בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 169 (270) 27/06/06

כתבות

תרגיל בAנגלית

התרגיל אשר נערך בחודש מאי בדרום הארץ, היה ייחודי מבחינת סדר גודל והרכב הכוחות שהשתתפו בו. הוא סיפק במה לקרבות אוויר המוניים, תקיפות ויירוטים והכל בשיתוף פעולה הדוק בין טייסים ישראליים ואמריקאים

ליאת בלומברגר והילה פולקה | צילום: עופר צידון, ליאור דיין ובת-דרור זילבר

"או, הגעתן בדיוק בזמן", אומר לנו סא"ל א', מפקד יחידת הבקרה הצפונית, ברגע שנכנסנו לחדר הבקרה הצפוף והאפלולי בטייסת "נשר הזהב". מסתבר כי זהו בדיוק שיאו של המטס הראשון באותו היום. "2 אתה בחוץ, 1 יש עליך תוצאה!", מדווח בהתרגשות אחד הבקרים לתוך המיקרופון. על מסך המחשב, מול עיניו של הבקר, מתרוצצות עשרות נקודות קטנות, כל אחת מהן מסמנת מטוס המשתתף במשחק. אומנם זהו רק אימון, אבל כל השחקנים בשמיים לוקחים אותו ברצינות רבה.

התרגיל רחב ההיקף נערך בבסיס חיל–האוויר בדרום הארץ לקראת אמצע חודש מאי והשתתפו בו מטוסי רעם (F-15I), בז (F-15C), ברק (F-16C/D) ונץ (F-16A/B) של חיל–האוויר הישראלי ושל חיל–האוויר האמריקאי. אבל הטייסות המשתתפות אינן הכוכבות היחידות בשטח - בתרגיל לקחו חלק מערך הבקרה הישראלי כולו וגם מטוסי בקרה אמריקאיים מסוגגE-3    "AWACS" (Airborne Warning And Control System), המבצעים את עבודת הבקרה והתיאום מן האוויר. כמו כן השתתפה "הטייסת האדומה" של חיל–האוויר, טייסת "הדרקון המעופף", אשר פעלה בתפקיד טייסת אויב.

כמו בהכנת כל תרגיל גדול, גם כאן נדרש תכנון מוקדם ומדוקדק. "התרגילים האלה נקבעים הרבה זמן מראש", אומר סגן ש', קצין הפרויקט של התרגיל ממחלקת ההדרכה במטה חיל–האוויר. "השנה זה תרגיל באמת גדול כי הוא מאחד שני תרגילים שונים. הכוונה היא לעשות מיקס, לערבב, להביא גם את האנשים שלנו וגם את האמריקאים לטוס ביחד". "מה שבעיקר מורכב בתרגיל הזה הוא השילוב של כל כך הרבה טייסות ויחידות", אומר סא"ל ש', מפקד טייסת "מגיני הדרום", המובילה את התרגיל. "גם הטייסות הישראליות, גם הטייסות האמריקאיות, גם היחידות המבקרות לסוגיהן, כל אלו הופכות את התרגיל לגדול ביותר שנערך כאן בבסיס אי פעם. זה הוא גם התרגיל האווירי הדומה ביותר לתרגילים האמריקאיים הגדולים, דוגמת ה'רד פלאג'".

"באים, עוקצים, נוסעים"

"בתרגיל מתאמנים בטיסה כחלק מכוח גדול", אומר סגן א', הקצין האחראי על התרגיל בטייסת "מגיני הדרום". "מתאמנים בטיסה בערכות משותפות, כלומר מספר מבנים של מטוסים: חלק תוקפים ונושאים פצצות, חלק מגינים ומיירטים, כאשר בסופו של דבר המטרה היא לתקוף ושכולם יחזרו הביתה בשלום".

כל יום בתרגיל כלל שני מטסים: מטס ראשון ומרכזי ומטס שני ובסיסי. "הכוונה של המטס הגדול היא לתת מתאר עם הרבה מטוסים באוויר בו זמנית, המבצעים משימה אחת", מתאר סגן ש'. "במתאר הזה בודקים בעיקר את ההפעלה המערכתית של הכוחות והעמדת הכלים על 'שולחן השח–מט' לצורך ביצוע המשימה שהוטלה לאותו יום. המתאר נהיה מורכב עוד יותר בשל כמות המטוסים העצומה באוויר והעובדה שהתקשורת היא באנגלית בלבד. בחלק השני של היום יש מטס שמתרגל יותר את התפעול הבסיסי של המבנה ופחות את תפקוד המערכה. תא השטח קטן יותר והמשימה נקודתית ופשוטה יותר".

