בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 172 (273) 28/12/06
ביום ראשון הקרוב יצא לאור הגיליון החדש של בטאון חיל-האוויר.
גיליון בעיצוב מחודש.
בגליון כתבות מיוחדות לקראת מסדר כנפיים, נתוני בוגרי קורס הטיס האחרון, כתבה על תדלוקים, טרור אווירי ותכנון המערכה ועוד נושאים רבים ומגוונים.

כתבות

שומרי הסף

תגיות: בז (F-15) , היסטוריה

שלושים שנה הם שומרים על עליונות אווירית. מטוסי הבז רשמו כמה נקודות ציון משמעותיות בהיסטוריה של חיל–האוויר והשנה הם מציינים שלושה עשורים של שמירה על ניקיון (השמיים)

טלי בן–יוסף והילה פולקה | צילום: ניר בן-יוסף, עופר צידון וארכיון הבטאון

לפני 30 שנה נחת מטוס העליונות האווירית של חיל–האוויר, הלא הוא ה–F–15 (בז) בבסיס תל–נוף. הסיפורים על הבז הגיעו לחיל–האוויר זמן רב לפני הגעתו, עוד לפני שניצח בהתמודדות מול ה–F–14 ונקבע כמטוס אותו תרכוש מדינת ישראל. לאחר שלושה עשורים של הגנה אווירית שוטפת על שמי המדינה, הרבה קרבות אוויר, שתי הפלות בכורה עולמיות והשבחה אחת למטוס, מסתמן כי הוא כאן כדי להשאר.

בסוף שנת 1971 החלו מטוסי צילום מדגם מיג–25 של חיל–האוויר המצרי, לחדור לתחומי ישראל בטיסות סיור וצילום. חיל–האוויר השקיע מאמצים רבים על–מנת ליירט מטוסים אלה, אך ללא הצלחה. בתחילת 1973 הוקם צוות מיוחד שמטרתו הייתה הגדרת צרכיו של החיל ובחינת פתרונות בעולם, אלא שבאוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. בעקבות המלחמה, החל חיל–האוויר בחיפוש אחר מטוס שייצור כח הרתעה. נכון, ניצחון במלחמה חשוב מאוד, אבל כח ההרתעה הוא חלק בלתי נפרד מאותו ניצחון ולמדינת ישראל וחיל–האוויר היה חשוב שבמדינות ערב תשרור הבנה שלחיל–האוויר הישראלי יש את המטוס הטוב בעולם. אומנם מטוסי הקורנס (פאנטום) והמיראז' הוכיחו את עליונותם האווירית מול חילות–האוויר של מדינות ערב במלחמת יום הכיפורים, אך נדרשה עליונות מוחלטת.

לאחר המלחמה, בתחילת 1974, חידש הצוות את עבודתו וניגש לבחון שניים ממטוסי הקרב המתקדמים של ארצות–הברית: ה–F–14 של "גרומן" וה–F–15 "של מקדונלד דגלאס".

25 בספטמבר 1974: משלחת של חיל–האוויר יוצאת לארצות–הברית לבחון הצטיידות במטוס עליונות אווירית

ארבעה אנשי צוות אוויר, מספר מהנדסים ונציג מהתעשייה האווירית, הגיעו למפעלי חברת "מקדונלד דאגלאס" בסנט–לואיס כאשר לרשותם פחות משבועיים כדי להכיר את המטוסים ולבחור את המתאים ביותר לדרישות חיל–האוויר.

בראיון ל"בטאון חיל–האוויר" בשנת 1997 העיד אל"ם (מיל') עומרי אפק, מחברי המשלחת, על יכולותיו של ה–F–15: "כבר ממבט ראשון ההתרשמות הייתה מצוינת. על הנייר הביצועים של ה–F–15 היו פשוט מופלאים. לא האמנו שביצועים כאלה ניתנים להשגה במציאות. לכל טיסה היה יעוד מוגדר - יירוט במהירות גבוהה או נמוכה, קרבות אוויר ומשימות אחרות". לאחר ההתנסות ב–F–15 כאשר הגיעו חברי המשלחת למפעלי חברת "גרומן" לבחינת ה–F–14, הם כבר היו "נעולים" על ה–F–15 ועם סיום טיסות המבחן התיישב צוות הבדיקה לכתוב את דו"ח הסיכום. הדו"ח היה ברור למדי: "ביצועי המטוס, מבחינת כושר התמרון והאנרגיה, בצירוף מערכות הנשק שלו, הופכים אותו למטוס עדיף בזירה, בעל יכולת התמודדות והכרעה בקרבות בודדים והמוניים".

