בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 168 (269) 27/04/06

כתבות

יש להן את זה

תגיות: נשים בחיל , שילוב נשים , מדריכות סימולטור

בחיל–האוויר של המאה ה–21 הולכים ונכבשים כמעט כל המעוזים הגבריים. הנוכחות הנשית בכל יחידות החיל הולכת ותופסת נפח גדול יותר ויותר והפעילות היומיומית מוכיחה כי כל דבר שהגברים יכולים לעשות, גם הן יכולות לעשות - לעיתים טוב יותר

טלי בן–יוסף וליאת בלומברגר | צילום: ליאור דיין

העדינות, הרגישות והדאגה לפרטים הקטנים הן תכונות נשיות ידועות וכמו בכל ארגון שמכבד את עצמו, גם בחיל– האוויר באות המעלות הנשיות לידי ביטוי בעבודה היומיומית. "יש מספר מקצועות בהם הבנות מבצעות את העבודה בצורה איכותית יותר וזה מוכח בשטח", אומרת סרן שפי לשם, קצינה במחלקת חות"ם (חוגרים, תכנון ומקורות). "אנו רואים כיום עלייה בדרישה לשילוב בנות נוספות במערכים לתפקידי הלחימה, במערך הטכני, במערך הנ"מ (נגד מטוסים) ובמערך התעופה".

בעוד שהוחלט להגדיל את מספרן של הבנות במערכים אלה, הרי שנוכחותן במקצועות הפקידות צומצמה משמעותית. "על–פי החלטה של ראש מחלקת חות"ם צימצמנו את מספר הבנות המיועדות לתפקידי פקידות", מסביר סא"ל יוסי חנניה, ראש ענף איתור וקליטה. "למעשה, אנו רואים ירידה של 22.4% במספר הפקידות בחיל–האוויר משנת 2003 עד 2005. השינוי לא תקף רק לגבי בנות המשרתות כפקידות, אלא בכל מערך הפקידות: היום, בעידן הטכנולוגיה, יש פחות שימוש בכוח אדם לעבודות משרדיות. המפקד יכול לסדר את לוח הזמנים שלו בעצמו בעזרת המחשב ותוכנת המיילים, לדוגמא. יש פה שינוי תפיסה מאוד מהותי, וישנם מפקדים שעדיין לא הפנימו אותו, אבל אצלנו במחלקה מנסים להנחיל את התפיסה הזו עד אחרון המפקדים".

הבנות משתלבות היטב בתפקידים רבים בחיל ועושות זאת באלגנטיות ובנחישות. החל מפקידות מבצעים המנהלות את חדרי המבצעים ועד ללוחמות צוות–אוויר בשמיים. הרי לפניכם הכוח הנשי המיוחד, טובות הבנות בחיל–האוויר.

"הידע שלנו זה הכוח שלנו"

"מטרת הסימולאטור, באופן כללי, היא לדמות את המציאות באופן מדויק ביותר, על–מנת לתרגל דברים שעדיף לא לתרגל לראשונה באוויר", מסבירה סמלת מיטל שיים, מדריכת טיסה במרכז ההדרכה נץ בנבטים. "אנחנו, המדריכות, נמצאות על–מנת לעשות את הסימולאציה כמה שיותר אמינה". "התפקיד מתחלק לשניים", מוסיפה סמלת שלי רוזנבלום מדריכה נוספת. "אנחנו מאמנות ומדריכות טייסים על הסימולאטור וגם מטפחות את מרכז ההדרכה ופועלות לשימור הידע הקיים בו".

הבנות מספרות שהתפקיד דורש שעות רבות של השקעה ביום, יכולת למידה גבוהה וחוש טכני מפותח. הכשרת המדריכות נמשכת בין חצי שנה לשמונה חודשים, במהלכם צריכות המדריכות לדעת ולהכיר את כל מערכות המטוס עד הצ'ופצ'יק האחרון. "בזכות התפקיד אני מרגישה שפיתחתי מאוד את היכולות הטכניות שלי", אומרת מיטל. "אני כבר לא מפחדת ממכונות גדולות", אומרת שלי. "התפקיד אומנם מצריך השקעה רבה, אבל הוא מעניין, מאתגר ומעשיר. העבודה מתבצעת בעיקר עם אנשי צוות–אוויר בכל הרמות: אם זה טייס צעיר שנמצא עכשיו בקא"ם (קורס אימון מבצעי) או מפקד בדרגת תת–אלוף שבא להתאמן אצלנו. התפקיד הזה מעמיד אותי במצבים שבחיים לא חלמתי עליהם, למשל לבוא לקצין בדרגה בכירה מאוד ולומר לו: 'טעית'. הוא מקשיב ומקבל את ההערות שלי והסיפוק עצום".

