בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 166 (267) 28/12/05

כתבות

מוכשרים

הם אמנם משרתים בחיל–האוויר, אך מסלול ההכשרה של לוחמי הנ"מ מזכיר יותר את מסלול הכשרתם של לוחמי חי"ר. הרבה לפני שהם מגיעים אל כלי–הנשק של יחידות הנ"מ בעזרתם הם אמורים לשמור על שמי המדינה, עוברים הלוחמים הצעירים מסלול מפרך שנועד להכשיר אותם לתפקד בכל מצב בו ימצאו עצמם במהלך שירותם

נינה מינדרול וטלי בן–יוסף | צילום: ליאור דיין

דרך רצופת אתגרים צריך לעבור מי ששואף להיות לוחם במערך הנ"מ (נגד מטוסים) בחיל–האוויר. בתחילה נראה כי הגעת לעוד יחידת חי"ר בה תעבור מסעות, שבועות שטח, שיעורים, קריאות הקשב ועמידה בזמנים. אך במהרה מכה בפניך המציאות וחושפת מולך עולם אחר, מאורגן, איכותי ומקצועי, עולם שהוא חלק בלתי נפרד מחיל–האוויר. "הסטנדרטים הקיימים במערך הנ"מ נגזרים מחיל–האוויר והם ברמה גבוהה מאוד", מעיד סא"ל יהודה עמוסי, מפקד מגמת מקצועות בבית–הספר לנ"מ (ביסנ"מ). "בלי לזלזל באף אחד, הארגון והמשמעת אצלנו ייחודיים ומהווים חלק בלתי נפרד וחיוני בתהליך הכשרת לוחם הנ"מ לקראת פעילות מבצעית חשובה בשטח".

תהליך הקליטה של החיילים החדשים במערך מתחיל בטירונות כמו בכל יחידה אחרת וממשיך ברצף של הכשרות תאורטיות בעלות תכנים ערכיים, מקצועיים ומבצעיים. עם הזמן, משולבים בהכשרה אימוני שטח, תרגילים ולימוד מערכות נשק ייחודיות הקיימות רק במערך הנ"מ. עם זאת, אפילו כשנדמה שמסלול הכשרתך מגיע לקיצו, תשמח ודאי לגלות כי הזדמנויות חדשות מתחילות לצוץ מעל פני השטח ומכאן הדרך למעלה היא רק עניין של רצון ויכולת עצמית.

קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים

נא להכיר: בית–הספר לנ"מ בדרום הארץ. ביום, השמש קודחת במלוא עוצמתה ובלילה הקור חודר לעצמות הגוף. מלבד חול ,גבעות, כמה גמלים ושריקת הרוח, כל שניתן יהיה להבחין בו באזור בית–הספר היא קבוצה המנסה להסתוות בשטח המדברי הצחיח. לא, לא מדובר במשחק מחבואים של תושבי המקום, אלו הם הטירונים החדשים של בית–הספר לנ"מ באחד משבועות השטח הראשונים שלהם כחיילים במערך הנ"מ בפרט ובצה"ל ככלל.

"גיוס למערך הנ"מ מתחיל כמו כל גיוס ליחידה קרבית זו או אחרת", מסביר סגן עודד עינת, קצין במדור הדרכה ונ"מ טקטי של מערך הנ"מ. "לאחר הגיוס בבקו"ם מגיעים החיילים לביסנ"מ ומתחילים בשבוע הכנה לקראת הטירונות. המטרה היא קודם כל להתחיל ולהכיר אותם, כל אחד עם הבעיות האישיות שלו והעדפותיו לגבי מערכת הנשק אליה הוא שואף להגיע". במהלך השבוע עוברים החיילים ראיונות אישיים עם מפקדים בכירים במערך כדי שאלה יוכלו להמליץ,על–פי ניסיונם הפיקודי והמקצועי, על שיבוצי החיילים במערכות הנשק השונות. בנוסף, עונים החיילים על שאלונים אישיים ונפגשים עם סוציולוגית בית–הספר. "בסוף אותו שבוע קליטה, אנחנו מקיימים דיון ממושך על כל חייל וחייל עם הגורמים השונים שקיבצו בשבילנו את הנתונים האישיים כדי לקבוע מי ילך לאיזו מערכת נשק", מספר סא"ל עמוסי.

