בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 170 (271) 27/08/06

יומן לחימה

משמר הבז

טייסות הבז של חיל–האוויר לא רק עוסקות בהגנת שמי המדינה, אלא גם במגוון פעילויות אחרות במסגרת הלחימה בצפון

טלי בן–יוסף | צילום: ניר בן–יוסף

הם ידועים כמטוסי עליונות אווירית. אם יחדור כלי–טיס עוין לשמי המדינה, הם הראשונים שיוזנקו לעברו. הם עובדים בחשאי וממלאים את המרחב האווירי. הם שם, גם אם חשבתם שלא. נא להכיר: טייסות הבזים (F-15) שומרות עליכם יום ולילה לאורך כל המבצע. טייסת "חוד החנית" וטייסת "אבירי הזנב הכפול", שתיהן מפעילות מטוסי בז, התחלקו ביניהן במהלך החודש האחרון במשימת הפטרול בשמי המדינה. משימת הפטרול לא בולטת כמו תקיפת יעדים בלבנון או בעזה, אך ללא אותן טייסות, המצב היה שונה לגמרי.           

שעות אחר הצהריים בטייסת "חוד החנית". רוב הטייסים באוויר ומי שלא, ישן אחרי גיחת פטרול ארוכה. השקט השורר בטייסת לא מעיד על הקרבות המתרחשים בצפון המדינה ונדמה כי זהו עוד יום שגרתי לחלוטין. במרחק כמה קילומטרים מהטייסת, עומדים על המסלולים מספר מטוסי בז ומחכים לאישור המראה ממגדל הפיקוח. האות ניתן ובזה אחר זה הם ממריאים וחותכים את שמי הבסיס בדרכם לעוד משימת אוויר–אוויר.

מעבר חד

משימת הפטרול הינה טיסה ארוכה יחסית באזורים העלולים להיות מאוימים על–ידי גורמי אוויר כלשהם. הפטרול נועד להגן הן על אוכלוסיה ומתקנים קרקעיים והן על מטוסים וכלי–טיס הנמצאים באוויר במשימות אחרות. ישנה משימה נוספת והיא משימת הגילוי. כלומר, לגלות כלי–טיס שונים הנמצאים בגובה נמוך שמכ"מים קרקעיים לא תמיד יכולים לזהות.

"בתחילת הלחימה עוד לא היה ברור אם סוריה תתערב ותשלח את מטוסיה לעבר מדינת ישראל ולכן עשינו פטרולים שמטרתם להגן מפני תקיפה של חיל–האוויר הסורי", מסביר רס"ן ג', טייס בטייסת "חוד החנית", "כמובן שהמבצע מוגבל רק ללבנון ואין לנו שום כוונה לערב את סוריה בלחימה, אך אף פעם אי אפשר לדעת מה הן כוונותיו של הצד השני ולכן אנחנו מוכנים גם לזה".

בשבוע הראשון ללחימה נפגע סטי"ל (ספינת טילים) של חיל–הים, לא רחוק מחופי לבנון, טייסי הבז ראו את השיגור מלמעלה ומיד השתנתה התפיסה בטייסת: "ראינו את חיל–הים 'חוטף' ותוך שניה וחצי הפטרול שלנו השתנה, ישר הבנו שאם אותם הם הפתיעו גם אנחנו יכולים להיות מופתעים", אומר סא"ל א', מפקד טייסת "חוד החנית", "זה כבר לא אותו פטרול שבבטחון השוטף ובשגרה שלנו, רמת האיום משתנה. רמת המוטיבציה להפיל אותנו גדלה וההפתעות, כשמן כן הן. לכן אנחנו צריכים לדעת להגיב ולשנות דברים מהר ובהתאם".

הפטרולים הם משימה שנחשבת שלווה ורגועה, סך–הכל טיסה ממושכת במספר אזורים שונים. אך ככל שהיא שלווה ורגועה, כך היא יכולה להפוך מסוכנת וקריטית. "בתקיפה אתה מגיע עם נקודת ציון, בין אם מהקרקע ובין אם מהאוויר, אתה יודע לאן אתה הולך והכל בשליטתך", אומר רס"ן ג', "משימת הפטרול יכולה להשתנות תוך שניות ממצב רגוע ונינוח למצב בו אתה צריך להתמודד עם איום זה או אחר. אתה צריך להיות ערני, לפעול מהר ולהתחיל טיסה דינמית. מקרה כזה היה לנו בימים הראשונים ללחימה כאשר פטרלנו ולפתע ראינו מבנה של מיגים סוריים מתקדם לעברנו. מטיסה שקטה יחסית היה מהפך דרמטי - גם במנטליות וגם ברמת הערנות שלך לביצוע המשימה כנדרש. בסופו של דבר המיגים פנו לאחור, אך המוכנות שלנו הייתה גבוהה לכל מקרה שלא יבוא".