לעיתים, בסיטואציות כאלו, כאשר חיילות צעירות מעבירות ביקורת על קצינים בכירים ומבוגרים, יכולים להיווצר קונפליקטים וויכוחים רבים. "אם יש ויכוח ביני לבין הטייס, אני מבטיחה לבדוק את העניין ולחזור אליו", מספרת מיטל. "אני מגיעה אליו עם גרפים, עובדות, אירוע מצולם ומודפס, אחרי זה כבר אין לו מה להתווכח". "אז אמנם אנחנו צעירות מהם בכמה שנים", מוסיפה שלי, "אבל אנחנו יודעות על מה אנחנו מדברות. הידע שלנו זה הכוח שלנו, ולפי דעתי מעריכים אותנו מאוד בשל כך".

"זה תלוי בציפורים"

ציפורים נראות לעיתים תמימות למראה, אך כשזה מגיע למטוסים - הן יכולות לגרום נזק עצום. הצפריות הפרוסות בבסיסי החיל אחראיות למנוע ולמזער את הנזק הזה. "עיקר התפקיד שלנו הוא מניעת המפגש בין מטוסים לציפורים", אומרת טוראית הילה פרנק, צפרית בבסיס נבטים. "פעמים רבות יש קונפליקט גדול ביניהם. ציפורים יכולות לגרום לנזק גדול מאוד, מבחינת רכוש וגם מבחינת חיי אדם והתפקיד שלנו הוא למנוע את הפגיעות האלה". יחד עם שתי חברותיה, רב"ט אביטל בוחבוט ורב"ט רעות יצחקי, הן מנסות למנוע מפגעי ציפורים בתחומי הבסיס וגם במרחב האווירי. "התפקיד שלנו מתחלק לשני תחומים", אומרת רעות. "ראשית - הטרדת הציפורים באמצעים שונים שיש לנו: צופרים, אקדחים ועוד ושנית - מניעה שמתבצעת בניהול סביבה נכון. אנחנו, בעקרון, יודעות מה מושך ציפורים ומנסות לנטרל את הגורמים הללו".

כמו כל תפקיד שתלוי בגורמים סביבתיים, גם הצפריות לא תמיד יכולות לשלוט בעומס עבודתן. "כשיש ציפורים אנחנו עובדות הרבה יותר", אומרת אביטל. "יש תקופות עמוסות ציפורים, כמו, למשל, בחורף האחרון בו הייתה לנו מכת זרעיות (סוג של ציפור) ובמהלך שלושה חודשים כמעט ולא ירדנו מהמסלולים. זו המון אחריות, כי לפעמים אנחנו משפיעות על השאלה האם טיסות יצאו או לא".

למרות שהצפריות באות במגע עם ציפורים חיות ואף פגרים, הן לא רואות בכך קושי. "תראו איזה חמוד", אומרת רעות ומצביעה על פוחלץ של כוס–חרבות. במקרה הצורך, לעיתים הן אלו שמוציאות את פגרי הציפור מהמטוס. "בהתחלה זה קשה ומגעיל, אבל בהמשך מתרגלים. זה חלק מהעבודה. עושים את זה, שוטפים ידיים אחר כך וזהו. אף אחד לא מת מזה", אומרת רעות בחיוך. "בעקרון אנחנו לא מתערבות בטבע, אבל המסלולים הם הטריטוריה של המטוסים. אנחנו מרחיקות את הציפורים גם בשביל המטוסים וגם בשבילן", מסכמת הילה.

