בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 166 (267) 28/12/05

כתבות

איש העטלף החדש

מילים רבות כבר נכתבו על קורס–הטיס ועל קורס האימון המתקדם, שאנשי צוות–אוויר עוברים עם הגיעם לחיל–האוויר. אבל אחרי הקורס והאימון, יש עוד משוכה שצריך לעבור: ההסבה בטייסת החדשה. ההכרות עם כלי–הטיס החדש, ההשתלבות בטייסת, לימודים, טיסות ראשונות וחוויות למכביר. כתבת הבטאון הצטרפה להסבה של טייס צעיר על המסוק הימי 'עטלף'

נועם גוטמן | צילום: ליאור דיין

טיפות של תחילת נובמבר נוקשות על חלונותיו של מסוק העטלף (פנתר), כאשר סרן ג' מתרוצץ סביבו ובידיו הבד"ח (בדיקות–חיוניות), בוחן כל פינה חיצונית של המסוק ומשווה לרשימות שבידיו. סגן מפקד הטייסת, רס"ן ד', עובר איתו על הבדיקות הנדרשות. הם בודקים את הכלים והציוד שמונח בפנים, מעיפים מבט אחרון על הוראות הטיסה ומכינים את המסוק לטיסה - טיסת ההסבה הראשונה של סרן ג'. משבי הרוח הקלה אינם מצליחים לפזר את ההתרגשות העומדת באוויר. לא בכל יום מגיע טייס צעיר, הישר מהקא"ם (קורס אימון מתקדם שסמוך לסיומו של קורס–הטיס), אל טייסת מסוקי הסער "מגיני המערב".

"בקורס–הטיס שעברתי, הוסבתי למגמת מסוקים", מסביר סרן ג'. "מיד לאחר סיום הקורס, הוצבתי בטייסת ינשופים (בלק–הוק), לקורס האימון המתקדם. בסופו של הקורס מתקיים שיבוץ טייסות, בו מפזרים את החניכים לטייסות הקבועות בהן ישרתו בשנים הקרובות. אני דווקא קיוויתי להישאר טייס ינשוף, השאיפה שלי הייתה להתמקצע במסוק הזה ואז הודיעו לי שאני מגיע לטייסת 'מגיני המערב', לטוס על עטלף.

"קשה לומר ששמחתי ברגע הראשון. המעבר מהקא"ם לטייסת הוא דרמטי למדי במובן מסוים. עוזבים את החברים שמלווים אותך כבר שנים, עוד מהקורס ומגיעים לבד לטייסת חדשה, בלי להכיר את כלי–הטיס, את המשימות ואת האנשים. כאמור התגובה הראשונית שלי לא הייתה התלהבות, אבל עצרתי את עצמי וחשבתי: בעצם אני לא מכיר את הנושא. אין לי הכרות עם המסוק, לא יודע מה המשימות ואיך הוא טס. למה לא לבוא בראש פתוח ולהתנסות בעצמי?"

עטלף, ציפור משונה

מסוק העטלף שונה משאר מסוקי הסער שמשרתים את חיל–האוויר, הינשוף (בלק–הוק) והיסעור (סיקורסקי CH-53). טייסת אחת בלבד מפעילה את המסוקים לטובת משימות חיל–הים. "במקור, הטייסת נועדה לשרת את חיל–הים, והתקציב למסוקים עצמם ולכל רכש חדש מגיע מהם", אומר סא"ל ג', מפקד הטייסת. "זה מסוק ימי בתפקידו והוא כשיר לנחות על ספינות סער–5 שבשימוש חיל–הים. המשימה העיקרית של המסוק מוגדרת כמשימה טקטית שמכונה 'בניית תמונה', בה העטלף אמור ללוות מהאוויר ספינה של חיל–הים ולהיות, למעשה, העיניים שלה מלמעלה. בנוסף, אנחנו מאומנים גם בביצוע משימות חכ"ש (חילוץ מכלי שיט) וחיט"ן (חילוץ טייס נוטש) ובעת הצורך מוכשרים לחלץ במתארים ייחודיים, בעיקר בים".