בכל יום נבחר מפקד משימה חדש והוא מפקד הכוח הכחול ועליו מוטלת משימה שקיבל רק ביום הקודם. ברוב המקרים, המטרה היא תקיפת מטרות בשטחי אויב מדומים המוגנות על–ידי מטוסי הכוח ה'אדום' ושאר האמצעים שלו: טק"א (טילי קרקע–אוויר) ומערכות קרקעיות נוספות המפריעות לחופש הטיסה של הכוח הכחול. תפקידו של מפקד המשימה הוא תכנון השגת המטרה מבלי לאבד מטוסים. "התפקיד שלי היה לסנכרן את כל הכוח הכחול", אומר סרן ג', בימים כתיקונם סמ"ט (סגן מפקד טייסת) ב' בטייסת "הפטישים", ומי שתיפקד בתרגיל כמפקד משימה ליום אחד. "התרגיל מזכיר יותר מבצע אמריקאי - באים, עוקצים, נוסעים. זו חוויה מאוד מלמדת באוויר וחוויה יותר מלמדת בתחקיר".

אחרי תכנון המשימה מאשר מפקד הכוח הכחול את פרטי התוכנית אצל ה"אייר–בוס" (Air-Boss), שבודק את הצד הבטיחותי שלה. "התפקיד העיקרי שלי הוא למנוע את הקונפליקטים הבטיחותיים", אומר סא"ל ש', שגם שימש כאייר–בוס בתרגיל. "התרגיל מורכב ומסוכן, ולכן אחד התפקידים העיקריים של האייר–בוס הוא לנטרל את המוקשים ולנסות לזהות את כל צווארי הבקבוק והפערים שיש בתכנון. מה שמסוכם מראש זה רק המגרש והחוקים הבסיסיים ולכן האייר–בוס צריך לראות איך הוא מתקן את התכנון המבצעי של מפקד המשימה כך שיתאים לכללי הבטיחות. יש הגדרות קשוחות מאוד לגבי כמה מטוסים יכולים להיות בכל תא שטח, מה המרווח הגיאוגרפי ביניהם, מה הבדלי הגבהים בכניסה וביציאה וזאת על–מנת לשמור שהעסק הזה בטוח. בסופו של דבר, אלו רק אימונים ולא פעילות מבצעית אמיתית".

בכל בוקר נערך תדריך משותף לכל אנשי צוות האוויר והבקרים, ישראלים ואמריקאים כאחד. מפקד הכוח הכחול של אותו היום מתדרך את המשימה כפי שתכנן אותה, בהמשך היום הכוחות עולים לאוויר ולבסוף מתבצע תחקור משותף. "בסוף היום, תפקידו של מתכנן המשימה הוא לבדוק מה הוא למד", מסביר סא"ל ש', "כמה התכנון הצליח ועבד ובמקומות שהוא לא עבד - האם זה קרה כתוצאה מתכנון לקוי שאפשר ללמוד ממנו להמשך, או כתוצאה מביצועים לא מספיק טובים של חלק מהצוותים".

תחום התחקור המשותף עלה מדרגה בזכות פוד תחקור מיוחד שהותקן בכל המטוסים שהשתתפו בתרגיל. על כל המטוסים נמצאת מערכת תחקור אחת שנותנת "תמונת על" ומאפשרת לתחקר את המטס ברמות דיוק ונוחות גבוהות מהרגיל. סא"ל ש': "אנו מנסים להגיע לתמונה אווירית של כל הכוח שלקח חלק בתרגיל ועל–ידי כך להגיע לתובנות טובות יותר באשר לתפעול המערכה והשגת המטרה שהוגדרה. אני חייב להגיד שאני מופתע לטובה ממה שהצלחנו לייצר, בכל יום אנחנו משתפרים ועושים את זה יותר טוב. אין לי ספק שזה ייתן איזשהו סטנדרט אחיד כיצד נכון לבצע תרגיל בסדר גודל כזה וברמת תחקור כזאת בחיל".

דברים שרואים משם, לא רואים מכאן...

בקרת הטיסה מתבצעת כל יום, כל היום בזמן שגרה, באימונים ובאירועים המבצעיים. בתרגיל כמו זה היא מקבלת גוון אחר. מערך הבקרה של חיל–האוויר החליט להעלות את הרמה ולהראות לאמריקאים וגם לישראלים שיש במה להתגאות - שש עמדות בקרה מלאות הכוללות צגים של התמונה האווירית ועמדות קשר. כמו כן הועמדו לרשות הבקרים בבסיס בו נערכה הפריסה עמדות בקרה 'אדומות' לבקרה ייעודית של טייסת "הדרקון המעופף". נבחרת בקרים מיוחדת, אשר כללה בקרים מכל יחידות הבקרה, ניצחה על כל המקהלה.