המסלולים האפשריים אליהם יכולים החיילים להגיע מתחלקים לשניים: הראשון הוא מסלול  הנ"מ הטקטי. המסלול השני הוא הטק"א (טילי קרקע–אוויר). החלוקה אשר מתבצעת בסוף שבוע הקליטה, נעשית לפי מספר קריטריונים: הראשון הוא הנתונים הרפואיים והיכולת הגופנית הכוללת בתוכה גם את נתוני הגובה והמשקל של כל חייל. היכולת הגופנית של החייל במערכת הברקן (סטינגר) חייבת להיות גבוהה מאחר ומדובר בטילי כתף אותם נושאים החיילים על כתפיהם והם חייבים להיות בעלי כשירות רגלית גבוהה. אם מדברים במספרים, רק חיילים בעלי פרופיל  82 ומעלה יכולים להתקבל למערכת נשק זו. זו גם הסיבה שבנות אינן יכולות להשתלב במגמת הברקן מכיוון והן מתקשות מאוד להעמיס על גופן את המשקל הכבד של טיל הכתף ובצה"ל, כמו תמיד, לא מוכנים לקחת שום סיכון רפואי. הנתון השני הנבדק בקפידה הוא היכולת הלימודית. במסלול הטק"א נדרשים החיילים, לא פעם, לקרוא הוראות באנגלית, במיוחד במערכת היהלום בה הלימודים העיוניים קשים ומהותיים יותר מאשר במסלול הנ"מ הטקטי. "כמובן שתמיד יש מקום לגמישות", מוסיף סא"ל עמוסי. "יכול להיות שיש חייל המתקשה בלימודים, למשל מבחינת שפה ועדיין החלטנו להכניס אותו למסלול הטק"א כי מצאנו אותו מתאים על–פי נתונים אחרים. במצב כזה אנחנו כמפקדים לוקחים את זה לתשומת ליבנו ועושים הכל על–מנת שיוכל להשתלב במערכת הנשק הנ"ל למרות הקושי. מלבד החלוקה לפי נתונים, אנחנו מנסים לקלוע לרצונות החיילים בשיבוצים למערכות הנשק, כי בסופו של דבר, כל מי שהגיע לפה רוצה נ"מ, השאלה היא מה בנ"מ ופה אנחנו מנסים גם לשבץ אותם למערכות אליהם הם שואפים להגיע מאחר וזה מרכיב לא פחות חשוב בהצלחה שלהם ובמוטיבציה שלהם".

שותפים בהגנה על המדינה

בסוף שבוע הקליטה זוכים החיילים להקפצה הראשונה בחייהם שבעצם מהווה את יריית הפתיחה לשלב הטירונות אותה הם עומדים לעבור במשך שמונה שבועות, אולי הקשים והעמוסים בחייהם עד כה. כמו בכל טירונות לוחמים, גם בנ"מ לומדים את התכנים הסטנדרטיים כמו תפעול הנשק והשימוש בו, שדאות, עזרה ראשונה ולוחמה. החיילים עוברים  תרגילי פרט וחולייה בסופם הם מוכשרים להלחם ברמת החייל הבודד וברמת הצוות והתפקוד עם חברי החוליה. עד כה הכל נראה כמו כל יחידת חי"ר אחרת -  שבוע קליטה והסתגלות, טירונות 03, נשק, השרדות, שדאות ורק חול וחול. אך כבר בשבוע השלישי נלקחים החיילים לסיור בגדודי הנ"מ. המטרה - "הרעלה" ופיזור העמימות. "החיילים עוד לא מוכרים כאנשי נ"מ אך חשוב להתחיל להבהיר להם איך נראים החיים בסוללות, מה זה לוחם נ"מ ובעיקר להראות להם לאן הם יכולים להגיע", מסביר סא"ל עמוסי. "חשוב שהם לא יסיימו את הטירונות עם שאלות לא פתורות. לכן אנחנו לוקחים אותם למקום האמיתי ובכך מפחיתים את העמימות שהייתה בהתחלה. ככל הנראה, לרובם זה משפר את תחושת הבטחון, מפיג את העמימות ומסייע בהעלאת המוטיבציה".

