהצלחה והם בעלי הכישורים המתאימים", הוא מסביר, "כולל המטוס עליו הם טסים ואמצעי הלחימה  שעליו".

הראשון הוא רס"ן גל, טייס קרב וסגן מפקד טייסת ה"קרב הראשונה", המפעילה מטוסי ברק חד–מושביים (F–16C) אשר יצא עם שובו לקורס "רקיע" של המכללה לפיקוד ומטה והנציג השני הוא רס"ן מיקי, סגן מפקד טייסת "הסילון הראשונה" (F–16C). בעבר שירת רס"ן מיקי בטייסת "אבירי הזנב הכפול" והיה מפקד קורס בשלב ראשוני קרב בבית–הספר לטיסה בחצרים.

רס"ן גל ורס"ן מיקי התבשרו על יציאת המשלחת שבועיים לפני היציאה. ההכנות בוצעו בנוהל מזורז והם החלו בבניית תוכנית הדרכה על–פי דרישות חיל–האוויר התאילנדי. "בנינו את התוכנית על–סמך תחקירי העבר, דיברנו עם אנשי המשלחות הקודמות ולסיום דיברנו עם קצין התיאום שלנו בתאילנד, טייס מהקורס וממנו ביקשנו אזורי טיסה וסגרנו לוחות זמנים וכללים ארגונים נוספים", נזכר רס"ן מיקי. "כל זאת הצגנו לראש מחלקת הדרכה, שגם הוא בוגר המשלחת לתאילנד". ההליך הושלם והסדנה קיבלה את השם "רוח מזרחית".

מנה חריפה לאימון חריף

"בתור טייסים בחיל–האוויר וסמ"טים (סגני מפקדים) איננו מורגלים לסדנאות כאלו", מתוודה רס"ן גל. "אנחנו רגילים לבנות סדנאות עבור הטייסות שלנו שמתאמנות למטרות מוגדרות, במשימות שהן נדרשות לבצע ותחת גרף התקדמות ורמה ברורים וידועים. לתאילנד הגענו עם רקע מינימלי וללא מושג ודאי מה הידע המקצועי של צוות–האוויר התאילנדי, מה היא רמתם ואיך נראים האימונים שלהם ביום–יום. שוחחנו עם טייסים שהיו בעבר בסדנה וקיווינו שנלמד מהר את האנשים והתרבות ובכך נתאים את התכנון המוקדם לרמה בפועל".

בהמשך שמחו לגלות השגרירים שלנו כי "השפה האווירית" בעזרתה לומדים לטוס אינה שונה מאוד בין תאילנד וישראל. מסתבר שטייסים יכולים לשוחח על טיסה, להבין ולהסביר אותה בכל מקום בעולם.

כף רגלם עוד לא הספיקה לדרוך על אדמת סיאם הרחוקה וכבר ניצב בפניהם האתגר הדיפלומטי הראשון. בידם היו אישורים לתרגילים מסוימים מראש מחלקת ההדרכה, אך למרות שיחות הטלפון והמיילים, מסתבר שלמפקדים התאילנדיים היו תוכניות קצת שונות. זה הזמן בו היו צריכים להפעיל השניים את מירב היכולות והיצירתיות שלהם, בכדי למנוע משבר פוטנציאלי ראשון. "אנחנו תכננו אימון מדורג המתחיל ביסודות קרבות אוויר: קרב בודדים, בודד נגד זוג ולבסוף זוג נגד זוג ומתארים מרובי משתתפים", נזכר רס"ן גל, "ואילו הם התכוונו לאימון ש'מדלג' על היסודות האלו. אנחנו, בחיל–האוויר, מאמינים שהיסודות הם העיקר והתעקשנו להתחיל בהם. לבסוף, באווירה מצוינת, לימודית וחברית, הצלחנו למצוא את עמק השווה והתוכנית שכתבנו יצאה לפועל. בעזרת ניהול סיכונים נכון למשימות, יצרנו מתארים שגם עונים על דרישות המארחים וגם עומדים בחוקים שקיבלנו".

השניים הגיעו לבסיס והתחילו לתאם את הטיסות לשבועיים הקרובים בהיבט אזורי הטיסה. רס"ן מיקי: "אני הייתי אחראי על זמני המטסים ואזורי הטיסה שלנו, תחום שנמצא תחת אחריותי גם בארץ. אני מגיע למדינה עצומה עם מרחבים אדירים ופתאום אני מגלה שאני מתחלק עם עוד שתי טייסות תאילנדיות וטייסת סינגפורית באזורי טיסה וזמנים. ניהול המשא–ומתן על אזורי טיסה כמו שהוא מבוצע בארץ דומה מאוד למה שמתבצע שם. בסופו של דבר, ההבדל העיקרי הוא שאנחנו רגילים למצוא ביתר קלות פתרונות יצירתיים לבעיות".