יולי 1976: חמישה אנשי צוות אוויר נשלחו להביא את מטוסי ה–F–15 לארץ

אלוף (מיל') איתן בן–אליהו, תא"ל (מיל') בני צינקר, תא"ל (מיל') משה מלניק, תא"ל (מיל') יואל פלדשו ורס"ן (מיל') שאול סיימון הרכיבו את הצוות שנשלח להביא את המטוסים החדשים לישראל. בראיון לבטאון חיל–האוויר מספר תא"ל (מיל') משה מלניק על הימים האחרונים לפני הפגישה המיוחלת עם המטוס: "לפני הנסיעה לארה"ב עשינו לעצמנו קורס הסבה עצמי על המטוס. אמרנו לעצמנו שאם נבחרנו להיות טייסת העילית של חיל–האוויר, אז לא ניסע לאמריקה ונעשה בושות. הצלחנו להשיג מ'מקדונלד–דאגלס' את ספר הדרכה של המטוס, בנוסף גזרנו מהעיתונות המקצועית את כל הפרסומים אודות המטוס".

10 בדצמבר 1976: הקמתה של טייסת ה–F–15 הראשונה -"האסים"

ביום שישי נחתו שלושת מטוסי הבז הראשונים בבסיס תל–נוף. אלוף (מיל') איתן בן אליהו הוא שפיקד על הטייסת הראשונה - טייסת "האסים" לימים טייסת "אבירי הזנב הכפול", צינקר היה סגנו הראשון ומלניק סגנו השני. לאחר נחיתת שניים מהבזים על מסלולי בסיס תל–נוף, הפגין מוביל המבנה את יכולות המטוס וביצע סדרת תרגילי אירובטיקה רועמים. פרט להפלות שעתיד המטוס לנקוף לזכותו בשדות הקרב, ניתן לומר שההפלה הראשונה שלו הייתה ביום הגעתו: נחיתת המטוסים התעכבה והתבצעה לאחר כניסת השבת וקבלת הפנים שתוכננה עבורם התארכה. במוצאי אותו סוף שבוע, התברר כי הגעת המטוסים יצרה משבר קואליציוני שהפיל לבסוף את הממשלה בעקבות פרישת אנשי המפד"ל מהקואליציה בשל חילול שבת.

מארס 1978: טבילת אש ראשונה

במבצע "ליטני" במסגרתו פלש צה"ל לדרום לבנון, היה המבצע הגדול הראשון בו השתתפו מטוסי ה–F–15 והטייסים המריאו כשהם להוטים ומוכנים לקרב וחיכו באוויר שהמיגים יבואו - אך לשווא. "עצם הטיסה בשטח אויב במטוס הזה מקנה הרגשה שונה באופן חד משמעי", סיפר אלוף (מיל') בן אליהו לאחר אחת הטיסות, "התכונות של המטוס מוסיפות הרגשה של שקט ובטחה". המיגים אומנם לא הגיעו, אולם יכולות המכ"ם הייחודיות של המטוס תרמו למבצע תרומה גדולה לא פחות - מטוסי ה–F–15 שימשו כמכ"ם מעופף במהלך המבצע.

27 ביוני 1979: הפלת בכורה עולמית ל–F–15

כמה שנים לפני כן הגיעה משלחת ישראלית לארצות הברית לביקור במפעלי "מקדונלד–דאגלאס". טייסי המשלחת נפגשו עם טייסי הניסוי של החברה, מהנדסים ומנהלים. השיחה התגלגלה ובשלב מסוים הצהיר תא"ל (מיל') משה מלניק כי הוא יהיה הראשון שיפיל מטוס ב–F–15. "רק אחרי שהדברים נאמרו תפסתי מה אמרתי. לא הייתי אפילו בין הבכירים במשלחת", מספר מלניק בספר הטייסת.