מיד עם תום שמונת השבועות של הטירונות מקבלים הלוחמים הצעירים את המשימה המבצעית הראשונה שלהם - אבטחת יישוב (אבט"ש). "מדובר במשימה פשוטה יחסית אבל חשובה מאין כמוה", מבהיר סא"ל עמוסי ומספר על האזורים בהם מבצעים חייליו את האבט"ש, "האבט"ש נקבע תמיד על פי צרכי הצבא. פעם זה היה בגוש קטיף, עכשיו בחטמ"ר יהודה ובעצם בכל מקום שבו יש בנו צורך. מה שקורה זה שאנחנו מקבלים התרעה של חודש, חודש וחצי לפני, מעבירים לחיילים נוהל קרב וסביב זה בונים להם גם מוטיבציה לא מעטה על חשיבות המשימה והצורך החיוני בהשתתפות בהגנה על המדינה ועל אזרחיה".

מלוחמים ללוחמי נ"מ

לאחר שהוכשרו להיות לוחמים בצה"ל, למדו את כל התכנים הנדרשים לרובאי 03 והתנסו בהגנה על יישוב ישראלי, מתחילים החניכים את הכשרתם המקצועית כחיילי מערך הנ"מ. שלב זה נקרא 'קורס בסיסי' והוא נמשך חמישה שבועות בנ"מ הטקטי ושישה במסלול הטק"א. "פה הם לומדים להיות לוחמי נ"מ. הם עוברים תכנים כמו זיהוי מטוסים, הפלת מטוסים, הפעלת כל המערכות והנעת תהליך היירוט", מסביר סא"ל עמוסי. "השלב הזה הוא ההכשרה הבסיסית על מערכת הנשק ובו הם לומדים הרבה על האמל"ח היעודי, מכירים אותו ומוכשרים לתפעל אותו", מוסיף סגן עינת, "הם גם לומדים כל מה שצריך כדי לדעת לתפקד בתור צוות ומתרגלים הרבה בשטח". בשלב זה נסגרת בפני החיילים האפשרות לעבור למערכת נשק אחרת. במעבר בין הטירונות לקורס יש מיון אחרון של החניכים שנועד לוודא שכל אחד נמצא במקום המתאים לו ולצבא וכי לא נעשתה אף טעות. "מהשלב הזה הקורסים סגורים וקבועים כי מכאן מתחילה ההכשרה על מערכת הנשק הספציפית ואין אפשרות לעבור", מסביר סגן עינת.

