מטוס קרב רב-משימתי, שנכנס לשירות בחיל-האוויר ב-1969, ומהווה גם היום נדבך חשוב בעוצמתו של חיל-האוויר. המטוס השתתף במלחמת ההתשה, מלחמת יום-הכיפורים ומלחמת שלום הגליל, ולזכותו נרשמו יותר ממאה הפלות.

סיפור ההפלה הראשונה

עיסקת הפאנטום יוצאת לדרך

ב-1965 ביקש חיל-האוויר הישראלי לרכוש מטוסי פאנטום, מטוס-הקרב המתקדם ביותר שנמצא אז בשירות. האמריקאים סירבו, אך הסכימו למכור לישראל מטוסי סקייהוק. רק בינואר 1968, לאחר שיכנוע מאסיבי בדרגים הדיפלומטיים הגבוהים ביותר, נעתרו האמריקאים למכור לישראל את המטוס.

חיל-האוויר, שהעדיף אז מטוסי-קרב חד-מושביים, שקל בתחילה לרכוש דגם חד-מושבי של הפאנטום, שיפותח במיוחד עבורו. לאחר שהתברר, כי אובדן איש-הצוות השני יפגע מאוד בניצול הפוטנציאל הגבוה של הפאנטום, הוחלט לוותר על הרעיון, ולרכוש מטוסים דו-מושביים מדגם E, שנמצא אז בפיתוח. ביוזמת חיל-האוויר, הותקן במטוס, לראשונה בפאנטום, תותח קבוע.

הפאנטומים נוחתים בישראל

ב-5 בספטמבר הגיעה לישראל רביעיית הפאנטומים הראשונה, והוקמה טייסת ה"אחת". שבועות מעטים אחר-כך, נקלטו מטוסים נוספים גם בטייסת "הפטישים". חיל-האוויר קיבל את מטוס-הקרב הטוב ביותר, שהיה קיים אז. הפאנטום היה מהיר יותר מהמיראז', נשא כמעט פי 6 יותר חימוש, צוייד במכ"ם מתקדם, ומגוון טילי אוויר-אוויר וטווח-הטיסה שלו היה כמעט כפול מהמטוס הצרפתי.

מלחמת ההתשה

טייסות הפאנטום לא קיבלו זמן מיותר להתארגנות. מלחמת ההתשה, שהיתה בשיאה, דרשה מהטייסות להשתתף בפעילות המבצעית של חיל-האוויר באזור התעלה, ובמקביל להכשיר צוותים נוספים למערך הפאנטום. ארבעה שבועות בלבד לאחר הגעת המטוסים לארץ, כבר פיטרלו המטוסים האלה בסיני, במסגרת הפקודה המבצעית הראשונה שלהם. ב-22 באוקטובר 1969 כבר תקפו הפאנטומים מטרות קרקעיות, וב-11 בנובמבר 1969 הושגה ההפלה הראשונה של הפאנטום בחיל-האוויר: מיג-21 מצרי.

עד לסיומה של מלחמת ההתשה, באוגוסט 1970, המשיכו מטוסי הפאנטום לתקוף במצרים ולבצע טיסות-סיור וצילום באיזור. בין השאר, הם נטלו חלק מרכזי בתקיפות-העומק, שביצע חיל-האוויר כנגד מטרות אסטרטגיות במצרים. כושר נשיאת החימוש הגבוה שלהם, ביחד עם טווח הטיסה הארוך, הפכו אותם ל"מפציצים" של חיל-האוויר.

הפצצות-העומק במצרים הביאו למצרים טייסים ומטוסים סובייטים, שנועדו לחזק את ההגנה האווירית המצרית. המיפגש הראשון והאחרון בין טייסים ישראלים בפאנטומים ובמיראז'ים של חיל-האוויר לבין הטייסים הסובייטים היה ב-30 ביולי 1970, והסתיים בחמישה מיגים מופלים, שניים על-ידי מטוסי הפאנטום. זה היה שבועיים לאחר שמערך הפאנטום ספג מכה קשה, כאשר מפקד טייסת "האחת", שמואל חץ, נהרג בעת תקיפת סוללות טילים מצרית. לאחר המלחמה, רכש חיל-האוויר מטוסי פאנטום נוספים.