למרות שאין מבנים משותפים של טייסים אמריקאים וישראלים בתרגיל, בקרה משותפת חייבת להיות, במיוחד כאשר מטוס הAWACS- בתמונה. לכל בקר ישראלי או אמריקאי יש בקר אחורי אשר 'שומר' עליו ומגבה אותו לאורך כל המטס, יש "גיבוי חם" לכל דבר. ה-AWACS מבקר אחד משני המטסים בכל יום ומי שנכנס לחדר הבקרה שהוקם במיוחד לכבוד התרגיל בטייסת "נשר הזהב", זכה לראות את שיתוף הפעולה במיטבו. "בקר אמריקאי יושב בחדר הבקרה שלנו ועוזר לתאם בין כל הבקרים", מסביר סרן ח' מיחידת הבקרה הצפונית. "בשל הימצאות מטוס ה-AWACS ההיערכות שלנו מוגברת: על כל בקר שיש למעלה, יש גם בקר כאן שמאזין על אותם הערוצים ומבין את התמונה האווירית. במקרה הצורך הוא יכול לקחת את הקשר באופן מיידי ולהמשיך לשדר". רס"ן נ', בקר מילואים ביחידת הבקרה הצפונית: "הבקרה המוטסת נותנת לטייסים להתנסות בבקרה המבוצעת באנגלית והזדמנות לראות את כל היתרונות והחסרונות של מכ"ם מוטס".

בדרך כלל, באימונים של 'אדומים' ו'כחולים', מתבצעת הבקרה במכלולים שונים. מכיוון ששני הכוחות טסים בצורה שונה, הרי שגם הבקרה מתבצעת בצורה שונה. למרות זאת, החליטו שבקרה "גב אל גב", בקרת 'אדומים' ו'כחולים' יחד באותו חדר, יכולה להתאים במקרה זה, בעיקר בגלל שחוקי האמריקאים בנושא ההפלות מעט שונים. כשאין ערוץ משותף לשני הכוחות, חלק מעבודת הבקרים היא לספר לטייסים מי הופל ומי נשאר במשחק. יש בקר 'כחול' ובקר 'אדום' האחראים על אותה גזרה, שניהם מקבלים נתונים מהמטוסים לגבי מי הופל או הפיל וכך התקשורת מתקצרת, ללא אמצעים חוצצים. "אימות ההפלות" הוא תחקור שנועד למנוע טעויות בהבנה. כאשר מסתיימת הגיחה יושב נציג מכל מבנה עם הבקרים הכחולים והאדומים ובאמצעות תוכנת התחקור של הבקרים ושל הטייסים רואים מי הופל, מתי ואיך.

מעבר לשיתוף הפעולה עם האמריקאים, ישנו גם שיתוף הפעולה בין הטייסים לבקרים. התחקיר משותף לכולם וכך גם התדריך. הבקר רואה את התמונה כולה, בניגוד לטייס, מה שגורם לעיתים לעימותים. המטרה היא הלימוד המשותף של שני הצדדים. "העבודה המשותפת עם צוותי האוויר היא מעולה", מספר סא"ל א', מפקד יחידת הבקרה הצפונית. "יש מגע בלתי אמצעי ואין את מחסום הטלפון כמו בדרך–כלל. קל יותר ללמוד אחד מהשני כאשר לקול ברדיו יש פנים".