עליונות זה שם המשחק

מערך הבז הוא המערך המוביל בכל הקשור ביירוט ועליונות אווירית, גם מבחינת האמל"ח (אמצעי לחימה) שלו. טילי האוויר–אוויר הם הטילים המתקדמים והטובים ביותר שיש לחיל–האוויר וגם יכולת המכ"ם שיש למטוסים היא מן הטובות ביותר שיש בחיל. יכולותיו של המטוס מביאות לכך שמשימות האוויר–אוויר מוטלות על הטייסות באופן טבעי והן מצידן מוכנות להגן.

"לאנשים פה יש כמה אסימונים בראש שאנחנו מדגישים להם בתדריכים. הראשון הוא ביצוע המשימה ללא פשרות. בין אם זה ליירט מטוסי קרב שבאים להפיל אותנו או מטוסים אחרים שתוקפים ברגע זה ובין אם זה חטיפת מטוס אזרחי וביצוע פיגוע טרור אווירי, הכי חשוב ביצוע המשימה", מסביר סא"ל א', "הדבר השני הוא ההישרדות באוויר. כמה שאנחנו יודעים ומרגישים חזקים, עדיין יכולים להפתיע אותנו. צריך תמיד לוודא שלא מפתיעים אותנו ואנחנו מספיק ערניים ומודעים לסכנות. הדבר השלישי שאנחנו חוזרים ומדגישים בעיקר בפני הטייסים הצעירים הוא שבאימונים טסים לפי ההוראות ומגבלות הבטיחות שחיל–האוויר מציב, אבל במידה וצריך לשבור את אותם חוקים בגלל מצב לחימה באוויר או בקרקע אז משנים את החוקים. זאת אומרת שאם אחד משני הדברים הראשונים - ביצוע משימה או הישרדות נמחקים, ויש מישהו במצוקה אנחנו בעצמנו נסתכן ונשנה את ההנחיות כדי להגן על מי שנמצא בסכנה".        
 
בז תוקף

"ביולי 1993 פתח צה"ל במבצע 'דין וחשבון' נגד מטרות של ארגון החזבאללה בדרום לבנון. מטוסי קרב של חיל–האוויר יצאו לתקיפות וליירוט בעוד שמטוסי ה–F-15 יצאו לפטרולים בשמי האזור. יומיים לאחר פתיחת המבצע, הוחלט 'לתרגל' את הטייסים גם בתקיפות מטרות קרקעיות בתוך שטח לבנון. מטרותיהם היו יעדי תשתית של המחבלים, וגם שטחים פתוחים ליד הכפרים" (מתוך "50 שנות עליונות אווירית" מאת דני שלום).

גם במבצע "שינוי כיוון" הוחלט, לאחר כמה ימי לחימה, לתת לטייסות הבזים לתקוף מטרות אסטרטגיות בלבנון. "אומנם תקיפות אוויר–קרקע הן לא ליבת העיסוק שלנו אבל כשאנחנו נקראים לעזור בתחום הזה יש לנו את היכולת", אומר סא"ל ד', מפקד טייסת "אבירי הזנב הכפול". "ההפצצות שעשינו עד היום בהחלט הרימו את המוראל, בעיקר בקרב הצוותים הטכניים שמחמשים את המטוסים. לטייסת יש מגוון משימות ולא משעמם לנו לרגע. עם זאת, ברגע שנדרשנו לבצע תקיפות נרתמנו למשימה כמו לכל משימה אחרת". 

בדומה לשאר הטייסות התוקפות, גם טייסות הבז תוקפות משגרי רקטות, צירים מרכזיים, רחבות שיגורים, גשרים ועוד. "חשוב להבין שהתקיפות מהוות שינוי תרבותי בטייסת", מסביר סא"ל ד', "פרט לטייסים שצריכים לעשות איזה שהוא 'סוויץ'' בראש מבחינת משימות, גם המערך התומך משתנה ונרתם למשימה השונה. המטוסים פוגעים נהדר", הוא מעיד ומוסיף: "זו תחושה של סיפוק לתרום גם בפן הזה בלחימה. החזרה לדת"קים היא מדהימה, בתקיפה הראשונה הגיעו אנשים מכל הבסיס לראות את המטוסים שהרגע תקפו בלבנון".