מלחמת יום-הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים היתה המלחמה של הפאנטום. המטוסים תקפו טנקים, סוללות טילים ובונקרים, הפילו מטוסים עוינים, ביצעו עשרות גיחות-צילום וסיור בשמי מצרים וסוריה ומשימות אוויר-קרקע כמו תקיפת שדות-תעופה, תקיפת גשרי-הצליחה בתעלת סואץ וכוחות מצרים בקו.

במבצע "דוגמן 5" ספג מערך הפאנטום פגיעה קשה: שישה מטוסים הופלו בעת תקיפת סוללות הטילים הסוריות.
במהלך המלחמה ביצעו מטוסי פאנטום כ-500 תקיפות-עומק במצרים וסוריה. המפורסמת שבהן היא תקיפת המטכ"ל הסורי. ב-9 באוקטובר 1973, תקפו שתי רביעיות פאנטום את המטכ"ל הסורי בלב דמשק. התקיפה הצליחה, אך המחיר ששולם היה כבד: שני מטוסים נפגעו וטייס נהרג. מטוס נוסף נפגע מאש נ"מ, אך הצליח לחזור לבסיס. מוביל הגיחה, אל"מ (מיל') ארנון לבושין, קיבל אחר-כך את אות-המופת, על ביצועה המוצלח של התקיפה.

חיל-האוויר קיבל בעיצומה של המלחמה מטוסי פאנטום נוספים, במסגרת הרכבת האווירית. המטוסים עברו התאמה מהירה לשירות בחיל, וחלקם אף הספיק להשתתף בגיחות מבצעיות במהלכה. במלחמה איבדה טייסת הפאנטומים מטוסים רבים, וחלק מהצוותים נהרג או נפל בשבי המצרי, הסורי והלבנוני. ב-1974 נפתחה טייסת פאנטום חמישית - טייסת "העקרב".

מלחמת שלום הגליל

תשע שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, שבו מטוסי הפאנטום, לתקוף סוללות טילי נ"מ, משימה שבה התמחו מאז הגיעו לארץ. בפעולות אלה נהרגו טייסים ואבדו מטוסים לטייסות הפאנטום. תשע השנים שחלפו בין המלחמות נוצלו לפיתוח אמצעי לחימה ותורות לחימה חדשות, ללוחמה בטילים. ב-9 ביוני, היום הרביעי למלחמת שלום הגליל, נטלו מטוסי הפאנטום תפקיד מרכזי במבצע השמדת סוללות הטילים הסוריות בבקעת הלבנון, תקיפה שאותה ביצעו בהצלחה רבה. למרות נוכחות מאסיבית של ה-F-15 וה-F-16 בשמי לבנון, הפיל באותו יום פאנטום מיג-21 סורי. ב-24 ביולי 1982 הופל מטוס פאנטום במהלך תקיפה. הנווט, רס"ן אהרון כץ ז"ל נהרג והטייס, סרן גיל פוגל, נפל בשבי הסורי. סרן פוגל שב לארץ ביוני 1984, לאחר שנתיים ארוכות בכלא הסורי.

פאנטום נפגע מעל לבנון. רון ארד נופל בשבי

באוקטובר 1986, במהלך תקיפה שגרתית בלבנון, נפגע מטוס פאנטום של חיל-האוויר כתוצאה מתקלה טכנית. שני אנשי הצוות של המטוס, הטייס רס"ן אבירם והנווט, רס"ן רון ארד, נאלצו לנטוש את המטוס. רס"ן אבירם חולץ על-ידי מסוק קוברה במבצע נועז, לאחר שניתלה על מגלש המסוק. רון ארד נפל בשבי.

F-4B

הדגם הראשון, שפותח ישירות מאב-הטיפוס. הצי האמריקאי היה הלקוח היחיד של 649 המטוסים שיוצרו. הצי רכש והפעיל את המטוס מנושאות המטוסים שלו, כמיירט חמוש בטילים, להגנת ספינות הצי ושיירות אספקה.

F-4C

מדגם זה נרכשו תחילה 583 מטוסים, שהיו מטוסי F-4B שהותאמו לפעולה יבשתית. הדגם הבא שרכשו האמריקאים היה F-4D.
825 מטוסים יוצרו מדגם זה, אולם, חיל-האוויר האמריקאי היה מעוניין בדגם משופר עוד יותר, שיצוייד בין השאר גם בתותח אינטגרלי.