"היו איתי טייסים וותיקים, 'אריות' של ממש. מאותו רגע ואילך חלמתי על הרגע שבו אממש את ההבטחה" ואכן מלניק הבטיח וקיים. ב–27 ביוני 1979, נקרא מלניק לטייסת. בעשר בבוקר המריאו הטייסים ללבנון לצורך משימת פטרול. אחרי מספר סיבובים באוויר נקלטו במכ"ם מיגים שהגיעו ככל הנראה ליירט מטוסים אחרים של חיל–האוויר שתקפו באותו זמן. לאחר שיגור ראשון שכשל, הרים מלניק את ראשו וראה שני מיגים מולו. הוא שיגר טיל נוסף ופגע בול. "במטוס ה–F–15, הראשון שרואה הוא המפיל", העיד בראיון לבטאון חיל–האוויר. "ההפלה היא פסגת ההישגים של כל טייס קרב".

13 בפברואר 1981: הפלת בכורה עולמית של מיג–25

זה היה יום חורפי במיוחד, מטוסים לא המריאו מבסיס תל–נוף, אך במפקדת חיל–האוויר הוחלט להוציא את המטוסים מהדת"קים ולהמריא אל עבר המטוס הסורי שטס מעל לבנון. "הנמכתי כדי להיות מתחתיו. הוא האיץ וטיפס כדי ליירט את הפאנטום. הטווח מתקרב ומגיע ל–25 מייל", מעיד תא"ל (מיל') בני צינקר, מפקד טייסת "האסים" באותה תקופה.

"לחיצה ראשונה על כפתור שיגור הטילים, השהייה קצרה וטיל ראשון יוצא לדרך. השהייה נוספת, לחיצה שנייה על הכפתור וטיל שני יוצא לדרך בטווח של כ–21 מייל. לאחר מחשבה נוספת (בניגוד למה שנאמר בתדריך) שוגר טיל שלישי - מה שבטוח בטוח...ליתר בטחון, בשביל האישה והילדים. הטילים יצאו בלהבות אדירות לעבר המיג והשמידו אותו בפיצוץ אדיר. לא נותר ספק...המטרה הושמדה".

יוני 1981: ליווי מטוסי התקיפה במבצע "אופרה"

אומנם מי שהטיל את הפצצות על הכור העיראקי היו מטוסי F–16 של חיל–האוויר, אך תפקידם של מטוסי ה–F–15 היה מהותי לא פחות - לנקות את השמיים ממכשולים שעלולים להפריע בביצוע המשימה ובשפה המקצועית - יירוט התקפי. שישה מטוסי F–15 השתתפו במבצע ומספר שתיים במבנה היה תא"ל (מיל') בני צינקר שפיקד בעבר על טייסת "אבירי הזנב הכפול": "העיראקים היו אז במלחמה עם האיראנים והערכנו שהם יהיו בכוננות, יזניקו מטוסים וישגרו עלינו טילים", הוא סיפר לבטאון חיל–האוויר לפני כחמש שנים. "היינו משוכנעים שכל אחד מאיתנו, טייסי ה–F–15, יחזור עם כמה הפלות של מיגים. היינו מוכנים ל'חגיגה' הזאת, אבל בסוף לא היו טילים ולא היו מיגים".

9 ביוני 1982: סא"ל (מיל') רונן שפירא פוגע ונפגע

"... הטיל שלי פגע במערכת ההגאים של המיג ותקע אותם. המיג צלל ואני הייתי משוכנע שהוא עומד להתרסק לתוך הכפר שמתחתינו. משכתי מעליו והתרכזתי בפיצוץ האדיר. הייתי ממש מהופנט מהמראה. ואז פילחה הצעקה "שבור"! וכאילו מילאה את חלל התא. התחלתי בשבירה ואז לפתע בום! מכה אדירה זעזעה את כל המטוס. המהירות נפלה מיד ב–50 קשר. הסתכלתי אחורנית ונבהלתי: מאחורי המטוס הזדנב שובל עשן לבן". זה אולי נשמע כמו ציטוט מסרט פעולה, אבל זהו סיפורו האישי של סא"ל (מיל') רונן שפירא על היום שבו הפיל וכמעט והופל בעצמו. משימתם העיקרית של מטוסי הבז במלחמת לבנון הראשונה היתה הגנת שמי המדינה ומניעת חדירה של מטוסים עוינים אל שטח מדינת ישראל. בתאריך הנ"ל הפילו אנשי הטייסת 11 מיגים בסך–הכל וסא"ל שפירא זקף לזכותו שתיים מתוכן וגם את הסיפור הזה אותו לא ישכח לעולם. בסיכום המלחמה זקף לזכותו מערך הבז 35 וחצי הפלות של מטוסים סורים.