סגן נ' וסגן ג', טייסים סדירים בטייסת "אבירי הזנב הכפול", סיימו את ההכשרה המבצעית למטוס ה–F-15 בשבוע בו התחיל מבצע "גשמי קיץ". מאז הם משתתפים באופן מלא במשימות הטייסת. "בימים הראשונים של הלחימה הייתה הרגשה של מתח והתרגשות", מעיד סגן נ', "עכשיו חיל–האוויר נכנס קצת לשגרה של משימות ותקיפות אבל עדיין אנחנו מוכנים לכל הפתעה שתגיע. יפה גם לראות שבימים הראשונים של הלחימה זרמו לפה מילואימניקים בקצב, כל הזמן הם מתקשרים ורוצים לבוא ולתרום. כמובן שלא כולם יכולים לבוא אבל יש להם  את הנכונות להגיע, הם שמחים לטוס ולעזור במה שאפשר וחוץ מזה זה סוג של גיבוש בטייסת בין כל הדורות".

בעודי מדברת עם סגן נ' על פעילותו המבצעית הראשונה כטייס F-15 הוא מספר לי שחברו להסבה, סגן ג', תוקף ברגעים אלה ממש מטרות בלבנון בפעם הראשונה. מאז אותו יום תקף גם סגן נ' בפעם הראשונה ושניהם ממשיכים בימים אלה לתרום בכל משימות הטייסת, גם בתקיפה.

לראות את הכל

אומנם גם טייסות הבזים "זכו" להכנס למעגל התוקף של חיל–האוויר אך משימות הפטרול לא הסתיימו, אפילו לא לרגע. "אנחנו נמצאים כל הזמן באוויר, 24 שעות ביממה", אומר סא"ל א', "פרט למשימת הפטרול אנחנו ממשיכים לתפוס כוננות יום–יומית. יכול להיות שנזנק לעבר משהו 'רגיל' שאנחנו מזנקים לעברו גם בשגרה רק שהפעם הסיכוי שזה יהיה איום ממשי הוא הרבה יותר גבוה".

כאשר טייסות הקרב והמסק"ר (מסוקי קרב) עסוקות בתקיפות בלבנון, הן זוכות לליווי צמוד מטייסות הבז. הן שומרות עליהן, מחפות אם צריך, מוודאות שהשטח נקי ומאפשרות להן לבצע את המשימה ללא כל הפרעה. הטייסים פוקחים את עיניהם לכל כיוון אפשרי ועוזרים בביצוע משימות התקיפה על–ידי הגנה. במידה ויבוא מולם כלי טיס כלשהו - הוא שלהם.

"בין אם זה בלון, גלשן, כטב"ם או מטוס קרב, אנחנו מטפלים בו", אומר סא"ל א', "ולכן לא מעניין אותנו איזה סוג של הפתעה זה, כל עוד הוא עף -  אנחנו מורידים אותו".

בזמן הרב בו שוהים טייסי הבז באוויר הם רואים לא מעט דברים שרק עין הציפור יכולה לקלוט. "בגיחות לילה בעיקר אפשר לראות את בוהק הפיצוץ של שיגורי הקטיושות. בין אם זו קטיושה בודדת או מטח שיגורים", מספר רס"ן ג', "אפשר להבחין בהרבה מאוד פעילות בלבנון גם של הכוחות שלנו וגם של החזבאללה. זה מראה לא קל. אנחנו מפטרלים מעל צפון הארץ, רואים את היישובים הצפוניים פרוסים תחת רגלינו כשהם חשופים במידה רבה לירי הקטיושות. אתה יודע שהן נופלות ופוגעות באנשים שגרים ביישובים האלה ואתה יודע שנעשה כל מאמץ לצוד את אותן משגרים ועדיין התחושה לא קלה.

"כשאנחנו חמושים בפצצות אנחנו כמובן תוקפים את המקום ממנו ראינו את השיגור. כאשר אנחנו במשימת פטרול, אנחנו עוזרים באיתור המשגרים בזמן אמת. קרה לנו כמה פעמים שטייסים בטייסת איתרו את מקום השיגור ונתנו נ.צ למטוסי תקיפה אחרים והם השמידו אותם בזכות האיתור שלנו".

טייסות "אבירי הזנב הכפול" ו"חוד החנית" ממשיכות במשימותיהן בכל זמן הלחימה: הן מפטרלות, תוקפות ובכך מגינות על גבולות מדינת ישראל. לא פלא שרוב הזמן הטייסות ריקות מאנשי צוות–אוויר, רובם באוויר עומדים על המשמר. בשבילנו.

עוד באותו מדור

המחלצים

הלחימה בחזיתות הצפון והדרום זימנה לטייסות הינשופים הזדמנות להוכיח את יכולותיהן. הפעילות האינטנסיבית מסביב לשעון אינה פוסקת והלחימה מציבה כל יום אתגרים חדשים בפני אנשי הטייסות

מלחמתו הראשונה של הנחשון

לטייסת הנחשון לא היה הרבה זמן להתארגן. המטוס החדש של חיל–האוויר לקח חלק אינטגרלי בלחימה והביא תוצאות מצוינות. גם שאר מטוסי הבסיס לקחו חלק פעיל בלחימה