התחלות הן אף פעם לא קלות, בייחוד במדינה זרה. "בהתחלה הסתובבנו בתחושה שהם לא כל כך מבינים מה אנחנו רוצים", מספר רס"ן גל. "בהמשך גילינו שהם מבינים מצוין, אך מעוניינים לבצע משהו שונה ומשום שהם מנומסים מאוד הם פשוט מצאו דרך לתת לנו תחושה טובה ובמקביל להתאמן במה שחשוב להם".

התאילנדים ידועים כמקבלי פנים חמים מאוד והם דאגו להוכיח זאת כבר מיומה הראשון של הסדנה. "האירוח שקיבלנו מהנספח הצבאי הישראלי בתאילנד עד לא מכבר, אל"ם עופר שפרן ומהמארחים התאילנדים היה פשוט מושלם. קיבלנו תחושה שדואגים לנו ומשקיעים בנו כל הזמן בכל תחום: החדרים במלון, הנהג הפרטי שהסיע אותנו מקום למקום, ארוחות הערב אליהן הוזמנו והדאגה לרווחתנו בכל רגע נתון", מציין רס"ן מיקי ונזכר בסיפור פיקנטי: "כשהחבר'ה שמו לב בארוחת הצהריים שאנחנו לא אוכלים את האורז כי המנה היתה מעט חריפה, הם יידעו את סגן מפקד הבסיס, שדאג לעדכן את הטבח. כבר למחרת הגיע הטבח לוודא שהמנה לא חריפה". אין ספק שלפעם הבאה צריך להתכונן לא רק ברמה הטיסתית, אלא גם ברמת הכנת בלוטות הטעם.

יחפים על הליינים

במהלך הקורס ביצעו השניים הדרכות רבות לעשרה חניכים תאילנדיים. האימון עצמו התרכז בעיקר ביסודות הטיסה, תוך אימון במערכות הנשק הישראליות המתקדמות שנמצאות במטוסי F-5 של חיל–האוויר התאילנדי. בתחום הזה מדגיש רס"ן מיקי שרמת התפעול של המערכות הישראליות היא מצוינת. לדבריו, בתחום היסודות ניכר בהתחלה שהטייסים התאילנדים לא מתאמנים במשימות מסוג זה, אך ללא ספק הם השתפרו במשך הזמן.

"לימדנו אותם גם גאומטריה בסיסית בשלל סוגי הטיסות, החל מקרבות אוויר בודדים וכלה בקרבות אוויר זוגות", מספר רס"ן מיקי. "לסיום גם ביצענו מטס שנקרא LFE, מטס מרובה משתתפים. לרוב ביצענו קרבות אוויר בסיסיים של F-5 מול F–16 כאשר על היתרון הגדול שיש ל–F–16 בתחום התמרון, מפצות מערכות הנשק המתקדם הישראליות של ה–F–5, הלא הן טילי הפיתון 4 ותק"ע (תצוגת קסדה עילית)", מספר רס"ן מיקי.
בטיסות ישבו הנציגים הישראליים בתא האחורי של מטוס ה–F-5 ותפקדו כמדריכים וכמפקדי האימון. "אין דבר מהנה יותר מטיסה קרבית", מספר רס"ן מיקי, "על אחת כמה וכמה במדינה זרה, עם נוף מרשים ושפה זרה, במטוס לא מוכר. זו חוויה מדהימה".

הכוונה הייתה לטוס עם כוונת קסדה, אך עד מהרה גילו הישראלים כי שינוי שחברת "אלביט" הכניסה בחיבור הקסדה למטוס, לא מאפשר להם לטוס עם הקסדות הישראליות  במטוסי ה–F-5. לכן הסתפקו בטיסה עם קסדות רגילות ובהתבוננות בפעולות הטייס התאילנדי עם התק"ע. "הסיפור הזה היה לא פשוט", נזכר רס"ן גל. "אני יושב במטוס בטיסה הראשונה שלי בתאילנד, לפני התנעה אני מנסה לחבר את הקסדה ואני מגלה שהחיבור שונה! אותה קסדה, אותו יצרן, באתי עד לכאן כדי לטוס עם הקסדה הזאת ולהדריך עליה והיא לא מתחברת. ברגע שהסיפור הגיע לאוזנו של סגן מפקד הבסיס, הוא נתן לי את הקסדה שלו. זו היתה קסדה רגילה ולא קסדת תק"ע, אבל היה בהחלט כבוד לטוס עם הקסדה שלו".