אשת החתול

כשמדברים על יחידת החילוץ והפינוי בהיטס של חיל–האוויר (669) התמונה הראשונה שעולה בראש היא מספר לוחמים, רופא עם תואר או שניים ומסוק מתקדם שיוצאים יחדיו להציל אנשים. אך ההילה הזאת של הצלת חיים אינה מושלמת ללא מגע נשי. הן לא ממהרות להתבלט, בטח שלא להשוויץ במה שהן עושות, אבל להציל חיים הן יודעות וזה בטוח: הפאראמדיקיות המוטסות של 669 תמיד שם כשצריך. "אני מאוד אוהבת לטפל בפצועים", אומרת סמ"ר דנה, פאראמדיקית ביחידת 669 שהשתחררה לאחרונה מצה"ל. "זה נותן לי סיפוק ואני נהנית לראות אנשים שמרגישים טוב יותר בגלל משהו שאני עשיתי, אפילו בגלל איך שדיברתי אליהם או ניגשתי אליהם".

עוד לפני ההגעה ליחידה, עוברות הפאראמדיקיות מסלול קשה שכלל גם שירות בשטחים: החל מלימודים עיוניים, ביצוע תורנויות במד"א (מגן דוד אדום), תורנויות בבתי–חולים במחלקות שונות, טירונות רובאי 03 ולבסוף קורס שמכשיר אותן מתפקידי פאראמדיקיות רגילות לפאראמדיקיות צבאיות. ביחידה מבצעית כמו 669, הפאראמדיקיות, המרכיבות את החלק הרפואי בצוות המוטס, תופסות כוננות זהה לשאר הלוחמים, מוזנקות בכל שעות היום לחילוצים ופינויים שונים ונחשפות לאירועים מגוונים ולא תמיד נעימים. "בקיץ האחרון הייתי באחד מגפי הכוננות שלנו והוזנקנו לטפל בפצועים שנפצעו מפצמ"רים (פצצות מרגמה)", מספרת דנה. "פגשנו שם פצוע פלשתינאי קטוע רגליים, קטוע חלקית ביד שמאל ובהכרה מלאה. אני זוכרת שהייתי המומה שהוא בכלל בהכרה וכל אותו זמן שאל איפה הרגליים שלו. הרופא המוטס שהיה איתנו בצוות היה חייב להכניס לו עירוי, אבל בגלל הקטיעות לא היה לו לאן. תוך דקות ספורות הרופא החל לבצע פרוצדורה שבחיים לא ראיתי שעושים בשטח, כשאני כמובן עוזרת לו בכל שצריך. זה פשוט נחרט בזכרוני".

פרט לתפיסת הכוננויות והפעילות המבצעית, אחראיות הפאראמדיקיות גם על אימון הלוחמים בפן הרפואי. הן מאמנות אותם בסימולאטור ביחידה, בונות את האימונים, מעבירות את האימונים איתם תוך כדי מתן ביקורת ולבסוף מתחקרות יחד איתם כל אימון ואימון. "חוץ מהפן המבצעי שיש בו המון אחריות, גם נושא הכשרת הלוחמים לא פחות חשוב", מסבירה סמ"ר דנה. "אני חושבת שהלוחמים ביחידה שלנו הם החובשים הכי טובים בצה"ל וזה בזכותנו. זו אחריות שלנו שהלוחמים יהיו טובים".

שומרת הסף

לשבת בגבול הצפון הקר, להמתין לפעילות מבצעית שתגיע ולשמור על שמי המדינה מהקרקע זה לא שירות צבאי שכל בחורה הייתה מוכנה להתמודד איתו. למרות זאת, אחוז לוחמות הנ"מ הולך וגדל בשנים האחרונות ויותר בנות מצטרפות למערך ולתפקיד ההגנה על שמי המדינה והשמירה עליהם מפני חדירות כטב"מים, גלשונים ומטוסים. סמ"ר קרן אשכנזי, לוחמת מכ"ם "רמית" ומש"קית קצינים בבית–הספר לנ"מ (ביסנ"מ), מספרת לנו על תפקידה: "תפקידה של לוחמת 'רמית' הוא להפעיל את המכ"ם, שהוא מכ"ם לטווחים קצרים יחסית. התפקיד שלי הוא לשפר את מעטפת מערכות הנשק ובעצם לכוון אותן למטרה. הקושי העיקרי שיש לי הוא בהיותי הבחורה היחידה בין הרבה בנים במוצב, אבל לומדים להסתדר עם זה. מהחיילים שסביבי אני מקבלת הרבה הערכה ופידבקים חיוביים. התפקיד תרם לי המון מבחינת האישיות, הוא פיתח אותי בהרבה תחומים, בעיקר בתחום החברתי: אני משרתת עם אוכלוסיות שונות על בסיס יומיומי, כתף אל כתף עם הרבה גברים, מה שמורגש בעיקר בשירות בעל אופי קרבי".