במהלך ארבעה–עשר השבועות הראשונים של ההכשרה, הכוללים את הטירונות ואת הקורס הבסיסי, שבועות בהם יש למפקדים האישיים במגמות השונות את ההשפעה המרבית על החניכים, מקפיד מפקד המגמה להעביר מספר מסרים ותכנים חשובים להעלאת המורל במערך: "יש מספר צירים שקבענו על–מנת לשפר את המוטיבציה ואת הרצון לתרום", מסביר סא"ל עמוסי, "לראשון קראנו ציר ערכי ובתוכו כלולה התוכנית החיילית ללימוד ערכים, סיורים ב'יד–ושם' וימי תרבות בהם מקבלים החיילים הרצאות מעניינות והעשרה היסטורית יוצאת מן הכלל". ציר חשוב נוסף, עליו מקפיד סגל המגמה לשים את הדגש, הוא הציר הלוחמני. "זה בא לשפר את היכולת הלוחמנית שלהם, את ההסתכלות שלהם על צבא וההבנה שלהם של מהותו. לצורך העניין אם למשל מקפיצים אותם, אז לדעת איך לא להשבר", מתאר סא"ל עמוסי. "אנחנו עושים את זה בהדרגה. מתחילים בהפעלה קלה ועולים ברמה עד שמגיעים לתרחיש המסכם שנמשך שלושה ימים, אוכלים רק מנות קרב ומתרגלים תרחישים מורכבים". בנוסף דואגים המפקדים במגמה להעביר לחיילים את חשיבות המשמעת וההכנות למשימה. "אני ראיתי את זה גם כמג"ד וגם היום כמפקד מגמה. אני חושב שהמשמעת והסטנדרטים שקיימים במערך הנ"מ, אשר נגזרים מאלו של חיל–האוויר הם ברמה גבוהה. החיילים שלנו עומדים בסטנדרט הזה וזה משתקף במשימות המבצעיות שלהם כי בסוף איך שאתה מתנהג כחייל משפיע מאוד על ביצוע המשימה שלך", מסביר סא"ל עמוסי. "יש בראייה הזו עניין שאנחנו מנסים להעביר לחניכים", מוסיף סגן אילן יוסים, עד לאחרונה מפקד קורס ברקן, "יש להם אחריות עכשיו. הם מפעילים אמל"ח (אמצעי לחימה) ייחודי בצה"ל ויש לו כללים. הם צריכים להפעיל את השכל שלהם ואת היכולת שלהם לפי הסטנדרטים". עם ההקפדה בנושא משמעת צפוי שיבואו גם עונשים, אך לא כך הדבר בבית–הספר לנ"מ. "השאיפה היא להביא את החניכים להבנה לא דרך ענישה, אלא דרך מחויבות וחיזוק חיובי", מסביר סא"ל עמוסי, "צריך לזכור שמדובר בחבר'ה צעירים שעוברים ממצב של אזרחים לחיילים וזה תהליך מורכב וקשה ולכן יש הרבה מקום לשיקולי דעת". ההתחשבות והדאגה לחיילים בולטת לאורך ההכשרה כולה כאשר חייל אכן מקבל עונש, שעות ביציאה למשל, נשאר יחד איתו גם אחד ממפקדי הצוותים וגם זה לאחר שבדקו וראו שאכן יש לחייל דרך לחזור הביתה לאחר שירצה את העונש. "הרבה פעמים יש אצלנו חיזוק חיובי ותגמול לחייל", מספר סגן אילן, "גם אם זה במילה טובה וגם אם זה לבוא ולהעמיד אותו מול חבריו לקורס ולהגיד 'חבר'ה, ממנו אתם יכולים לקחת דוגמה אישית'. בסופו של דבר זה נותן המון לחייל עצמו וגם לחברים שלו". לבסוף, יש כמובן את הלימוד המקצועי אשר הכרחי ללוחמים הטריים על מנת להשתלב במערך הנ"מ.

חשיבותו של הקא"ם

אם עד כה נראה כי הלוחמים הטריים ספגו מספיק "רעל", מקצועיות והמון חול, הרי שההכשרה עדיין לא נגמרה והחלק המהותי והמסכם עומד בפתח - קורס האימון המבצעי (קא"ם). בנ"מ הטקטי נמשך הקא"ם שלושה שבועות לעומת הטק"א, שם הקא"ם נמשך רק שבועיים בסופם מוכשרים הלוחמים להיות לוחמי נ"מ מן השורה. בשונה מהקורס הבסיסי, מגיעים כעת מפקדים מגדודי הנ"מ השונים לפקד על החיילים בזמן הקא"ם, להכשיר אותם סופית ובמקביל להכיר את יכולותיהם המבצעיות, צרכיהם ואישיותם. המפקדים מגיעים שלושה ימים לפני תחילת הקורס ועוברים עם הסגל של ביסנ"מ הכנה לקראת תחילת האימון. בהמשך, מתחלקים החיילים לצוותים, סוללות וגדודים על–פי החלוקה בגדודים המבצעיים ומתחילים באימונים כפי שיפעלו בגדוד. עד כה למדו ותרגלו לרוב ברמת החייל הבודד ואילו עכשיו, בקא"ם, ההתמקדות היא בעבודה כצוות. אם בקורס הבסיסי כל החיילים למדו את כל התפקידים של כולם בצוות, עכשיו לכל חייל יש את התפקיד הספציפי שלו. הם מתרגלים כל אחד ותפקידו האישי כחלק מהצוות הכולל ובכך רמת התפקוד שלהם כצוות עולה מדרגה. "בעבר כל גדוד היה עושה משהו פנימי לא מובנה ולא היה מספיק להכיר את החיילים.  הקא"ם בא בעצם לוודא כניסה רכה של החיילים לגדוד ולהקים את הפלגות המבצעיות", מסביר סא"ל עמוסי. "החיילים מגיעים כשהם מכירים כבר את סגל המפקדים, מבינים את מהות התפקוד בגדוד וחלוקת התפקידים בו וזה מוכיח את עצמו בצורה מצוינת. גם לחיילים וגם למפקדים".