חלק מההדרכות עסקו במורשת קרב של חיל–האוויר הישראלי. מסתבר שלמורשת הישראלית ישנה דריסת רגל אפילו בתאילנד הרחוקה. "הופתענו מאוד לגלות שבחיל–האוויר התאילנדי לומדים על מורשת קרב ישראלית", מתפלא רס"ן מיקי. "הם מכירים בעל–פה סיפורים על מלחמת ששת הימים ועל תקיפת הכור בעיראק. לכולם יש הערכה רבה כלפי חיל–האוויר הישראלי ויכולותיו".

האימון היה חשוב מאוד לחניכים וניכרו בהם השקעה ורצון אמיתי ללמוד ולהתקדם. "רובם ניהלו מחברות תחקירים ובאו להתייעץ איתנו לפני ואחרי כל גיחה באשר לטקטיקות מומלצות ועקרונות הטיסה", מספר רס"ן מיקי. "ניסינו פעמים רבות ללמד בתדריכים הכיתתיים איך טסים בחיל–האוויר הישראלי ולא תמיד ידענו איך בדיוק להסביר זאת באנגלית".

בהיבט הטיסתי, מציין רס"ן מיקי, לטוס בשטח זר ובמזג–אוויר לא מוכר, זו חוויה בלתי רגילה. "באחד הימים, מזג–האוויר ההפכפך של איזור קוראט היכה בנו. בבוקר היה נאה, התחלנו את האימון ומיד מנהל הקרקע עלה על הקשר וקרא לנו לחזור לנחיתה. הצלחנו בסופו של דבר לנחות רגע לפני שהבסיס נסגר. חקוקה לי בזיכרון תמונה בה הגף הטכני קיבל אותנו בחזרה ברגליים יחפות, כדי לא להרטיב את הנעליים".

גם רס"ן א' זכה לגיחה רטובה. "מיד אחרי הנחיתה התחיל לטפטף. הטייס שטסתי איתו אמר לי שאנחנו לא מסיעים ונחכה בקצה מסלול. חשבתי שהוא צוחק עלי, אבל אחרי חצי דקה התחיל מבול מטורף והמסלול היה מוצף במים עד גובה חמישה סנטימטרים, כך שאי אפשר היה לראות כלום. אחרי כרבע שעה יצאה השמש וחזרנו לדת"ק (דיר תת–קרקעי)".

יחי ההבדל הקטן

רס"ן מיקי הוא טייס בעל "רזומה" הדרכתי עשיר. בין השאר הוא שירת כמדריך וכמפקד קורס "ראשוני קרב" במשך שנתיים לפני שהפך לסגן מפקד טייסת. אולם ההדרכה בסדנה היא מעט שונה. "ההדרכה בסיטואציה הזאת הייתה ללא ספק אתגר אדיר. ראשית, ההדרכה כולה באנגלית, ולא בדיוק אנגלית אלא Thai–English, שפה שלא פשוט להבין. בחלקים מהקרב הם עברו לדבר גם תאית. קשה לשמור על תמונת קרב כמדריך ומוביל ברמה בה אתה מצפה מעצמך לשמור ונוצר חשש גדול מאירועי בטיחות". רס"ן גל נזכר באירוע בטיחות שהסתיים למרבה המזל בנס. "בסיום אחד הקרבות נפרדו הטייס שטסתי איתו, שהיה מוביל בקרב ומספר שתיים שלו. כדי שימצאו זה את זה נקבע גובה לכל מטוס על–מנת לא להתנגש עד להצטרפות. הבעיה הייתה שהמוביל עשה את זה בתאית ולא היה ברור מה הוא אמר. בדיעבד המוביל אמר לשתיים לטוס בגובה מסוים ובעצמו טס באותו הגובה. אני ראיתי את שתיים מתקרב אלינו ב–Head on, כלומר ממש מולנו, מטווח של שני מייל. ניסיתי לומר זאת לטייס התאילנדי, אבל הוא לא הבין מה אני מקשקש. בטווח קרוב לקחתי שליטה על המטוס, פניתי, משכתי ואמרתי גם לשתיים בקשר לשבור שמאלה. בדיעבד, שתיים לא הבין כמובן מי אמר מה, אבל שני הטייסים באו בהתרגשות להודות לי על ההתערבות שמנעה התנגשות או חליפה קרובה מאוד".

