בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 168 (269) 27/04/06

כתבות

השיר שלנו

תגיות: אמנות , היסטוריה , מורשת

מאז הקמת המדינה ולאורך ההיסטוריה הישראלית, נכתבו שירים רבים העוסקים בחיל–האוויר ובהווי המיוחד שלו. מהשירים הראשונים של תקופת הקמת המדינה, עבור בשירי האופוריה של מלחמת ששת הימים ועד היום, משתקפים בשירים אלה השינויים והתמורות במדינה כולה ובחיל–האוויר גם יחד

אלעזר בן לולו

אריק לביא ז"ל שר בגרון ניחר "שיר הוא לא רק מילים". ובצדק. שיר הוא לא רק קובץ של משפטים שלעיתים אף זוכים ללחן, אלא גם עולם של סמלים, לעיתים חלון לתקופה או מעין תמצית של סיפור.

למעשה, שיר הוא לא פעם כלי מרכזי להעברת מסרים חינוכיים וערכים חברתיים ותרבותיים בעלי תוכן אידיאולוגי, כך שבאמצעותו ניתן לבטא את הלך הרוחות התרבותי–חברתי. השיר משקף את תרבות התקופה בה נכתב בתוכנו ובצורתו ובה בשעה משפיע על הפרט ותורם לעיצובו בהתאם למסרים תרבותיים הטמונים בו.

רבים מדגישים את הקשר העמוק הקיים בין שירת המשורר ובין עמו, מולדתו וסמליה. "שירת היחיד טבולה בשירת העם, וזו תבוא רק מהמיית אותו עם מהאופק הטבעי של אותו עם" (מ.י. ברדיצ'בסקי). המבקרים הרוסיים עוד מרחיקים לכת ומאחזים את השירים בחברה. בלינסקי טוען כי "אין משורר שהוא גדול מתוך עצמו, בזכות סבלו האישי או אושרו האישי. כל משורר גדול הנו גדול כיוון שסבלו ואושרו מעורים בקרקע המולדת, החברה וההיסטוריה".

כלומר, תכנים של שירים נכתבים מתוך עולם שלם של רעיונות, מחשבות ודעות שמאפיינים את התקופה המדוברת. עם כן, השתקפותם של ערכים חברתיים, תרבותיים ולאומיים יכולים לבוא לידי ביטוי באמצעות שירים.

"ממרום השמים לך זמר נשלח"

השירים שנכתבו אודות חיל–האוויר משקפים את סיפורו המרתק של החיל במלחמות ובשלום, במבצעים ובאירועים, בהצלחות ובכישלונות, ברגעים הקטנים וברגעים הגדולים שעיצבו את פניו. 

את השיר הידוע "רד אלינו אווירון", כתבה חינגא סמילר ז"ל כדי להעשיר את עולמם של תלמידיה בגן הילדים, ושל כלל ילדי ישראל. היא הייתה מחזאית ויוצרת שעסקה בפעילות חינוכית והתנדבותית כל חייה ובין השאר הייתה גם גננת. את המנגינה לשיר עליו התחנכו דורות שלמים של ילדים, כתבה פניה וגמן שלונסקי, אחותו של אברהם שלונסקי המשורר הידוע ופסנתרנית מחוננת בפני עצמה.

למעשה, שנות ה–20 וה–30 מהוות את ראשיתו של רעיון "התעופה הביטחונית" בישוב היהודי. בשנים אלו היו ניסיונות להכשרת "טייס ציוני", עם הקמת מועדוני התעופה הראשונים: "הגמל המעופף" של תנועת השומר, "שחף" בעמק הירדן ואפילו ייסודו של ארגון בשם "נשים חובבות תעופה". חברת התעופה העברית הראשונה, חברת "אווירון", הוקמה באמצע שנות ה–30 ומילאה שורה ארוכה של משימות בטחוניות בשירות ה"הגנה". בבית–הספר לטיסה של החברה בקבוץ אפיקים, הוכשרו במהלך השנים עשרות נערים יהודים בקורסי דאיה וטיסה. בעקבותיה, קמה חברת תעופה נוספת בשם "נתיבי אוויר ארץ–ישראל" ואפילו האצ"ל פתח בית–ספר לטיסה ובסוף העשור קיבלו ששת בוגריו הראשונים רשיונות טיס.