15 ביוני 1982: טייסת "הבז השניה" קמה תוך כדי מלחמה

טייסת "הבז השניה", כיום טייסת "חוד החנית" שהיתה אמורה לקום עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה קמה ב–15.6.82, עם תום המלחמה. "אירועי פתיחת הטייסת שזורים לכל אורך הדרך במילה אחת– 'דחייה'. עמדנו לפתוח את הטייסת ב–6.6.82 ואפילו קראנו לאחד המטוסים 'ה–6 ביוני'. אך המלחמה דחתה את הפתיחה - עקב הלחימה קיימנו ערב סמלי מעבר לגדר הבסיס, סביב מדורה ביער חולדה". (מתוך ספר טייסת "חוד החנית").

"כחודש לאחר פתיחת הטייסת ביצענו גיחת פטרול שגרתית. טסנו במבנה של זוג ובמהלך הגיחה קיבלנו התרעה על זוג מטוסים סוריים שחצה את הגבול" מספר תא"ל (מיל') יואל פלדשו שפיקד על הטייסת מאז הקמתה ועד יוני 1985. "מדובר היה בשני מטוסי מיג–23 שנכנסו לבקעת הלבנון. זיהינו אותם על המכ"ם והתחלנו בהליך של יירוט. מהר מאוד זיהיתי את המטוס הראשון ויריתי לעברו טיל. אחר–כך יריתי גם לעבר המטוס השני".

"אלה היו בעצם שתי ההפלות הראשונות של הטייסת." מוסיף תא"ל (מיל') פלדשו. "אחריהן היתה כמובן חגיגה גדולה. החזרה לטייסת, הגלגול והתחושה שהמאמץ שלנו נושא פרי. גם הקמנו טייסת תוך כדי פעילות מבצעית מבלי שביקשנו הנחות, גם עמדנו על כך שנבצע את כל מה שהאחרים עושים וגם ההפלות שבאו מהר מאוד".

1983: כשירות צילום ראשונה למערך הבז

מטוסי הקורנס (פאנטום) אחראים על משימות הצילום בחיל–האוויר. מאז שנת 1983 החל מערך הבז לבצע גם כשירות זו, באמצעים מצומצמים ובאופן שטחי.

20 שנה לאחר הצילום הראשון שהתבצע באותה שנה חזרה טייסת "אבירי הזנב הכפול" להפעיל כשירות זו והפעם עם משאבים מתקדמים ומפותחים יותר. כיום מבצעת הטייסת כ–500 גיחות צילום בשנה כאשר המשמעות היא שגם הטייסים הצעירים ביותר מוסמכים לצילום, מיד עם סיום ההסבה למטוס הבז.

"הצילום מתבצע ממצלמות אנכיות ואלכסוניות ומהווה את רוב נפח הפעילות של הטייסת". מסביר סא"ל ד', מפקד הטייסת. "בנוסף, ישנו גם מאמן צילום בו עוברים הטייסים את ההסמכה ולאחר חצי שנה של לימודים ואימונים הם מוכשרים למשימות הצילום השונות".

1 באוקטובר 1985: מבצע "רגל עץ"

ההחלטה לתקוף את מפקדת אש"ף בטוניס הגיעה בעקבות רצח שלושה שייטים ישראליים בלרנקה שבקפריסין. לכולם היה ברור שזו תקיפה של יעד אסטרטגי שעתידה לשנות את התפיסה ולהציב שיא חדש מבחינת המרחק אליו יכולה להגיע ה"זרוע הארוכה של חיל–האוויר".

"זו טיסה שאתה עושה פעם בחיים". מעיד אל"ם (מיל') מיקי לב, מפקד טייסת "אבירי הזנב הכפול" באותה תקופה. "אסור לך לפספס כי אתה נושא מטען שלם של ציפיות. הפעם המטען הזה היה כבד מאוד. הטיסה הוגדרה כשליחות לאומית. ההכנות לפני הגיחה היו אדירות. היעד המרוחק חייב לוגיסטיקה מתוחכמת וקפדנית. ניסינו לדמיין את כל סוגי התקלות הצפויות ולכל תקלה הכנו מענה. ההצלחה היתה תלויה בהרמוניה, פספוס באחד השלבים היה יכול למוטט את הכל".