שנית, חלק מהתקשורת בין הטייסים התאילנדים מתבצעת בתאית, השפה הרשמית של תאילנד, בעיקר כשהלחץ עולה תוך כדי קרב. "הדבר גורם להפסד רב של מידע מצידנו ומקשה על הבנת התמונה הכללית. פעולה פשוטה כמו להסביר לתא הקדמי להנמיך את עוצמת השמע של טיל ה"פיתון 4", יכולה להימשך באוויר דקות ארוכות, לכן אין מה לדבר על הדרכה של ממש באוויר תוך כדי טיסה, אלא בעיקר הדגמה והשתלבות שמלווה בתחקיר על הקרקע", מסביר רס"ן מיקי.

הבדלים מקצועיים עיקריים התגלו בין תפיסות האימון של חיל–האוויר הישראלי לבין זה של חיל–האוויר התאי בעיקר בנושא יסודות הטיסה. "חיל–האוויר הישראלי מאמין שטייס קרב בעל יסודות טובים יצליח להתמודד טוב יותר עם אתגרים ומשימות קשות ולתפקד טוב יותר באי ודאות המאפיינת מלחמה", מסביר רס"ן מיקי. "לעומת זאת, חיל–האוויר התאי משקיע את עיקר זמנו באימון במערכות הנשק המתקדמות ביותר שברשותו ובאימון במשימות מבצעיות המעסיקות אותו ולא ביסודות הטיסה.

מכאן, דרך אגב, נובע הפער שהוצג בתחילה, פער הציפיות בנוגע לתכני הסדנה", מבהיר רס"ן מיקי וטוען כי הוא באופן אישי מאמין בשיטות האימון של חיל–האוויר הישראלי. אולם, הוא לא בטוח שנכון לכוון את הסדנאות הבאות לאותו מקום. "לפעמים לא נכון שהפרה תרצה להניק יותר משהעגל ירצה לינוק", הוא טוען.

תחקיר גם כאן

במקביל להבדלים המקצועיים, בלטו גם לא מעט הבדלים תרבותיים בהתנהלות היומיומית. "הטייסים התאים מנומסים מאוד, ממושמעים ונותנים המון כבוד למפקדיהם", מתאר רס"ן מיקי, "אולם הם מדברים בטלפון נייד תוך כדי תדריך או תחקיר. לפעמים אפילו היו תחקירים בהם המתחקר עצמו אחז בידו טלפון סלולרי. כל אלו, בנוסף לאיחורים בין התדריכים וההדרכות. כאמור, אצלנו זה לא עובד ככה".

הבדל נוסף שבא לידי ביטוי לדברי רס"ן מיקי הוא עלייתם המוקדמת של הטייסים התאילנדים למטוס. "הם עושים בדיקות חיצוניות עם כובע טיסה וכפפות, יושבים וממתינים זמן רב לפני העליה למטוס בסככת המטוסים ולבסוף מאחרים לזמנים באזור". למה, אתם שואלים? רס"ן מיקי משיב: "מסתבר שהעם התאי חכם וחסכוני. חשוב להם יותר להניע בזמן שהוגדר להם ולא לבזבז דלק על הקרקע מאשר להיות בזמן באזור הטיסה". רס"ן מיקי מתייחס לעובדה נוספת אשר בלטה במהלך האימונים. "ההבדל הוא מה שאנחנו מכנים: Will To Kill, כלומר הפלת תותח בקרב אוויר–אוויר. התותח הוא נשק מתקדם פחות, אך מעמיד את הטייס בסוג של מבחן והפלה זו מגלמת את פסגת שאיפותיו של כל טייס ישראלי. הכוח נתון בידיים שלו. אולם בתאילנד המצב שונה. לא לוקחים סיכון, לא מסתמכים על הטייס ומעדיפים לשגר 'פיתון 4', שהוא נשק אוויר–אוויר מונחה חום. כלומר, פחות מיומנות אישית ויותר הצלחה של המערכת מאשר של הטייס".