סרן ג' מוסיף: "זה מסוק מתוצרת צרפתית, היחיד כרגע בחיל–האוויר שלא נרכש מארצות–הברית. לא רק המבנה שלו ייחודי, אלא גם המשימות שלא רואים באף טייסת מסע"ר (מסוקי–סער) אחרת. זה אומר שבמובנים רבים הוא שונה מאוד מהינשוף עליו עברתי את הקא"ם, למרות ששניהם שייכים כביכול לאותה קטגוריה, של מסוקי סער.

"הגעתי לטייסת, וקיבלו אותי בצורה יפה מאוד. רס"ן ד', סגן מפקד הטייסת, אמר לי מיד: 'זו טייסת שמי שלא טס בה לעולם לא יבין מה זה אומר להיות חלק ממשפחת 'מגיני המערב'. ברוך הבא למשפחה'. זה עודד אותי מיד. עכשיו אני מתחיל את ההסבה שלי, לומד להכיר את התכונות של המסוק ואת דרכי התפעול שלו ומתחיל להרגיש יותר ויותר בבית".

אין כמו הפעם הראשונה

איך מתחילים הסבה של טייס על מסוק חדש? "עד היום, תמיד היינו מפרידים בין ההסבה הקרקעית וההסבה באוויר, על המסוק", אומר רס"ן ד', סגן מפקד הטייסת. "הפעם החלטנו לקחת את ההסבה בצורה קצת שונה ולעשות את שני הדברים סימולטנית. ההערכה היא שזה יכול רק לעזור ולשפר, אם לימוד מערכות המסוק ותפעולו יבוצעו במקביל לטיסות היכרות עליו שיסייעו להפנים את המידע". לכן, כל יום של סרן ג' בטייסת נחלק לשעות לימוד שמשולבות באימוני טיסה. "התחלתי ללמוד על המבנה של המסוק, המערכות האוויוניות ואופן ההטסה ובאותו זמן לקחו אותי לטיסות. בהתחלה טיסות בהן ישבתי כצופה מאחור ועכשיו אני אטיס בעצמי, כאשר טייס בכיר מהטייסת מדריך לצידי", אומר סרן ג'. "יש הרבה היגיון בשיטה הזאת. אתה לומד על מפסק מסוים ומיד אחר–כך רץ למסוק כדי לראות אותו בעיניים. החומר לא נשאר מופשט עבורך, אפילו לרגע. מובן מאליו שגם הייתי פשוט להוט להתחיל לטוס", הוא מוסיף.

סרן ג' לא נמצא לבד בהסבה. נמצאים אתו שני בוגרי טייסות מסוקי הקרב "הקוברה הדרומית" ו"הקוברה הצפונית", סגן ע' ורס"ן א'. השניים נשלחו לעבור הסבה על מסוק העטלף גם הם, הראשון כסדיר שיצטרף לטייסת והשני במילואים. הם עומדים לשנות במידה ניכרת את אופי הטיסה אליו הם מורגלים: ממסוק קרב הנושא חימוש יעברו למסוק סער שמפלס את דרכן של ספינות חיל–הים ופועל בחזית הימית. "ההסבה שלנו משמעותית פחות מזו של סרן ג'", אומר סגן ע'. "שנינו באנו לכאן מטייסת קיימת, רס"ן א' עם ניסיון עצום בטיסות וגם אני כבר עברתי לא מעט הסבות, כי הספקתי כבר להדריך בביס"ט (בית–הספר לטיסה) ועברתי הסבה על מסוקי ההדרכה. בשבילו, לעומת זאת, זו ממש פעם ראשונה שהוא נכנס לטייסת כטייסת סדיר ומסיר את כובע ה'חניך' שליווה אותו בקורס ובקא"ם. זו גם ההכרות הראשונה שלו עם כלי–טיס שהולך ללוות אותו במשך כמה שנים טובות ולא רק לשלב כזה או אחר בקורס. בתור מי שעבר כמה הסבות, אני יכול להסתכל מהצד ולהתרגש בשבילו, כי אין כמו הפעם הראשונה".