"יש לנו שליטה"

הטלפונים לא מפסיקים לצלצל, הטייסים זורמים לחדר המבצעים בבקשות שונות, בודקים את לוח הטיסות, שואלים מי באוויר ומתי הוא נוחת, מתי התדריך והאם התובלה של היום בערב יוצאת כמתוכנן. בתוך כל הבלגן הזה יושבת סמלת תהל קילמן, פקמ"צית (פקידת מבצעים) בטייסת "מגיני הדרום" ומנסה להסביר לנו את מהות עבודתה: "פקמ"ציות בעצם מנהלות את חדר המבצעים, מנהלות את ההזנקות, דואגות שיתבצעו כראוי, מחלקות משימות לנהגי הטייסת, מתפעלות את היום, דואגות לתובלות, עונות לטלפונים ואחראיות לספק לטייסים את כל המידע שהם צריכים לגבי טיסות".

אחד הטייסים קוטע את דבריה של תהל וזורק לעברנו: "היא סתם מצטנעת. בלעדיה אתה לא קם בבוקר, לא מגיע לטייסת, לא טס וכנראה שגם לא נוחת. אני לא יכול להפעיל שום דבר בלעדיה", הוא קובע בצורה נחרצת. חדר המבצעים של הטייסת הוא גם מרכז העצבים שלה, הכל עובר דרך הפקמ"ציות והן מצידן אוהבות את השליטה. "רוב הדברים עוברים דרכינו ולכן יש לנו שליטה על המתרחש, לפעמים זה יוצר עומס אבל אנו מעדיפות שיהיה כך". אומרת סמלת תהל בחיוך. הפקמ"ציות דואגות לכל בשגרה ובחרום, מכירות את כל החיילים הסדירים בטייסת ולא פחות חשוב -  גם את המילואימניקים לדורותיהם, יודעות לתפעל הזנקה בזמן אמת ומשתדלות תמיד לשמור על קור רוח, גם ברגעי מתח וציפייה. חדר המבצעים חייב להיות מאויש, 24 שעות ביממה, ימים ולילות, שבתות וחגים. הפקמ"ציות מתרגלות ללילות ארוכים של חוסר שינה, אך ממשיכות לבצע את תפקידן כי הן יודעות שבלעדיהן - הטייסת לא מתפקדת.

"ההפתעה הופכת לשגרה"

לעלות למטוס, להסתכל למטה ולקבל החלטות חשובות מאוד - זו מהות התפקיד של סיירי האוויר. בכל שעה, מצב ומזג אוויר הם על המטוס בעיצומה של פעילות מבצעית מאומצת. מדי פעם יושבת בצוות התא האחורי גם סיירת אוויר, בחורה אחת בתוך צוות של גברים. "בגלל מיעוט סיירות האוויר, תמיד יוצא לנו להיות הבת היחידה במטוס", אומרת סג"ם ע', סיירת אוויר מטייסת "הגמל המעופף". "בסופו של דבר אין לזה משמעות", מוסיפה רב"ט י', גם היא סיירת אוויר. "העבודה מאוד מקצועית והחשיבה מבצעית וקריטית מכדי להתייחס לשטויות כאלה", היא מסבירה.

עיקר העבודה של סיירי האוויר הוא איסוף מודיעין מהאוויר. רב"ט י' מתארת: "אם זה להפעיל את מערכת התצפית, או פענוח של 'מה קורה למטה' - בסופו של דבר מקבלים החלטות בתא, מה אנחנו מדווחים לגורמים חיצוניים בזמן אמת ומה לא". חלק מהעבודה כוללת הכוונת מטוסי קרב למטרותיהם: "אנחנו נמצאים לפני, תוך כדי ואחרי הפעילות, מסתכלים על המטרה ומדווחים על מה שאנחנו רואים".