F-4E

הדגם, שהמריא לטיסת הבכורה שלו ב-30 ביוני 1967, הפך לדגם העיקרי של הפאנטום, ו-1,389 מסוגו יוצרו. המטוס, המשרת בחיל-האוויר האמריקאי, וכן בחילות-אוויר נוספים, נבדל מהדגמים הקודמים בעיקר בשל התותח, אולם הוא גם מצוייד במערכות משופרות, המעניקות לו יכולת משופרת במשימות אוויר-אוויר ואוויר-קרקע. אחת היכולת החשובות ביותר שהוספו למטוס היתה היכולת לתפעל חימוש מונחה מדוייק. מטוסי F-4E מסוגלים לשאת סוגים שונים של מצייני לייזר, לרבות מערכת "פייב-טק", שנחשבה לאחת המתקדמות מסוגה. F-4E נושא פצצות מונחות-לייזר, וכן טילים מונחים מסוגים שונים.

F-4G

הדגם, המכונה "ווילד וויזל" (סמור-פרא), הוא הדגם המתקדם ביותר של הפאנטום. המטוס, שהמריא לראשונה ב-6 בדצמבר 1975, פותח כמטוס יעודי ללוחמה בסוללות טילי נ"מ. חיל-האוויר האמריקאי רכש 116 מטוסים כאלה, שהופעלו בזמן מלחמת המפרץ.
עוד בראשית הפיתוח של הפאנטום הציעה "מקדונל דאגלס" לפתח דגם מיוחד של המטוס לצורכי צילום וסיור, שיצוייד במצלמות וחיישנים נוספים. כאשר הזמינו חיל-האוויר והצי האמריקאים מטוסי פאנטום, הם רכשו גם דגמים מיוחדים של הפאנטום לסיור, שצויינו RF-4C ו-RF-4B. לאחר התעניינות רבה במטוס-הסיור מצד מדינות רבות, פותח RF-4E, המתבסס על F-4E.

RF-4E

בדגם זה הוסר התותח, ובמקומו הותקנו מספר מצלמות וחיישנים, המאפשרים למטוס לבצע משימות סיור טקטי ביום ובלילה. מטוסי RF-4E טסים לרוב כשהם חמושים רק בטילי אוויר-אוויר להגנה עצמית, אולם בשעת הצורך הם מסוגלים לבצע גם תקיפות אוויר-קרקע.
150 מטוסי RF-4E יוצרו, ויותר ממחציתם נמכרו לחיל-האוויר הגרמני. מטוסים נוספים מופעלים ע"י חילות-האוויר של ישראל, איראן, יוון ותורכיה.

קורנס 2000

במהלך שנת 1980 החל חיל-האוויר בתיכנון הראשוני של פרויקט לשיפור מטוסי הקורנס שלו. ב-15 ביולי 1987, המריא אב-הטיפוס הראשון של המטוס המושבח, שקיבל את הכינוי קורנס-2000.

קורנס-2000, שנכנס לשירות בחיל-האוויר ב-9 באפריל 1989, נבדל מהפאנטום המקורי, בעיקר בתחום האוויוניקה. "למרות שהם נראים כמעט אותו דבר, הקורנס-2000 הוא מטוס שונה לגמרי מהפאנטום הרגיל", סיפר סא"ל א', מפקד טייסת פאנטום, בראיון לבטאון חיל-האוויר. "השינויים האוויוניים הם שהופכים אותו למטוס חדש לחלוטין. למעשה, הלב של המטוס הן מערכות האוויוניקה. במהלך ההשבחה פשוט השתילו לו לב חדש, משופר בהרבה".

במסגרת תוכנית השיפורים של הפאנטום, החליט חיל-האוויר להחליף את המכ"ם המקורי של המטוס במכ"ם חדש. חברת "נורדן" האמריקאית פיתחה במיוחד - עבור דרישות חיל-האוויר - את מכ"ם ה-APG-76. מכ"ם זה, הנחשב לטוב מסוגו בעולם, משלב טכנולוגיות מתקדמות שפותחו עבור מטוס התקיפה העתידי של צי ארה"ב, A-12 אוונג'ר II, שייצורו בוטל בינתיים.