"אחזתי בסטיק וידעתי שזו תהיה אהבה"

ובחזרה לטיסת ההסבה הראשונה. להבדיל מטיסת הסולו שאמורה להתרחש בעוד כשלושה שבועות, הטיסה הזאת נערכת בנוכחות מדריך ומסמלת למעשה את תחילת ההסבה. בשלושת השבועות הקרובים, ילמד סרן ג' להכיר את המסוק על בוריו ויתחיל את תהליך ההשתלבות הארוך של טייס צעיר שסיים זה עתה את קורס–הטיס ועתידו בחיל–האוויר עדיין לא ידוע עד שיהיה ללוחם צוות–אוויר המשתייך לטייסת מבצעית משמעותית בחיל.

סרן ג' ורס"ן ד' יוצאים לדרך בריחוף קל והמסוק הכחול והבוהק מקיף מספר פעמים את הבסיס. לאחר כמה סיבובים, שנועדו לתרגל את מיומנות השליטה במערכות הפנימיות של המסוק, חוזר סרן ג' לנחיתה. מסוק העטלף מסוגל לנחות בשתי דרכים - ריחוף או גלישה על הגלגלים. כרגע, מתאמן סרן ג' בנחיתה בריחוף. משב חזק של רוח חולף במסלול הנחיתה שסמוך לטייסת וסרן ג' יוצא מתא הטייס, מעט נרגש ובעיקר מרוצה: "זו לא פעם ראשונה שלי במסוק, אבל רק עכשיו יצא לי להטיס. זה שונה ממה שהכרתי עד עכשיו, אבל האינסטינקטים לא בוגדים בך. כנראה שזה מסוק ידידותי למשתמש. זה היה לי אפילו די 'טבעי', אחזתי בסטיק וידעתי שזו תהיה אהבה".

מיד לאחר הטיסה ניגשים לחדר התחקירים של הטייסת. "יש כלל ברזל בטייסת: אחרי כל גיחה רצים לתחקר", אומר רס"ן ד', סגן מפקד הטייסת. הם צופים יחדיו בסרט וידאו שמתעד את הטיסה ומדי פעם מסב רס"ן ד' את תשומת לבו של סרן ג' לנקודות שונות באופן ההטסה. לדוגמא, הוא מציין שכדאי לסרן ג' להשתמש יותר בפונקציה של טייס אוטומטי. "השימוש בטייס אוטומטי במסוק ימי כמו העטלף הוא חיוני. בטייסת שלנו אתה יכול למצוא את עצמך יושב בתא הטייס זמן ממושך והנוף פשוט לא משתנה - אתה רואה רק ים ועוד ים. במצב כזה, קשה שלא לאבד תחושה, במיוחד בלילה, כשחשוך. טייס אוטומטי יותר מדויק במצבים כאלה ולכן חשוב לנו להטמיע בקרב הטייסים את השימוש בפונקציה הזו".

את ההערה הזאת, לצד הערות נוספות, רושם לו סרן ג' על דף התחקיר. "זה חידוש נעים מהקא"ם", הוא אומר ומציג לי את הדף שבידיו, "כאן נותנים לי לתת לעצמי ציון ולהעריך בעצמי את איכות הטיסה שלי. במשך כל קורס–הטיס והקא"ם, הייתי מורגל לקבל את הביקורת וההערות מגורם חיצוני, כלומר מהמדריך. כאן המדריך נותן לי את הכוח לבקר את עצמי וסומך עליי ועל האינטואיציה שלי לאתר את הנקודות לשימור ולשיפור. לראשונה אני מרגיש שבוטחים בי וסומכים עליי להפעיל את שיקול הדעת הנכון".

"מכאן זה רק הולך ומשתפר"

הטיסה הראשונה פתחה שלושה שבועות אינטנסיביים למדי של הסבה. כל בוקר התייצב סרן ג' בטייסת והתחיל את היום במבחן בוקר מסכם, בו נבחן על החומר מאתמול. לאחר–מכן התיישב בכיתת הלימודים שבטייסת לשיעורים ארוכים עם סגן א', ותיק הטייסים בטייסת. "זה קצת מוזר", אומר סגן א'. "אני עוד זוכר את ההסבה שלי, שהייתה לא כל כך מזמן. פתאום אני מוצא את עצמי בצדו השני של השולחן. גם אני, כמו סרן ג', הייתי הטייס היחיד מהקורס שלי שסיים במגמת מסוקי סער ומצא את עצמו בטייסת 'מגיני המערב'. כמוני, אני מאמין שגם הוא ילמד להכיר את הייחוד של הטייסת".