בנוסף להכרת הסגל, להכנה המנטלית והנפשית לפעילות המבצעית בגדודים ולתרגול העבודה הצוותית, יורדים החיילים לשטח ומשלימים את הידע המקצועי לרמה גבוהה יותר:  "ההכשרות בשטח מהוות חלק בלתי נפרד מההכשרה הכוללת של החיילים", ממשיך סא"ל עמוסי. "החיילים לומדים לעבוד עם הדמיין (מאמן), עם מערכות הבקרה עצמן, מתרגלים את הפריסה של הסוללה והקיפול שלה בשטח ולומדים איך טוענים ופורקים טילים. בסופו של דבר הקא"ם בא לתת את הסיכום הצוותי, את עבודת הצוות כולה ברמה המקצועית הגבוהה ביותר". במהלך הקא"ם עוברים החניכים הדמיה זהה כמעט לפעילות המבצעית, הכוללת שמירה שוטפת על הגבול האווירי בצפון הארץ, אליה יגיעו מיד בתום הקורס. "הם לומדים לעבוד במסלול של הנ"מ הטקטי. הם עושים כמעט אחד לאחד את כל סגירת המעגל מהרגע שמזהים מטרה דרך החבירה לגורם הירוק בשטח, לגורם הכחול שזה יחידות הבקרה ועד להבאת התוצאה שהיא כמובן הפלת המטרה. בסוף הקא"ם מתקיים אימון מסכם של 72 שעות הכולל תרחיש בשטח עם מנות קרב ומטוסים, מסוקים וטיסנים שהחיילים מתאמנים עליהם", מספר סא"ל עמוסי. במסלול הטק"א העניין מעט שונה: "הם עושים פריסה גדולה עם סוללה, לומדים איך בכלל עושים את זה, איך מקפלים אותה, איך טוענים ופורקים טיל ומתרגלים את מצבי החירום, ההקפצות והתרחישים שם", מוסיף סגן עינת.

אחד היתרונות הבולטים של הקא"ם הוא קיומו בביסנ"מ: "יש לנו עוד שלושה שבועות בהם החניכים עוד נמצאים תחת אחריותנו וזה מאפשר לסגור את כל אי הבהירות והפערים". מסכם סא"ל עמוסי. בסיום הקא"ם מקבלים דרגות רב"ט, סיכת גדוד וסיכת לוחם נ"מ.

הולכים לעבוד

בסיום הקא"ם, מחלקים את החיילים לסוללות ולגדודים השונים, תוך התחשבות רבה ברצונותיהם ובהעדפותיהם הבאים לידי ביטוי בשאלונים אותם הם ממלאים. לאחר שחולקו החיילים, מתפזרים חיילי מסלול הטק"א לסוללות השונות ברחבי הארץ ואילו חיילי הנ"מ הטקטי מתחילים תקופת קו מבצעי של כשמונה חודשים. תקופה זו מתחלקת לשניים: ארבעה חודשים של הגנה על שמי המדינה וארבעה חודשי קו מבצעי רגיל כמו כל יחידת שדה אחרת, קו אשר כולל מעצרים, סיורים, שמירות ומחסומים. החיילים שעושים תחילה פעילות בט"ש בשינוי יעוד מחויבים לעבור אימון לקראת לחימה, מכיוון שזו פעילות מבצעית אליה לא הוכשרו בלימודים המקצועיים בביסנ"מ. "מדובר בפרק אימון של שלושה ימים שמתבצע בדרך כלל בבסיס לכיש ובו לומדים החיילים כל מה שיצטרכו בתעסוקה מבצעית בשינוי יעוד כגון מעצרים, הכרת השטח וכדומה", מסביר סא"ל עמוסי.

במהלך התעסוקה המבצעית מקפיד סגל המפקדים לארגן כמה שיותר אימונים לחיילים על מנת שלא יאבדו את ידיעותיהם ומקצועיותם. "מחפשים כל הזמן להתאמן תוך כדי. העבודה עם חיל–האוויר, עם הטייסות ועם מסוקי הקרב מאוד חשובה", מדגיש סא"ל עמוסי, "להתאמן בצורה כזו מול מסוקים, לראות שהחייל מסוגל להתמודד, כשהוא מדלג מעמדה לעמדה תוך כדי קרב, העבודה המשותפת, קבלת ההקצאות מהמכ"מים ויישום הטכניקות שלמד. כל הדברים האלו נותנים לחייל המון מוטיבציה ובטחון ביכולת שלו להמשיך הלאה ולהצליח".