בשנות ה–40 המוקדמות, קיבלו הנסיונות להכשרת טייס ציוני תאוצה ולקראת אמצע העשור, הצטרפו רבים לחילות–האוויר של בנות הברית במלחמת העולם השניה. באותה שעה עמד בפני פרח הטיס הפוטנציאלי מגוון רחב יותר של קורסים: מטעם מחלקת הטייס הטרייה של הפלמ"ח או מטעם חברת "אווירון" ואפילו מטעם חיל–האוויר המלכותי הבריטי, אשר איפשר לבני היישוב להצטרף לשורותיו, תחילה כאנשי קרקע ומאוחר יותר כטייסים.

יחד עם התפתחות רעיון התעופה, החלו להופיע גם השירים הארץ–ישראליים באופן מסיבי יותר. השירים ביטאו ערכים חברתיים ולאומיים כמו: כמיהה למולדת, עבודת כפיים וקידוש האדמה. הם הושרו בטקסים, בעבודה ובמעגל ההורה בו זמנית ונכתבו על–ידי נתן אלתרמן, יעקב אורלנד, יחיאל מוהר, מרדכי זעירא, אלכסנדר פן ועוד כמה כוכבים נולדים, כמו חיים חפר וחיים גורי.

בין שירי מולדת לשירי עבודה, היה מי שדאג לבטא באופן תמים ורך את הכמיהה האנושית לפרוש כנפיים ולעוף. חינגא סמילר קלעה לרגשותיהם של ילדי כל הדורות בישראל עם שירה "רד אלינו אוירון".לאלו מבינינו ששכחו חלילה את המילים: "רד אלינו אוירון, קח אותנו למרום / נתרומם על ראש עצים, ונהיה כציפורים / לשמים יד נושיט, כוכבים משם נוריד / נמלא את הכיסים, מתנות לילדים".

"השמים יהיו לנו גשר בין ארצנו לארץ אויב" (חיים חפר)

חיל–האוויר נולד בקרב. מיד לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל ב–29 בנובמבר 1947, פרצה מלחמת העצמאות. כוחות בלתי–סדירים של ערביי ארץ–ישראל חסמו דרכי גישה לישובים היהודיים וגרמו לניתוקם ולבידודם. "שירות האוויר", שהוקם ערב החלטת האו"ם, היה הכוח האווירי היחידי שעמד מול תקיפות הערבים. במרכזו של השירות עמד קומץ של טייסים, צברים ומתנדבים מחו"ל, שסיפק ציוד ליישובים הנצורים, הגן על המרחב האווירי והפציץ מטרות.

כך למעשה, נשמר הקשר עם הישובים המנותקים. כל זאת בעוד מטה "שירות האוויר" הכין את התוכניות להקמת כוח אווירי של ממש, ושיגר שליחים לכל קצווי תבל על מנת לגייס מתנדבים ולרכוש מטוסים ואמצעים נוספים, הנחוצים להפעלת כוח אווירי.

ב–14 במאי 1948, עם הקמת המדינה ופלישת צבאות ערב, עמד שירות האוויר ללא מענה מול מטוסי הקרב של האויב וחיל–האוויר המצרי עשה בשמי ישראל ככל העולה על רוחו. רק בסוף מאי 1948, עם הגעת ראשוני מטוסי הקרב, מתחילה התמונה בזירת הלחימה להשתנות. תקיפות ראשונות, הפלת מטוסי אויב ובהמשך אף הפצצות עומק. שמו של "שירות האוויר" מוסב באופן רשמי ל"חיל–האוויר" וישראל זבלודובסקי (עמיר) מתמנה למפקדו הראשון של החיל.