ומה בתוכן השיעורים? מבנה מסוק, מבנה מנוע, ממסרים, הידראוליקה, הגאים, מערכות חשמל, מכ"ם, מערכות קשר, שיטות כיבוי אש, שיעורים תיאורטיים על מבנה חיל–הים והכרת כלי שיט, הדרכות מודיעין ועוד חומר רב. "הלימודים דווקא פשוטים יחסית", פוסק סרן ג'. "הבד"חים יותר נוחים לעומת הינשוף ואפשר להשתלט על המסוק במהירות יחסית. אני לא כשרון פנומנלי בתחום התעופה, וודאי שלא בעל ניסיון רב מדי", הוא אומר בחיוך, "אבל היה לי קל להתמודד עם הלימודים בניגוד לחששות שלי. יש למערך העטלף תדמית לא כל כך מדויקת בחיל–האוויר, צוחקים שהוא מאוד יוצא דופן לעומת שאר מסוקי הסער. אומרים שאצלנו אפילו הרוטור מסתובב הפוך, כמעין סימן בולט לשוני של כל המערך. זה נכון, אבל מתרגלים לזה מהר מאוד. במסוקי סער רגילים הרוטור מסתובב נגד כיוון השעון וכאן הוא מסתובב עם כיוון השעון. זה מצריך לפעמים להפוך את הרגל שטייסי ינשוף ויסעור רגילים לשים על הדוושה, אבל בעצם כמעט ולא מרגישים את ההבדל. בכלל, המסוק הזה לא נותן לך להרגיש 'לא בבית' כשאתה יושב בתא הטייס".

סרן ג' בילה כל יום שעות ארוכות בלימוד אינטנסיבי עם חבריו להסבה ולא פעם הם מצאו עצמם מפענחים ביחד כמה חידות לא פתורות בנוגע לאופן הטסת המסוק ולמערכות הפנימיות שלו. "כשלומדים נושא חדש מהיסוד, טבעי שלפעמים יצוצו שאלות על הלוגיקה הבסיסית של החומר הנלמד", מעיד סרן ג'. "לפעמים מי שמעביר את ההסבה מכיר כל–כך טוב את המערכות, שהוא אפילו לא עוצר לתהות - 'רגע, למה בעצם זה פועל כך ולא אחרת?', אנחנו, כחדשים בתחום, ניסינו להבין כל דבר מהשורש וכך אירע שלפעמים ישבנו שלושתנו בחדר ההסבה, ספרי המטוס המפורטים שהגיעו מהיצרן הצרפתי פתוחים על השולחן, שרטוטים רבים פרוסים לפנינו ופענחנו לבדנו את ההיגיון מאחורי כל נושא ותחום.

"לי יש תואר בפיזיקה, מכיוון שהתגייסתי תחילה לפרויקט תלפיות ורק לאחר מכן התגלגלתי לקורס–טיס. סגן ע' צבר ניסיון הדרכתי בבית–הספר לטיסה ורס"ן א' הוא מהנדס במקצועו. ביחד יכולנו בקלות ליצור סיעור מוחות שאיפשר לנו לתת מענה לסוגיות שהציקו לנו. כך למשל, לא הסתדר לנו משהו בלוגיקה של תפעול המערכות ההידראוליות במסוק: יש שסתום שנקרא 'שסתום צרכני עזר', הוא מספק לחץ הידראולי למערכת הבלמים, לכני–הנסע ולמערכת ה'הרפון', שמאפשרת לנו נחיתה על ספינות חיל–הים. לפעמים מתרחשת תקלה במסוק והשסתום נסגר ומייצר לחץ מבלי שיהיה בכך צורך. התקלה נפתרת בעזרת מתג בתא הטייס שמשחרר פיזית את השסתום. ניסינו להבין איך המתג הזה פועל ולא ידעו לענות לנו. פשוט התיישבנו ביחד על כל השרטוטים של המערכות והצלחנו בסופו של דבר להסביר לעצמנו איך המתג הזה פותח את השסתום. זה כיף גדול, לשבת בחברותא, לפרק את הדילמה שלנו לחלקיקים הכי קטנים ולשבת ולהרכיב ביחד את הפאזל שנקרא 'עטלף'. כל מי שמדריך אותנו גם נוטה לעודד את זה, כי בסופו של דבר, אין דרך טובה יותר ללמוד מאשר להפנים את החומר בכוחות עצמך וכאן סומכים עלינו שנעשה את זה ביעילות".