קורס סיירי אוויר נמשך חצי שנה, ומגיע אליו רק מי שנפל מקורס–טיס. "אין מספיק בנות שמשמשות כסיירות אוויר בגלל שאין מספיק בנות בקורס–טיס", אומר ש', איש מודיעין ממערך החוזי והמיפוי בחיל המודיעין ואחראי על קורס סיירי האוויר מטעם הטייסת. "בנות הן ערך מוסף, הן לא נופלות מהבנים ביכולות ובתוצאות שהן מספקות, לכן אין שום סיבה שלא יהיו עוד סיירות אוויר".

"אני מאוד מרוצה מהתפקיד", אומרת רב"ט י'. "הדברים המיוחדים הם יומיומיים, בכל פעילות מבצעית מספיק משמעותית - אנחנו נמצאים. ההפתעה הופכת לשגרה, תמיד צריך להיות מוכן לכל אפשרות ולשמור על ראש פתוח".

המוח שמאחורי הכוח

אין ספק שקורס–טיס הוא אחד המסלולים הקשים בצבא. שלוש שנים של עבודה קשה, משמעת, לחץ ובעיקר המון לימודים. פרחי הטיס הצעירים אומנם יכולים להסתדר לבד, אבל בכל זאת ישמחו להיעזר בסיוע של חיילות צעירות וחכמות. סמלת הילה שוורץ היא חונכת מתמטיקה–פיזיקה בבית–הספר לטיסה (ביס"ט) שמחייכת מכל תרגיל במתמטיקה. "הגדרת התפקיד שלי היא לעזור לחניכים לעבור בהצלחה את המבחנים באקדמיה. לכל סגל של קצין וחונכות יש גף קבוע שאותו הם חונכים בעיקר בשלבי המכין והבסיסי. החניכים לומדים בבוקר בהרצאות מטעם אוניברסיטת בן–גוריון, ובערב יש להם "כיתות שקט", שזה הזמן בו הם מתרגלים. אנחנו נמצאות שם כדי לעזור להם". תפקיד החונכות מיועד כיום רק לבנות, ומוצע להן במנילה שנשלחת לבתיהן. "אני חושבת שזה עוזר מאוד לחניכים שיש להם את בנות המין השני", אומרת הילה. "התפקיד הזה דורש המון סבלנות, אמפטיה ולא רק יכולת ללמד. הרבה חניכים באים אלי ומספרים לי על הבעיות שלהם, שקשה להם בקורס ואנחנו החונכות, משמשות אוזן קשבת בשבילם".

"אני מאוד מרוצה מהתפקיד ונהנית מכל רגע שאני חונכת. כולם חושבים שאני מתעסקת במשך שנתיים עם חומר לימוד משעמם, אבל זה לא ככה. מה שעושה את העבודה שונה בכל פעם זה האנשים. כל אחד מהם שונה, ואני עוזרת לכל אחד מהם באופן אחר. יש מקרה כזה שזכור לי במיוחד: היה לי חניך שנכשל בשני המועדים של מבחן מסוים ואז נתנו לי לחנוך אותו באופן אישי. ישבתי איתו כמעט שמונה שעות ביום למשך תקופה ובסוף הוא עבר".

חוץ מההנאה יש לתפקיד יתרונות נוספים: "עד עכשיו צברתי כבר 20 נקודות זכות באוניברסיטת בן גוריון בזכות הקורסים שעברתי עם החניכים. מעבר לזה, התפקיד תרם לי המון לביטחון העצמי, עמידה מול קהל וליכולות ההדרכה שלי".