ה-APG-76 הוא מכ"ם מטיפוס מיפתח סינטטי, המסוגל לבנות את תמונת פני השטח על-פי גלים אלקטרו-מגנטיים, שהוא שולח כלפי האדמה. היתרון הגדול של שיטת פעולה זו, בהשוואה למערכות אחרות המתבססות על ציוד אופטי, היא שאיכות התמונה של המכ"ם איננה נפגמת - אפילו לא במזג-אוויר גרוע. מכ"ם זה ייחודי לקורנס-2000, אולם עקב ביצועיו המעולים בוחן חיל-האוויר האמריקאי את האפשרות להתקין גירסה מיוחדת שלו בפוד, שיינשא ע"י מטוסי F-16.
במטוס הקורנס-2000 מותקנת מערכת-תצוגה עילית הולוגרפית מתוצרת חברת "קייזר" האמריקאית, הנחשבת למובילה בתחומה בעולם. המערכת המותקנת בקורנס-2000 נחשבת למתקדמת מאוד, במיוחד בשל העובדה שהיא רחבת-זווית. למעשה, המערכת מכסה כ-60 אחוז משדה-הראייה הקדמי של הטייס, שיעור הגדול פי שניים מהמערכות המותקנות במטוסים אחרים. על מערכת התצוגה, הנמצאת מול פני הטייס, מוצגים נתונים החיוניים להטסת המטוס כמו מהירות, גובה, כיוון וכדומה. כן מוצג על התצוגה מידע הקשור לתיפעול מערכות הנשק השונות.

אחד השינויים החשובים ביותר, שנעשו בתאי הטייס והנווט של הקורנס-2000 היה התקנת צגים רב-תכליתיים. הנווט, האחראי על תיפעול מערכות האוויוניקה והחימוש של המטוס, יכול לצפות בשני צגים צבעוניים, ולראות נתונים שונים ותצוגות, הקשורים למערכות אלה. בתא הקדמי של הטייס מותקן צג אחד, שבעזרתו הוא מסוגל לקבל את כל המידע, שרואה הנווט על הצגים שלו, בו-זמנית, על-ידי החלפת התמונה המוצגת.
התקנת הצגים הרב-תכליתיים משפרת בצורה ניכרת את הנדסת-האנוש של תאי-הטייס, ובכך היא מצמצמת במידה ניכרת את עומס העבודה המוטל על שני אנשי-הצוות, בעיקר במהלך ביצוע משימות מבצעיות.

המטוס פותח בחברת "מקדונל-דאגלס", היום "בואינג", כמטוס לנושאת-מטוסים, המתאים לקשת רחבה של משימות. אב-הטיפוס המריא ב-27 במאי 1958, וזכה להערכה רבה בקרב אנשי הצי האמריקאי שהזמינו 45 מטוסים. ב-1961 הוכרז כמטוס-הקרב והצילום הסטנדרטי בפיקוד האוויר הטקטי. בכך החלה הסטוריית ייצור ארוכה, שנמשכה קרוב ל-23 שנים ויותר מ-5,000 מטוסים ב-15 דגמים יוצרו במסגרתה.

מנוע הפאנטום הוא J79 של חברת "ג'נרל אלקטריק". כל פאנטום מצוייד בשני מנועים, המותקנים זה לצד זה, לאורך הגוף. קיימים מספר תתי-דגמים של המנוע, והחשוב שבהם הוא J79-GE-17 הדחף של כל אחד מהמנועים הוא 5,385 ק"ג ללא שימוש במבערים האחוריים, ו-8,210 ק"ג עם המבערים.

"מקדונל דאגלס" וגם התעשיה האווירית הישראלית בחנו בעבר את האפשרות להחליף את מנועי ה-J79 במנועי PW1120 מתוצרת חברת "פראט אנד וויטני". פאנטום, שבו התקינה התע"א את המנועים החדשים, הפגין ביצועים טובים בהרבה מאלה של הפאנטום המקורי, מבחינת מהירות השיוט וטווח-הטיסה.

תצורתו של הפאנטום היא מטוס דו-מושבי, כששני אנשי-הצוות יושבים זה מאחורי זה. במושב הקדמי יושב הטייס, האחראי על הטסת המטוס. במושב האחורי יושב הנווט, שהוא גם מפעיל מערכות-הנשק. במקרה חירום, יכול הנווט להטיס את המטוס מהתא האחורי. למטוס יש פוטנציאל-תקיפה אדיר ורב-גוני: החל במטרות קרקעיות, שאיתן יוכל להתמודד באמצעות פצצות וטילי האוויר-קרקע במשקל כולל של 7,257 ק"ג וכלה באיומים האוויריים, שלהם יוכל באמצעות טילי ספארו, סיידווינדר, שפריר או פיתון. בנוסף, במטוס מותקן תותח 20 מ"מ שישה-קני עם 640 פגזים.