פחות משחקים, יותר אקשן

לקראת טיסת הסולו שלו, אני נפגשת שוב עם סרן ג', לשמוע מילות סיכום על ההסבה, לעמוד על ההבדלים בין ימי ההסבה מול הקא"ם ולבחון את הציפיות הלאה. "יש כמה שינויים שבולטים לעומת הקא"ם", הוא אומר. "הראשון ביניהם, הוא שבהסבה אתה יותר לבד. אמנם אני פה עם עוד שני חבר'ה מצוינים, אבל הם הגיעו יחד מטייסת אחרת וזו לא הסבה ראשונה וגם לא שנייה ושלישית עבורם. מכל החברים מהקורס והקא"ם נאלצתי להיפרד. גם הקירבה העצומה, הכמעט מעיקה אפשר לומר, למדריכים, נעלמת כאן. הפוקוס כבר לא עליך ויש לך יותר אחריות לעצמך. זה משהו שעוד בקורס–טיס מנסים להחדיר בחניכים, אבל קשה מאוד לתפוס את זה. בסך הכל, זה מנוגד לכל הקונספט החינוכי שמלווה אותנו מהגן ועד האוניברסיטה: מה שילמדו אותך, את זה תדע. פה יש לך את היכולת - ועמה באה האחריות - ללמוד בעצמך ועבורך.

"עוד דבר שאני יכול לשים לב אליו ביום–יום, הוא שיש כאן פחות לחץ. אפשר לומר שמתעסקים פחות במשחקים, אבל מצד שני יש יותר אקשן, כי סוף סוף אני ממש חלק מטייסת מבצעית ולא במסגרת של קורס או אימון. אין פה תחרותיות, השוואת ציונים והערות טיסה. אתה מגיע לטובת המשימות של הטייסת וכל אחד נותן את המקסימום. זו אווירה שונה לגמרי.

"ועוד הבדל שמורגש תמיד במעבר לטייסת, אבל במיוחד בטייסת הזאת: יש לי השפעה של ממש על איך שדברים יתנהלו. כבר כשהגעתי חילקו לי תפקידי קצונה קרקעיים: קצין הדרכה קרקעית וקצין פרויקט 20 שנה לטייסת (טייסת 'מגיני המערב' תחגוג 20 שנה להיווסדה בחודש יולי). זה שינוי מרענן עבורי - למילה שלי יש חשיבות וכוח, סומכים עלי ומפקידים נושאים שלמים תחת האחריות שלי. רק הגעתי לטייסת וכבר הטילו עלי לארגן את כל חגיגות ה–20 שנה. זה משמח ומיד מקנה תחושה שאתה חלק אינטגרלי מהמשפחה של הטייסת הזאת".

בדרך כלל, טייסים חדשים בטייסת, יוצאים לנחיתה ראשונה על ספינה לאחר ההסבה. בעקבות פעילות מבצעית של הטייסת, הזדמן לסרן ג' להנחית מסוק על ספינה עוד במהלך ימי ההסבה.

"זו הייתה הזדמנות חד–פעמית, כאשר פעילות מבצעית שהוטלה על הטייסת, התנגשה עם לוח הזמנים של ההסבה. בטייסת קיבלו החלטה: למה לא להרוג שתי ציפורים במכה אחת ולהעלות אותנו על המסוקים שהיו אמורים לנחות על הספינות? המראתי, איתרתי ספינה של חיל–הים. המדריך ואני ביצענו כמה הקפות מסביב לספינה ויצאנו לנחיתה. לראשונה הרגשתי איפה באמת נמצא המוקד של הפעילות המבצעית בטייסת. זה פסטורלי ומרהיב ובכלל, קשה להאמין שכל העסק הזה פועל: ממבט מתא הטייס, זה נראה מסובך להחריד לקחת את המסוק ולהנחית אותו בלב הספינה, עם הרוחות, התנודות, השטח הקטן וכל האנשים שמסביב. אבל זה עובד. הים והספינה מקבלים אותנו באהבה ומכאן זה רק הולך ומשתפר. בתוך הספינה יש חיים שלמים, אתה לן שם, אוכל, נח, מבלה ותוך כדי אפשר לטפל במסוק, לתדלק והכל כשאתה צף על פני המים, בלי לדרוך על הקרקע שעות ולפעמים גם ימים רבים. אותי לפחות, כל העסק הזה ממש מפעים".