מיץ ענבים, פירות יבשים, שקיות שתן ומספר פצצות. שמיניית מטוסים וזוג נוסף, לכל מקרה שלא יהיה, יצאו אל הגיחה בשעה 7:00 בבוקר של אותו היום. הגיחה המדוברת, עם תדלוק אחד בדרך ליעד ותדלוק נוסף בדרך חזרה, ארכה 2000 ק"מ לכל כיוון ובסך–הכל שש שעות ארוכות במיוחד באוויר. הייתה זו התקיפה המרוחקת ביותר שחיל–האוויר ביצע מעולם.

19 בנובמבר 1985: הפלה אחרונה למערך הבז

טייסת "חוד החנית" מלווה את טייסת "אבירי הזנב הכפול" במשימת צילום. באותה טיסה מפילים בפעם האחרונה מטוסי ה–F–15 מטוסים סורים. הטייס שהפיל את מטוס המיג–23, היה תא"ל (מיל') אבנר נווה לימים ראש מטה חיל–האוויר.

ינואר 1991: מלחמת המפרץ

מלחמת המפרץ לא היתה מלחמה של הפלות או מיגים עם כוונות יירוט, אבל עובדה זו לא היתה ברורה בתחילת המלחמה. מה שהביא לכך שטייסות הבזים היו עסוקות בעיקר בטיסות פטרול ארוכות לאורך הגבולות במטרה למנוע כל כוונה התקפית של סדאם חוסיין.

"לא היינו רגילים לשגרה כזו של טיסות ארוכות", מעיד אל"ם (מיל') אבי מאור, מפקד הטייסת באותה תקופה. "דבר שחייב אותנו למחשבה והערכות בכל תחום: החל מחישובי דלק, דרך תקשורת ועד לעייפות וטיפול בצוותים. מלחמת המפרץ עצמה היתה אירוע מעניין, אך מצד שני, מתסכל לגבי צוותי האוויר. אני לא מאמין שהיה איש צוות אחד שלכל פטרול שעלה לא חלם שזאת היא הטיסה שבה הוא יהיה זה שימצא ויפיל את המיג/ סוחוי/ אנטונוב שמתגנב מעיראק".

יולי 1993: מבצע "דין וחשבון"

בעוד מטוסי קרב של חיל–האוויר יוצאים למשימות תקיפה בדרום לבנון, יצאו מטוסי הבז לפטרולים באזור. לאחר יומיים הוחלט במטה חיל–האוויר לחלק את משימות התקיפה ולאפשר גם לטייסות ה–F–15 לתקוף מטרות בלבנון. מטרותיהם היו תשתיות של מחבלים וגם שטחים פתוחים.

הבזים הטילו פצצות ברזל על מנת לעודד אזרחים לצאת מהכפרים מבלי שיפגעו. במקביל המשיכו הטייסות במשימות הפטרול בשמי לבנון.

4 באוגוסט 1994: טייסת "חוד החנית" מלווה את מטוסו של המלך חוסיין

פקודת מבצע "אהבה בשחקים" ניתנה לטייסת "חוד החנית" ומטרתה הייתה ללוות את מטוסו של המלך חוסיין, הלוקהיד טריסטאר המלכותי, כשהוא חוצה לראשונה את שמי מדינת ישראל.

"אדוני המלך, לחיל–האוויר הישראלי יש את הזכות ללוות את אדוני המלך בשם הממשלה והעם בישראל, בטיסתך הראשונה מעל ישראל", בירך תא"ל ע' את מלך ירדן. מעל תל–אביב וירושלים הנמיכו המטוסים על מנת שהמלך יוכל לצפות בערים מקרוב.

אפריל 1996: מבצע "ענבי זעם"

מבצע "ענבי זעם" התאפיין במעט גיחות תקיפה, בהרבה גיחות פטרול ובפיתוח יכולת הצילום ויכולת פגיעה מדויקת באמצעות פצצות ברזל פשוטות. "המבצע ירשם כאחד האירועים בו הופעל כח אווירי לצורך הכרעה, ללא תנועת כוחות קרקעיים, וירשם בספרי ההיסטוריה של הלחימה האווירית", אמר אל"ם איתי אלון, מפקד הטייסת באותה תקופה.

