בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 172 (273) 28/12/06
ביום ראשון הקרוב יצא לאור הגיליון החדש של בטאון חיל-האוויר.
גיליון בעיצוב מחודש.
בגליון כתבות מיוחדות לקראת מסדר כנפיים, נתוני בוגרי קורס הטיס האחרון, כתבה על תדלוקים, טרור אווירי ותכנון המערכה ועוד נושאים רבים ומגוונים.

כתבות

זבנג וגמרנו?

תגיות: היסטוריה , מלחמת ההתשה

בדצמבר 1969 תקפו ביום אחד 100 מטוסי חיל–האוויר את סוללות הנ"מ המצריות באיזור תעלת סואץ. יום זה המחיש בצורה הטובה ביותר את המאבק בין הטיל למטוס שאיפיין את מלחמת ההתשה. הטור ההיסטורי מביא הפעם את סיפור המאבק ההוא

סיון גזית

ב–15 בדצמבר 1969, תקפו כ–100 מטוסי חיל–האוויר את סוללות הטילים המצריות באיזור תעלת סואץ. היה זה אחד השיאים במבצע מתגלגל שנמשך כחודשיים, במסגרתו תקף חיל–האוויר סוללות טילי SA–2 מצריות. תקיפה זו, לקראת סוף 1969, ביטאה את המאבק העיקרי של חיל–האוויר במלחמת ההתשה: המאבק נגד מערך ההגנה האווירית של מצרים.

ב–25 באפריל 1969 הכריז צלאח גוהר, מנכ"ל משרד החוץ המצרי, כי מצרים אינה מכירה עוד בהסכם הפסקת האש. הנשיא גמאל עבד–אל נאצר חזר על דברים אלה שבוע אחר כך ב–1 במאי. ב–22 ביולי 1969 הצהיר שר המלחמה המצרי, הגנרל פאוזי, כי צבא מצרים עבר משלב "ההגנה המונעת" לשלב "השחרור", שלב שבסופו תשחרר מצרים את כל השטחים שנכבשו בידי כוחות ישראל. למחרת היום חזר נאצר על הדברים ואף טבע את המטבע הלשוני - 'מלחמת ההתשה'".

מאה מטוסים מול שמונה סוללות

שלושה חודשים לאחר תחילתה של מלחמת ההתשה, החליטה ישראל להפעיל את חיל–האוויר, כפי שמתאר דני אשר: "ההסלמה בקו המגע חייבה את צה"ל לפעול להתשה נגדית ולהפעיל את הקלף החזק שלו - חיל–האוויר. בסדרת מבצעים, החל מה–20 ביולי 1969, הופעלו מטוסי חיל–האוויר כ'ארטילריה מעופפת', בעיקר לתקיפת סוללות ארטילריה ועמדות התותחים וטילי הנ"מ המחפים עליהם". את מטרותיו של חיל–האוויר מנסח פרופ' יעקב בר–סימן טוב, בעיתון "מערכות" משנת 1982: "מבחינה אופרטיבית היו להפעלת חיל–האוויר מספר מטרות: הרחבת אזור הקרבות לאורך התעלה ובכך אילוץ המצרים לפזר את כוחותיהם וצימצום הריכוז המאסיבי המצרי לאורך התעלה, חיסול מערכת ההגנה נגד מטוסים של המצרים לאורך התעלה (סוללות טילי קרקע–אוויר, תותחי נ"מ ומערכות מכ"ם), פתיחת פרוזדור אווירי ושמיים פתוחים עבור חדירות אוויריות לעומק מצרים. כמו–כן, אילוץ חיל–האוויר המצרי להיכנס לתנאי קרב לא שווים מבחינתו (לאחר חיסול מערכת ההגנה נגד מטוסים), כדי לפגוע בביטחונו ולצמצם את פעילותו האווירית".

אולם חיל–האוויר לא הפעיל את מלוא משאביו, כפי שמסביר האלוף (מיל') אביהו בן–נון: "עד הגעת הפאנטומים לארץ, בספטמבר 1969, הגיב חיל–האוויר באופן מינורי לפי עקרון 'שמירת הכוח'. אך עם הגעת הפאנטומים, השתנה המצב הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינה מעשית. התרחש מהפך ביכולותיו של חיל–האוויר מבחינת הטווחים, נשיאת החימוש ודיוק הפגיעות מהגובה. הפאנטום היה המטוס הראשון בעל מערכות בקרת אש וניווט". וכך, ב–5 בספטמבר, הגיעה לישראל רביעיית הפאנטומים הראשונה והוקמו טייסות ה"אחת" וה"הפטישים". חיל–האוויר החל להפעיל את מטוס–הקרב הטוב ביותר אז. "יצאנו 10 אנשי צוות אוויר ו–100 אנשי צוות קרקע ללמוד על המטוס בארצות–הברית", מספר האלוף (מיל') בן–נון, אז מפקד טייסת ה"פטישים". "עד אז היו רק כמה מטוסים בודדים בהם טסו שני אנשי צוות אוויר ולכן היה צריך להכשיר נווטים חדשים. מיד לאחר הגעת המטוסים ארצה, התחלנו לטוס מבצעית במקביל לאימוני אנשי צוות נוספים. למעשה, עד סוף מלחמת ההתשה, היו לנו יותר מטוסים מטייסים".