הפוגות קצרות באווירת הקרב של הימים ההם הביאה להקת הצ'יזבטרון, להקת הבידור והזמר של הפלמ"ח. הלהקה, שכוכביה היו שייקה אופיר ונעמי פולני, הופיעה בבסיסים השונים ובגזרות הלחימה.

חיים חפר, מפקד הלהקה, כתב בשנת 1948 לכבוד יום הולדתו השביעי של הפלמ"ח, את השיר "בת שבע". חפר מספר על הגוון האווירי של השיר: "'בת שבע' הוא שיר מלחמה שנכתב בזמן הקרבות והדמים והוקדש לכל חברי הפלמ"ח, שביניהם היו גם טייסים. כבר אז היו ביצועים של מחלקת האוויר של הפלמ"ח בגליל ובגוש עציון, במטוסים שלא היו כה בטוחים לטיסה, בלשון המעטה.  יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח דאז, טען כי הפלמ"ח הוא כמו ברווז - גם צריך ללכת, גם צריך לשחות וגם צריך לעוף. למרות העובדה שלא עמדו ברשותנו מטוסים רבים עם פיתוחים טכנולוגיים כמו שיש לחיל–האוויר כיום, השתדלנו עם המעט לעשות המון כבוד והשיר הוא גם דרך להביע עידוד והערכה".

שורות בשיר, כמו: "עת אל ענן אמריא על כנף רוח", "עת עם ליל המטוס ינוע" ו"ממרום השמים לך זמר נשלח" הפכו את השיר למעין המנון חיל–האוויר בשנותיו הראשונות.
אך, עם כל הכבוד ל"בת שבע", אי אפשר להתעלם מהשיר שהוגדר כ"המנון חיל–האוויר הראשון" אשר נכתב על–ידי יחיאל מוהר ללחנו של הנרי צלנר. ההמנון, שנכתב בראשית שנות ה–50, מבטא במילותיו ומשקף ברוחו את אותם הימים שלאחר המלחמה. פזמון השיר מבטא זאת היטב: "עורה, עורה! הטייס לא ינום, לא יישן, כי יודעים בחורי חיל השחק עוד נכונו ימים של מבחן. עורה עורה! הנשאי הטייסת בשיר! טייסים מזמרים אלי רחק, את שירם של כובשי האוויר". בתום השיר יש נסיון לשבור את אווירת הקרב של השיר באווירת "הן אפשר", אופטימית משהו: "יום יבוא ומאפסים, שי פלדה איתן ייהום / עוד נמריא אל שמי–שמים, חמושים לקראת שלום". כפי שניתן לראות, גם הכמיהה לשלום עדיין טעונה בנשק.  

שמיים נקיים וציפורניים אכולות

ה–5 ביוני 1967. לאחר חודש של המתנה יוצא חיל–האוויר למבצע "מוקד". תוך שלוש שעות בלבד השמידו מטוסי החיל את חיל–האוויר המצרי על הקרקע ובהמשך פגעו גם בחילות–האוויר של סוריה, ירדן ועיראק.

לאחר שהשיגו עליונות אווירית בכל החזיתות, השתתפו מטוסי חיל–האוויר במשימות תקיפה, יירוט, הצנחת ציוד, הנחתת כוחות ופינוי וחילוץ נפגעים. המלחמה הוכרעה בשישה ימי לחימה, בהם כבשו כוחות צה"ל את סיני, את הגדה המערבית ואת רמת–הגולן ובכך הגדילו את שטחה של המדינה פי ארבעה.

האופוריה שלאחר המלחמה ותחושת הגאווה הלאומית באים לידי ביטוי בשירים רבים שנולדו אז. הלהקות הצבאיות שרו שירי הלל וניצחון והתמלילנים הרבו בכתיבת שירי שבח וגבורה ומאידך כתבו שירי תוגה ושכול. אחד מלהיטי התקופה הוא "על כנפי הכסף" של נעמי שמר. השיר הצליח לשקף ולהעביר בצורה ציורית את הבעת התודה וההערכה הציבורית לחיל–האוויר ולטייסיו. השיר מתאר את הטייסים כאבירים, עזים וטובים, אשר חולפים כלהב החרמש ממש כחץ שלוח ולוחש מגולן ועד ים סוף:  "נס הים וייסוב אחור, והנהר חרבה / טס אחי ופניו לאור, ודגלו עלי אהבה". אופוריה, כבר אמרנו?