האמא של המהנדסים

היא הספיקה לטוס כבר על מסוק ינשוף (בלק–הוק), ברק (F-16 D) ואפילו על רעם (F-15I), היא אשת קריירה ואמא לשלושה ילדים ולא, היא לא עברה שלוש שנים של קורס–טיס. נא להכיר: רס"ן דרורית, מהנדסת ניסוי בטייסת מנ"ט (מרכז ניסויי הטיסה) של חיל–האוויר. תפקידו של מהנדס ניסוי מתחיל בתכנון הפרמטרים של הניסוי, הכרת מערכות הנשק המגוונות של החיל, בחירה מתאימה של מערכות שונות לסוג המטוס, הוצאת הניסוי לפועל, השתתפות בתדריכים, בטיסות הניסוי עצמן ובתחקירים. רוב טייסת מנ"ט מורכבת ממהנדסים ממין זכר, "ולא כי בנות יכולות להצליח פחות מבנים או כי יש להן פחות אפשרויות", טוענת רס"ן דרורית. "זה פשוט כי באופן כללי לא הרבה נשים הולכות למקצועות טכנולוגיים מכיוון שהם קשים". בתחילת דרכה הייתה רס"ן דרורית עתודאית והיום היא מהנדסת אווירונאוטיקה במנ"ט.

במנ"ט ובכלל במרכזי הניסוי בחיל, מחפשים אנשים אחראים, עם יכולת עמידה בלחצים, יכולת ניהול טובה והמון אובייקטיביות. "זה לא פשוט להגיד את האמת בפנים", מסבירה רס"ן דרורית. "לפעמים אנחנו בודקים מערכת נשק שחיל–האוויר השקיע בה המון כסף ומשאבים ומנ"ט מגלה פתאום שיש לה 'באגים' כאלה או אחרים. זה לא תמיד נעים להגיד למקבלי ההחלטות את האמת העירומה, אבל למען בטחון המדינה אתה חייב להיות ישר עם עצמך ולהאמין במה שאתה עושה".

במהלך הטיסה יש חלוקת אחריות ברורה ומוגדרת בתפקידים: טייס הניסוי הוא שמבצע בפועל את הפעולות, המהנדס הוא שמבקש את סוג התרגילים שצריך לבצע, בודק שלב אחר שלב ובעצם אחראי על התוכן ההנדסי של הניסוי.

"אני חושבת שניתנו לי הזדמנויות שוות במנ"ט כמו לכל מהנדס אחר. כמובן שבהיבט הדרישות והפן המקצועי אין הקלות, אבל בהחלט גילו איתי גמישות, למשל בתקופה שהנקתי", אומרת רס"ן דרורית. "מנ"ט זה כמו משפחה, בכלל חיל–האוויר זה משפחה. יש לי הרבה נכסים ממנו. אני הרבה שנים בחיל ותמיד מפתיע אותי מחדש היכולת של קצינים צעירים לקבל החלטות ואחריות שאין באזרחות. תראו, לנשים יש תכונות חזקות של יכולת להגיע לפשרות עם פחות עימותים, פחות שימוש באגו. הן יכולות להגיע על–ידי משא ומתן לתוצאות טובות יותר מגברים, אלה תכונות שאין לגברים והן ייחודיות לנו".

ניחוח הקרב

הן לובשות את הסרבלים הכחולים, מחמשות את המטוסים בפצצות ונהנות מכל רגע. רב"ט ריטה פקנייב ורב"ט הילה מזרחי, שתיהן טכנאיות דרג א' בטייסת "נשר הזהב", מספרות על הסיפוק בתפקיד: "אנחנו כבר הרבה זמן בתפקיד הזה ואנחנו עדיין מורעלות", מספרת הילה וריטה מוסיפה: "כשצריך להרים פצצות אנחנו מוציאות המון מרץ, האדרנלין זורם רק מהמחשבה שאנחנו מוציאות מטוס לטיסה עם תחמושת. כשהוא חוזר ואנחנו רואות שהוא הפציץ זו תחושה אדירה". ריטה והילה משרתות בטייסת שמכשירה את קא"ם הנץ. "המשמעות של זה היא שיש לנו יותר גיחות בטייסת, אנחנו עובדות יותר שעות וחותמות יותר מטוסים. בוקר צהריים וערב, אנחנו מכינות את המטוס לטיסה, בודקות את כל הבדיקות הדרושות ומוודאות שהמטוס יהיה שמיש -  שהטייס יוכל לבוא, להניע את המטוס, לצאת לגיחה ולדעת שהכל במטוס תקין", הן אומרות.