על–מנת שחיל–האוויר יוכל להמשיך בפעילותו, היה צורך בניקוי השטח מסוללות טילי SA–2 מצריות וכאן שימשו הפאנטומים כשחקן מרכזי. "בזכות הדיוק של הפאנטומים לא השתמשו בהם כ'ארטילריה מעופפת', כמו שהשתמשו ביתר המטוסים. היכולות החדשות שסיפקו הביאו להשמדת הארטילריה", משחזר אביהו בן–נון. אל"ם (מיל') אליעזר (צ'יטה) כהן מתאר בספרו "השמים אינם הגבול" את אחת התקיפות החשובות של סוללות הטילים, ב–15 בדצמבר 1969: "הכתישה הגדולה ביותר התרחשה במחצית דצמבר. מטוס סיור הופל בטיל SA–2 ולמחרת הסתערו 100 מטוסים על שמונה הסוללות ששוקמו או הוקמו כחדשות באבו–סוויר, בין איסמעיליה לקהיר. במשך שמונה שעות הומטרו על הסוללות 240 טון פצצות. המצרים, בתגובה, ירו טילים רבים. לפחות 24 נספרו. סקייהוק אחד בלבד נפגע מרסיס טיל שהתפוצץ בקרבתו. טייסו הצליח להחזירו לבסיס ולהנחיתו בשלום. איזור התעלה שוב היה נקי מטילים - לא ברור לכמה זמן, לנוכח כושר הספיגה ויכולת השיקום המהירה של המצרים".

הרוסים באים, הרוסים באים

ואכן, זמן לא רב לאחר מכן, הצטיידו המצרים מחדש. דני אשר מסביר: "בינואר 1970 חלה הסלמה נוספת במלחמת ההתשה. מטוסי חיל–האוויר הישראלי לא הסתפקו בתקיפת מטרות במרחב הלחימה הקדמי והחלו לתקוף מטרות ויעדים צבאיים ואזרחיים בעומק מצרים. מטרת התקיפות בעומק היתה לגרום ללחץ פנימי גובר על ההנהגה המצרית ואולי אף לגרום לסילוקו של נאצר ולהביא למצב צבאי חדש, שיבהיר לציבור המצרי ולמקבלי ההחלטות בקהיר שהמשכה של ה'התשה' תגבה מהם מחיר כבד מנשוא. חופש הפעולה הישראלי והמחסור באמצעי תגובה, כמו מפציצים ארוכי טווח, חייב מאמץ מצרי מרוכז למציאת מענה, שהשלב הראשון בו, חייב שיפור במערכת ההגנה האווירית.

נאצר הגיע למסקנה כי יש ללחוץ על בריה"מ לספק למצרים הגנה אווירית יעילה יותר ולאלצה להכשיר טייסים ולספק לה מטוסי תקיפה איכותיים. בסוף ינואר הודיע נשיא בריה"מ ברז'נייב, על הסכמתו להצבת הכוחות הסובייטים במצרים, כולל טילי נ"מ מסוג SA–3 ושלוש חטיבות אוויריות הכוללות 95 מטוסי מיג–21 משופרים, על מפקדיהם וטייסיהם. למצרים סופקו מערכות מכ"ם משופרות וכן ציוד טכני מתקדם לשיקום מערכת השליטה והבקרה האווירית.

המעורבות הסובייטית הועמקה עד לשיאים של לחימה ישירה וקרבות אוויר בין טייסים רוסים לישראלים. במאמץ משותף רוסי–מצרי לבלימת הפעילות החופשית, כמעט, של חיל–האוויר הישראלי, אומנו כוחות ונבנתה תשתית של מערכת הגנה אווירית, בעורף המצרי, כמו גם בקדמת החזית".

ישראל לא נשארה חייבת והפריסה המחודשת של מערך ההגנה האווירית המצרי גרר תגובה, כפי שמסביר אלוף (מיל') בן–נון: "הסובייטים לימדו את המצרים כיצד לפרוס את סוללות הנ"מ בצורת 'שטיח', כשאחת מחפה על השנייה. הסוללות התחילו כ–50 עד 70 ק"מ מהתעלה כדי להגן על הארטילריה שהפגיזה את איזור התעלה. לכן נאלצנו לתקוף בעומק בשלב 'גלגול השטיח'. כך ניקינו את מערך הטילים שלהם".

נכתב בסיוע תחום היסטוריה

עוד באותו מדור

עכשיו מעונן

הם אחראים לספק מידע חיוני לכל הפעולות המבצעיות של חיל–האוויר, כמו גם לאימונים ולתוכניות אחרות. קציני וחיילי מרכז המטאורולוגיה של חיל–האוויר, עובדים יום וליל על–מנת למזער את גורם ההפתעה שמביא בכנפיו מזג–האוויר ויודעים שכל טעות קטנה שלהם עלולה לגרום לסערה

עולה בבית ספרנו

ירמיהו סואר, תלמיד כיתה י', עלה מצרפת עם הוריו ושלושת אחיו כדי ללמוד במקיף א' אשדוד, בית–ספר לתעופה וחלל אחת מתוך מספר שלוחות של המכללה הטכנולוגית של חיל–האוויר. סיפורה של ציונות בלי מרכאות מודל 2006