התחקיר הוא אחד מן השלבים החשובים באימון ומערכות התחקור הישראליות שנמצאות בשימוש חיל–האוויר התאי הן מצוינות. "בהתחלה היה לנו קשה להבין עד הסוף מה הם באמת לוקחים איתם מהתחקירים וזאת בעיקר מפני שמפקד הסדנה היה מסכם את התחקיר בתאית. אחרי שביקשנו ממנו לסכם באנגלית, גילינו להפתעתנו שהסיכום הוא נוקב, קשוח, אמיתי ומחמיר".

"זה עולם קטן מאוד"

חיל–האוויר התאי מרוצה מאוד מעצם קיומו של האימון, מהמסורת המשתמרת עם חלוף השנים, מהתכנים ומהאווירה. אל"ם שפרן אירגן שלוש פעמים את הסדנה ושלושה זוגות של טייסים מדריכים הספיקו לעבור תחת ידיו. "הטייסים מגיעים עם חיוך קטן ויוצאים עם חיוך ענק", אומר אל"ם שפרן. "השותפות עם טייסים תאים והשילוב בין מקצועיות ואיכותיות יוצר טעם של עוד". אל"ם שפרן מייחס חשיבות רבה לקשר של צה"ל וחיל–האוויר עם חיל–האוויר התאי. "הדבר יכול לתרום רבות לחיזוק היחסים של מדינת ישראל עם תאילנד, בנוסף לצד הרווחי שמתבטא בסחר הביטחוני שמתנהל עם התעשיות הישראליות".

הסדנה נחתמה בטקס חלוקת תעודות סיום לטייסים התאים מטעם חיל–האוויר ומדינת ישראל וטייסינו קיבלו תשורות מחיל–האוויר התאי. "זה היה אירוע יפה ומרגש במיוחד, גם לנו וגם להם", נזכר רס"ן גל. "התרשמתי שחיל–האוויר התאי לוקח ברצינות רבה את הסדנה הזאת ושמח על עצם קיומה".

"שמחתי למצוא בצד התאי חיל–אוויר מסודר, מקצועי, מתחקר בצורה קשוחה ומתקדם", מספר רס"ן מיקי. "פגשנו בסדנה אנשים איכותיים מאוד ונחמדים בצורה יוצאת דופן".

השניים מסכמים את הצלחת הסדנה: "יפה לראות שבטכניקות שהשתמשנו בהן בעבר בבית–הספר לטיסה, אנו משתמשים בהצלחה גם בחיל–אוויר שאין לנו מושג כיצד הוא מתאמן, מי הם הטייסים ואפילו את המטוס (F–5) אנו לחלוטין לא מכירים ולא טסנו עליו מעולם".

"זו תחושה של עולם קטן", מסכם רס"ן גל. "אני טס על מטוס קרב בתאילנד עם טייסי חיל–האוויר המלכותי התאי, מדבר איתם באנגלית ומלמד אותם על מערכות נשק ישראליות במטוסים האמריקאיים שלהם. כיף לראות חניכים מתקדמים מיום ליום ומבצעים טוב יותר משימות שאימנת אותם לבצע".

הם מצידם, מעבר לחוויה האישית, הצליחו לעמוד במשימה העיקרית שהוצבה בפניהם, הלא היא שימור הקשר החם בין שני חילות–האוויר, קשר מיוחד שלצה"ל אין רבים כמוהו וחוץ מזה, היכולת לאכול אוכל חריף השתפרה פלאים.

עוד באותו מדור

סא"ל (מיל') אורי שחק, כיום מדריך בבית-הספר לטיסה

להיות חופשי

אחד המבחנים הקשים ביותר, מבחן העלול להיקרות בדרכו של כל חייל, הוא השבי. שני אנשי צוות–אוויר, שנפלו בשבי, מספרים על החודשים הארוכים בכלא בדמשק, על ייסורי הגוף והנפש, החברות וההשפעה האדירה של ניסיון זה על החיים שאחרי. גם היום, יותר משלושים שנה אחרי, נמצאים חיילי צה"ל בשבי אויב. התקווה היא שסיפורם יסתיים כפי שמסתיימת כתבה זו
"לפעמים אנחנו צריכים להתאים את טון הדיבור שלנו בקשר לפי הטייס שאיתו מדברים". סגן דובי

דו"ח הפקח

עין אחת על מסך ימין, אוזן אחת מאזינה לערוץ קשר משמאל ותשומת הלב אמורה להתחלק בין מספר מטוסים. פקחי הטיסה בחיל–האוויר צריכים להיות דרוכים בכל רגע ולדעת מה קורה באוויר ועל המסלולים