בשמלה אדומה

טייסת "הדרקון המעופף" - המרכז לאימון מתקדם, הוקמה בין השאר כדי להוות כוח "אדום" חזק שיאמן את כל טייסות החיל בצורה הטובה ביותר. זו הפעם הראשונה שהטייסת משתתפת בתרגיל ותפקידה כאן לא השתנה, אך בניגוד לפעילות היום יומית בטייסת, בתרגיל היא מאמנת גם את האמריקאים. לכוח "האדום" יש מספר סוללות טק"א וטילי כתף עליהם שולט הבקר. בנוסף, יש מבנים של מטוסי קרב "אדומים" המתוגברים על ידי טייסות "נשר הזהב" ו"מגיני הדרום". הטייסת ה"אדומה" עובדת לפי שיטה של קושי בדרגות שונות - אם ביום הראשון לתרגיל הקושי היה ברמה אחת אז כבר בסוף השבוע הראשון הקושי עלה לרמה ארבע. סגן ר', בקר הטייסת, מסביר: "ביום הראשון טסנו באופן די אנמי ומה שפעל זה הטק"א. בימים שעברו הגברנו את הקושי ובהתאמה הפלנו יותר מטוסים מהכוח הכחול". לצד מפקד המשימה ה"כחול", ישנו בכל יום גם מפקד משימה "אדום" המתדרך בכל בוקר את הטקטיקה מול ה"כחולים". הטייסים ה"אדומים" והבקר ה"אדום" ששולט בסוללות הטק"א, צריכים לתעתע בטייסים ה"כחולים". "ככוח 'אדום' אין ספק שאנחנו מלמדים", מסכם סגן ר'. "גם מי שמתגבר איתנו לומד דברים חדשים. הצורה שבה אנחנו טסים שונה מהטיסה בחיל–האוויר והצורה שמתאמנים בה בדרך כלל. אני מאמין שה'כחולים' מקבלים כוח חזק מולם ודברים שהם לא רגילים אליהם, כמו מטוס אויב שמתמרן, מפיל וחודר וזו בעצם המטרה פה".

לארח מאות ישראלים ואמריקאים בבסיס אחד זו לא משימה פשוטה. הכל חייב להיות מסודר, מאורגן ומתואם. אלו שבועיים עמוסים שהעבודה בהם לא נגמרת. "ביום–יום יש הרבה עבודה במגדל", אומר סג"ם אלון קורן, קצין פיקוח במגדל, "אבל עכשיו, עם התרגיל, יש פי שתיים, בעיקר מבחינת כמות המטוסים שצריך לפקח עליהם. התרגיל שונה לגמרי מטיסות רגילות בבסיס, כי יש עשרות מטוסים שממריאים אחד אחרי השני וכל הפיקוח נעשה באנגלית. בנוסף, צריך לזכור שאלו אורחים שלא מכירים את נהלי הטיסה בבסיס. בזמן הגיחות יש טייסים אמריקאים איתנו במגדל שמאזינים לערוץ הטייסת שלהם ומוודאים שאין בעיות. הם אלה שמקשרים בין הפקחים לטייסים האמריקאים".
לא רק במגדל, אלא גם בטייסות, במגורים ואפילו בחדר הכושר - העומס מורגש. קליטת הכמות העצומה של חיילים ומטוסים מחייבת דאגה לכולם, החל מדלק למטוסים, כלי–רכב שכורים, ארגוני לינה, ארוחות ועד הפרט הקטן של ציפיות לכריות. כשהכל מאורגן מראש וכולם קשובים לנעשה, ההיערכות הלוגיסטית עוברת חלק. סא"ל רפי אוחיון, מפקד טייסת מנהלה בבסיס, מספר: "זו הפריסה הגדולה שהייתה בבסיס עד כה והכל עבד בסדר מופתי מכל הבחינות: החל בהמראות ובתחקירים ועד לארוחות, הייתה היערכות שהחלה מוקדם מאוד ועכשיו אנחנו קוצרים את הפירות".

לא כל טייסות החיל זכו בכרטיס הכניסה הנכסף לתרגיל ונאלצו להמשיך להגן על שמי המדינה. באחד הימים הופסק המטס הראשון בגלל אירוע מבצעי שאינו קשור לתרגיל, והכל כמובן מטעמי בטיחות. "האמריקאים התרשמו מאוד מזה שיש לנו אירועים אמיתיים ביום - יום", מספר אחד הטייסים שהשתתפו בתרגיל. "פרסה לכאן טייסת אמריקאית שרוב הזמן יושבת בכוננות ואף פעם לא מזנקת וכאן מפסיקים מתאר גדול באמצע בגלל הזנקה של ישראלים. הם היו יותר מבסוטים מזה מאשר מהמטס!"

עוד באותו מדור

ביום של הפצצה

ינ"ט (היחידה לניסויי טילים) מעניקה "בית חם" לכל גוף או יחידה שמעוניינים לירות, לשגר או להטיל חימוש מכל סוג שהוא. התהליך, בסופו הפצצה או הטיל פוגעים במטרה, הוא תהליך ארוך, מורכב ומסובך אשר על חלקיו העיקריים תוכלו לקרוא כאן

הנמלט

נטשת את המטוס בשטח אויב. מרגע זה עליך להתרכז בהישרדות ולהיות כל הזמן צעד אחד לפני כולם - המסוקים, כלי–הרכב ובעיקר האנשים שרק רוצים לתפוס אותך. בסדנת מילוט לומדים איך להסתתר, לנוע בשקט בלילה ולהתמודד עם רעב ועייפות