השבר אותו הביאה עימה מלחמת יום–הכיפורים הביא עימו גם סגנון שונה של שירים ובצורה מעט אירונית את אחד מלהיטיה הגדולים של להקת חיל–האוויר לדורותיה: "תמיד עולה המנגינה", למילותיו של יורם טהר–לב ולחן של יאיר רוזנבלום. בשיר מתואר טייס בעל זוג עיניים כחולות, שזה עתה ממריא השמימה בעוד על הקרקע מחכה לו אהובתו הדואגת בעלת הציפורנים האכולות הקוראת לו שיחזור אליה בשלום לאחר המרחקים שעבר בין הנילוס והפרת.

טהר–לב נזכר בחבלי לידתו של השיר: "זו היתה התוכנית הראשונה של להקת חיל–האוויר לאחר מלחמת יום–הכיפורים. כתבתי שני שירים ללהקה באותה תקופה. הראשון הוא "היה לי חבר" שדרכו רציתי לבטא את החברות והרעות של אותם ימים. מאידך, השיר השני, "תמיד עולה המנגינה", הוא שיר בעל אופי שונה לגמרי. בעיקרון קיבלתי את המנגינה מיאיר רוזנבלום והחלטתי לכתוב מילים התואמות לקצב העליז של השיר. הלחן הוביל אותי לתוכן אופטימי, מעודד ואוהב. השיר הצליח לשקף את הלך הרוח של אותה תקופה ואת מסריה. מבין עשרות שירי, אני רואה ב"תמיד עולה המנגינה" כשיר שורד. הוא לעולם לא העלה אבק ואף חזר לפליי–ליסט בשנה שעברה בזכות האחיות פיק".

היפ–הופ ציוני אווירודינאמי

כמעט סוף שנות ה–70. החברה הישראלית עוברת שינויים תרבותיים וערכיים: השבר שלאחר מלחמת יום–הכיפורים, ההתאוששות עם חתימת הסכם השלום עם מצרים והלחימה בגבול הצפון גרמו למחאה חברתית מסוימת, לחשבון נפש, להתערערותם של מיתוסים ציוניים ולניפוצן של הפרות הקדושות.

גם הזמר העברי עובר שינוי בהתאם למציאות החדשה. הלהקות הצבאיות ברובן נסגרו. צוותי הווי ובידור קטנים נשארו לנדוד בין טקס זיכרון לאירוע חגיגי. הכתיבה הלאומית נחלשה יחד עם הירידה בערכי הקולקטיביזם וה"ביחד" הלאומי ואת מקומה תפסה כתיבה אישית ואינדיבידואלית ואף חתרנית ומרדנית במידה מסוימת. תכנים של אהבה וזוגיות, כאב ואובדן היו לז'אנר הכתיבה הפופולרי של אותה תקופה.

גם בעשור שנות ה–80 נכתבו שירים שהוקדשו וקושרו לחיל–האוויר בכוונה או שלא בכוונה. אחד הבולטים הוא "עוף גוזל" של אריק איינשטיין. איינשטיין סיפר כי במקור הוא כתב את מילות השיר לבנו הקטן אמיר. פרחי הטיס, או יותר נכון בני המשפחות הגאים, אימצו את השיר והפכוהו להמנונם -  "עוף גוזל חתוך את השמים, טוס לאן שבא לך".

באמצע העשור, עם הניסיון לחדש ולשקם את הלהקות הצבאיות, כתבו קובי לוריא וקובי אושרת מחזמר ללהקת חיל–האוויר המתחדשת בשם "כולם רוצים למעלה". המחזמר הביא את סיפורו של בחור בשם יורם קשה–לי שעובר את כל השלבים השונים של קורס–טיס עד לטקס ענידת הכנפיים. "כנפיים" הוא אחד מהשירים הבולטים ביותר במחזמר שהפך גם לשמה של סדרת טלויזיה שהופקה בעקבותיו.