וגם בכטב"ם

אין מה להסתיר - גם לנו הבנות השמיים קורצים לא פחות מאשר לגברים. הרבה שואפות להגיע ולעבור את קורס–הטיס. כבר בקורס האחרון קיבלו שלוש בנות את הכנפיים הנכספות והצטרפו למערכי הקרב, התובלה ומסוקי הסער. אחוז הבנות שנמצאות בקורס–טיס, נכון לכתיבת שורות אלו, עומד על כ–5% בממוצע. בקורס מפעילי הכטב"ם האחרון, הצטרפה סג"ם ר' לשורות המפעילים וכיום היא משרתת כחלק אינטגרלי מהמערך על משימותיו הרבות. "אם בנות מחפשות את המקום לתרום בו ולהשקיע בו כמה שיותר, זה המקום הנכון", מספרת סג"ם ר' בראיון ל"בטאון חיל–האוויר" עם סיום הקורס. "זה מרגש להכנס למערך הזה שהוא עתיד החיל. אין מה להגיד, בנות משתלבות פה מצוין".

"חשיבות גבוהה למיצוי הפוטנציאל הנשי"

כחלק מהקידום והשילוב של נשים בחיל–האוויר, הורה מפקד החיל, האלוף אליעזר שקדי, להקים צוותי עבודה שימליצו על צעדים למימוש הפוטנציאל המיטבי של כוח האדם הנשי. "אנשים איכותיים חשובים לנו כארגון", נכתב במסמך המסכם של צוותי העבודה. "איכות כל ארגון מושפעת באופן ישיר מאיכות אנשיו". ממסקנות הצוותים עולה כי "50 אחוז מהאוכלוסייה האיכותית הינה נשים. ארגון שלא ישלב נשים לא ימצה נכון את הפוטנציאל האיכותי הגלום באוכלוסייה זו". בנוסף, לשילוב הנשים יש משמעות כמותית: "בעידן של מחסור במשאבים ובכוח אדם יש חשיבות גבוהה למיצוי הפוטנציאל הנשי", כך נכתב.

צוותי העבודה בחנו גם את האפשרות לפתיחה מלאה של כלל המקצועות לשירות נשים, בכל התחומים בחיל–האוויר, מתוך כוונה למיצוי מרבי של יכולות הקבוצה הנשית בחיל. ההחלטה היא שתגובש תוכנית המממשת כיוון זה, בדגש על שוויון הזדמנויות וחובות ויחס הולם בין הכשרה לשירות. הודגשה החשיבות שכל מקצוע אפשרי יהיה פתוח לנשים ומפקד החיל אף ביקש לבדוק בשנית את הסיבה שבעטייה אין לוחמות ביחידת החילוץ והפינוי בהיטס של חיל–האוויר (669).

בעקבות עבודת הצוותים הוחלט על מיפוי מלא של כלל המקצועות בחיל והתפלגות הנשים בתוכם, אשר בעזרתו מתקדמים הצעדים לשילוב ה"מין היפה" בחיל. במקביל, נבחנו כוחות המילואים הנשיים בהקשרי צרכים, משמעויות וניתוח מספרי. כמו כן נקבע כי בכל שנה יבוצע דיון שנתי בראשות מפקד החיל לבחינת התקדמות הנושא.

עוד באותו מדור

בת 40 בכושר מצויין

כבר ארבעים שנה הם מסתובבים בשמי המזרח–התיכון ועוסקים בכל המשימות שאפשר לספר עליהן כמו חילוץ, העברת כוחות, תובלה וכיבוי שריפות. בין לבין הם גם עושים כמה דברים שאי אפשר לדבר עליהם אבל גם אותם הם עושים באותה רמה גבוהה. האנשים והמסוקים של "מובילי הלילה", חוגגים 40 וזו הזדמנות טובה לספר קצת על מה שהיה ועל מה שיהיה

שלמה והנמרים

כבר יותר מ–35 שנה משמש שלמה אלון כנהג האוטובוס בטייסת "הנמר המעופף". בשנים בהן הוא נמצא בין מטוסי הסקייהוק, הוא עבר מלחמות, מבצעים ובעיקר הכיר כמעט את כל מי שעבר בטייסת. דרך סיפורו נפרש גם סיפורה של הטייסת האחראית עד היום על הכשרת טייסי הקרב בחיל–האוויר