נובמבר 1998: גלילת מטוס "בז משופר"

בשנת 1995 החל תהליך השבחת מטוס הבז ל"בז משופר" (בזמ"ש). התוכנית כללה שינויים מקיפים במערכות האוויוניקה ושיפורים בתצוגות תא–הטייס ובמחשב החימוש. בעקבות מקצה השיפורים מעריכים בחיל–האוויר כי הבז המשופר יוכל לשרת באופן מבצעי מלא עוד שנים רבות. בנובמבר 1998 נערך טקס גלילת המטוס הראשון ביחידת האחזקה האווירית (יא"א) של חיל–האוויר שערכה את ההשבחה המקיפה ובשנת 2005 הסתיים הפרויקט. כיום כל מטוסי ה–F–15 של חיל–האוויר הם בתצורת "בז משופר".

4 בספטמבר 2003: שלישית מטוסי הבז מעל מחנה ההשמדה "אושוויץ"

"אנו טייסי חיל–האוויר בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודים ולארצו ישראל", כך אמר תא"ל אמיר אשל, מפקד בסיס תל–נוף וכיום ראש מטה חיל–האוויר במטס שנערך בפולין מעל מחנה ההשמדה אושוויץ.

המחשבה לערוך מטס מסוג זה עלתה ברגע שחיל–האוויר הישראלי הוזמן להשתתף בתערוכה מיוחדת לרגל חגיגות ה–85 לחיל–האוויר הפולני. "ברגע שהבנו שאנחנו הולכים להיות עם מטוסי קרב בפולין", אומר אלוף עידו נחושתן, ראש להק אוויר דאז ומי שעמד בראש משלחת צה"ל באותה שנה.

"ומיד כשהבנו שישנה הזדמנות כזאת, התחלנו את התכנון. הלידה של המטס הזה הייתה מורכבת, ארוכה ומסובכת".

יולי–אוגוסט 2006: מלחמת לבנון השנייה

גם במלחמת לבנון השנייה לקחו טייסות הבזים חלק בלתי נפרד מהלחימה. כאן אומנם לא היו מיגים והפלות כמו במלחמת לבנון הקודמת, אך פטרולי ההגנה האווירית על שמי המדינה היו מרכיב משמעותי בכלל הפעלה הכח האווירי של צה"ל. בנוסף, גם הפעם, כמו במבצעי "דין וחשבון" ו"ענבי זעם", ביצעו טייסות הבז תקיפות אוויר–קרקע ובכך עיבו את יכולת התקיפה המאסיבית.

מערך הבז ביצע במהלך הלחימה בלבנון 1,020 גיחות פיטרול לצורך יירוט, כ–210 גיחות תקיפה ו–260 גיחות צילום. "התפיסה של הפטרולים בתוך שטח הארץ זה דבר שהשתנה עם הזמן", אומר סא"ל א', מפקד טייסת "חוד החנית". "אם עד עכשיו חיפשנו רק מיגים למיניהם, עכשיו אנחנו מחפשים 'אבבילים' או כל איום אחר של טרור אווירי".

הכתבה הוכנה בסיוע תחום היסטוריה.

עוד באותו מדור

סא"ל (מיל') נדב מרגלית מעביר שיעור לפרחי-הטיס בבית-הספר לטיסה

חי באוויר

סא"ל (מיל') נדב מרגלית כבר בן 70, אבל זה לא אומר שהוא משנה ממנהגו להדריך טייסים צעירים בבית–הספר של חיל–האוויר. סיפורו של אחד הטייסים האחרונים בחיל–האוויר שהספיק לטוס על ספיטפייר ועדיין משרת בחיל, עובר דרך מלחמות ישראל, הפלות של מטוסי אויב, הדרכה מתמדת של חניכים צעירים וגם חלום שעדיין לא מימש - להיות רופא

זבנג וגמרנו?

בדצמבר 1969 תקפו ביום אחד 100 מטוסי חיל–האוויר את סוללות הנ"מ המצריות באיזור תעלת סואץ. יום זה המחיש בצורה הטובה ביותר את המאבק בין הטיל למטוס שאיפיין את מלחמת ההתשה. הטור ההיסטורי מביא הפעם את סיפור המאבק ההוא