סולו רטוב במיוחד

בתום שלושה שבועות מפרכים, מגיע הרגע הנכסף: טיסת הסולו הראשונה של סרן ג'. הוא עולה יחד עם טייס נוסף לתא הטייס הזוגי במסוק, אך הפעם לא מתלווה אליו מדריך. הפעם, הטיסה כולה שלו. בטיסה שאורכה כחצי שעה הוא מקיף את הבסיס מספר פעמים, וטס ברבים ממתארי הטיסה עליהם התאמן ולמד בשבועות האחרונים. בינתיים מתאספים כל אנשי הטייסת ברחבה הסמוכה למנחת, בידיהם דליי מים אימתניים לטקס השטיפה המסורתי שלאחר טיסות סולו.

המסוק כבר חזר לנחיתה, אך סרן ג' מתעכב דקות ספורות בתא הטייס. הטייסים שממתינים לבואו כבר רוטנים: "סרן ג', כל–כך אופייני שיתעכב ויבדוק כל מפסק במסוק לפני יציאה", הם אומרים בצחוק ומעידים על רצינותו. אך הוא רק דוחה את הבלתי נמנע ואכן כעבור מספר רגעים הוא נצפה יוצא מתא הטייס, חיוך גדול על פניו. חבריו רצים אליו, מרימים אותו וממהרים להשפריץ מים במלוא הכוח. המצלמות מתקתקות פלאשים מסביב לתיעוד הרגע ההיסטורי, החברים בכמעט–אקסטזה ומפקד הטייסת עומד מנגד ומחייך בסיפוק, שמח לראות עוד טייס מצטרף רשמית למשפחת לוחמי 'מגיני המערב'.

"איך היה", אני שואלת את סרן ג'. ספוג מים ורועד מקור ומהתרגשות הוא עונה: "מרגש, כיף ובעיקר משמח. זו התחלה חדשה בשבילי ואני מקווה שרק ימשיך ככה. זה רגע שאפשר להגדיר אותו כמכונן, בו השלמת תהליך של מעבר מחניך בקורסים למיניהם לטייס מן המניין. עוד מספר חודשים הטייסת חוגגת 20 שנה וברור לי שאני עומד להיות כאן ואפילו לעמוד בראש ההכנות. אני מרגיש שעד עכשיו המוקד היה בי, חיל–האוויר השקיע בי כטייס ועכשיו ניתנת לי ההזדמנות להשקיע בחזרה בחיל–האוויר. אני שמח שהאפשרות הזאת ניתנת לי דווקא בטייסת הזאת", הוא אומר, סוחט את סרבל הטיסה הרטוב ונפנה לחדר המבצעים של הטייסת, לפתוח יום טיסות שגרתי, ראשון מני רבים.

עוד באותו מדור

היו ימים ברקיע

בימים אלה מלאו 20 שנה להפלה האחרונה של מטוס–קרב של צבא ערבי בידי מטוסי חיל–האוויר הישראלי. היעדרו המוחלט של אלמנט כה מרכזי משגרת הפעולות של חיל–האוויר במשך שני עשורים, מעלה מספר שאלות חשובות ומהותיות הנוגעות באופי הפעילות המבצעית והאימונים בחיל. לאחר זמן כה רב, מנסים שניים שישבו באותו הקוקפיט בקרב האחרון, לשחזר את ההפלה ההיא ולצפות אל עבר זו שתבוא בעתיד

מוכשרים

הם אמנם משרתים בחיל–האוויר, אך מסלול ההכשרה של לוחמי הנ"מ מזכיר יותר את מסלול הכשרתם של לוחמי חי"ר. הרבה לפני שהם מגיעים אל כלי–הנשק של יחידות הנ"מ בעזרתם הם אמורים לשמור על שמי המדינה, עוברים הלוחמים הצעירים מסלול מפרך שנועד להכשיר אותם לתפקד בכל מצב בו ימצאו עצמם במהלך שירותם