מה הלאה?

לאחר שנגמרת תקופת קו, כאמור שמונה חודשים, יכולים החיילים שמתאימים לכך לצאת לקורסים שונים על מנת להתקדם בתפקיד ולהוסיף גיוון לשירותם הצבאי. קורס אחד אליו ניתן לצאת הוא קורס מקצועי שנקרא קורס 07. מי שמסיים את הקורס מגיע להיות ראש צוות והוא זה שיורה את הטיל. הקורס איננו קורס פיקודי אלא מקצועי בלבד ואורכו כחודש וחצי. קורס נוסף, אליו יכולים לצאת חיילים מצטיינים במיוחד כבר אחרי ארבעה חודשים, הוא קורס המפקדים. קורס זה נמשך שלושה חודשים ומכשיר את החיילים להיות מפקדים במערך הנ"מ. הם לומדים חומר מקצועי ברמה גבוהה מאוד ובנוסף לכך גם עוברים תכנים בעלי אופי פיקודי.

"בנ"מ, שלא כמו בחי"ר למשל, מדובר במסלול ישיר לקצונה", מסביר סגן עינת על הקורס הבא שיכולים החיילים לצאת אליו, "רוב החיילים שיוצאים לקורס קצינים מגיעים אליו מיד בתום קורס המפקדים". קורס הקצינים נערך בבה"ד 1, כמו קורס של כל יחידה אחרת ונמשך שלושה חודשים. מי שמסיים את הקורס מגיע כקצין למערך הנ"מ, בין אם לגדודים, במטה או בבית–הספר לנ"מ. כעבור שנה וחצי של שירות כקצין יש אפשרות לצאת לקורס מפקדי סוללות (מסו"ל).

גם למי שלא יוצא לאף אחד משני הקורסים הנ"ל יש אפשרויות גיוון בתוך הגדוד: "יש אופציה להיות סמל מבצעים בחמ"ל, קשר של המג"ד או של הסמג"ד, חובש, נ.ע.ת (נוסף על תפקיד) תפקידי מש"ק הדרכה, נהג האמר ועוד אפשרויות אחרות", מסכם סא"ל עמוסי את נושא האפשרויות העומדות בפני הלוחמים.

טוראי דור לוי המסיים בימים אלה ממש את ההכשרה במגמת ברקן, משתף אותנו בשאיפותיו העתידיות במערך: "את הקו אני אתפוס עוד מעט ומקווה לעבור אותו מהר. בסופו של דבר אני מקווה להיות מפק"צ (מפקד צוות) של טירונים בביסנ"מ ובעצם להכשיר את דור העתיד של מערך הנ"מ כמו שמכשירים אותי עכשיו".

ואם זה לא מספיק, טוראי לוי מוסיף: "להיות האחראי הבלעדי של שטח מסויים במדינה, השמיים, זו אחריות גדולה וחשובה. להיות אחראי שאף אחד לא יכנס ואם חלילה נכנס שלא יעשה כלום, להיות בכוננות מתמדת, לא משנה עד כמה האיום לא תמיד נראה ממשי, בסופו של דבר זה נותן הרגשה טובה וכבוד גדול להיות חלק מהמערך".

עוד באותו מדור

בגלל התאונה ההיא

בחודש שעבר התכנסו בני משפחה ואנשי טייסות ההרקולס לדורותיהם כדי לציין 30 שנה לתאונה על ג'בל הילאל. תאונה זו גרמה לשינויים יסודיים במערך התובלה של חיל–האוויר, שינויים המיושמים בו עד היום

שירת הברבור של העגור

העגור - מטוס ישן, לא יפה במיוחד וגם לא משוכלל, פורש מחיל–האוויר אחרי יותר משלושה עשורי פעילות עמוסים. לאורך השנים רדפו אנשי צוות–האוויר של הטייסת אחרי מחבלים ואחרי סקאדים וקטיושות, עסקו בפעילות מודיעינית וגם חילצו יולדות בדואיות מסיני. העגורים עוזבים.