השיר מתאר את חוויית ההתרגשות של פרח הטיס העומד במסדר, צופה בקהל המריע ובמשפחה הגאה ומתרגש לקראת הרגע הגדול בו ירגיש על חזהו כנפיים. "כנפיים - עוד מעט אני נוגע בשמים, הולם הדופק והלב שלי נמס. אני כבר לא יודע איך להתייחס, יש לי כנפיים - לשניה הזו עבדתי שנתיים, כל כך חששתי מהרגע שאנשור אבל היום אני טייס אני ציפור, יש לי כנפיים". קובי לוריא מספר על כתיבת השיר: "שוחחתי עם סא"ל ח', קצין חינוך בחיל– האוויר ואיש צוות אוויר לשעבר והוא תיאר לי את כל מה שעובר לפרח הטיס בראש, שניה לפני שהוא מקבל את הכנפיים. הוא נזכר בתחושה של אותו הרגע הנכסף, בהתרגשות ובהתגשמות של החלום כשברקע הקהל והמשפחה מריעים בטריבונה והמפקד אוטוטו מגיע אליו ונועץ את הכנפיים בחזהו.

כל מה שספגתי מהתיאור האותנטי והמוגדר שלו, תרגמתי למילים שלאחר מכן זכו ללחנו המוצלח של קובי אושרת".
עבודת צוות נוספת של קובי לוריא וקובי אושרת, הולידה, באותו מחזמר, את "סולו בשמים". אין אחד מאנשי צוות האוויר שאינו זוכר את הסולו הראשון שלו בשמיים. ההתרגשות, הדאגה והחשש באים לידי ביטוי בשיר זה: "סולו בשמים, טיסת הבכורה/ אני סולו בשמים, נפלא מרגיש נורא/ סולו בשמים, טיסת הבתולין/ סולו בשמים, מתקשה להאמין".

תת אלוף (מיל.) אבי ארוך כתב את השיר "כל מטוסינו", שהולחן במיוחד על–ידי קובי אושרת  לעצרת חיל–האוויר שנערכה באמפיתיאטרון בקיסריה באמצע שנות ה–90, שם ביצע את השיר חיים צינוביץ', יוצא להקת חיל–האוויר. זהו שיר המשקף את היום–יום של הטייסים לפני הטיסה: "כל מטוסינו שבו בשלום לבסיסם. חמש מילים הנוצרות בחובן עולם".

וכך, ניתן להניח כי חיל–האוויר שזכה  לשירים משלו אשר ביטאו כל אחד בדרכו את המאפיינים הקטנים והגדולים של החיל, ימשיך לספק תכנים ורעיונות לכותבי שירים גם בשנים הבאות.

עוד באותו מדור

במשך יומיים טסו מובילים כמעט בלי הפסקה, תרגלו קרבות אוויר-אוויר ותקיפות של מטרות על הקרקע

מובילים ומפילים

מובילי מבנה בטייסות הקרב של חיל–האוויר אמורים להתמודד עם מגוון רחב ביותר של תרחישים בשדה הקרב. מסיבה זו מקפידים בחיל–האוויר על אימונים אינטנסיביים הכוללים מלבד קרבות אוויר, גם תקיפת אתרי וסוללות טילי קרקע–אוויר

מבעד לעיני הקברניט

קברניט. האיש המפקד על המטוס וזה שנדרש לקחת את כל ההחלטות, מהקטנות ועד הקשות ביותר, לעיתים תחת לחץ של זמן, סכנה או אויב. במערך התובלה הכבדה נחשב קורס הקברניטים לאחד מן הקורסים הקשים והיוקרתיים במהלכו עוברים החניכים הכשרות רבות שנועדו להבטיח כי קברניטי המערך יהיו הטובים ביותר
Feedback Form